הפארק הלאומי אולימפיק

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
הפארק הלאומי אולימפיק
נחל סידר והאי אבי בחוף הפארק
נחל סידר והאי אבי בחוף הפארק
נחל סידר והאי אבי בחוף הפארק
אתר מורשת עולמית
האתר הוכרז על ידי אונסק"ו כאתר מורשת עולמית טבעי בשנת 1981, לפי קריטריונים 7, 9
שטח האתר 922,649.41 אקר (נכון ל־31 בדצמבר 2019) (הפארקים הלאומיים של ארצות הברית) עריכת הנתון בוויקינתונים
מידע כללי
על שם רכס הרי אולימפיק, חצי האי אולימפיק עריכת הנתון בוויקינתונים
תאריך הקמה 29 ביוני 1938 עריכת הנתון בוויקינתונים
מבקרים בשנה 3,401,996[2] (נכון ל־2017)
גוף מנהל שירות הפארקים הלאומיים של ארצות הברית
נתונים ומידות
שטח 3,733.8[1] קמ"ר
מיקום
מדינה וושינגטון בארצות הברית
מיקום מחוז קלאלאם, מחוז גרייס הארבור, מחוז ג'פרסון, מחוז מייסון עריכת הנתון בוויקינתונים
קואורדינטות 47°58′10″N 123°29′54″W / 47.96944°N 123.49833°W / 47.96944; -123.49833
Olympic National Park
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

הפארק הלאומי אולימפיק (באנגלית: Olympic National Park) הוא פארק לאומי של ארצות הברית השוכן בחצי האי אולימפיק[3] שבמדינת וושינגטון שבארצות הברית, בסמוך לעיר סיאטל.

הפארק משתרע על שטח של 3,733.8 קילומטרים רבועים וכולל ארבעה אזורים עיקריים: קו החוף של האוקיינוס השקט, רכס הרי אולימפיק, יער הגשם הממוזג והיערות של החלק המזרחי הגשום פחות.[4] בתוך הפארק יש שלוש מערכות אקולוגיות מובחנות שהן יער תת-אלפיני וכר פרחי בר, יער ממוזג וקו החוף הפראי של האוקיינוס השקט. שלוש המערכות האקולוגיות השונות הללו הן במצב שימור מעולה והנוף בהם יוצא דופן.[5]

נשיא ארצות הברית תאודור רוזוולט יצר במקור את המונומנט הלאומי הר אולימפוס (Mount Olympus National Monument) ב-1909,[6] ולאחר שהקונגרס הצביע על מנת לאשר את שינוי המעמד של המקום לפארק לאומי, חתם הנשיא פרנקלין דלאנו רוזוולט על החוק ב-29 ביוני 1938. ב-1976 הפארק הלאומי אולימפיק הפך לשמורה ביוספרית,[7] וב-1981 הפארק קיבל מעמד של אתר מורשת עולמית.[8] ב-1988 הגדיר הקונגרס 95% משטח הפארק כאזור טבע בראשיתי, רמת השימור הגבוהה ביותר, בשם "אזור הטבע הבראשיתי על שם דניאל אוונס" (Daniel J. Evans Wilderness).[9]

גאוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הפארק משתרע על שטח של 3,733.8 קילומטרים רבועים בצפון-מערב מדינת וושינגטון באזור הררי לאורך האוקיינוס השקט. הוא משתרע בתחומי המחוזות קלאלאם, ג'פרסון ומייסון. חצי האי אולימפיק שבתחומיו שוכן הפארק גובל במערבו באוקיינוס, בצפונו על ידי מצר חואן דה פוקה ובמזרחו על ידי מפרץ פיוג'יט. הוא מחובר בדרומו ליבשת אמריקה הצפונית. המטרופולין הגדול של סיאטל שוכן כ-100 קילומטרים מזרחית לפארק.

הפארק מורכב משני אזורים. האזור הגדול שוכן בלב חצי האי והוא אזור הררי. האזור השני, בקצה המערבי של חצי האי הוא רצועת חוף צרה המשתרעת לאורך של כמעט 100 קילומטרים לאורך האוקיינוס השקט. אזור שני זה כולל גם כמה איים וכמה סטאקים השוכנים בקרבה לחוף.

הטופוגרפיה של החלק העיקרי של הפארק מאופיינת בעיקר על יד ההרים של רכס אולימפיק (Olympic Moutains). הפסגה הגבוהה ביותר היא הר אולימפוס (Olympus Mount) בגובה 2,432 מטרים. פסגות חשובות אחרות בפארק כוללות את הר דספשן (Mount Deception) בגובה 2,374 מטרים, הר אנדרסון (Mount Anderson) בגובה 2,231 מטרים והר קארי (Mount Carrie) בגובה 2,132 מטרים. החלק הצמוד לחוף משתפל עד לגובה פני הים.

האזורים בפארק[עריכת קוד מקור | עריכה]

אזור החוף[עריכת קוד מקור | עריכה]

בריכות גאות ושפל בחוף הים של הפארק
פסגת הר אולימפוס

האזור החופי של הפארק הוא חוף חולי מפורץ מאוד, ולידו רצועת יער. אורכו של החוף הוא כ-100 קילומטרים, ורוחבו מספר קילומטרים בלבד, כאשר בשפך של שני נהרות ישנן קהילות של ילידים. בשפך הנהר הו (Hoh River) חיים בני הו, ובעיירה לה פוש (La Push), השוכנת ליד שפך הנהר קוויליוט (Quileute River) חיים בני הקוויליוט.

בחוף יש רצועות שטח רציפות של אזור טבע בראשיתי שאורכן נע בין 15 ל-30 קילומטרים. מרבית החופים חוליים, וחלקם מכוסים בסלעים כבדים ובגושי סלע גדולים מאוד. המסע הרגלי באזור זה קשה בגלל צמחייה עבותה, סלעים חלקלקים, גאות ושפל ותנאי מזג האוויר הגשום, ומטיילים מעטים בלבד הולכים למרחק של מעבר ליום הליכה אחד. רצועת החוף נגישה יותר בהשוואה לפנים הפארק.

האזור הפופולרי ביותר ברצועת החוף הוא לולאת אוזט (Ozette Loop) שאורכה כ-15 קילומטרים. שירות הפארקים מפעיל תוכנית לרישום מוקדם של המבקרים על מנת להגביל את מספר המבקרים באזור. בין לולאת אוזט לביצת הארזים הסמוכה לחוף יש שביל קורות עץ באורך כ-5 קילומטרים. בחוף יש שביל באורך 5 קילומטרים שממנו מובילים שבילים אל המצוקים לשימוש במצב של גאות גבוהה. בקטע שלישי, שאורכו 5 קילומטרים גם כן, ניתן ללכת בשביל קורות עץ נוסף נוסף.

בסמוך לחוף יש חורשות עצים צפופות, פיסות מגזעי עצים שנפלו בחורשות מפוזרים על החוף. נהר הו בחלק הדרומי של הפארק סוחף איתו כמויות גדולות של חלקי עצים, והזרם סוחף אותם צפונה ועורם אותם לאורך החוף. פינוי עצים נטרדים,[א] גזעים, ענפים מתים, צמרות וקבוצות שורשים, מנחלים וחופים היה מאפיין בולט של מאמצי הביות שננקטו לאורך אמריקה הצפונית. גם כיום יש לעצים שנסחפו לחופים נוכחות בולטת, ויזואלית וביולוגית, והם מאפשרים לחוות על קצה המזלג את תנאי החוף המקוריים כפי שניתן לראות במידת מה בתמונות ישנות. העצים הנסחפים עשויים לעבור מרחקים גדולים מאוד. הנהר קולומביה תרם בעבר כמויות גדולות של סחף עצים לחופי אזור הפסיפיק נורת' וסט.

החוף שהוא האזור הקטן של הפארק מופרד מהאזור הגדול יותר הפנימי. הנשיא פרנקלין דלאנו רוזוולט תמך בחיבור האזורים באמצעות הוספה של רצועת אדמה רציפה לשטח הפארק, אך זה לא התממש.

הרים המכוסים בקרחונים[עריכת קוד מקור | עריכה]

במרכז הפארק הלאומי אולימפיק מתנשא רכס הרי אולימפיק שמדרונותיו ופסגותיו מכוסים בקרחונים גדולים ועתיקים. ההרים עצמם הם תוצר של התרוממות של מנסרת התקבצות[ב] כתוצאה מההפחתה של לוח חואן דה פוקה מתחת ללוח הצפון-אמריקאי. ההרכב הגאולוגי של ההרים הוא תערובת יוצאת דופן של סלעי בזלת וסלעי משקע מהאוקיינוס. הנקודה הגבוהה ביותר בחצי המערבי של הרכס היא פסגת הר אולימפוס, המתרוממת לגובה 2,428 מטרים. הר אולימפוס קולט כמות גדולה של שלג, וכמות זו היא הגדולה ביותר בכל 48 המדינות הרצופות של ארצות הברית, למעט הפסגות בצפון רכס קסקייד. השלג על ההר הוא מקור לכמה קרחונים, שהגדול בהם הוא קרחון הו (Hoh Glacier), באורך 5 קילומטרים. ככל שמתקדמים בכיוון מזרח ההרים הולכים והופכים צחיחים יותר בגלל אפקט צל הגשם של ההרים המערביים. באזור זה יש כמה פסגות גבוהות וטרשיות. הפסגה הגבוהה ביותר באזור זה היא של הר דספשן (Mount Deception, מילולית "הר תעתוע) שגובהה הוא 2,374 מטרים.


קרחוני רכס ההרים האולימפיים
קרחוני הר אולימפוס אייס ריוור • בלו • ג'פרז • הו • וייט • יוברט • יומס הרי באפין
קרחוני הר אנדרסון איל • אנדרסון • הנגינג
קרחונים על הרים אחרים ברכס ליליאן • פיירצ'יילד • קארי • קוויטס • קמרון

יער הגשם הממוזג[עריכת קוד מקור | עריכה]

אזוב עוטף עצים ביער הו

הצד המערבי של הפארק מכוסה ביערות גשם ממוזגים, הכולל את יער הגשם הו (Hoh Rainforest) ויער הגשם קווינולט (Quinault Rainforest), שבהם יורדים בממוצע כ-3,800 מילימטרים של גשם בשנה, האזור הגשום ביותר בחלק היבשתי של ארצות הברית (באי קאואיי שבהוואי יורד יותר גשם).[10]

בניגוד ליערות גשם טרופיים, כגון יער האמזונאס באמריקה הדרומית, ואזורי יערות גשם ממוזגים אחרים, העצים השולטים ביערות הגשם הממוזגים של אזור הפסיפיק נורת' וסט הם מחטניים, כדוגמת אשוח דאגלס חופי, אשוחית סיטקה (Picea sitchensis), צוגה מערבית (Tsuga heterophylla) וארז אדום מערבי (Thuja plicata). אזובים מצפים את הקליפה של עצים אלו, ואף משתלשלים מענפי העצים כקנוקנות ירוקות לחות.

גם בעמקים בצד המזרחי של הפארק יש יערות ראשוניים ראויים לציון, אבל האקלים יבש יותר בצורה משמעותית. באזור זה לא גדלה אשוחית סיטקה, בממוצע העצים נמוכים יותר, והצמחייה מתחת לעצים פחות צפופה בדרך כלל ושונה באופייה. צמוד לצד הצפון-מזרחי של הפארק יש אזור קטן השרוי בצל גשם שבו כמות הגשם השנתית הממוצעת היא כ-400 מילימטרים בלבד.[11]

אקלים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הר אולימפוס על רקע של פרחי בר באביב

כשגובה פני השטח של הפארק מעל פני הים נע בין אפס בחוף למעל ל-2,000 מטרים ברכס ההרים האקלים בפארק משתנה מאוד כתלות במיקום. עם זאת, האקלים באזור מוגדר אקלים ימי, סיווג Cbf על פי שיטת קפן.

למיקומו של הפארק הלאומי אולימפיק יש השפעה רבה על אקלימו. ממזרח לפארק פועל רכס קסקייד כחומה הבולמת את זרמי האוויר הקרים מהקוטב. הודות לכך הטמפרטורות נוחות, בייחוד שהאוקיינוס השקט קרוב לפארק. בנוסף להשפעה הממזגת של האוקיינוס נישאים גושי אוויר רווי לחות ממנו מזרחה והם מורידים כמות עצומה של משקעים אטמוספיריים כאשר האוויר מתקרר במפגש עם ההרים בפארק. משום כך הפארק הוא אחד האזורים הגשומים ביותר בארצות הברית. כמות הגשמים השנתית הממוצעת ביער הגשם הו (Hoh Rainforest) היא סביב 3,500 מילימטרים, בעוד שכמות המשקעים על פסגת הר אולימפוס היא יותר מ-15,240 מילימטרים. מרבית המשקעים יורדים על הפסגות הגבוהות כשלג. לעומת זאת, הצד המזרחי של הפארק בצד המזרחי של רכס ההרים גשום פחות משמעותית משום שמרבית הגשם כבר ירדה בצד המערבי. כמות הגשמים השנתית הממוצעת בחלק זה נעה בין 400 ל-600 מילימטרים.[12]

הקיץ הוא התקופה היבשה ביותר בשנה ויכולים לעבור שבועות מבלי שירד גשם. עצים באזור זה הזקוקים ללחות רבה נעזרים בלחות המגיעה מהערפילים הקבועים.


אקלים בתחנת שומרי הפארק אלווה (Elwha Ranger Station)‏ 2006-1948
חודש ינואר פברואר מרץ אפריל מאי יוני יולי אוגוסט ספטמבר אוקטובר נובמבר דצמבר שנה
טמפרטורה יומית מרבית ממוצעת (C°) 4.8 7.2 10.2 13.8 17.5 20.1 23.2 23.4 20.3 13.8 8 5.6 14
טמפרטורה יומית מזערית ממוצעת (C°) -0.5 0.2 1.2 2.9 5.6 8.1 9.9 10.5 8.6 5.1 2.1 0.4 4.5
משקעים ממוצעים (מ"מ) 229 175 153 83 47 31 19 31 45 134 233 251 1,430
מקור: ELWHA RANGER STN, WASHINGTON

הידרוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אגם קרסנט באביב

הפארק מגן חלקית על יותר מתריסר אגני ניקוז של נהרות הנשפכים לאוקיינוס השקט ובסך הכל כ-5,600 קילומטרים של נתיבי מים. אגני הניקוז העיקריים הם של הנהרות אלווה (Elwha) ודנג'נס (Dungeness) הזורמים צפונה, דוזיווליפס (Dosewallips) זורם מזרחה, קוויטס (Queets) וקווינולט (Quinault) זורמים דרומה, ואוזט (Ozette), סולדק (Sol Duc) והו (Hoh) זורמים מערבה. ב-2012, אחרי יותר מ-100 שנים של הפקת אנרגיה הידרואלקטרית, נהרסו שני סכרים על האלווה במטרה להשיבו לערוץ הטבעי שלו ולעודד את שובו של דג האלתית.[13]

יש בפארק מעל ל-300 אגמי הרים. האגם הגדול ביותר בפארק, השוכן באזור החוף של הפארק הוא אגם אוזט (Lake Ozette). שטחו 29.5 קילומטרים רבועים, והוא האגם השלישי בגודלו במדינת וושינגטון.

תשעה קרחונים זורמים מהר אולימפוס, ובסך הכל יש בפארק יותר מ-60 קרחונים.[14] מקורם של אלו הוא למשל מהר קארי ומהר אנדרסון. בתוך הפארק יש גם קרקסים קרחוניים המעידים על הנוכחות בעבר של קרחונים אחרים.[15]

גאולוגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הר אנג'לס

אזור הפסיפיק נורת' וסט שבו שוכן הפארק הוא אחד מהאזורים הפעילים ביותר בעולם, ועקב כך נוצרים הרי געש, רעידות אדמה והרים. ב-1949 היה הפארק במוקד רעידת אדמה בדרגה 7.1 בסולם ריכטר. רעידות האדמה נדירות יותר בהשוואה לאזורים פעילים אחרים, אבל עוצמתם גדולה יותר משום שהאנרגיה המצטברת משתחררת בבת אחת. גאולוגים גילו משקעים ימיים בתוך היבשת דבר המעיד שבאזור התחולל צונאמי גדול שמשערים כי נוצר עקב רעידת אדמה לפני כ-300 שנים. כל התופעות הללו מקורם בהתנגשות בין לוחות טקטוניים מתחת לפני השטח.

אזור הפארק הלאומי מושפע במיוחד מהמפגש בין לוח חואן דה פוקה הימי והכבד יותר לבין הלוח הצפון-אמריקאי היבשתי והקל יותר. לוח חואן דה פוקה נוחת תחת הלוח הצפון-אמריקאי באזור הפחתה הנקרא "קסקדיה" על שם הרי רכס קסקייד שנוצרו מהפחתה זו שגורמת גם לפעילות הגעשית ברכס. ההפחתה היא גם הגורם להיווצרות רכסי הרים כדוגמת רכס הרי אולימפיק. מעיינות חמים מעידים שהפעילות הגעשית עדיין קיימת עמוק מתחת לפארק אם כי בפארק עצמו אין הרי געש.

שלושת סוגי הסלעים העיקריים בפארק הם בזלת, אבן חול ופצלים. בזלת היא סלע יסוד שנוצרת מפעילות געשית כאשר לבה מתקררת. חלק מהבזלת נוצר במקור על קרקעית הים ואז יש לבזלת תצורה אופיינית המכונה "לבת כרים" הנוצרת כאשר הקרום החיצוני של הלבה מתקרר במהירות במגע עם מים. לעומת זאת בזלת שנוצרה באוויר וגם היא קיימת בפארק מתקררת לאט יותר ויוצרת תצורה אופיינית של עמודים משושים. תצורת קרסנט (Crescent Formation) היא חגורת בזלת בצורת סהר שהיא עבה בצד הדרומי והמזרחי של הפארק והולכת ונעשית דקה יותר כלפי החלק הצפוני. אבן חול היא סלע משקע הנוצר כאשר גרגירי החול הגדולים יחסית שהם תוצאה של סחיפה שוקעים על קרקעית הים בקרבת החוף (כי הם כבדים יחסית) ועוברים תהליך של התקשות המכונה מילוט (מלשון מלט). פצלים נוצרים מבוץ שגרגיריו קלים העובר מילוט על קרקעית הים במרחק גדול יותר מהחוף.

סטאקים בחוף רובי

תת-הקרקע בנויה מאבן גיר, סלעים שנוצרו משקיעה של גרגירי בוץ והשלדים הזעירים של בעלי חיים על קרקעית הים. סלעים אלו עשירים במאובנים של סוג האורגניזמים המכונה חוריריות. הגוון האדמדם של סלעים אלו מגיע מנוכחות של תחמוצת ברזל. הסלעים העתיקים ביותר בפארק הם בני 144 מיליון שנים, אבל רוב הסלעים בפארק הם בני 15 עד 55 מיליון שנים.

סלעי המשקע או הסלעים הגעשיים הבונים את ההרים הושקעו בקרקעית אוקיינוס במשך מיליוני שנים לפני שהחלו להתרומם בעקבות המפגש בין שני לוחות טקטוניים. רכס ההרים בצפון רכס קסקייד החל את האורוגנזה שלו לפני קצת פחות מ-50 מיליון שנים, בעוד שהסלעים של רכס הרי האולימפיק החלו לבצבץ רק לפני 24 מיליון שנים.

הסלעים של ההרים עברו עיוות בשל הדחיקה של הלוחות ואז נחשפו ועברו סחיפה בשל משקעים אטמוספיריים וקרחונים במשך מיליוני שנים וכך נוצרו עמקים. האזור היה מכוסה בשכבת קרח בעידן הקרח שהתחיל לפני 12,500 שנים. לאחר שהאזור השתחרר מהקרח הקרחונים השאירו עמקים נרחבים, כדוגמת מפרץ פיוג'יט, שאז שקע לחלוטין תחת מימי האוקיינוס השקט. עמקים אחרים דרומה משם שנוצרו במקומות גבוהים יותר נשמרו, כדוגמת עמק ויליאמט.

זו גם הייתה הנקודה בזמן שבה הגיע האדם לאזור. אף על פי שהגובה של הפסגות אינו כה רם ואף על פי שהאקלים קל יותר בגלל הקרבה לאוקיינוס, הפסגות הגבוהות ביותר מכוסות באופן קבוע בקרחונים בשל כמויות השלג הגדולות היורדות על ההרים כל שנה. הקרחונים יכולים להגיע עד קרוב לקו גובה של 1,250 מטרים.[16]

הפארק ידוע בשל הטורבידיטים[ג] הייחודיים שבו. הטורבידיטים נחשפו בצורה בולטת עם עורקי קלציט לבנים. טורבידיטים הם סלעים או משקעים שנסחפו לאוקיינוס כחלקיקים בתרחיף בזרם המים, תוך גרימת אפקט של שיכוב של סלעי משקע על קרקעית האוקיינוס. לאורך זמן המשקעים והסלעים נדחסים והתהליך נמשך במחזוריות קבועה. הפארק גם ידוע במקבץ הברקציות המכונה מלאנז' שהמקומיים מכנים "סלעים מסריחים" בשל ריח הנפט החזק הנודף מהם. מלאנז' הם סלעים בודדים גדולים עד כדי כך שהם מסומנים במפות. גושי המלאנז' בפארק הלאומי אולימפיק יכולים להיות בגודל של בית.

אקולוגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

גזע כרות של ארז אדום מערבי

בפארק הלאומי אולימפיק נכללים כמה בתי גידול, מהאוקיינוס וחוף הים ועד פסגות ההרים הגבוהות. מגוון בתי גידול שונים אלו הוא המקור למגוון הרחב של צמחייה ובעלי חיים.[17] הסוכנות להגנת הסביבה של ארצות הברית מגדירה ארבעה אזורים אקולוגיים הנכללים בפארק הלאומי אולימפיק: "שפלות החוף" (Coastal Lowlands), "רמות החוף" (Coastal Uplands), "אולימפיקס נמוך" (Low Olympics) ו"אולימפיקס גבוה" (High Olympics).[18] על פי ההגדרות של הקרן העולמית לשימור חיות הבר (WWF) הפארק משתרע על האזורים האקולוגיים "היערות של הרי הקסקייד בצד הפונה לרוח" (Cascade Mountains leeward forests)[19] ו"היערות של מרכז החוף הפסיפי" (Central Pacific Coastal Forests).[20] הראשון מאופיין באקלים ממוזג לח המאפשר ליערות החוף לשגשג, בעוד שהשני מאופיין על ידי אזור הררי המכוסה במחטניים ירוקי-עד. יחד עם המקלט הימי הלאומי חוף אולימפיק (Olympic Coast National Marine Sanctuary) המשתרע בים מול חצי האי אולימפיק על שטח של 8,500 קילומטרים רבועים,[21] נוצר שטח נרחב של מערכת אקולוגית ימית ויבשתית שבו יכולים מינים רבים של צמחים ובעלי חיים ליהנות מהגנה מוגברת.

אזור החוף הדרום-מערבי של חצי האי אולימפיק הוא גם הנקודה הצפונית ביותר של אזור חוף האוקיינוס השקט באמריקה הצפונית שלא כוסה בקרחונים בעידן הקרח. בהתחשב בכך שהמרחק בין החוף לפסגות ההרים בעידן הקרח האחרון היה כפול ממה שהוא היום[ד] הרי שאזור זה שימש מקלט לצמחים שיכלו אחר-כך להתפשט צפונה ברגע שהקרחונים התמוססו. כיוון שהפארק נמצא על חצי אי מבודד ונחצה על ידי רכס הרים, התפתחו בו מינים ייחודיים רבים של צמחים ובעלי חיים שלא ניתן למצוא אותם במקומות אחרים בעולם. באזור גדלים שמונה מינים אנדמיים של צמחים וחיים בו שישה עשר מינים אנדמיים של בעלי חיים.[14]

צמחייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

העץ השלישי בגודלו בעולם של אשוחית סיטקה. צולם צמוד לפינה הדרום-מערבית של הפארק

הפארק הוא משכן ליותר מ-1,450 מינים של צמחים וסקולריים, כמו גם כמה מאות של מינים אחרים, כולל טחבי עלים (צמחים שאינם וסקולריים), פטריות וחזזיות. בין בתי הגידול המרכזיים: יער חוף, יער השפלה, יער גשם ממוזג, יער הררי, אזור תת-אלפיני ואזור אלפיני.[22]

האקלים של יער החוף מאופיין בטמפרטורות נוחות וגשם רב. צמחים בסמוך לאוקיינוס צריכים להיות עמידים למלח המגיע עם הרוחות מהים. המינים העיקריים שביער זה הם העצים: אשוחית סיטקה היכולה להגיע לגובה של 80 מטרים ולחיות עד 500 שנים,[23] צוגה מערבית, ארז אדום מערבי ואלנוס מאדים; השיחים: Gaultheria shallon (באנגלית Salal)‏, Vaccinium ovatum (באנגלית Evergreen huckleberry) ופטל אדום מערבי (Rubus spectabilis); והעשבים: Lonicera involucrata (באנגלית Bearberry honeysuckle), השרכים Blechnum spicant (באנגלית Hard-fern) ו-Polystichum munitum (באנגלית Western swordfern) וכרוב בואש מערבי (Lysichiton americanum) המצחין.[24]

יער השפלה גדל על קרקעות מאיכות טובה יותר מאשר יערות החוף ולכן העצים בו גדלים טוב יותר. בנוסף לצמחים הגדלים ביער החוף גדלים ביערות אלו העצים: אשוח דאגלס ואשוח ענק; השיחים: סמבוק אדום (Sambucus racemosa) ו-Berberis nervosa (באנגלית Cascade barberry); ופרחי הבר: Trillium ovatum (באנגלית Pacific trillium) ו-Linnaea borealis (באנגלית Twinflower).[25]

יער הגשם הממוזג הנדיר, כדוגמת יער הגשם הו (קרוי על שם שבט הו), מאופיין במספר רב של שרכים ואזובים אפיפיטיים הנתלים על ענפי העץ. כמויות הגשם חשובות במיוחד באזורים אלו והעצים מגיעים לממדים גדולים. העצים השולטים הם אשוחית סיטקה וצוגה מערבית, אבל יש גם עצים נשירים כדוגמת אדר גדול-עלים (Acer macrophyllum)‏, Acer circinatum (באנגלית Vine maple), אלנוס מאדים וצפצפה בלסמית (Populus balsamifera). בין הצמחים האפיפיטיים השרך Polypodium glycyrrhiza (באנגלית Licorice fern) והאזוב Isothecium stoloniferum (באנגלית Cat-tail moss).[26]

יער הררי משתרע בגבהים שבין 500 ל-1,200 מטרים. האקלים קריר יותר והקרקע עשירה פחות, ולכן הצמיחה של העצים איטית יותר אף על פי שהם עדיין מצליחים להגיע לגובה מכובד. העצים מיוצגים על ידי ברוש נוקטה (Cupressus nootkatensis), אשוח דאגלס, אשוח חינני, צוגה מערבית, וארז אדום מערבי. בין השיחים: רודודנדרון גדול-עלים (Rhododendron macrophyllum), ובין פרחי הבר: Corallorhiza mertensiana (באנגלית Pacific coralroot)‏, Clintonia uniflora (באנגלית Bead lily) ו-Aruncus dioicus (באנגלית Goat's beard).[27]

בין גובה של 1,200 ל-1,800 מטרים גדל יער תת-אלפיני. האזור מושפע מאוד מהקור ומהשלגים בעוד שבקיץ האקלים יבש יותר. ככל שעולים בגובה יש מרווחים גדולים יותר בין העצים והם נעשים קטנים יותר. העצים הגדולים באזור זה הם: ברוש נוקטה (Cupressus nootkatensis), אשוח דאגלס, אשוח תת-אלפיני, צוגה הררית, אשוח חינני, Alnus viridis (באנגלית Sitka Alder), ערער מצוי (Juniperus communis) ו-Rhododendron albiflorum (באנגלית Cascade Azalea). פרחי הבר הגדלים באזור זה כוללים: Erythronium montanum (באנגלית Avalanche lily)‏, Xerophyllum tenax (באנגלית Beargrass) ו-Phyllodoce empetriformis (באנגלית Red mountain heather)‏.[28]

לבסוף האזור האלפיני של אזורים סלעיים מרובים, מתחיל החל מקו העצים ועד לפסגות ההרים. השלג והקור בגבהים אלו מונעים צמיחה של עצים. רק מעט צמחים קטנים יכולים להתפתח במרוצת תקופת הקיץ הקצרה באזורים אלו שבהם הקרקע דלה. אלו כוללים: Viola flettii (באנגלית Olympic violet)‏, Allium crenulatum (באנגלית Olympic onion) ו-Phlox diffusa (באנגלית Spreading phlox)‏.[29]

בעלי חיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

אייל פרדי שחור-זנב ברכס הוריקן

הודות למספר הרב של הנהרות והאגמים הפארק עשיר במיני דגים, 37 בסך הכל.[30] חמשת המינים של האלתית הפסיפית: אלתית דבשתית, אלתית גמלונית, אלתית אדומה, אלתית צ'אם ואלתית כסופה קיימים בנהרות הפארק. כמו גם טרוטת עין-הקשת וטרוטת השור.[31] כל המינים דלעיל הם דגים נודדים, הם חיים באוקיינוס, אבל חוזרים לנהרות בפארק שבהם נולדו על מנת להתרבות. דגים אלו הם מרכיב חשוב בתזונה של בעלי חיים כדוגמת דובים, לוטרות או דורסים. מין הדג האנדמי היחיד בפארק הוא Novumbra hubbsi (באנגלית Olympic mudminnow).

מזג האוויר הגשום בפארק מאפשר את קיומם של מינים רבים של דו-חיים. שלושה עשר מינים של דו-חיים שוכנים באזורים הנמוכים ובאזורים ההרריים. למרות המגמה העולמית של הידלדלות אוכלוסיית הדו-חיים עקב הרגישות הגבוהה של הדו-חיים לזיהום, בפארק אוכלוסייה הדו-חיים יציבה.[32] המינים הקיימים הם: סלמנדרה צפון-מערבית, סלמנדרה ארוכת-בוהן (Ambystoma macrodactylum)‏, Dicamptodon copei (מין של דיכמפטודון הקרוי באנגלית (Cope's giant salamander, טריטון גס-עור, Ensatina eschscholtzii (באנגלית Ensatina)‏, Plethodon vehiculum (באנגלית Western redback salamander)‏, Plethodon vandykei (באנגלית Van Dyke's salamander), קרפדה מערבית (Bufo boreas)‏, Ascaphus truei (מין של אסקפיים הקרוי באנגלית Tailed frog)‏, Rana aurora (באנגלית Northern red-legged frog)‏, Pseudacris regilla (באנגלית Pacific Tree Frog) וצפרדע קסקייד (Rana cascadae). המין האנדמי היחיד הוא סלמנדרה אולימפית מצויה (Rhyacotriton olympicus) השייכת למשפחת סלמנדרות אולימפיות.[33]

מצד שני תנאי מזג האוויר הקר והגשום אינם נוחים לזוחלים, והנציגים היחידים לקבוצה זו בפארק הם הלטאה קמטן האליגטור (Elgaria coerulea) והנחשים: Charina bottae (באנגלית Rubber boa) נחש בירית מצוי ו-Thamnophis ordinoides (באנגלית Northwestern garter snake).[33] אין נחשים ארסיים בפארק.[32]

ארנבת השלג בפארק

קרוב ל-300 מינים של עופות המותאמים לאזורי החוף, ליערות ולאזורים הרריים זוהו בפארק.[34] בין המינים שזוהו בפארק נץ גדול, גדרון מצוי, צלוב-מקור מצוי, שכווי מפויח (Dendragapus fuliginosus), קוליברי צפוני (Selasphorus rufus), עורבני אפור (Perisoreus canadensis), מלכילון זהוב-כתר (Regulus satrapa), קיכלי חלוד-זנב (Catharus guttatus), קיכלי אדום-חזה, פיפיון ממושקף (Anthus rubescens), פצחן ערב (Coccothraustes vespertinus)‏, Patagioenas fasciata (מין יונה אמריקאית הקרוי באנגלית Band-tailed pigeon), סיס ואוקס, Empidonax difficilis (באנגלית Pacific-slope Flycatcher)‏, Poecile rufescens (באנגלית Chestnut-backed chickadee) ו-Junco hyemalis (באנגלית Dark-eyed Junco). מיני העופות בסיכון כוללים את תת-המין Strix occidentalis caurina של לילית מנוקדת ומורלט משויש.[35]

בתחומי הפארק זוהו מעל ל-60 מינים של יונקים יבשתיים.[36] אוכלי עשב גדולים מיוצגים על ידי אייל קנדי מתת-המין Cervus elaphus roosevelti, אייל פרדי שחור-זנב וצפיר הקורדילרים. הטורפים העיקריים הם פומה צפון-אמריקאית, שונר, שועל מצוי וזאב ערבות. יונקים קטנים מיוצגים על ידי סנאי דואה צפוני, סמרן מקריס, דביבון מצוי, לוטרה צפון-אמריקנית, ארנבת השלג ובונה הררי. אחד עשר מינים של עטלפים חיים בפארק, ובהם: נשפון חום, נשפון כפור מאפיר ונשפון יומה (Myotis yumanensis). בין היונקים האנדמיים לפארק: תת-מין של חפרפרת טאונסנד (Scapanus townsendii olympicus), תת-המין Tamias amoenus caurinus של מין הטמיאס Tamias amoenus (באנגלית Yellow-pine chipmunk) ומרמיטה אולימפית.[36]

אזור החוף של הפארק שברובו חולי ובחלקו סלעי מקושר לשמורה ימית חשובה. במים העשירים בחומרי מזון חיים 29 מינים של יונקים ימיים שלעיתים ניתן לראותם מחופי הפארק, כולל לוטרת הים, פוקת המפרץ, לווייתן אפור, קטלן, דולפין פסיפי לבן-צד ופוקנה מצויה.[37]

היסטוריה של האדם[עריכת קוד מקור | עריכה]

ילידים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ציד לווייתן בידי בני שבט המאקה, 1910

לפני כ-12,000 שנה, הסתיימה באזור תקופת הקרחונים האחרונה. הקרחונים נסוגו אל פסגות ההרים ופינו את השטחים הנמוכים יותר מקרח. בתחילה, היער לא היה עדיין צפוף מאוד וביזונים, צבאים, זאבים ומסטודונים חיו באזור זה. אז גם מופיעים הסימנים הראשונים לנוכחות אנושית באזור. ארכאולוגים גילו פיסה מחוד חנית נעוצה בשלד של מסטודון, עדות לכך שבני האדם הראשונים היו ציידים. ממצאים אחרים, כולל כלי אבן, מעידים על כך שהם עסקו גם בליקוט פירות בכל רחבי חצי האי ולתוך ההרים.[38][39]

הציידים השתמשו בחניתות לציד במשך זמן רב. רק לפני כ-2,000 שנה הם החלו להשתמש בקשת וחץ. לפני כאלף שנים הם שיפרו משמעותית את איכות ראשי החניתות והחצים ושינו בכך בצורה רדיקלית את הדרך שבה ניזונו. כלי הנשק החדשים היו טובים יותר ואפשרו מציאת מקורות חדשים של מזון. מקור המזון העיקרי היה דיג. השימוש בעץ גם הוא היו חשוב בחייהם של השבטים. הילידים בנו בתים ארוכים מהגזעים של ארז אדום מערבי. שרידים של בתי עץ אלו באורך של יותר מ-20 מטרים הם בני 800 שנים. מעצים אלו הם גם בנו סירות קאנו על מנת לדוג בים ובנו גם מבנים לאחסון. שבטי הילידים היו מפוזרים בכל רחבי האזור.[38][39]

סגנון חיים זה היה קיים עדיין כשהאירופאים הראשונים הגיעו לאזור לפני קצת למעלה מ-200 שנים. בתקופה זו שכנו באזור הפארק של ימינו שמונה שבטים של ילידים: שבט הו (Hoh),[40] שבט קלאלם של ג'יימסטאון (Jamestown S'Klallam),[41] שבט קלאלם של החלק התחתון של הנהר אלווה (Lower Elwha Klallam Tribe),[42] שבט קלאלם של פורט גמבל (Port Gamble S'Klallam),[43] שבט מאקה (Makah),[44] קוויליוט (Quileute),[45] קווינולט (Quinault)[46] וסקוקומיש (Skokomish).[47][48] האירופאים שהגיעו לאזור היו נשאים של מחלות מידבקות כדוגמת אבעבועות שחורות שפגעו קשה באוכלוסיות הילידים שלא היו מחוסנים כנגד מחלות אלו. האירופאים גם עסקו בציד ודיג והתחרו עם הילידים על אותם מקורות מזון. הם גם החלו לכרות עצים. לכל השינויים האלו הייתה השפעה גדולה על אורח החיים של הילידים.[49]

כאשר האירופאים החלו להתיישב באזור נחתמו בריתות שונות עם השבטים המקומיים השונים מהמחצית השנייה של שנות ה-50 של המאה ה-19. התושבים החדשים השתלטו על מרבית השטח והותירו ארבע שמורות לשבטים (מאקה, קוויליוט, הו וקווינולט) שבהן הם יכלו לשמור על מנהגיהם. לשבט מאקה עדיין שמורה הזכות לעסוק בציד לווייתנים, ושאר השבטים נוהגים לערוך טקסים כאשר מתחילה עונת הנדידה של דגי האלתית במעלה הנהרות. שירות הפארקים הלאומיים פועל יחד עם שבטים אלו על מנת לשמר לא רק המשאבים הטבעיים המופלאים של האזור, אלא גם את הקשרים התרבותיים שלהם עם משאבי הפארק ואדמותיו.[49]

אירופאים[עריכת קוד מקור | עריכה]

דיוקן של ג'ורג ונקובר, אחד מחוקרי הארצות הרבים של האזור בטרם ההתיישבות האירופאית במקום
ביתו של פטר רוז (Peter Roose), מהגר משוודיה שבנה את ביתו בשטח הפארק של ימינו ב-1907

חוקרי ארצות ראשונים העדיפו בדרך כלל להישאר בספינותיהם ולא חדרו עמוק מדי לתוך היבשת.[50] חואן דה פוקה, נווט יווני שפעל בשליחות הספרדים היה האירופאי הראשון שעבר דרך האזור. הוא חקר את החוף וגילה ב-1592 את מצר חואן דה פוקה, שם שנתן למצר על שמו סוחר הפרוות ורב החובל צ'ארלס ויליאם ברקלי (Charles William Barkley), כמעט מאתיים שנים אחר-כך. חוקר הארצות הספרדי חואן פרס הרננדס (Juan Pérez Hernández) סייר לאורך החוף ב-1774.[51] רב החובל ג'יימס קוק סייר לאורך החוף ב-1778 בתקווה לגלות את המעבר הצפון-מערבי.[50] רב החובל צ'ארלס ברקלי חזר על מסעו של קוק ב-1787. ב-1788 חקר רב החובל ג'ון מירס (John Meares) את האזור ונתן את השם להר אולימפוס. ב-1792 חקר רב החובל ג'ורג' ונקובר את מפרץ פיוג'יט וראה את הר הגעש לו קרא הר ריינייר.[52]

לבד מכמה ציידי פרוות מטעם חברת מפרץ הדסון, לא נחקר פנים חצי האי במשך תקופה ארוכה, אבל האזור עורר את עניינם של האמריקאים והבריטים. סביב 1845 השתמשו מתיישבים אמריקאים רבים בשביל אורגון על מנת להתיישב באזור וושינגטון (שאז הייתה מכונה ארץ אורגון (Oregon Country)). ב-1846 חתמו האנגלים והאמריקנים על חוזה אורגון שקבע את הגבול הנוכחי בין קנדה לארצות הברית באזור. גבול זה משתרע מעט צפונה מהפארק במצר חואן דה פוקה. בשנים שבאו אחר-כך נהרו מתיישבים רבים וערים דוגמת סיאטל ואולימפיה נוסדו בסמיכות לפארק של ימינו.[50]

כשהאירופאים הראשונים הגיעו לאזור, הם התיישבו תחילה לאורך החופים. חלקם רצו להקים חוות בפנים היבשת, אבל בירוא העצים חייב מאמץ גדול בשל העצים הגדולים שצמחו שם. במהלך שנות ה-90 של המאה ה-19 התרחשה באזור בהלה לזהב שמשכה מחפשי זהב, אבל הם שבו בידיים ריקות.[53][52]

משלחות החקר המשמעותיות הרציניות לתוך היבשת החלו רק משלהי המאה ה-19. משלחות אלו נמשכו כמה חודשים, כשכיום אותה הדרך אורכת כמה שעות הודות לכבישים החוצים את חצי האי. הנופים שנתגלו במהלך משלחות מחקר אלו כבר גרמו למשתתפים בהן לחשוב על הקמת פארק לאומי מאחר שהפארק הלאומי ילוסטון זה עתה הוקם.[54] ההצעה להפוך את האזור לפארק לאומי הועלתה לאחר הסיורים במקום של לוטננט ג'וזף אוניל (Joseph O'Neil) והשופט ג'יימס וויקרשם (James Wickersham) בשלהי המאה ה-19. שני האנשים הללו נפגשו בפארק תוך כדי מחקר שביצעו בנפרד, ובעקבות זאת החליטו לשתף פעולה ולהפעיל לובי פוליטי על מנת להעניק לאתר מעמד של אזור מוגן. במקביל התגבש באותה התקופה הרעיון להגן על היערות המקומיים במטרה למנוע מכל העושר הטבעי להיהרס במהירות בשל ניהול כושל של כריתת העצים. נשיא ארצות הברית, גרובר קליבלנד חתם ב-1897 על החוק שהקים את שמורת יער אולימפיק (Olympic Forest Reserve).[54] לרוע המזל, החוק לא הגן על בעלי החיים שחיו ביערות ואוכלוסיות האיילים הקנדיים הצטמצמו באופן דרסטי. ב-2 במרץ 1909 הפך הנשיא תאודור רוזוולט חלק משמורת היער למונומנט לאומי בשם "המונומנט הלאומי הר אולימפוס" (Mount Olympus National Monument).[54] מחאות של פעילים בתעשיית העץ הובילו לצמצום המונומנט הלאומי בחצי ב-1915 בהחלטה של הנשיא וודרו וילסון.[50] התושבים שהתגוררו בשטחים שהוגדרו כמוגנים הגרו לאזורים אחרים ונותרו שרידים מעטים לנוכחותם.[55]

הנשיא פרנקלין דלאנו רוזוולט ביקר באזור ובעקבות הביקור הוא תמך בבקשה להקמת פארק לאומי במקום המונומנט הלאומי, מעמד המגביר את ההגנה על האזור, ובייחוד על עדרי האיילים הקנדיים. ב-29 ביוני 1938 חתם רוזוולט על החוק שהקים את הפארק הלאומי אולימפיק.[56] ב-1953 נוסף קטע החוף לפארק הלאומי. גם לאחר ההכרזה המשיך בירוא היערות הבלתי חוקי בפארק, והמאבקים הפוליטיים על משאבי הטבע היקרים של הפארק נמשכים מאז. בירוא היערות עדיין מתרחש בחצי האי אולימפיק, אך לא בתוך הפארק עצמו.

ב-1976 הפך הפארק הלאומי אולימפיק לשמורה ביוספרית,[7] וב-1981 הפארק קיבל מעמד של אתר מורשת עולמית.[8] ב-1988 הגדיר הקונגרס 95% משטח הפארק כאתר טבע בראשיתי, רמת השימור הגבוהה ביותר, בשם "אזור הטבע הבראשיתי על שם דניאל אוונס" (Daniel J. Evans Wilderness).[9]

תיירות[עריכת קוד מקור | עריכה]

אתר מחנאות ביער קווינולט

בפארק מבקרים בממוצע קרוב ל-3.5 מיליון תיירים מדי שנה, מקום 8 בפארקים הלאומיים של ארצות הברית. זהו הפארק הפופולרי ביותר במדינת וושינגטון, הודות לקרבה למטרופולינים גדולים כדוגמת סיאטל. לשם השוואה, בפארק הלאומי הר ריינייר מבקרים כמחצית ממספר המבקרים בפארק זה, ובפארק הלאומי צפון רכס קסקייד מבקרים פחות מ-30,000 מבקרים.

הפעילויות המוצעות במסגרת הפארק כוללות: שיט, דיג, סיור חופים, מחנאות, הליכה בשבילים, לינה בשטח, צפייה בחיות הבר, צפייה בכוכבים, טיפוס הרים, סקי למרחקים וצילום.[57]

גישה ולינה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הגישה אל הפארק היא דרך כביש 101 המקיף את חצי האי אולימפיק. אל כביש 101 אפשר להגיע מכביש בין-מדינתי 5 לפני אולימפיה. מטקומה אפשר להגיע מכביש 16 של וושינגטון, ומסיאטל וממקומות נוספים יש לחצות את מפרץ פיוג'יט במעבורת המובילה אל כביש 101. שדות התעופה הקרובים אל הפארק הם נמל התעופה הבינלאומי סיאטל-טקומה ושדה התעופה הבינלאומי ויקטוריה שבקנדה.[58] יש אפשרויות לינה רבות בפארק וסביבו. בפארק יש כמה בתי מלון ואכסניות (חלקם סגורים בחורף),[59] כ-15 אתרי מחנאות, חלקם מאפשרים חניה של מעונועים וחלקם להקמת אוהלים בלבד, כשרמת המתקנים הנלווים משתנה בין האתרים,[60] וכמו כן אפשר ללון בשטח כפוף לקבלת היתרים.[61]

מרכזי מבקרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בפארק פועלים ארבעה מרכזי מבקרים.[62]

מרכז המבקרים ברכס הוריקן
  • מרכז המבקרים הפארק הלאומי אולימפיק (Olympic National Park Visitor Center‏ 48°05′58″N 123°25′33″W / 48.099385°N 123.425872°W / 48.099385; -123.425872) – שוכן בפורט אנג'לס בכניסה הצפונית לפארק. פתוח כל השנה. מידע למבקרים, מוצגים על הטבע וההיסטוריה של הפארק, סרט קצר "פסיפס של מגוון", חנות ספרים ושני שבילים קצרים. בתוך המרכז פועל בין אפריל לאוקטובר מרכז המידע לשהות בחיק הטבע (Wilderness Information Center). קבלת אישורים, הדרכה והנחיות ומכלים מיוחדים לשמירת מזון חסינים לבעלי חיים.
  • מרכז המבקרים רכס הוריקן (Hurricane Ridge Visitor Center‏ 47°58′09″N 123°29′55″W / 47.969157°N 123.498627°W / 47.969157; -123.498627) שוכן ברכס הוריקן בקצה הדרך Hurricane Ridge road, כ-25 קילומטרים דרומית למרכז המבקרים הראשי של הפארק. פתוח ממאי עד אוקטובר. מידע למבקרים, מוצגים על הטבע של החלק ההררי של הפארק, סרט קצר. סיורים מודרכים, חנות מתנות וקיוסק. שבילים קצרים המכוסים בשלג עד מאי.
  • מרכז המבקרים יער הו (Hoh Rain Forest Visitor Center‏ 47°58′09″N 123°29′55″W / 47.969157°N 123.498627°W / 47.969157; -123.498627) שוכן בחלק המערבי של הפארק, כשהגישה היא מכביש היוצא מכביש 101. פתוח ברציפות ממאי עד ספטמבר, בחלק מימי השבוע בחורף וסגור בינואר פברואר. מידע למבקרים, חנות ספרים, מוצגים על הטבע ויציאה לשבילים קצרים.
  • תחנת שומרי הפארק קלאילוק (Kalaloch Ranger Station‏ 47°36′11″N 124°22′09″W / 47.602988°N 124.369217°W / 47.602988; -124.369217) שוכנת על החוף בצמוד לכביש 101. פתוחה באביב ובקיץ. מידע על החוף והסביבה וחנות ספרים.

אתרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

חוף רובי

הפארק מציע שלושה סוגים של אתרים לסיור: חופי הים, יערות הגשם הממוזג וההרים והיערות הראשוניים:[63]

  • חוף הים
    • חופי קאליולוק ורובי (Kalaloch and Ruby Beach) – שוכנים מערבית לכביש 101. בהליכה לאורך החוף ניתן לצפות ביונקים ימיים ובעופות.[64]
    • אוזט (Ozette) – אזור בצפון-מערב חצי האי. האטרקציה המרכזית היא אגם אוזט.[65] מהאגם מוביל שביל מעגלי באורך כ-15 קילומטרים הקרוי לולאת אוזט (Ozette Loop),[66] הבנוי בחלקו קורות עץ, מוביל אל החוף שבו ניתן לצפות ביונקים ימיים ובחזרה לאגם.
    • מורה וחוף ריאלטו (Mora and Rialto Beach) – מורה הוא אזור מיוער בתוך היבשת וחוף ריאלטו הסמוך מתאפיין בסטאקים, כשבמרחק שניים וחצי קילומטרים מחוף ריאלטו יש קשת טבעית שנוצרה מפעולת מי הים המכונה "החור בקיר" (Hole-in-the-Wall).[67]
  • יערות הגשם הממוזגים
    • יער גשם הו (Hoh Rain Forest) – היער הוא אחד המקומות הגשומים ביותר בארצות הברית ולכן שפע העצים הנשירים והמחטניים, ושרכים הנתלים עליהם.[68] ממרכז המבקרים של היער אפשר לבחור כמה שבילים לטיול רגלי, כשהעיקרי בהם הוא "שביל נהר הו" באורך 28 קילומטרים בכיוון אחד. השביל מטפס מגובה 180 מטרים ועד גובה 1,300 מטרים בכרי הדשא גליישר (Glacier Meadows), למרגלות הר אולימפוס.[69]
    • יער הגשם קווינולט (Quinault Rain Forest) – שוכן בעמק קווינולט. שבילים מובילים ליער או לחווה נטושה.[70]
  • הרים ויערות ראשוניים
שביל ביער הגשם הו
    • עמק אלווה (Elwha Valley) – שוכן במרכז החלק הצפוני של הפארק. שבילים מובילים דרך היערות ההרריים. בנהר אפשר לבצע רפטינג או לדוג.[71]
    • רכס הוריקן (Hurricane Ridge) – זהו אחד האזורים הנגישים ביותר באמצעות כביש מפורט אנג'לס. ממרכז המבקרים יוצאים כמה שבילי הליכה החוצים רכסים ויורדים לאגמים ועמקים תת-אלפיניים. במהלך החורף אפשר לטייל באמצעות, נעלי שלג, סקי למרחקים ומזחלות. באביב יש פריחה נרחבת של פרחי בר על המדרונות, וניתן לראות בדרך כלל איילים פרדיים שחורי-זנב מלחכים באחו.[72]
    • אגם קרסנט (Lake Crescent) – אגם קרחוני עמוק שמימיו זכים השוכן במורדות הצפוניים של ההרים, כ-30 קילומטרים מערבית לפורט אנג'לס. כמה שבילי הליכה יוצאים מהאגם, חלקם מטפסים על ההרים שסביב, וחלקם עוברים ביערות שבשפלה. בין השבילים הפופולריים: "שביל ברנס קריק" (Barnes Creek trail) למפלי מארימר (Marymere Falls) ו"שביל ספרוס ריילרואד" (Spruce Railroad trail) לאורך הגדה הצפונית של האגם. באגם אפשר לשוט בסירות קיאק או סירות מפרש.[73]
    • סטיירקייס (Staircase, מילולית "גרם מדרגות") – שוכן בפינה הדרום-מזרחית של הפארק, כשעת נסיעה מאולימפיה. שבילי הליכה לאורך הנהר סקוקומיש והיערות הסמוכים.[74]

פעילויות[עריכת קוד מקור | עריכה]

רפטינג בנהר אלווה
הליכה לאורך החוף
  • שיט – ניתן לשוט בקיאקים ובסירות קאנו בכמה מנהרות הפארק: הו, קווינולט, קוויט וסול דאק, ובאגמים: קרסנט, אוזט וקווינולט. רפטינג אפשרי בנהר האלווה. שיט בחוף הים אינו מומלץ בגלל הרוחות, הזרמים והסלעים, אלא לשייטים מנוסים בלבד.[75]
  • דיג – בפארק הלאומי יש יותר מ-120 של חוף האוקיינוס השקט, כ-600 אגמים ו-6,500 קילומטרים של נהרות ופלגים שבהם מתחוללת נדידה שנתית של אלתית וטרוטה, בין השופעות ביותר באזור הפסיפיק נורת' וסט. הדיג כפוף לתקנות וקבלת היתרים.[76]
  • סיור לאורך בריכות הגאות – סיור לאורך חוף הים שבו ניתן לצפות בבעלי החיים שנותר בבריכות בחוף מהגאות. בין המקומות המומלצים: חוף קאלילוק ואזור הקשת הטבעית הקרויה "החור בקיר". למבקרים מומלץ להתייעץ בלוחות הגאות כדי להימנע מהיסחפות.[77]
  • מחנאות – ברחבי הפארק מפוזרים כ-15 אתרי מחנאות, חלקם מאפשרים חניה של מעונועים וחלקם להקמת אוהלים בלבד, כשרמת המתקנים הנלווים משתנה בין האתרים,[60]
  • שבילי הליכה – קיימים ברחבי הפארק ברמות קושי שונות. חלקם נועדו להתבצע בתוך כמה שעות,[78] וחלקם מיועדים למי שמתכנן לינה בחיק הטבע,[79] כמו למשל הליכה לאורך החוף,[80] או בקטע מהשביל הקרוי השביל הנופי הלאומי צפון-מערב הפסיפיק (Pacific Northwest National Scenic Trail), המתחיל בקו פרשת המים של אמריקה בפארק הלאומי גליישר במונטנה ומסתיים בחוף הים. כ-210 קילומטרים מתוך כ-1,900 הקילומטרים של השביל עוברים בתחומי הפארק.[81]
  • צפייה בחיות הבר – הפארק עשיר בחיות הבר, אבל צפייה בהם היא לעיתים עניין של מזל והכרה של בתי הגידול האופייניים. הזמנים העדיפים הם מוקדם בבוקר או בין הערביים. בין בעלי החיים שניתן לראות: עופות, אייל פרדי שחור-זנב, אייל קנדי, דגי אלתית, לווייתנים, צפריר הקורדילרים ודוב שחור אמריקני.[82]
  • צפייה בכוכבים – משום שרוב הפארק מוגדר כאתר טבע בראשיתי כמעט שאין בו זיהום אור. בלילות בקיץ שבהם השמים אינם מכוסים בעננים ניתנת הדרכה בחינם על ידי שומרי הפארק במרכז המבקרים ברכס הוריקן.[83]
  • טיפוס הרים – פעילות זו קשה יותר מאשר ברכס הרי קסקייד כי הסלעים אינם גרניט אלא סלעי משקע רופפים, ומספר מטפסי הרים נהרגו בניסיונות הטיפוס. ההרים המומלצים לטיפוס: הר אולימפוס, הר דספשן והר קונסטנס.[84]
  • פעילות בחורף – השלג הרב שיורד על רכס הרי האולימפיק בחורף מאפשר סקי, סקי למרחקים הליכה בנעלי שלג ושימוש במזחלות.[85]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Tim McNulty, Olympic National Park: A Natural History Guide
  • Carsten Lien, Olympic Battleground: The Power Politics of Timber Preservation
  • Eugene P. Kiver, David V. Harris, Geology of U.S. parklands : Edition no 5, John Wiley and Sons, 1999 (ISBN 780471332183)
  • Louisa Gradnitzer, Todd Pittson, X marks the spot: on location with the X-files: X-Files Series, arsenal pulp press, 1999 (ISBN 9781551520667)
  • George Wuerthner, Douglas W. Moore, Olympic: A Visitor's Companion, Stackpole Books, 2003 (ISBN 9780811728690)
  • Don Laine, Barbara Laine, Jack Olson, Eric Peterson, Shane Christensen, Frommer's National Parks of the American West, Frommer's, 2008 (ISBN 9780470185643)

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא הפארק הלאומי אולימפיק בוויקישיתוף

ביאורים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ההצעה של האקדמיה ללשון העברית למונח האנגלי driftwood
  2. ^ באנגלית accretionary prism, נוצרת כאשר משקעים מתקבצים על לוח טקטוני שאינו עובר הפחתה בגבול סגירה. מרבית החומר במנסרת ההתקבצות מכילה משקעים ימיים שגורדו מהלוח האוקייני העובר הפחתה
  3. ^ משקעים של זרמי עכירות המתאפיינים ברבדים שהשיכוב בכל אחד מהם מדורג, ביטוי להרבדה מזרם שעוצמתו פוחתת והולכת
  4. ^ פני הים היו אז נמוכים בהשוואה להיום כיוון שהמים הצטברו בקרחונים העצומים שעל היבשות

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ National Park Service Land Resources Division Listing of Acreage
  2. ^ Olympic NP
  3. ^ "Olympic National Park: Directions". National Park Service.
  4. ^ "The Economy of the Olympic Peninsula and Potential Impacts of the Draft Congressional Watershed Conservation Proposal" (PDF). Headwaters Economics (Bozeman, Montana). p. 6. אורכב מ-המקור (PDF) ב-2016-03-05. נבדק ב-2018-04-07.
  5. ^ National Geographic Guide to National Parks of the United States (7th ed.). Washington, DC: National Geographic Society. 2011. p. 402.
  6. ^ "Proclamations and Orders Relating to the National Park Service - Mount Olympus National Monument" (PDF). National Park Service. 2 במרץ 1909. אורכב מ-המקור (PDF) ב-13 במרץ 2016. {{cite web}}: (עזרה)
  7. ^ 1 2 Olympic, Biosphere Reserve Information
  8. ^ 1 2 Olympic National Park, UNESCO site
  9. ^ 1 2 Daniel J. Evans Wilderness
  10. ^ "City of Sequim". אורכב מ-המקור ב-2011-10-07.
  11. ^ "Monthly Averages for Sequim, WA". The Weather Channel.
  12. ^ Weather brochure
  13. ^ World’s largest dam removal unleashes U.S. River after century of electric production
  14. ^ 1 2 Olympic Fun Facts
  15. ^ What to Do in Olympic National Park, the Quiet Gem of the Pacific Northwest
  16. ^ George Wuerthner, Olympic: A Visitor's Companion Stackpole Books, 1999, Pages 34-55
  17. ^ Terrestrial Mammals
  18. ^ Level III and IV Ecoregions of Washington
  19. ^ Cascade Mountains leeward forests
  20. ^ Central Pacific Coastal ForestsCentral Pacific Coastal Forests
  21. ^ Olympic Coast National Marine Sanctuary
  22. ^ Plants
  23. ^ Picea sitchensis
  24. ^ Coastal Forest
  25. ^ Lowland Forests
  26. ^ Temperate Rain Forests
  27. ^ Montane Forests
  28. ^ Subalpine Forests
  29. ^ Alpine
  30. ^ Fish
  31. ^ Anadromous fish
  32. ^ 1 2 Amphibians and reptiles
  33. ^ 1 2 Amphibian and Reptile Species List
  34. ^ Birds
  35. ^ North Coast and Cascades Network Landbird Monitoring Report for the 2007 Field Season
  36. ^ 1 2 Terrestrial Mammal Species List
  37. ^ Marine Mammal Species List
  38. ^ 1 2 Eugene P. Kiver, David V. Harris, Geology of U.S. Parklands, Page 82
  39. ^ 1 2 Erik Molvar, Hiking Olympic National Park: A Guide to the Park's Greatest Hiking Adventures, Page 4
  40. ^ Hoh tribe
  41. ^ Jamestown S'Klallam
  42. ^ Lower Elwha Klallam Tribe/
  43. ^ Port Gamble S'Klallam
  44. ^ The Makah Tribe welcomes you to Neah Bay, Washington
  45. ^ Quileute Tribe
  46. ^ Quinault Indian Nation
  47. ^ Skokomish Indian Tribe
  48. ^ Tribes of the Olympic Peninsula
  49. ^ 1 2 Ancient Peoples and Area Tribes
  50. ^ 1 2 3 4 George Wuerthner, Douglas W. Moore, Olympic: A Visitor's Companion, Pages 58-68
  51. ^ Spanish Exploration: Juan Perez Expedition of 1774 — First European Discovery and Exploration of Washington State Coast and Nueva Galicia (the Pacific Northwest)
  52. ^ 1 2 Exploration of the Olympic Peninsula
  53. ^ Euro-American Settlement of the Olympic Peninsula
  54. ^ 1 2 3 History & Culture
  55. ^ People
  56. ^ Olympic National Park Timeline
  57. ^ Things To Do
  58. ^ Directions
  59. ^ Lodging
  60. ^ 1 2 Camping
  61. ^ Wilderness Camping Permits
  62. ^ Visitor Centers
  63. ^ Places to Go
  64. ^ Visiting Kalaloch and Ruby Beach
  65. ^ Visiting Ozette
  66. ^ Ozette Loop
  67. ^ Visiting Mora and Rialto Beach
  68. ^ Visiting the Hoh Rain Forest
  69. ^ Hoh River Trail - Olympic Wilderness
  70. ^ Visiting Quinault
  71. ^ Visiting the Elwha Valley
  72. ^ Visiting Hurricane Ridge
  73. ^ Visiting Lake Crescent
  74. ^ Visiting Staircase
  75. ^ Boating
  76. ^ Fishing
  77. ^ Tidepool Activities on the Coast of Olympic National Park
  78. ^ Day Hiking at Olympic
  79. ^ [https://www.nps.gov/olym/planyourvisit/trail-guide.htm Olympic Wilderness Trail Guide
  80. ^ Hiking The Wilderness Coast
  81. ^ The Pacific Northwest National Scenic Trail
  82. ^ Wildlife Viewing
  83. ^ Night Sky Programs
  84. ^ Climbing in the Olympic Wilderness
  85. ^ Hurricane Ridge in Winter
חוף רובי אחרי הצהריים בספטמבר
חוף רובי אחרי הצהריים בספטמבר


הפארקים הלאומיים של ארצות הברית
אוורגליידס • אולימפיק • איי הבתולה • איי התעלה • אייל רויאל • אינדיאנה דונס • אקדיה • ארצ'ס • בדלנדס • ביג בנד • ביסקיין • ברייס קניון • גליישר • גליישר ביי • גרייט סמוקי מאונטיינז • גרנד טיטון • גרנד קניון • דנאלי • דריי טורטוגס • האגן הגדול • הדיונות הגדולות • הוט ספרינגס • הליאקלה • הר ריינייר • הרי גוואדלופה • הרי הגעש של הוואי • הקניון השחור של הגניסון • הרי הרוקי • ווֹיאז'וּרס • וייט סנדס • וינד קייב • יוסמיטי • ילוסטון • ימת קלארק • לאסן • מסה ורדה • מערות קרלסבד • מערת מאמות' • סגווארו • סמואה האמריקנית • סקוויה • עמק המוות • עמק קויאהוגה • עמק קובוק • עץ יהושע • פטריפייד פורסט • הפיורדים של קינאי • פינקלס • ציון • צפון רכס קסקייד • קונגארי • קטמיי • קינגס קניון • קניונלנדס • קניון ניו ריבר • קפיטול ריף • קרייטר לייק • קשת השער • ראנגל-סנט אליאס • רדווד • שננדואה • שערי האזור הארקטי • תאודור רוזוולט

מחלקת הפנים של ארצות הברית • שירות הפארקים • משטרת הפארקים


דגל ארצות הברית
דגל ארצות הברית
סמל אונסק"ו
סמל אונסק"ו
אתרי מורשת עולמית בארצות הברית
תילי קהוקיה • תרבות צ'אקו • היכל העצמאות • הפארק הלאומי מסה ורדה • שארלוטסוויל: מונטיצ'לו ואוניברסיטת וירג'יניה • פואבלו דה טאוס • פסל החירות • הפארק הלאומי מערות קרלסבד • הפארק הלאומי גליישר • הפארק הלאומי אוורגליידס • פפהאנאומוקואקאה • הפארק הלאומי גרנד קניון • הפארק הלאומי גרייט סמוקי מאונטיינז • הפארק הלאומי הרי הגעש של הוואי: מאונה לואה, קילוואה • הפארק הלאומי מערת מאמות' • הפארק הלאומי אולימפיק • מערכת הפארקים רדווד • הפארק הלאומי ילוסטון • הפארק הלאומי יוסמיטי • הפארק הלאומי ראנגל-סנט אליאס, הפארק הלאומי גליישר ביי, טאטשנשיני-אלסק (בשיתוף עם קנדה) • פוברטי פוינט • אתרי המיסיון בסן אנטוניו • אדריכלות המאה ה-20 של פרנק לויד רייט • התלוליות הטקסיות של ההופוול (פארק תרבות הופוול, תלוליות ניוארק, פורט אנשנט)

פוארטו ריקופוארטו ריקו פוארטו ריקו: המצודה והאתר ההיסטורי הלאומי בסן חואן

אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=הפארק_הלאומי_אולימפיק&oldid=38093395"