הקיצה עמי

הבית הראשון של השיר כפי שהופיע במקור ב"הכרמל"

הקיצה עמי
מאת יהודה ליב גורדון
הָקִיצָה עַמִּי! עַד מָתַי תִּישָׁנָה? הֵן גָּז הַלַּיִל, הַשֶּׁמֶש הֵאִירָה. הָקִיצָה, שָׂא עֵינְךָ אָנֶה וָאָנָה וּזְמַנְּךָ וּמְקוֹמְךָ אָנָּא הַכִּירָה. הֲכִי עָמַד הַזְּמָן וּכְנָפָיו רָפוּ מִיּוֹם אֶל כַּנְפֵי הָאָרֶץ יָצָאתָ, אוֹ שָׁנִים אֲלָפִים לֹא תָּמוּ סָפוּ מִיּוֹם תַּם חֻפְשְׁךָ וּבְאֶרֶץ נוֹד בָּאתָ? מֵאָז עַד עַתָּה דּוֹרוֹת רַבִּים סָפוּ, יַמִּים וַאֲרָצוֹת מִשָּׁם יַפְרִידוּנוּ, וַחֲלִיפוֹת מַאֲלִיפוֹת בָּאוּ חָלָפוּ, אַף קֹרוֹת אֲחֵרוֹת עַתָּה עִוְּדֻנוּ. הָקִיצָה עַמִּי! עַד מָתַי תִּישָׁנָה? הֵן גָּז הַלַּיִל, הַשֶּׁמֶש הֵאִירָה, הָקִיצָה, שָׂא עֵינְךָ אָנֶה וָאָנָה וּזְמַנְּךָ וּמְקוֹמְךָ אָנָּא הַכִּירָה. הָאָרֶץ בָּהּ עַתָּה נִחְיֶה נִוָּלֶד לִגְלִילוֹת אֵירֹפָּה הֲלֹא נֶחְשָׁבָה -- אֵירֹפָּה הַקְּטַנָּה מֵחֶלְקֵי חָלֶד וּבְחִקְרֵי חָכְמָה מִכֻּלָּם נִשְׂגָּבָה. אֶרֶץ עֵדֶן זֹאת הֵן לָךְ תִּפָּתֵחַ, בָּנֶיהָ "אָחִינוּ" לָךְ יִקְרְאוּן עָתָּה. עַד מָתַי תִּהְיֶה קִרְבָּם כָּאוֹרֵחַ, לָמָּה מִנֶּגֶּד לָהֶם תֵּלֶך אָתָּה? וּכְבָר גַּם יָסִירוּ שִׁכְמְךָ מִסֵּבֶל, וּמֵעַל צַוָּארְךָ עֻלְּךָ יָרִימוּ, יִמְחוּ מִלִּבָּם שִׂנְאַת שָׁוְא וָהֶבֶל, יִתְּנוּ לָךְ יָדָם, לָךְ שָׁלוֹם יָשִׂימוּ. הָרִימָה נָּא רֹאשְׁךָ, הַיְשַׁר גַּבֶּךָ, וּבְעֵינֵי אַהֲבָה אֵלֵימוֹ הַשְׁגִיחָה, וּתְנָה לַחָכְמָה וָדַעַת לִבֶּךָ וֶהְיֵה עַם מַשְׂכִּיל וּבִלְשׁוֹנָם שִׂיחָה. כָּל בַּעֲלֵי בִינָה בָּךְ חָכְמָה יִלְמָדוּ, פֹּעֲלִים וָאֳמָנִים כָּל מַעֲשֵׁה חֲרֹשֶׁת, אַמִּיצֵי הַלֵּב בַּצָּבָא יַעֲבֹדוּ, אִכָּרִים יִקְנוּ שָׂדוֹת וּמַחֲרֶשֶת. אֶל אוֹצַר הַמְּדִינָה הָבֵא חֵילֶךָ וּבִנְכָסֶיהָ קַח חֵלֶק וָזֶבֶד. הֱיֵה אָדָם בְּצֵאתְךָ וִיהוּדִי בְּאָהֳלֶךָ, אָח לִבְנֵי אַרְצֶךָ וּלְמַלְכְּךָ עָבֶד. הָקִיצָה עַמִּי, עַד מָתַי תִּישָׁנָה? הֵן גָּז הַלַּיִל, הַשֶּׁמֶש הֵאִירָה; הָקִיצָה, שָׂא עֵינְךָ אָנֶה וָאָנָה וּזְמַנְּךָ וּמְקוֹמְךָ אָנָּא הַכִּירָה.
"הכרמל", ג' באייר ה'תרכ"ו (18 באפריל 1866) (מקור: פרויקט בן-יהודה)

"הָקִיצָה עַמִּי" הוא שיר עברי מאת המשורר המשכיל יהודה ליב גורדון (יל"ג), שנכתב בשנת ה'תרכ"ג והתפרסם בכתב העת "הכרמל" בג' באייר ה'תרכ"ו (18 באפריל 1866). השיר היווה מעין מניפסט אידאולוגי של תנועת ההשכלה היהודית. יל"ג פונה לעמו בשיר, ותובע ממנו לקום ולהשתלב בחבורת העמים האחרים באירופה, לאור ההתפתחויות החברתיות וההגותיות של התקופה. המשפט, ”הֱיֵה אָדָם בְּצֵאתְךָ וִיהוּדִי בְּאָהֳלֶךָ”, שמופיע בבית העשירי של השיר, הפך למשפט מפתח של תנועת ההשכלה.

הרקע לכתיבת השיר

אירופה במאה ה-19 נדמתה ליל"ג כמבטיחה עידן חדש ליהודים. עידן הנאורות בכלל ותנועת ההשכלה היהודית בפרט, האמנציפציה ורפורמת 1861 שבוצעה בידי קיסר רוסיה, אלכסנדר השני, היוו עבור היהודים סוג של הבטחה לחיים אחרים שווי זכויות לשאר התושבים. הם האמינו שזהו עידן של מעבר מחושך לאור, מריאקציה לקדמה. יל"ג דבק באידאולוגיה המשכילית, כי הוא האמין שהיא תורמת לתחייתה המחודשת של התרבות העברית ולהשתחררותה מהכבלים המחמירים של השמרנות החרדית מצד אחד, אך לא רצה גם לאבד את המסורת של התרבות היהודית מצד שני.

בשנת 1866 פרסם יל"ג את "הקיצה עמי", שהפך להיות מעין הכרזה על פינוי מקומן של האנטישמיות, האפליה וחוסר השוויון לעבר אמנציפציה כללית. אין על היהודי אלא להתאזרח במדינת האם שלו באירופה, להשכיל, ללמוד את שפת המקום ולהשתלב בכלכלה, כדי להיות אזרח שווה זכויות וחובות. עם זאת, אל לו לשכוח את מקורותיו ואת זהותו היהודית. המשפט "היה אדם בצאתך ויהודי באהליך" שכתב יל"ג בשיר הפך להיות סיסמתה של תנועת ההשכלה היהודית במחצית השנייה של המאה ה-19, בבחינת דע איך לשלב בין אזרח העולם שבך לבין היהודי שבך.

על השיר

השיר מורכב מאחד-עשר בתים מחורזים, כאשר הבית הראשון, המתחיל במילים: "הקיצה עמי", חוזר ומופיע פעמיים נוספות במהלך השיר. בכך מדגיש המשורר את חשיבות המסר שבו: היהדות צריכה להתעורר, להביט סביבה ולהבחין בכך שתקופת החושך ששלטה עד עתה - חלפה, והגיעה זמנה של תקופה חדשה, תקופת האור. על העם להתנער ולהתאים את עצמו לזמנים החדשים ולמקומו החדש.

ההתאמה לעולם החדש, הנאור, לאירופה המודרנית, תתבצע בכמה שלבים, לדעתו של יל"ג. היהודי צריך לחדול מהתבדלותו והסתגרותו המסורתית בפני תושבי הארץ "עַד מָתַי תִּהְיֶה קִרְבָּם כָּאוֹרֵחַ, לָמָּה מִנֶּגֶּד לָהֶם תֵּלֶך אָתָּה?". האפליה והאנטישמיות ייפסקו, בהתאם לכך. "ייִמְחוּ מִלִּבָּם שִׂנְאַת שָׁוְא וָהֶבֶל, יִתְּנוּ לָךְ יָדָם, לָךְ שָׁלוֹם יָשִׂימוּ". היהודי ירים ראשו בגאווה, יראה את עצמו כשווה בין שווים וירכוש השכלה כללית ואת לשון המדינה. "וֶהְיֵה עַם מַשְׂכִּיל וּבִלְשׁוֹנָם שִׂיחָה". הוא יצא מד' אמות בית המדרש וילמד מקצועות ועיסוקים חדשים שישתתפו בייצור, בחקלאות ובתעשייה, באמנות ובתרבות. היהודי יביא תועלת למדינה בה הוא חי, יתרום את חלקו מצדו, ויקבל את זכויותיו מצדה.

ולקראת סופו של השיר אומר יל"ג את המשפט המפורסם שחזר והדהד בטקסטים רבים אחרים: "הֱיֵה אָדָם בְּצֵאתְךָ וִיהוּדִי בְּאָהֳלֶךָ". משמע, קבל על עצמך את כללי ההתנהגות וההשכלה המקומיים האוניברסליים, מחד גיסא, ואל תוותר על יהדותך, מאידך גיסא. אין להתעלם מהמסר הנוסף במשפט, שכאילו ממליץ על סוג של הצנעת הסממנים והמנהגים היהודים כשנמצאים בין אומות העולם.

במאמר שכתב גרשון בקון על השיר, הוא טען שרוב המבקרים התייחסו אל השיר כאל המנון של התקופה, ולהמנון לא חייבת להיות חשיבות אמנותית, ולכן הם התעמתו עם המסרים האידאולוגיים של השיר ופחות עם האפיונים האמנותיים שלו. עם זאת, טוען בקון, יש סיבה לכך שחוזרים ומצטטים משפטים מהשיר. מסתבר שלמילים שכתב יל"ג בשיר יש בכל זאת כוח פואטי, שנותן לשיר את פוטנציאל הציטוט ממנו, את כוחה של הסיסמה.

אחת התכונות המיוחדות של השיר, גורס בקון, הוא היכולת האינטרטקסטואלית של יל"ג להתחבר לארון הספרים היהודי. רק כאשר מבחינים בעושר האדיר שחבוי בהרמזים הרבים שהשיר מכיל, אפשר להכיר בכוחן של המילים להשפיע. לאורך כל השיר יש התחברות לטקסט קאנוני, הן כדי לחבר את הקורא לגרסה דינקותא שלו, והן כדי לשדר לו מסרים חדשים ואף הפוכים.

"הקיצה עמי" מתקשר עם הפסוק בתהילים: "עוּרָה לָמָּה תִישַׁן אֲדֹנָי, הָקִיצָה אַל-תִּזְנַח לָנֶצַח", אלא שבפסוק פונה הדובר לאלוהיו, ואילו בשיר הפנייה היא לעם.

"ובלשונם שיחה" בשיר מתחבר עם מספר פעמים בתהילים שבו מופיעה המילה "אשיחה", כמו למשל: "בְּפִקּוּדֶיךָ אָשִׂיחָה וְאַבִּיטָה אֹרְחֹתֶיךָ". ושוב, במקור הפנייה היא לאלוהים וכאן לעם.

"יִתְּנוּ לָךְ יָדָם, לָךְ שָׁלוֹם יָשִׂימוּ" בשיר מתקשר עם ברכת הכוהנים: "יִשָּׂא ה' פָּנָיו אֵלֶיךָ וְיָשֵׂם לְךָ שָׁלוֹם".

ואילו "הָקִיצָה, שָׂא עֵינְךָ אָנֶה וָאָנָה" משנה את הכיוון המקורי שהובטח לאברהם בבראשית "שָׂא נָא עֵינֶיךָ וּרְאֵה מִן-הַמָּקוֹם אֲשֶׁר-אַתָּה שָׁם צָפֹנָה וָנֶגְבָּה וָקֵדְמָה וָיָמָּה" "וְלֹא-תֵצֵא מִשָּׁם אָנֶה וָאָנָה" אומר שלמה המלך לשמעי. מארץ כנען במקרא, הופך היעד ב"הקיצה עמי" ל"ארץ עדן" אחרת, שנמצאת בקרבת היהודים המזרח אירופאיים.

באמצעות הרמזים אלו, ועוד רבים אחרים, שטמונים בטקסט של "הקיצה עמי", טוען בקון, מחבר יל"ג את הקורא עם טקסטים קאנוניים מקודשים, ומביא אותו לידי תמיכה בערכיות הפוכה ממשמעותם המקורית, כביכול, ובכך משכנע אותו לקבל את סיסמאות ההשכלה שיל"ג תמך בהן.

התקבלות השיר

על אף שהשיר נחשב למעין מניפסט אידאולוגי של ההשכלה באירופה, והמשפט "היה אדם בצאתך ויהודי באהלך" הפך לסיסמה, רבים לא אהבו את השיר ולא את הסיסמה.

כאמור לעיל, לא הרבו לעסוק בניתוח השיר מבחינה אמנותית, אלא מבחינת המסר האידאולוגי שלו. משה לייב ליליינבלום הכתיב את הקו של ניתוח השיר מעמדה לאומית, ומעמדה זו הוא פסל את תוכנו. זהו מניפסט פוליטי, הוא קבע, אין בו חידוש מבחינת ההשכלה, ואילו מהבחינה היהודית השיר מלא בשנאה והכחשה עצמית. ליליינלבום אף פרסם חוברת בשם "הקיצה עמי", ובה הוא קורא לעם קריאה בעלת מסר הפוך: "הקיצה עמי, הלא אחרית תרדמתך מות. אין עם אשר יוכל להאריך ימים בקרב עם אחר. אך על אדמתו הוא יכול לנצור את דתו, את שפתו, את תרבותו..."

אחד העם במאמרו "האדם באוהל" (תרנ"א) הפך את המשפט: "'היה אדם באהלך' – זאת היא איפוא התורה הגדולה החסרה לנו עד כה" ראשית, על האנשים להיות הגונים ולא מושחתים, מבית ומחוץ, סבר אחד העם.

יוסף חיים ברנר, שהעריץ את יל"ג, דחה את השיר ואת ה"סיסמה" באומרו באזכרה לזכרו של יל"ג: "מחרידה השיפלות הנפשית שב'הקיצה עמי!' ואי-אפשר לעבור עליה בשתיקה גם משום דרכי-אזכרה".

יל"ג מייצג ב"הקיצה עמי" את הגישה הנאיבית והאוטופית, אומר בן עמי פיינגולד. הוא מתעלם מהאנטישמיות של החברה ה"נאורה" וקורא לרוסיה גן עדן. המציאות טפחה על פניו (ראו הסופות בנגב) וגם ה"סיסמה" לעיל שטבע מתעלמת מהאפשרות הסבירה, שהיישום של המשפט "היה אדם בצאתך ויהודי באהליך" עלול להביא לידי התבוללות.

יל"ג לא השתייך לתנועת חיבת ציון, ולא עודד את הרעיונות שלה. ב"הקיצה עמי" הוא מעודד את העם להתאזרח באימפריה הרוסית, ואילו במקומות אחרים הוא מדבר על הגירה לאמריקה כפתרון אופטימלי ליהודים. "הוא דווקא אהב את... אמריקה, ועוד בימי-עלומיו כתב לכבוֹדה של זו שיר-תהילה בשם 'ארץ חדשה', ומקץ הימים – 'תשליך'" ציין ברנר. עם זאת, מהווים הטקסטים של יל"ג ומטבעות לשון רבים משיריו ומאמריו נכסי צאן ברזל של התרבות הלאומית.

לקריאה נוספת

• שמואל ורסס, הקיצה עמי: ספרות ההשכלה בעידן המודרניזציה, מאגנס, תשס"א, עמ' 353 – 384.
• שמואל ורסס, ביקורת הביקורת; הערכות וגלגוליהן, יחדיו, 1982, עמ' 11 - 33.
• יצחק איזיק קובנר, ספר המצרף: כתב-מחאה משכילי מהמאה התשע-עשרה, מוסד ביאליק, 1998, עמ' 28.

• Gershon Bacon, An Anthem Reconsidered: On Text and Subtext in Yehuda Leib Gordon's 'Awake, My People!'", Prooftexts, 15 (1995), pp. 185–194. (Available on Academia.edu)

קישורים חיצוניים

• יהודה ליב גאָרדאָן, הקיצה עמי, הכרמל, 18 באפריל 1866 – פרסומו הראשון של השיר
• השיר בפרויקט בן-יהודה
• יואב רינון, סדק עב כרס, באתר הארץ, 23 בספטמבר 2011
• פניה עוז-זלצברגר, "החופש לרשת, הכוח לחזור", ישראלים ברלין, גוגל ספרים