הקרב על המיוערת
 |
יש לשכתב ערך זה. הסיבה היא: פירוט יתר עד רמת החייל שלא מתאים לערך על קרב, חוסר הבדלה בין עיקר לטפל, נקודת מבט מגויסת.
| |
| יש לשכתב ערך זה. הסיבה היא: פירוט יתר עד רמת החייל שלא מתאים לערך על קרב, חוסר הבדלה בין עיקר לטפל, נקודת מבט מגויסת. | |
| מלחמה: מלחמת לבנון הראשונה | ||||||||||||||||||
| תאריכי הסכסוך | 9 ביוני 1982 | |||||||||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| מקום | לבנון | |||||||||||||||||
| תוצאה | ניצחון ישראלי | |||||||||||||||||
| ||||||||||||||||||
  | ||||||||||||||||||
הקרב על המיוערת הוא קרב שבו לחם צה"ל מול הצבא הסורי במהלך מלחמת לבנון הראשונה בגזרה המזרחית ב-9 ביוני 1982, על "הגבעה המיוערת", בצמוד לקצהו הצפוני של רכס שאראת כריסטופני. הגבעה ממוקמת כ-12 קילומטרים מצפון לחרמון הישראלי ולמרגלות החרמון הסורי, וחולשת על "ציר ערפאת", המגיע עד כביש ביירות-דמשק מצפון. לפיכך סומנה הגבעה כנקודת מפתח בגזרה המזרחית, והוגדרה כיעד מרכזי לכיבוש.
הכנות לקרב[עריכת קוד מקור | עריכה]
את האחריות לגזרה המזרחית קיבלה אוגדה 252, בפיקודו של תא"ל עמנואל סקל. המשימה בגבעה הוטלה על סיירת מטכ"ל ומפקדה, סא"ל שי אביטל. כוח של כמה עשרות חיילים היה אמור להיכנס לגבעה רגלית ולהשתלט עליה, כהכנה לכניסת הכוחות המשוריינים בדרכם צפונה להשתלט על הגזרה.
עוד בטרם הכניסה ללבנון, התכנסו הכוחות בשטח היערכות בצומת ווסט ברמת הגולן. מפקד האגד הארטילרי של האוגדה, אל"ם דורון קדמיאל (לימים קצין תותחנים ראשי), החליט לערוך משחק מלחמה, כדי לדמות תרחישים מבצעיים שונים. משחק המלחמה נערך בסוף השבוע. קדמיאל כינס את מפקדי הסוללות וקציני התצפית והשיתוף הארטילרי (קש"א). והציג תרחיש שהיה נראה בלתי מציאותי, אך במציאות התממש כמעט במדויק: סיירת מטכ"ל נתקלת בגבעה המיוערת בכוח של חטיבה סורית ממוכנת; ובתגובה לכך גדוד 404, הגדוד הסדיר של האגד, בפיקודו של סא"ל צחי גנור, מתפרס בעמדות ירי ויורה פצצות מצרר שחור (פגז נגד טנקים ורק"ם).
מהלך הקרב[עריכת קוד מקור | עריכה]
בלילה שבין 8 ביוני ל-9 ביוני גדוד של חיל ההנדסה הקרבית, בפיקודו של סא"ל אברהם בכר, סרק ציר תנועה באזור ואדי שבעא, בפעולה הידועה כפתיחת ציר. את כוח ההנדסה איבטח צוות מפלגת האימונים של סיירת מטכ"ל. חיילי הצוות, בפיקודו של אילן דביר, נסעו בנגמ"שים ובהמשך נעו ברגל. זה היה אחד משלושת הצוותים הצעירים ביותר ביחידה – צוותי גיוס נובמבר 1981. לכוח הצטרף מפקד פלגת האימונים, מוטי וגנברג (לימים ח"כ מוטי יוגב). חייליו של דביר נשלחו לדרום לבנון אחרי שעברו טירונות מזורזת ביחידה, מפאת קוצר הזמן לקראת המלחמה.
במהלך ליווי כוח ההנדסה, פקדה מפקדת האוגדה על כוח הסיירת שלא להמשיך לנוע לכיוון מזרח, מחשש להיתקלות עם כוחות סוריים. הכוח המתין לפקודת ההמשך במטע דובדבנים שלמרגלות הגבעה המיוערת. כעבוד זמן מה הגיח מסוק סורי וחג מעל הכוחות. אחד מלוחמי ההנדסה פתח באש לעבר המסוק, וזה נסוג מהאזור. בעקבות כך מפקדי הכוח דביר ויוגב קיבלו אישור להמשיך לנוע רגלית לעבר רכס המיוערת, ולהתמקם בנקודה שולטת.
חיילי הסיירת נעו בהליכה מזורזת בתנאי שטח קשים וסלעיים, כשהם נושאים את אמצעי הלחימה הבסיסיים של הצוות. הם הגיעו עם עלות השחר לקו הרכס של גבעת המיוערת. שם פיצל דביר את הכוח, שישה חיילים בפיקודו התמקמו במורד הצפוני של הרכס, בעמדות תצפית ובמחסות ששלטו על דרכי העפר שלרגלי הגבעה. שאר חיילי הצוות תפסו עמדות במעלה הגבעה. יוגב והקשר שלו חזרו אל קו הרכס.
היתקלות עם הסורים[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשעה שהחיילים התשושים ישנו, זיהה הצופה התורן כ-30 חיילי קומנדו סורים יורדים מהשלוחה שממול, כפי הנראה בדרכם להציב מארב. הצופה העיר את מפקד הצוות דביר, שניסה ליצור קשר עם הכוח העיקרי שנותר מאחור, אך מכשיר הקשר לא פעל. דביר שלח חייל מהצוות להזהיר את הכוח העיקרי, והתקדם לעבר הכוח הסורי כדי לתפוס עמדה שולטת מעל הוואדי. כאשר הגיעו הסורים, הדליק דביר מקלט רדיו שהיה ברשותו והשמיע מוזיקה קלאסית כדי להרגיע את החיילים הצעירים, ואז פקד "אש".
ממכת האש הזו נפגעו רבים מחיילי הקומנדו הסורים, אולם הנותרים השיבו באש, בעיקר לעבר הכוח העיקרי שמדרום לגבעה. מפקד הסיירת, שי אביטל, שמע את קולות הקרב אך לא יכול היה לתקשר עם דביר בגלל התקלה במכשיר הקשר. אביטל קרא לצוותים האחרים של הסיירת שהיו באזור לנוע לכיוון המיוערת. התיאור שהתקבל הטריד במיוחד: עשרות רבות של חיילים מהקומנדו הסורי, כולל כוחות תגבור, טיפסו על הגבעה והתקרבו לצוות הצעיר, המונה פחות מעשרים לוחמים. סגן יאיר יושע, קצין תותחנים שסופח לסיירת מטכ"ל בתפקיד קצין שיתוף ארטילרי (קש"א) כחודשיים לפני המלחמה, היה בין הבודדים שנשאו את ציוד הקשר. כשהבחין יושע בהסתבכות הכוח, הוא טיפס על הגבעה, משם היה יכול לקיים קשר רדיו ולהפעיל את הסיוע הארטילרי לסיירת.
הגעת התגבורת[עריכת קוד מקור | עריכה]
על אחד הכוחות ש"הוקפצו" לאזור פיקד רס"ן משה יעלון (בוגי). יעלון, שנטל לעצמו שנת שבתון מצה"ל לאחר הולדת בתו השלישית, נקרא חזרה לשירות זמן קצר לפני פרוץ המלחמה, ומונה כסגן נוסף של אביטל. יעלון וחייליו נמצאו בדרכם למיוערת כדי לחבור לכוח הקדמי של צוות אילן, אחרי שסיימו לטהר את הכפרים שלמרגלות הר דב.
הנגמ"שים הישראליים, שנעו בוואדי מאחורי הכוח, התגלו לסורים בשעה שחצו את האוכף. הסורים ירו טיל נ"ט שפגע באחד הנגמ"שים ופצע את סמל ניר ישועה (שנפטר לאחר שלושה ימים).
אחד החיילים ירה טיל לאו לעבר משאית סורית שהגיעה לתגבור, והשמיד אותה. במכת אש נוספת שירה צוות אילן, נפגע כבר מרבית הכוח הסורי. בינתיים הצטרף לקרב הכוח בפיקוד אביטל ויעלון, והם הבחינו בנגמ"ש סורי שהתקרב למקום. יעלון הציע לקצר טווח ולהסתער על הנגמ"ש, אולם אביטל לא אישר זאת בגלל המרחק הגדול אליו, ובמקום זאת ביקש סיוע ארטילרי מהקש"א, יאיר יושע.
כוח הפלגה הייעודית של הסיירת, בפיקודו של נחום לב (שגויס למילואים), סיים לטהר ללא קרב כפר אחר מדרום למיוערת. בעקבות קריאתו של שי אביטל פנתה הפלגה לחבור לצוות אילן. חיילים מצוות אמנון, מצוות שחר ומצוותים נוספים חברו לכוח ששב והתמקם במורדות קו הרכס. מאחר שרוב הכוח הסורי הושמד, נותרה עוד אש צלפים דלילה יחסית. מאש זו נפצע אחד הלוחמים מצוות אמנון. צוות אילן המותש קיבל פקודה לשוב למרכז הגבעה, ונשא עמו את הפצוע בתנאי השטח הקשים במעלה ההר. בשלב זה החלו התותחנים להפגיז באופן מסיבי את הכוח הסורי הנותר.
הסיוע הארטילרי[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשעה 09:30 התברר כי לא רק צה"ל תיגבר את כוחותיו בגבעה המיוערת, אלא גם הצבא הסורי, אשר שלח דרומה כוח משוריין עם נגמ"שי BMP-1, המותאמים לתנאי השטח הסלעי והמסוגלים לגרום נזק ממש כמו טנקים קלים. הכוחות נאלצו לרדת למדרון קדמי במורד הגבעה כדי לצמצם טווחים בניסיון לפגוע בנגמ"שים, על אף שבכך ויתרו על יתרון הגובה. הקש"א יאיר יושע, שהגיע בינתיים אל כיפת המיוערת, צפה על שדה הקרב. מפאת הטווח הקצר בין כוחות הסיירת לכח הסורי לא ניתן היה לירות מטח טיווח, והוא החליט להורות על ירי פגזי מצרר.
היה מדובר בצעד תקדימי, משום שצה"ל לא השתמש בפגזים הללו בשדה הקרב קודם לכן. גם למעלה מ-30 שנים מאוחר יותר עדיין נחשב המצרר לנשק בעייתי בגלל רדיוס הפיזור הנרחב של קליעיו: כל פגז מורכב מ-88 רימונים קטנים חודרי שריון, המתפזרים לכל עבר בעת הירי, והסכנה בירי קרוב לכוחות היא גדולה מאוד. אולם במקרה הזה התגלו פגזי המצרר כיעילים כנגד תגבורת הנגמ"שים של הסורים. חיילי הקומנדו הסורים הנותרים הסורי החלו לנוס צפונה, והשאירו את כלי הרכב המשוריינים שלהם מאחור. שמונה מהנגמ"שים הסורים נפגעו. בשעה 10:30, זמן קצר לאחר ירי פגזי המצרר, לא נותרו עוד נגמ"שי BMP סוריים כשירים, אולם בשטח נותרו כוחות חי"ר וקומנדו סוריים, ועד רדת החשיכה - במשך שעות ארוכות - נורו פצצות מרגמה לעבר חיילי צה"ל שנמצאו על המיוערת ובוואדי.
רק בשעה 21:00, בחסות החשיכה, ברחו החיילים הסורים שעוד נותרו באזור, צפונה. במהלך הלילה, הגיע הכוח בפיקודו של יעלון אל מצפון לוואדי שממנו נפתחה האש, ושקט ירד על הגבעה. הפעולה הסתיימה והכוח הישראלי נעצר - למורת רוחם של חלק מהמפקדים בשטח.
תוצאות הקרב[עריכת קוד מקור | עריכה]
הקרב על המיוערת היה הישג לצד הישראלי אך לא נוצל על ידו[דרוש מקור][מפני ש...]. היה ניתן לטפל בשני מוצבי קומנדו סוריים נוספים ולהמשיך להתקדם רגלית. אולם מפקדת האוגדה החליטה להפנות את המאמץ לפעולה משוריינת, ובשל כך ניתנה הוראה לכוחות הסיירת לעצור עד שיגיעו בבוקר הכוחות המשוריינים. בדיעבד, הכוחות הללו שהגיעו למחרת היו חשופים, וספגו טילי נ"ט, עלו על שדה מוקשים שהסורים הניחו במהלך הלילה, והקרב הפך לקרב חילוץ.
בעקבות קבלת ההחלטה התקדימית על ירי פגזי מצרר, והיוזמה שגילה, קיבל סגן יאיר יושע מכתב הצטיינות מהרמטכ"ל רפאל איתן, והועלה לדרגת סרן.
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- זאב שיף ואהוד יערי, "מלחמת שולל", הוצאת שוקן, 1984.
- משה יעלון, "דרך ארוכה קצרה", ידיעות ספרים, 2008.
- כפיר אדם, "סוגר מעגל", הוצאה: ליאור שרף - הפצות 2011
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- אהרל'ה ויסברג, כך חילצו התותחנים את סיירת מטכ"ל בלבנון, באתר ישראל היום, 27 באפריל 2012.