הנוף התרבותי של קונסו
 | |||||
| נוף טרסות כפרי. על פסגת ההר נראה אחד היישובים | |||||
 אתר מורשת עולמית | |||||
|---|---|---|---|---|---|
| |||||
| נתונים ומידות | |||||
| גובה ממוצע |
1,650 מ'  | ||||
| מיקום | |||||
| מדינה |
 אתיופיה | ||||
| מיקום |
Konso special woreda | ||||
| קואורדינטות | 5°20′30″N 37°26′30″E / 5.3416666666667°N 37.441666666667°E | ||||
  | |||||
הנוף התרבותי של קונסו הוא אתר מורשת עולמית של אונסק"ו המשתרע על-פני שטח של 230 קמ"ר ברמת קונסו במדינת מדינת האומות, הלאומים ועמי הדרום שבדרום-מערב אתיופיה. קונסו הוא רמה הררית ותלולה, השוכנת בגובה של כ-2,000 מטרים מעל פני הים, שבה נבנו טרסות תחומות בחומות אבן, יישובים מבוצרים ומערכות שיתופיות לאספקת מים. נופה של קונסו הוא דוגמה ייחודית למסורת חיה המתקיימת מזה 21 דורות, או כ-400 שנים, תוך התאמתה לסביבה ולתנאי המחיה. בזכות אלה, הוכרזה כעשירית משטחה של קונסו, ובה כעשרים כפרים מפוזרים ומספר כפרים פרוזים, כאתר מורשת עולמית בשנת 2011[1].
תיאור ומאפיינים[עריכת קוד מקור | עריכה]
רמת קונסו מתרוממת בזרוע האתיופית של הבקע הסורי-אפריקני, והיא משמשת כביתם של דוברי הקונסו, המונים בסך הכל, כ-250,000 איש. הקונסו מתגוררים ביישובים מוקפים חומות שהוקמו בראשי הגבעות, ובמורדותיהן נבנו טרסות המאפשרות גידול גידולים שונים בחבל ארץ הסובל ממשטר משקעים בלתי יציב. לשם כך ננקטו אמצעים לשימור הקרקע ולאיסוף מי הגשמים, שחלקם הגדול מופעלים על בסיס שיתופי.
הטרסות[עריכת קוד מקור | עריכה]
המשקעים בקונסו יורדים באופן בלתי סדיר, ובדרך-כלל ניתך אל הקרקע פרץ של גשם רב בפרק זמן קצר ובלתי צפוי. הטרסות מסוגלות לאגור את מי הגשם ולהפטר מהמים העודפים. בנוסף, הטרסות מונעות את שחיקת הקרקע וסחיפתה. המקומיים עוסקים בחקלאות משך כל השנה, ומגדלים לחלופין גידולים שונים, דוגמת קפה, כותנה וקאת המיועדים למכירה, וכן 24 זנים שונים של דוחן, חיטה, שעורה, דורה, תירס, תפוח אדמה, בננה ושעועית. גובהן של הטרסות מגיע עד שמונה מטרים, ורוחבן נקבע בהתאם לשיפוע המדרון. הן נתמכות על ידי חומות אבן אנכיות, ונבנות ומתוחזקות על ידי גברים ונשים כאחד - הגברים עוסקים בחיתוך האבנים והנשים מובילות את העפר בדליים. עיקולים בחומות האבן מחוזקים באמצעות צריחים שגובהם אינו חורג דרך כלל משני מטרים מעל השדות, ותמיכה נוספת מושגת על ידי הקמת קירות תמך החוצים את הטרסות לרוחבן, במרחקים של כ-50 מטרים זה מזה. קירות התמך מגיעים לגובה של עד מטר ומחצה מעל פני השדה ומשמשים גם כשבילים. כ-50 עד 80 אחוזים ממורדות ההרים באזור המוכרז מכוסים בטרסות.
יישובים מבוצרים[עריכת קוד מקור | עריכה]
עשרים היישובים המבוצרים בקונסו מכונים בשם "פלטה" (Paleta). הם שוכנים בשטחו ההיקפי של האזור המוכרז, על השטח המישורי שבפסגות ההרים. החומות עשויות מאבני בזלת, הן בנויות בתוואי קונצנטרי ומונות בין חומה בודדת לשש חומות בכל יישוב. נראה שהחומות ההיקפיות נוספו עם הגידול באוכלוסייה, ובדרך כלל ככל שביישוב חומות רבות יותר, כך הוא עתיק יותר. החומה הפנימית בכל יישוב היא המוקדמת ביותר, וברוב המקרים גם הגבוהה שבהן. גובהן המרבי של החומות מגיע לארבעה מטרים ועוביין עשוי להגיע כדי 2.5 מטרים.
כל אחד מהיישובים נשלט על ידי מועצת זקנים אוטונומית, והיישוב נחלק לרבעים המכונים קנטה (Kanta). בכל יישוב מפוזרות מספר רחבות קהילתיות וטקסיות המכונות מורה (Mora), ולעיתים יש ליישוב מורה אחת או יותר מחוץ לתחומי חומתו החיצונית. לעיתים ניצב במורה מבנה נושא גג מחודד המכונה פאפטה (Pafta), והוא נבדל מיתר המבנים ביישוב בכך שהוא גדול ומעוטר מהם. בפאפטה מפוזרים פיסות אבן המשמשות כמושבים, וגגו נתמך בעמודים עשויים מעץ הערער. המורה משמשת כמרכז מפגש קהילתי, לעריכת טקסים ולמגורי רווקים. המורה משקפת את גאוות הקהילה ומוצגים בה או סביבה "עצי הדורות" שגובהם מגיע עד 13 מטרים ואשר מובאים מהחורשים הקדושים, אסטלות אבן מונוליתיות המשקפות את הצלחת לוחמי היישוב, אבנים שלידן נמסרות שבועות ואבנים להשחזת חניתות.
המתחמים המשפחתיים תחומים בגדרות עץ או אבן, וכל מתחם נחלק לשניים - חציו מיועד למגורים וחציו לחיות המשק ולאחסנה. במתחם המשפחתי שוכנים חמישה או שישה מבנים עגולים הנושאים גגות משופעים, ולכל אחד מהם ייעוד מוגדר (בית מגורים, אסם, טחנה ומכלאת צאן). חלק מבתי המגורים החדשים יותר נבנו בצורת מלבן והם נושאים גגות פח.
בחומה החיצונית של היישובים נקבעו שני שערים או יותר, שבעבר הופקדה עליהם שמירה, אך כיום שוב אין הדבר נחוץ. המצב הביטחוני המשופר הביא לכך שיש משפחות אשר הקימו את בתיהן מחוץ לחומה ההיקפית של היישוב. במערב האזור המוכרז שוכנים מספר יישובים פזורים ופרוזים קטנים.
חורשים קדושים[עריכת קוד מקור | עריכה]
באזור המוכרז שלושה חורשים קדושים עיקריים, המכונים פוקולה (Poqolla), ושטחם נע בין 45 ל-196 דונם. כוהני הדת מתגוררים בסמוך לחורשים אלה עם בני משפחותיהם. עם מות כוהן הדת הוא נקבר בתחום החורש, ועל קברו מוקם פסל עץ אנתרופומורפי המכונה וואקה (Waka) ואשר מנציח את זכרו. בחורשים מספר אזורים טקסיים, המשמשים לעריכת טקסי בגרות בטרם נישואין, טקסי אבל, הקרבת קורבנות להצלחת היבול או עריכת ריקודי קרב טקסיים.
קבורה[עריכת קוד מקור | עריכה]
ליד חלק גדול מהיישובים שוכנות חורשות חלבלוב וצמחי קקטוס המכונות דינה (Dina). חורשות אלה שימשו לקבורת תושבי היישובים אשר לא הייתה ברשותם קרקע. לעומתם נקברו חקלאים בשדותיהם, ואבנים מיוחדות המכונות דאגה דירומה (Daga Diruma) מסמנות את המקום. פסלי וואקה מייצגים גם את זכרם של אנשי הקונסו שאינם כוהני דת, אך אלה מקובצים בקבוצות בתוך היישובים, ליד המורות או ליד שערי היישוב. כיום נהוג לפזר את הפסלים גם לצד השבילים המרכזיים ביישוב.
משק המים[עריכת קוד מקור | עריכה]
מאגרי המים (הרדה - Harda) שוכנים בתוך החורשים או לידם, וכן ליד כל אחד מהיישובים המבוצרים וברחבי השדות. מאגרים אלה אוגרים את מי הגשמים עבור הצאן, וחלקם מגיעים לאורך של 60 מטרים ולעומק של עד 13 מטרים.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
