הנוער הציוני
הנוער הציוני היא תנועת נוער יהודית-ציונית. התנועה התחילה את פעילותה, כמו תנועות נוער רבות יהודיות אחרות, בתחילת המאה ה-20. המייחד את "הנוער הציוני" באותה תקופה מתנועות אחרות היה היותה תנועת נוער ציונית, חילונית, שאינה משתייכת לזרם השמאלי (כלומר לא סוציאליסטית).
התנועה באירופה[עריכת קוד מקור | עריכה]
כמו תנועות נוער רבות יהודיות אחרות, התארגנו באופן מקומי ברחבי מרכז ומזרח אירופה ארגוני נוער שראו עצמם כנוער ציוני כללי, זאת בניגוד לתנועות נוער בעלות זהות משנה כמו 'דתי', 'סוציאליסטי' וכן הלאה. ראשי התארגנויות אלו, שקראו לעצמם בשמות כמו 'הנוער העברי', 'השומר הלאומי', 'הנוער הציוני הכללי' וכדומה, עמדו בקשר זה עם זה לכל המאוחר כבר ב-1926.[1] בדומה לתנועות נוער אחרות הם הדגישו את חשיבות הרעיון הציוני כמכנה משותף לחיים יהודיים בתפוצות וגם את ההגשמה על ידי התיישבות בארץ ישראל.
ב-25 במאי 1931, התכנסו נציגי הארגונים המקומיים בעיר לבוב, ובהנהגת יצחק שטייגר הוחלט על הקמת ארגון גג שנקרא "הסתדרות חלוצית עולמית הנוער הציוני", כמשקל נגד לתנועת השומר הצעיר בעלת הגוון הסוציאליסטי. התנועה התפשטה בכל ארצות אירופה המרכזית והמזרחית.
התנועה בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]
ראשוני החלוצים בוגרי התנועה עלו לישראל בשנת 1930, והקימו את הסניף הישראלי של התנועה.
פעילות פוליטית[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנות ה-30' התגלע ויכוח בשורות התנועה הציונית, בין תומכי ההנהגה הנבחרת לבין 'הפורשים'. ביקורתם של 'הפורשים' - בראשם התנועה הרביזיוניסטית - היתה כנגד נטיית תנועת העבודה הציונית להשליט את דרכיה על העשייה הציונית בכללותה. מנגד התנגדו תומכי ההנהגה לעקרון 'הפרישה' וסברו שאת הביקורת יש לעשות תוך כדי קבלת מרות. ויכוח זה חדר גם אל שורות 'הנוער הציוני', ובהתאם קמו בתחילת שנות ה-30' שני פלגים - א' ("המתקדם") ו-ב' ("האזרחי").[2] פלג א' הקים בתוך ההסתדרות הכללית את סיעת העובד הציוני - איגוד עובדים לא סוציאליסטי ששמר על ייחוד התנועה במסגרת ההסתדרות, ובתגובה פרש פלג ב' ופעל עצמאית.[3]
ב-1944 התאחדו מחדש שני הפלגים, ולקראת הקמת המדינה חברו לגורמים נוספים שהקימו ב-1948 את המפלגה הפרוגרסיבית . בין נציגי התנועה במפלגה היו ד"ר יחזקאל מרטון ויהודה שערי. בשנת 1961 התאחדה המפלגה הפרוגרסיבית עם הציונים הכלליים להקמת המפלגה הליברלית הישראלית, ובשנת 1965 החליטה התנועה על הצטרפות לפורשים מהמפלגה הליברלית שהקימו את מפלגת הליברלים העצמאיים.
התנועה ההתיישבותית[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנות ה-30 הקים הנוער הציוני תנועה התיישבותית הקיימת עד היום, שהקימה את היישובים הבאים: - הקיבוצים אושה (הקיבוץ הראשון של התנועה, הוקם ב-1938), תל יצחק (על שם יצחק שטייגר), כפר גליקסון (ע"ש ד"ר משה יוסף גליקסון), הסוללים, עין השלושה (ע"ש שלושת חברי התנועה שנפלו במלחמת השחרור), ניצנים ואת המושבים אלוני אבא (ע"ש אבא ברדיצ'ב), אחוזם, בית יהושע (ע"ש יהושע טהון), בית נחמיה, גבעת ישעיהו, דישון, הר אודם, יד נתן, כפר שמואל,כפר רות, מבקיעים, מי עמי, משואה, נאות גולן, נווה אטי"ב, ניר ישראל, פתחיה, שאר ישוב, שקף שדה אליעזר, שדה דוד, שדה עוזיהו, שורש, שילת, תימורים, תלמי יפה.
בנוסף, הקימה התנועה מספר כפרי נוער המאוגדים בארגון "יסודות" (אלוני יצחק, נווה הדסה, מוסינזון, כפר הנוער ניצנים וחוות הנוער הציוני) ואת מכון "משואה" להוראת השואה.
פעילויות קבועות[עריכת קוד מקור | עריכה]
בעבר פעלה התנועה במסגרת ארצית ובמתכונת שנתית קבועה:
- תחילת השנה הייתה בסביבות חג הסוכות, בטקס אש שבו היו "מושבעים" החניכים החדשים (תלמידי כיתות ג'). במקביל בחג הסוכות, היו הבוגרים יוצאים לטיול באזור הנגב ואילת.
- בהמשך השנה היו הפעילים יוצאים בחג החנוכה ל"טרמפיאדות" כדי לחלק סופגניות לחיילים, נוסעים לצפון, לאצבע הגליל ולחרמון.
- בחוה"מ פסח הייתה מתרכזת התנועה כולה באחד מיישוביה, למחנה בן יומיים אשר בו היו מתחרים המושבים אחד נגד השני בענפי הספורט השונים כמו כדורגל, כדורסל, מחניים, ריצה, משיכת חבל, ספורט היתולי ועוד.
- מפגשים נוספים היו לבחירת המושבים והרכזים, כמו מפגש "בין קנים" אשר בו היו מתארחים חניכי קן ממושב אחד אצל חניכי קן ממושב אחר.
- בסוף השנה בחופש הגדול היה נערך מחנה קיץ שבו היו מתרכזים כל המושבים ביער או חוף ים, מתארחים, מארחים, לומדים ומתחרים במחנאות ועוד. מפגש זה היה סיכום כל שנת הפעילות ובו היו מוענקים גביעים ומדליות למושבים מצטיינים.
התנועה כיום[עריכת קוד מקור | עריכה]
התנועה פעלה בכ- 40 סניפים ברחבי ישראל. התנועה אינה מזוהה מפלגתית, והכשירה את חניכיה להגשמה ציונית חלוצית באמצעות גרעין שנת שירות[4]. לפני מספר שנים תנועת הנוער הציוני הפסיקה את פעולתה בישראל אף כי ברחבי העולם פעילותה נמשכת כתנועת נוער ציונית.
"הנוער הציוני" מתפקדת כתנועה ברחבי העולם היהודי ומפעילה כ-50 סניפים במדינות אלו: אורוגוואי, אנגליה, אקוודור, ארגנטינה, בלגיה, ברזיל, הונגריה, טורקיה, מקסיקו, פרגוואי, פרו, קנדה, קולומביה וקוסטה ריקה.
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- יוחנן כהן , הנוער הציוני: צמיחתה של תנועה, תל אביב, משואה 1976
- אשר נתן ואריאל קרמסקי (עורכים), קיבוץ נולד - מן השבי במצרים לגבעה 112, עין השלושה 2002.
- אודי מנור, כל אחד בונה - תנועת הנוער הציוני 2020-1925, רמת אפעל, הנוער הציוני 2022.
- Udi Manor, Cada Uno Construye - Movimiento Hanoar Hatzioni 1925-2020, Ramat Efal, Hanoar Hatzioni 2022
- Udi Manor, Everyone builds - Hanoar Hatzioni 1925-2020, Ramat Efal, Hanoar Hatzioni 2022
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
אתר האינטרנט הרשמי של הנוער הציוני (בעברית, באנגלית ובספרדית)
הנוער הציוני, ברשת החברתית פייסבוק
הנוער הציוני, ברשת החברתית אקס (טוויטר)
הנוער הציוני, ברשת החברתית אינסטגרם- אתר חוות הנוער הציוני - ירושלים
- אתר הנוער הציוני העולמי
- אתר משואה
- אתר התנועה באנגליה
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ אודי מנור, כל אחד בונה, רמת אפעל: הנוער הציוני, 2022, עמ' 42-50
- ^ אודי מנור, כל אחד בונה, רמת אפעל: הנוער הציוני, 2022, עמ' 59-56
- ^ יוחנן כהן, הנוער הציוני - צמיחתה של תנועה, תל אביב: משואה, 1976
- ^ תנועת הנוער הציוני, באתר מועצת תנועות הנוער בישראל (מת"ן)
