הפיגועים באוטובוסים בקו 18 בירושלים (1996)
| חלק מהסכסוך הישראלי-פלסטיני | |
|---|---|
.png) | |
| תמונת זירת הפיגוע הראשון | |
| תאריך |
25 בפברואר 1996  |
| מקום |
ירושלים |
| קואורדינטות | 31°47′20″N 35°12′20″E / 31.788774°N 35.205492°E |
| סוג |
פיגוע תופת |
| הרוגים |
26 (בראשון) 19 (בשני) |
| פצועים |
עשרות (בראשון) 8 (בשני) |
| מבצע |
 חמאס |
| מניע | טרור אסלאמי |
|
(למפת ירושלים רגילה)   הפיגועים באוטובוסים בקו 18 בירושלים | |
  | |
הפיגועים באוטובוסים בקו 18 בירושלים היו שני פיגועי התאבדות שבוצעו בידי ארגון החמאס באוטובוסי נוסעים ברחוב יפו שבמרכז ירושלים בהפרש של שבוע זה מזה, בחודש פברואר ובחודש מרץ 1996. בפיגועים אלו נרצחו 45 בני אדם ונפצעו עשרות רבות.
גל פיגועים זה נערך לאחר ההתנקשות בחייו של "המהנדס" יחיא עיאש בינואר 1996, וחמאס התייחס אליו כאחד מ"פיגועי הנקמה" שבאו בעקבות ההתנקשות, ביניהם הפיגוע בדיזנגוף סנטר, שבוצע ב-4 במרץ. בעקבות הלחץ שהופעל על יאסר ערפאת והרשות הפלסטינית ננקטו צעדים קשים נגד תשתית החמאס בחודשים לאחר מכן.[1]
הפיגועים[עריכת קוד מקור | עריכה]
הפיגוע הראשון התחולל בבוקר יום ראשון, 25 בפברואר 1996, בקו 18 של אגד שהיה בדרכו מצומת פת בירושלים אל התחנה המרכזית. מחבל מתאבד מן החמאס שעלה על האוטובוס הפעיל את מטען הנפץ שנשא בשעה 06:45, כאשר האוטובוס הגיע לצומת הרחובות יפו ושרי ישראל, ליד בניין שערי העיר. עקב ההתפוצצות נהרס האוטובוס לחלוטין ונפגעו עוברי אורח, מכוניות ואוטובוס נוסף שנמצאו בסמוך אליו. 24 בני אדם נהרגו מיד, ושניים מן הפצועים נפטרו בימים שלאחר מכן. בין ההרוגים היו תשעה חיילי צה"ל. כמו כן נפצעו עשרות בפיגוע.
המחבל היה מג'די מוחמד אבו ורדה ממחנה הפליטים אל-פוואר.[2]
באותו בוקר, בתיאום עם הפיגוע בירושלים, נעשה פיגוע התאבדות גם בכניסה לאשקלון, בו נרצחה חיילת צה"ל, סמלת חופית אייש, ונפצעו 36 בני אדם.
הפיגוע השני התחולל שבוע בדיוק לאחר הפיגוע הראשון, בבוקר יום ראשון, 3 במרץ 1996, באותו קו אוטובוס. מחבל מתאבד שעלה עליו הפעיל את מטענו בשעה 06:20, בעת שהאוטובוס חלף ליד בניין ג'נרלי ברחוב יפו. בפיגוע נרצחו 19 בני אדם (מהם אחד שנפטר לאחר מספר ימים) ונפצעו שמונה. שישה מההרוגים היו עובדים זרים מרומניה.
המחבל היה רָאאֶד א-שרנובי מכפר בורקה.[3][4]
למחרת הפיגוע, ב-4 במרץ 1996, ביצע מחבל פלסטיני בתל אביב את פיגוע ההתאבדות בדיזנגוף סנטר, שבו נרצחו 13 בני אדם.
לאחר הפיגועים[עריכת קוד מקור | עריכה]
.jpg)
בימים שאחרי הפיגועים נערכו בירושלים הפגנות מחאה, ולאחר הפיגוע השני הוצבו זמנית בירושלים שוטרים וחיילים רבים במטרה להשיב את תחושת הביטחון לציבור.
לימים נתפס המשלח של שלושת המחבלים המתאבדים, מחמוד אבו ורדה. הוא הועמד למשפט והורשע ובנובמבר 2004 גזר עליו בית משפט צבאי 48 מאסרי עולם.[5] חסן סלאמה, מבכירי הזרוע הצבאית של חמאס, הורשע בתכנון הפיגועים ונדון בבית המשפט הצבאי בבית אל ל-46 מאסרי עולם מצטברים. ישראל ניסתה להתנקש מספר פעמים בחייו של מוחמד דף, בכיר נוסף בזרוע הצבאית של חמאס שהיה בין מתכנני הפיגועים, אך ללא הצלחה.
לוחות זיכרון לנרצחים ואנדרטת מתכת לפיגוע הראשון הוצבו באתרי הפיגועים בירושלים (בבניין ג'נרלי וברחוב יפו 214). באפריל 2010 נתפסו חמישה צעירים בעת שחיללו את האנדרטה.[6]
ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ נחמן טל, ישראל וטרור המתאבדים - עדכן אסטרטגי, כרך 5 - גיליון 1, מרכז יפה למחקרים אסטרטגיים, יוני 2002
- ^ דף המחבל באתר גדודי עז א-דין אל-קסאם
- ^
ציוץ של מאיר אטינגר ברשת החברתית אקס (טוויטר), 24 בדצמבר 2021
- ^ 3 مارس في ذاكرة أحداث فلسطين, באתר felesteen.news, 3 במרץ 2023
- ^ אפרת וייס, 48 מאסרי עולם לאחראי על פיגועי קו 18 ב-96', באתר ynet, 29 בנובמבר 2004
- ^ שמוליק גרוסמן, נתפסו "על חם" משחיתים אנדרטה להרוגי קו 18, באתר ynet, 3 באפריל 2010
