המרכז למחקר מדיני

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
המרכז למחקר מדיני
”ודרשת וחקרת ושאלת היטב” ( דברים, פרק יג, פסוק טו)
מידע כללי
מדינה ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
משרד אחראי משרד החוץ
תאריך הקמה 1974 עריכת הנתון בוויקינתונים
מטה מרכזי ירושלים
עובדים מסווג
תקציב מסווג
האתר הרשמי
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

המרכז למחקר מדיניראשי תיבות: ממ"ד) הוא גוף האחראי על הערכת מודיעין של משרד החוץ בישראל. המרכז אחראי על לימוד וניתוח מגמות ותהליכים במזרח התיכון ועיבוד החומר לצורכי יחידות המשרד בישראל ולנציגויותיו בחו"ל. הממ"ד מהווה חלק מקהילת המודיעין הישראלית והוא כלי עבודה בשירות שר החוץ, הנהלת המשרד, האגפים המדיניים והנציגויות בחו"ל.

היסטוריה והערכות בולטות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1950 הוקם אגף החקר במשרד החוץ במטרה "לעסוק בחקר מדיני וכלכלי הקשור במכלול יחסי החוץ של ישראל". עד 1951 עסק המרכז גם בנושאי מודיעין. ב-1952 הפך האגף ל"מחלקה לחקר מדיני"[1].

בשנת 1963 המליצה ועדת ידין-שרף לחזק את המחלקה, המלצה זו לא התבצעה[2].

בשנת 1974 המליצה ועדת אגרנט להפוך את המחלקה ליחידה עצמאית המסוגלת לתת הערכות מדיניות-ביטחוניות המקבילות להערכות חטיבת המחקר של אמ"ן. בעקבות ההמלצה הפכה המחלקה ל"מרכז למחקר ולתכנון מדיני" ולחברה בקהילת המודיעין הישראלית.

בשנת 1977 הממ"ד הוקם לאחר מלחמת יום הכיפורים בעקבות דו"ח ועדת אגרנט (1974) שקבע כי יש לחזק את "מחלקת החקר המדיני" (כך נקרא האגף בשעתו) ע"י ארגונה כגוף עצמאי במסגרת משרד החוץ, כשאחד מיעדיו העיקריים הוא ביצוע הערכת מודיעין מדינית-אסטרטגית עצמאית.

בשנת 2004 המליצה הוועדה לחקירת מערך המודיעין בעקבות המלחמה בעיראק להקצות אמצעים לתפקוד אפקטיבי של המרכז, או לחלופין לוותר עליו כגורם התורם לגיבוש הערכת מודיעין לאומית.

בשנת 2007 המליצו ועדת וינוגרד וועדת שחק על הגדלת כוח האדם ושיתוף המרכז במידע מסווג של קהילת המודיעין[3].

הצלחות[עריכת קוד מקור | עריכה]

כישלונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • המרכז לא העריך נכון את הצלחתו של דאע"ש[6]

פרסומים בולטים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • המרכז ניתח חלופות ייצוא הגז הטבעי הישראלי לאירופה, וקבע כי עדיף לייצא גז טבעי דרך מצרים במקום טורקיה בשקלול של יתרונות כלכליים, מדיניים, אסטרטגיים ואנרגטיים. זאת מכיוון שטורקיה, על פי הדו"ח, היא שחקן מסוכן והפכפך.[8]
  • המרכז הוציא דו"ח לשר החוץ המזהיר מהשלכות הרפורמה המשפטית על מעמדה הבינלאומי של ישראל.[9]
  • ב-2016 המרכז העריך כי אירופה אינה מסוגלת להגן על עצמה מפני מתקפה צבאית ישירה, ואף מדינה אירופית אחת מסוגלת להוציא לפועל פעולה צבאית עצמאית לחלוטין.[10]

תפקידי המרכז[עריכת קוד מקור | עריכה]

"הייחוד של הממ"ד, הוא בניסיון העשיר של אנשיו, שבאים עם רקע עמוק של הבנה בדיפלומטיה. ישנה הקפדה על ידיעת השפות והחוקרים הם גם האוספים, המעבדים והמנתחים של החומר. הממ"ד נכנס בשנים האחרונות גם לחקר רחב יותר של נושא האנרגיה כמרכיב חשוב בתפיסת ההערכה".

סגן ראש הממ"ד, אמיר ויסברוד

לממ"ד תפקידים ומשימות רבות, הכוללות בין השאר:[11]

  • מחקר וניתוח של מדינות, נושאים, מגמות ותהליכים במרחב המזרח התיכון והזירה הבינלאומית;
  • עדכון והפצת מידע באופן שוטף למטה ולנציגויות תוך מתן מענה לצרכיהן ולפניותיהן;
  • קיום מפגשים ודיאלוגים עם גופים עמיתים במשרדי חוץ בעולם;
  • תדרוכים מדיניים לדרג מקבלי החלטות ביניהם ראש הממשלה, שר החוץ , המטה לביטחון לאומי וכן לגורמים בינ"ל ואחרים (כדוגמת דיפלומטים, אנשי אקדמיה ותקשורת);
  • ניהול הממשק בין קהילת המודיעין למשרד החוץ במטה ובחו"ל;
  • הצגת המודיעין השנתית בועדת השרים לענייני ביטחון לאומי בה הוא מציג את עיקרי תמונת המצב בזירה הבינלאומית ובנושאי המזרח התיכון.

מבנה ארגוני[עריכת קוד מקור | עריכה]

הממ"ד כולל עשרות חוקרים ודיפלומטים ומורכב משלוש חטיבות:[11]

  • חטיבת המזרח התיכון הכוללת את המחלקות הבאות:
  1. מז"ת 1: איראן, עיראק
  2. מז"ת 2: סעודיה, מפרציות, תימן
  3. מז"ת 3: מצרים, מגרב, בין-ערבי, אסלאם
  4. מז"ת 4: סוריה, לבנון, ירדן
  • החטיבה הבינלאומית הכוללת את המחלקות הבאות:
  1. בינ"ל 1: צפון אמריקה, אסיה
  2. בינ"ל 2: אירופה, רוסיה, מרכז אסיה, תורכיה, ארב"ל
  • החטיבה התפקודית הכוללת את המחלקות הבאות:
  1. מחלקת היבטים כלכליים: עוסקת במגמות כלכליות ברמת המדינתית, האזורית והעולמית, וכן בנושאי אנרגיה וסנקציות.
  2. מחלקת אית"ן: עוסקת בניהול המידע, תשתיות טכנולוגיות ומערכות מידע, קשרי חוץ (כולל אירוח קורסים והכשרות), הדרכות לעובדי האגף והיערכות לחירום.

ראשי הממ"ד[עריכת קוד מקור | עריכה]

בין ראשי הממ"ד ניתן למנות את:

שם תקופת כהונה הערות
יהושע רביב 1974-1977
משה ששון 1977-1978 לימים שגריר ישראל במצרים
פנחס נתן אליאב 1979-1982
יצחק אורון 1982-1985
אריה לוין 1985-1988
דוד אפק ?
יהוידע חיים 2000-2002 לימים שגריר ישראל בסין
הרי קני-טל 2003-2006
נמרוד ברקן 2006-2010 לימים שגריר הישראלי הראשון ל-OECD, ושגריר ישראל בקנדה
דוד ולצר 2010-2012 לימים שגריר ישראל באיחוד האירופי ובנאט"ו
בני דגן 2012-2017 לימים שגריר ישראל בדנמרק
דוד עקוב 2017-2021 לימים שגריר ישראל בדנמרק
רחל פיינמסר 2021-הווה האישה הראשונה בתפקיד ראש הממ"ד

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]