הפיגוע בקולנוע חן בתל אביב
| חלק מהסכסוך הישראלי-פלסטיני | |
|---|---|
 | |
| קולנוע חן | |
| תאריך |
11 בדצמבר 1974  |
| מקום | קולנוע חן בכיכר דיזנגוף בתל אביב |
| קואורדינטות | 32°04′41″N 34°46′26″E / 32.078056°N 34.773889°E |
| סוג |
פיגוע |
| נשק | פצצות מאולתרות |
| הרוגים | 2 אזרחים |
| פצועים | עשרות אזרחים |
| מבצע |
 החזית העממית לשחרור פלסטין |
| מניע | טרור פלסטיני לאומני |
 | |
  | |
הפיגוע בקולנוע חן בתל אביב אירע ב-11 בדצמבר 1974 בקולנוע חן בכיכר דיזנגוף בתל אביב.
הפיגוע[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשעת ערב ב-11 בדצמבר 1974, בעת הקרנת הסרט "גבר ושמו פלפוט", נכנס המחבל לקולנוע חן בכיכר דיזנגוף בתל אביב והתיישב בשורה האחרונה. המחבל הגיע עם מעיל, אך הדבר לא עורר חשד שכן הייתה זו עונת החורף. המחבל התיישב באולם הגדול, שיכול היה להכיל 1,400 צופים, בשורה האחרונה, אף על פי שרק רבע אולם היה מלא. בשעה 22:10 החל להשליך על הקהל פצצות מאולתרות, שאותן הרכיב בעצמו. אחרי הפצצה השנייה הפסיקו המקרינים את ההקרנה. השתררה בהלה, והקהל שעט אל היציאה.
שני צופים נהרגו: קית ברברי, מהנדס בריטי בן 34 שהתמחה במכונות שנעשה בהן שימוש בתעשיית קופסאות השימורים, ושרה שוכמן, צעירה תושבת רמת גן. עשרות נפצעו.[1] המחבל עצמו כנראה לא התכוון להתאבד, אך התפוצץ בשל תקלה ברימוני היד שהיו מחוברים בחגורה לגופו, וגופתו רוטשה לגמרי. הוא נשא דרכון בריטי, ושמו על פי הדרכון היה אלכסנדר אדם הופר.[2] ההנחה הייתה שדרכון זה מזויף, ואכן החזית העממית לשחרור פלסטין בראשות ג'ורג' חבש שנטלה אחריות לפיגוע פרסמה תמונה שיוחסה למחבל והודיעה ששמו היה מוזעפר. גם פתקים שהותיר המחבל ונכתבו עליהם סיסמאות האופייניות לחזית כמו "יחי המרקסיזם לניניזם" הראו שהמחבל נמנה עם שורותיה. המחבל עורר תשומת לב הביטחון בנמל התעופה בן-גוריון כשהגיע מוקדם יותר באותו שבוע לישראל, בטיסת TWA מבנגקוק, שגם עברה דרך ערים אחרות במזרח הרחוק, אך כשהציג את דרכונו בפני הבודקים, לא סברו שהוא מזויף והניחו לו להמשיך בדרכו.[3] הוא נסע במונית אל מלון קומודור בכיכר דיזנגוף. לאחר הפיגוע נמצאו בחדרו חומרי נפץ. העובדה שמחבל הצליח להגיע לארץ ולבצע פיגוע תוך שימוש בכמות גדולה של חומר נפץ עוררה שאלות לגבי טיב הביקורת בנמל התעופה בן-גוריון. ברם, בנמל התעופה טענו שאין זה סביר שחומר הנפץ הגיע יחד עם המחבל, וכי במקרה כזה הביקורת הביטחונית הייתה מגלה זאת.
אחרית דבר[עריכת קוד מקור | עריכה]
אחרי הפיגוע התאסף המון בכיכר דיזנגוף בקריאות נגד המחבלים. מתוך מחשבה שגויה שבידי המשטרה מחבלים חיים, המפגינים ניסו להתעמת עם השוטרים כדי לעשות שפטים במי שהם מחזיקים בידיהם, והמשטרה נאלצה לעשות שימוש בגז מדמיע כדי לפזרם. בתגובה לפיגוע קרא ראש עיריית תל אביב שלמה להט לתושבים נוספים להצטרף למשמר האזרחי, אך לצד זאת אמר שעל החיים להימשך כרגיל. העיתונאי אורי דן פרסם טור דעה שבו הזהיר מתגובה של הגברת ההתגוננות שתבוא במקום מלחמה שערה במחבלים במקום שבו הם נמצאים.[4] ראש אש"ף, יאסר ערפאת, אמר שהפעולה הייתה תגמול על התקפת טילים שבוצעה בידי סוכנים ישראלים כלפי משרדי אש"ף בביירות יום קודם לכן, ושגם בעתיד ארגונו יגיב במהירות על פעולות ישראליות.[5] חיל האוויר הישראלי תקף למחרת הפיגוע מתקן אימונים של אש"ף מדרום לביירות.[6] הסטייט דפרטמנט סירב להתייחס לכל אחד מהאירועים לבדו, וגינה את "מעגל האלימות" המתבטא באירועים כמו "הטרגדיה בתל אביב והנוהג של ישראל לתקוף מחנות פליטים".
אף שהפיגוע אירע ביום רביעי בלילה, קולנוע חן חזר לפעילות במהרה ופעל כרגיל בסוף השבוע. במהלך ליל שישי אף נערך מופע מיוחד של הגשש החיוור בנוכחות ראש העירייה להט וממלא מקומו, יצחק ארצי.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- 3 הרוגים ו־44 פצועים מהשלכת רימונים בקולנוע "חן" בת"א, דבר, 12 בדצמבר 1974
- מרדכי אלקן, יהושע כהנא ואברהם רותם, ממקומו בשורה האחרונה ביציע קולנוע "חן" פיזר המחבל פצצות - והתרסק בעצמו, מעריב, 12 בדצמבר 1974
- שני אנשים נהרגו ו־54 נפצעו בפעולה חבלנית בקולנוע בת״א, על המשמר, 12 בדצמבר 1974
- יהושע כהנא, "ערנות לקוייה בנמל בן גוריון איפשרה למחבל להביא חומרי נפץ", מעריב, 15 בדצמבר 1974
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ חל שיפור במצב הפצועים "לאיש לא נשקפת סכנה", מעריב, 12 בדצמבר 1974, המשך
- ^ יהושע כהנא, זורק הפצצות: אדם אלכסנדר הופר, מעריב, 12 בדצמבר 1974, המשך
- ^ רחל פרימור, איש בטחון בלוד בדק דרכונו של המחבל ומצאו "בסדר", מעריב, 15 בדצמבר 1974
- ^ אורי דן, רימונים ב"חן", מעריב, 12 בדצמבר 1974
- ^ אש"ף מתרברב:תגובה על ירי הטילים, מעריב, 12 בדצמבר 1974
- ^ חיל האוויר הפציץ בסיס מחבלים ליד ביירות, דבר, 13 בדצמבר 1974, המשך