הפשיטות על רבאול
 | ||||||||||||||||||
| הסיירת היפנית צ'יקומה תחת התקפה | ||||||||||||||||||
| מערכה: המערכה באסיה ובאוקיינוס השקט | ||||||||||||||||||
| מלחמה: מלחמת העולם השנייה | ||||||||||||||||||
| תאריכי הסכסוך | 2 בנובמבר 1943 – 11 בנובמבר 1943 (10 ימים) | |||||||||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| מקום | רבאול שבארכיפלג ביסמרק | |||||||||||||||||
| קואורדינטות |
4°11′58″S 152°10′04″E / 4.1994444444444°S 152.16777777778°E | |||||||||||||||||
| תוצאה | ניצחון לבעלות הברית | |||||||||||||||||
| ||||||||||||||||||
הפשיטות על רבאול היו סדרת התקפות אוויריות של בעלות הברית על הבסיס היפני ברבאול בנובמבר 1943, וחלק מהמערכה בגינאה החדשה. מטוסים מנושאות מטוסים ומבסיסים תקפו שדות תעופה, כלי שיט ומתקני נמל יפניים, זאת במטרה לסייע לנחיתת בעלות הברית בבוגנוויל. בפשיטות אלה ניזוקו מספר סיירות כבדות, ספינות תובלה וספינות מלחמה יפניות נוספות, ולמעשה בכך הסירו בעלות הברית את האיום הימי היפני על כוחותיהם בבוגנוויל.
רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]
בראשית 1943 הייתה רבאול מרוחקת מזירת הקרבות, אך האסטרטגיה הכללית של בעלות הברית בדרום מערב האוקיינוס השקט - מבצע גלגלון - קראה לבידוד רבאול ופשיטה עליה מהאוויר. כוחות הקרקע של האימפריה היפנית כבר החלו בנסיגה בגינאה החדשה ובפינוי בסיסיהם באיי שלמה.
הבסיס היפני ברבאול היה אחד משני הבסיסים העיקריים של היפנים בטריטוריית גינאה החדשה. הוא שימש הבסיס הימי העיקרי במהלך המערכה באיי שלמה ובמהלך המערכה בגינאה החדשה. נמל סימפסון - שנכבש מידי האוסטרלים בפברואר 1942 - נודע בשם "פרל הארבור של דרום האוקיינוס השקט," ובהתאם הגנו עליו 367 תותחי נ"מ וחמישה שדות תעופה.
התקפת מטוסים יבשתיים[עריכת קוד מקור | עריכה]
ב-12 באוקטובר פתחו הכוח האווירי החמישי, חיל האוויר המלכותי האוסטרלי וחיל האוויר המלכותי הניו זילנדי בסדרת תקיפות על שדות התעופה שמסביב לרבאול ועל הנמל עצמו. לאחר ההתקפה הראשונה, שמנתה 349 מטוסים, השתנו תנאי מזג האוויר באזור והפריעו להמשך ההפצצות. ב-23 באוקטובר המשיכו ההתקפות במשך שישה ימים, עד שהגיעו לשיא בפשיטה של 2 בנובמבר.[2]
תשע טייסות של מטוסי B-25 מיטשל - 72 מפציצים - ושש טייסות של מטוסי P-38 לייטנינג תקפו את סוללות הנ"מ היפניות מגובה נמוך ביותר. שמונה מטוסי B-25 יורטו או התרסקו במהלך התקיפה. בין ההרוגים היה מייג'ור ריימונד וילקינס, שקיבל לאחר מותו את מדליית הכבוד על מנהיגותו בעת ההתקפה. בנוסף יורטו שמונה מתוך 80 מטוסי ה-P-38.[3]
התקפת מטוסים ימיים[עריכת קוד מקור | עריכה]
עם פתיחת המערכה בבוגנוויל ב-1 בנובמבר, התעורר איום נוסף על הבסיס היפני ברבאול. ניסיון חפוז לסלק את בעלות הברית מבוגנוויל נכשל בקרב מפרץ הקיסרית אוגוסטה. לאחר מכן החליט מפקד הכוח היפני, אדמירל מינאיצ'י קוגה, לתגבר את הכוחות ברבאול ובכך להדוף את הכוחות המצומצמים יחסית של בעלות הברית שנשלחו לבוגנוויל, בשל השתתפותו של הצי האמריקאי בקרב טאראווה.
אדמירל משנה פרדריק שרמן התכוון לסכל תוכנית זאת, ושלח את "כוח משימה 38" לבריטניה החדשה. כוח משימה זה, שכלל את נושאות המטוסים "סרטוגה" ו"פרינסטון", הפליג לבריטניה החדשה בחסות מזג האוויר, וב-5 בנובמבר שיגר מתקפה אווירית בה לקחו חלק 97 מטוסים.
אף על פי שהמטוסים לא הצליחו להטביע אף אונייה, נזק נגרם לשש סיירות, מתוכן ארבע ניזוקו באופן קשה. הסיירת "אטאגו" נפגעה מפצצה במשקל 230 קילוגרם שגרמה לאונייה נזק כבד והביאה למותם של 22 אנשי צוות, בהם המפקד; "מאיה" ספגה פגיעת פצצה בחדר המכונות שלה שהסבה נזק כבד וגבתה את חייהם של 70 אנשי צוות; "מוגאמי" ו"טקאו" נפגעו גם הן מפצצות במשקל 230 קילוגרם שגרמו נזק רב והרגו 19 ו-23 אנשי צוות, בהתאמה; "צ'יקומה" לא ספגה נזק רב ו"אגאנו" ספגה פגיעה באחד מתותחי הנ"מ שלה שהרגה איש צוות אחד. בנוסף נפגעו שלוש משחתות. מרבית האוניות היפניות שבו ללגונת טרוק ביום המחרת על מנת לעבור תיקונים ולהמלט מהתקפות נוספות של בעלות הברית.
ב-7 בנובמבר הגיע לאזור כוח משימה נוסף - "כוח משימה 50.3" - שכלל את נושאות המטוסים "באנקר היל", "אסקס" ו"אינדפנדנס". ב-11 בנובמבר שלח מפקד הצי האמריקאי בדרום האוקיינוס השקט, אדמירל ויליאם הלסי, את שני כוחות המשימה להתקפה נוספת על רבאול. אף על פי שהתקיפה התרחשה במזג אוויר סוער, הצליחו התוקפים להסב נזק כבד לסיירת היפנית "אגנו", שנותרה ברבאול לאחר מתקפת 5 בנובמבר. היפנים שיגרו במהרה מתקפת-נגד משלהם על נושאות המטוסים האמריקאיות שכללה כ-200 מטוסים, אך 85 מטוסים יורטו על ידי האמריקאים ונושאות המטוסים נותרו ללא פגע.[4]
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- Gailey, Harry A. Bougainville, 1943-1945: The Forgotten Campaign. University Press of Kentucky, 1991. ISBN 0813190479.
- Morison, Samuel Eliot. Breaking the Bismarcks Barrier, vol. 6 of History of United States Naval Operations in World War II. Castle Books, 1958. ISBN 0785813071.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ברנהארט מורטנסן, Chapter X Rabaul and Cape Glouster, מתוך The Army Air Forces in World War II: Vol. IV The Pacific: Guadalcanal to Saipan August 1942 to July 1944.
- הנרי שו, Volume II:Isolation of Rabaul, מתוך אתר היסטוריית הפעילות של הנחתים במלחמת העולם השנייה.
- קריימר רופלייש, Chapter 8: Bougainville, מתוך The Army Air Forces in World War II: Vol. IV The Pacific: Guadalcanal to Saipan August 1942 to July 1944.
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]