הרברט פלומר

הרברט צ'ארלס אונסלו פלומר
Herbert Charles Onslow Plumer
	לורד הרברט צ'ארלס אונסלו פלומר
	לורד הרברט צ'ארלס אונסלו פלומר
לידה	13 במרץ 1857; לונדון, הממלכה המאוחדת
פטירה	16 ביולי 1932 (בגיל 75); לונדון, הממלכה המאוחדת
מקום קבורה	מנזר וסטמינסטר
מדינה	הממלכה המאוחדת
השכלה	איטון קולג'; המכללה הצבאית המלכותית בסנדהרסט ;
בן או בת זוג	Annie Constance Goss (22 ביולי 1884–ערך בלתי־ידוע)
צאצאים	Thomas Plumer, 2nd Viscount Plumer, Sybil Margaret Plumer, Eleanor Mary Plumer, Marjorie Constance Plumer
השתייכות	הצבא הבריטי
תקופת הפעילות	1876–1919 (כ־43 שנים)
דרגה	פילדמרשל
תפקידים בשירות
	מפקד הדיוויזיה 10 ; מפקד הדיוויזיה ה-7 ; מפקד הדיוויזיה 5 ; מפקד ״פיקוד הצפון״ ; מפקד הקורפוס ה-5 ; מפקד הארמייה השנייה ; מפקד ארמיית הריין הבריטית
פעולות ומבצעים
	המלחמה המהדית ; מלחמת המטבלה השנייה ; מלחמת הבורים השנייה ; מלחמת העולם הראשונה
עיטורים
	אביר הצלב הגדול של מסדר האמבט ; אביר מפקד של מסדר מיכאל הקדוש וג'ורג' הקדוש ; אביר הצלב הגדול של המסדר הוויקטוריאני המלכותי ; אביר הצלב הגדול של מסדר האימפריה הבריטית
תפקידים אזרחיים
	אוקטובר 1925 – יולי 1928; (כשנתיים ו־39 שבועות)
תחת שר המושבות	לאופולד אמרי
	→ הרברט סמואל הארי לוק (מ"מ) ←

לורד הרברט צ'ארלס אונסלו פלומר (באנגלית: Herbert Charles Onslow Plumer; ‏13 במרץ 1857 – 16 ביולי 1932) היה קצין בצבא הבריטי בדרגת פילדמרשל, וכיהן כנציב העליון השני של ארץ ישראל מטעם המנדט הבריטי בין השנים 1925–1928, אחרי הרברט סמואל. פלומר היה אביר מסדר האמבט, מסדר מיכאל הקדוש וג'ורג' הקדוש, המסדר הוויקטוריאני המלכותי (Royal Victorian Order) ומסדר האימפריה הבריטית.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

קריירה מוקדמת[עריכת קוד מקור | עריכה]

פלומר נולד בשכונת קנסינגטון שבלונדון להול ולואיזה אליס פלומר ב-13 במרץ 1857. פלומר התחנך באיטון ובסנדהרסט, וב-1876 התגייס לצבא הבריטי. פלומר מילא בצבא תפקידי פיקוד ומטה והשתתף במלחמת הבורים בדרום אפריקה שבמהלכה קודם לדרגת קולונל. ב-1902 עם חזרתו לבריטניה מונה למפקד הבריגדה ה-4, ומעט לאחר מכן קודם לדרגת מייג'ור גנרל. ב-1903 מונה למפקד הדיוויזיה ה-10, ב-1904 מונה לקצין האפסנאות הראשי, ב-1906 מונה למפקד הדיוויזיה ה-7, וב-1907 מונה למפקד הדיוויזיה ה-5. ב-1908 קודם לדרגת לוטננט גנרל, וב-1911 מונה למפקד ״פיקוד הצפון״.

מלחמת העולם הראשונה[עריכת קוד מקור | עריכה]

עם מותו המפתיע של מפקד הקורפוס ה-2 גנרל ג'יימס גרירסון (אנ') בתחילת המלחמה היה פלומר מועמדו של ג'ון פרנץ' לתפקיד, אך שר המלחמה הוריישו קיצ'נר מינה לתפקיד את גנרל הוראס סמית'-דוריאן.

בפברואר 1915 נשלח פלומר לצרפת ומונה למפקד הקורפוס ה-5, והוביל אותו בקרב איפר השני. במאי 1915 הודח גנרל סמית'-דוריאן מתפקידו כמפקד הארמייה השנייה, ופלומר קיבל את התפקיד במקומו, וב-11 ביוני 1915 קודם לדרגת גנרל מלא. ביוני 1917 זכה לניצחון גדול על הגרמנים בקרב רכס מסין (אנ'). בנובמבר 1917 מונה פלומר למפקד הכוחות הבריטיים באיטליה. בתחילת 1918 התבקש פלומר על ידי דייוויד לויד ג'ורג' להחליף את ויליאם רוברטסון כראש המטה הכללי הקיסרי, אך פלומר סירב. באביב 1918 חזר פלומר לפקד על הארמייה השנייה ופיקד עליה במהלך מתקפת האביב ובמהלך מתקפת מאה הימים.

פרדריק קיש ששירת תחת פיקודו במלחמת העולם הראשונה אמר עליו: "כל הארץ תמצא בו אדם ישר מאוד. הוא חי הרבה ולמד הרבה מאד ושכח רק מעט ... זוכר אני שבצבא היה הוא המפקד הכי דמוקרטי. תמיד נמצא בין החולים וכולם אהבוהו"^[1].

לאחר המלחמה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בדצמבר 1918 מונה פלומר למפקד ארמיית הריין הבריטית, ובמאי 1919 מונה למושל מלטה. ב-31 ביולי 1919 הועלה לדרגת פילדמרשל, וב-18 באוקטובר 1919 קיבל את התואר ה״ברון פלומר״.

הנציב העליון בארץ ישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

באוקטובר 1925 מונה לנציב העליון בארץ ישראל. בין פעולותיו כנציב העליון:

הזהיר את הערבים שלא יפריעו לסדר הציבורי ונטל על עצמו את האחריות לביטחון בארץ.
ב-1927 הכיר במוסדות כנסת ישראל, איפשר מתן תקציבים לאוכלוסייה היהודית ופעל להקלת האבטלה בימי המשבר הכלכלי.
זכה להוקרת היישוב היהודי על הסיוע שהגיש ליישוב ועל ההטבה הניכרת במצב הביטחון בזמנו: היה זה הנציב היחידי שבתקופת נציבותו לא היו מאורעות דמים בין יהודים לערבים.
פירק את "הז'נדרמריה הבריטית" ואת "המשטרה המעולה" שהיו שילוב בין יחידות משטרה ומשמר גבול למניעת מהומות ושמירה על השלום, והקים את "חיל הספר העבר-ירדני".
פיקח על הנשק ביישוב היהודי, ואסר על החזקת נשק ביישובים היהודים.

הביקורת של היישוב היהודי נגדו התמקדה בכך שלא הגיש סיוע ממשי לבניין הבית הלאומי ולא נתן ידו להתיישבות צפופה וכתוצאה מכך נותרו כל אותן בעיות בלתי פתורות. יחד עם זאת כתב עליו עיתון "הארץ" ב-1928:

"ואף על פי כן יוטעם בשעה זו כי רגש היושר הטבעי ורצונו הטוב של לורד פלומר עמדו לנו כמה פעמים להרחיק תקלות מיותרות..., ללורד פלומר לא היו משפטים קדומים, לא לטובה ולא לרעה, ביחס ליישוב היהודי בארץ, למפעלו ולשאיפותיו, ואינסטינקט נכון ורצון טוב התוו לו לפרקים תכופים את הדרך הנכונה".

מנגד הערבים הביעו אכזבה משלטונו של פלומר משום שקיוו כי יעזור להם לטרפד את הקמת הבית הלאומי של היהודים בארץ ישראל.