המלט (סרט, 2000)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
יש לשכתב ערך זה. הסיבה היא: שיבושי לשון רבים, כתיבה רשלנית.
אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.
יש לשכתב ערך זה. הסיבה היא: שיבושי לשון רבים, כתיבה רשלנית.
אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.
המלט
Hamlet
כרזת הסרט
כרזת הסרט
מבוסס על המלט עריכת הנתון בוויקינתונים
בימוי מייקל אלמרידה עריכת הנתון בוויקינתונים
הופק בידי אנדי פיירברג
אמי הובי
תסריט לפי המחזה של ויליאם שייקספיר
מייקל אלמרידה
עריכה קריסטינה בודן עריכת הנתון בוויקינתונים
שחקנים ראשיים אית'ן הוק,
קייל מקלכלן
ביל מארי
דיאן ונורה,
ג'וליה סטיילס
לייב שרייבר
מוזיקה קרטר בורוול עריכת הנתון בוויקינתונים
צילום ג'ון דה בורמן עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
חברה מפיצה מיראמקס פילס
שיטת הפצה וידאו על פי דרישה עריכת הנתון בוויקינתונים
הקרנת בכורה 11 במאי 2000 (ארצות הברית)
משך הקרנה 112 דקות
שפת הסרט אנגלית עריכת הנתון בוויקינתונים
סוגה סרט דרמה עריכת הנתון בוויקינתונים
הכנסות באתר מוג'ו hamlet2000
www.miramax.com/movie/hamlet
דף הסרט ב־IMDb
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

המלטאנגלית: Hamlet, מכונה גם "המלט 2000") הוא סרט קולנוע אמריקאי משנת 2000, אשר הופק ובוים על ידי מייקל אלמרידה. הסרט מתרחש בעיר ניו יורק ומבוסס על המחזה של ויליאם שייקספיר "המלט".

הסרט משמר את הדיאלוגים של המחזה, הנאמרים על רקע עלילה מקורית בעת העכשווית.

הסרט זכה לביקורות מעורבות. הצילום התקבל בהערכה: רקע כחול כהה, צילום חלקי בשחור לבן, שימוש במראות ובהשתקפויות המתקבלות מתוכן. מאידך אימוץ הדיאלוגים מהמחזה ומשחקם של חלק מהשחקנים בסרט היה מושא לביקורת.

התאמות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בסרט קלאודיוס הוא יושב ראש מועצת המנהלים ומנכ"ל (Chief Executive Officer), המכונה גם "המלך", של תאגיד בשם "דנמרק" (Denmark Corporation), אשר השתלט על החברה לאחר רצח אחיו, אביו של המלט.

אית'ן הוק, סטודנט לצילום, משחק את תפקידו "המלט הנסיך", וג'וליה סטיילס, צלמת חובבת, את תפקיד אופליה. לייב שרייבר ממלא את תפקיד לארטס, קייל מקלכלן את תפקיד המלך קלאודיוס וביל מארי את פולונימוס, אביהם של אופליה ולארטס.

בסרט בוצעו התאמות אחדות לעומת המחזה בהתאם לשוני במקום ובזמן:

  • העלילה מתרחשת במלון אלסינור (Hotel Elsinore) בניו יורק במקום טירת קרונבורג בעיר אלסינור בדנמרק.
  • המלט מפיק את הסרט "מלכודת עכברים" בסגנון וידאו ארט כהצגה "בתוך ההצגה" במחזה המקורי.
  • דייל האוויר המלווה את המלט במטוס, המגרש אותו לממלכה המאוחדת הוא צאצאו של המפקד הצבאי הנערץ מדנמרק.
  • אופליה בעת שיגעונה מפזרת תמונות ממצלמה לשימוש חד פעמי במקום פרחים.
  • רכישת חברות באמצעות עורכי דין בא במקום הכיבושים הצבאיים של טריטוריות.
  • ההזמנה לדו-קרב לקראת סוף הסרט מועברת פקס ולא על ידי איש חצר.
  • המלט, לארטס והמלך נהרגים באמצעות אותו אקדח ולא על ידי ראשה המורעל של החרב.

עלילה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בפתיחת הסרט מופיעות שלוש כותרות, כסגנון המקובל של כותרות החדשות בכיכר טיימס:

  • המלך, ויושב ראש מועצת המנהלים המנכ"ל של "דנמרק קורפורשיין", מת.
  • אלמנתו של המלך נישאה לאחיו הצעיר.
  • הבן של המלך המנוח, המלט, עוקב בחשדנות בתחושה כי משהו רקוב התרחש בדנמרק - החברה העסקית.

בסצנה הראשונה המלט בוהה במסך המחשב וקורא את המונולוג :"אני אגיד לכם למה" ("I will tell you why") – לאמר "למה אין בי עוד שמחת חיים בעוד האדם, כמו מלאך עליון, ממלא את תפקידו בתבל במלוא תפארתו"[1].

הסצנה הבאה היא מסיבת עיתונאים ב"מלון אליסינור" – מושב הנהלת החברה. הסצנה מקבילה למושב המלכות בתחילת המחזה: האלמנה מביעה רגשות חיבה למנהל החדש – בעלה, המנהל מודיע על תוכניות העתיד, האמא מנחמת את המלט על מות אביו והזוג המלכותי נפרד לשלום מלארטס, בנו של יועץ החברה שבא לטקס חילופי ההנהלה. במהלך המסיבה ולאחריה הזוג המלכותי הפגין ביטוי חיבה, כמקובל בסרטי המאה ה-20: חיבוקים, נשיקות, גיפופים והתעלסות בפומבי ובהמשך אפילו התנהגות ב"חדר המיטות".

המפגש עם האב[עריכת קוד מקור | עריכה]

העלילה עוברת לרחובות ניו יורק. המלט הגיע לבניין הדירות בו גר הורציו יחד עם ידידתו מרצ'לה[2]. הורציו סיפר להמלט כי יום קודם, הוא, ידידתו ושומר הבניין ראו את אביו משוטט בפרוזדורים. הם בקשו מהאב לעצור או להגיב אך הוא לא נענה ונעלם. הוסכם כי למחרת, באותן נסיבות, המלט ינסה לפגוש את אביו (המת).

המפגש מאורגן על ידי הורציו וידידתו הנמצאים בחדר הבקרה יחד עם שומר הבניין. הם צופים באחד המסכים לעבר מרפסת חדרו של הורציו, בו המלט הוזמן להרדם, עד למועד הופעת ה"רוח". כאשר הם מבחינים בקיומה של האב, הם מצלצלים אליו באינטרקום ומעירים אותו משנתו. המלט מבחין באביו הממתין במרפסת החיצונית של הדירה, בחליפה ובמעיל מקופל תחת ידו, כפי שנהג ללכת בהיות מנכ"ל החברה. הוא מזמין אותו להיכנס לחדר. הדיאלוגים בינם זהים לאלו שבמחזה, הסיפור אותו דבר, אך במהלכם מופגנת התנהגות אנושית ביניהם. לא מדובר ב"רוח" המהלכת בין ערפילים אלה ב"בשר ודם": שיח אוהב ומלא רגישות בין האב (המת) לבין בנו (החי).

בפינת החדר, בחלק התחתון, מצוי מסך טלוויזיה דלוק. במרקע מוקרנים צילומים של להבות הבוקעות מבעירה ענקית באסדת קידוח בים, תימרות אש העולות כלפי מעלה ילוו את המפגש ברקע[3].

אור היום עולה, האב חוזר למרפסת ונעלם. גם מהמצלמות של חדר הבקרה לא רואים יותר דבר. המלט מודע לנסיבות מותו, כמו שמובאות במחזה - האב הורעל על ידי אחיו – יורשו לניהול החברה.

מהותו של שיגעון[עריכת קוד מקור | עריכה]

על מסך המחשב הופיע הוגה דעות, דמות מהמזרח הרחוק, המסביר "למה כדאי להיות" – על משקל המונולוג המפורסם "להיות או לא להיות – זאת השאלה". החכם מהמזרח קובע כי להיות פירושו להיות עם משפחה, עם חברים, עם הטבע ועם העולם. המלט מאזין לדברים ומתבונן בתמונות בהן מצולמת אופליה, אהובתו, וכותב לה שיר (לנייר יהיה שימוש בהמשך). בסיום כתיבתו הוא יוצא לבקר אותה במעבדה הפרטית שלה לצילום, בה היא מפתחת את התמונות שהיא מצלמת. בשונה מהמחזה, הם מבטאים אהבה זה לזה ולא מתנכרים האחד לשני. אביה מנסה לשכנע אותה לנתק מגע עם המלט. שכן, לאחר מות אביו ונישואי אימו החפוזים, הוא כנראה השתגע.

בסרט שלא כמו במחזה השגעון של המלט אינו משכנע. אמנם המלט מכוון אקדח לרקתו ולכל הכיוונים ואפילו נכנס לחדרו של המנכ"ל – "המלך" (הריק), תוך השמעת הזעקה, הלא משכנעת "להיות או לא להיות". אך בזה מתבטאת כמעט כל הסטייה מהתנהגות נורמלית, זאת, לעומת מגוון ההדגמות למצבו השיגעוני במחזה – עד שגם הצופה כמעט משתכנע.

אביה של אופליה מכריז בפני אימו של המלט, הנמצאת בבריכת שחיה בבנין המשרדים, כי המלט הוא משוגע, שכן, כמו במחזה הוא כינה אותו "מוכר דגים". אופליה הנלווית אליו, אינה מרוצה מחוות דעת אביה על המלט. היא מנסה למנוע ממנו להציג בפניהם את שירי האהבה שכתב לה המלט, אשר לדברי אביה מוכיחים את אי-שפיותו. היא אינה מקבלת את דברי אביה, כפי שהוא מצטט מדיאלוג המחזה, אודות השיגעון של המלט. היא מתבוננת בבריכה ומדמה לעצמה שהיא טובעת בה – מה שיקרה בהמשך.

עכשיו מגיע הרגע בו המלט מציג את המונולוג המפורסם: "להיות או לא להיות" ואת זאת הוא עושה על רקע המדפים בחנות להשאלת סרטים הנושאים את הכותרת: "פעולה", "פעולה". הוא הגיע לבר משקאות ושם הוא מוצא את הצמד "רוזנקרנץ וגילדנשטרן" בשליחות אימו. הם מבקשים לאמת את הדיאגנוזה של פוֹלוֹנִיוּס כי המלט השתגע. לאחר שהוא מכריז (כמו במחזה) כי דנמרק היא בית כלא אחד גדול, הם מדווחים להנהלה כי אכן הוא השתגע.

מבחן אחרון נעשה למדידת שפיותו, אופליה נשלחת להמלט עם מכשיר האזנה בחזייה על-מנת לבחון סופית את מצבו הנפשי. היא מחזירה לו צרור מכתבי אהבה ששלח לה בעבר. בהמשך, הוא מנסה לגפף אותה ומגלה את מיקרופון ההקלטה מוחבא בחזייתה. בתגובה, המלט שולח לה מסר, כמו בהצגה, אין יותר נישואין.

"מלכודת העכברים"[עריכת קוד מקור | עריכה]

כמו ב"ההצגה בתוך הצגה" שם המחזה הוא "מלכודת עכברים". באי בית המלוכה מוזמנים לאולם הקרנות פרטי בבנין משרדי החברה. שם הם צופים בסרט שהוכן על ידי הסטודנט לצילום והנושא את שם המחזה. העלילה נסבה על חייה של משפחה רגילה מהעם: אבא, אמא וילד קטן (הוא המלט), החיה בשלוה. עד, הרגע בו האב נרדם ומישהו, שלא נראה, מטיף רעל לאזנו והוא מת. הילד נבהל. מכאן עוברים לדמויות מהעת העתיקה ורואים כיצד ממליכים מלך חדש. קלאודיוס, מנהל החברה החדש, הצופה בסרט נבעת וזועק אור! אור! ההקרנה מסתיימת.

המלט נמלט ממקום ונוהג במכונית המנכ"ל. מנהל החברה לא שם לב מי הנהג ונכנס למושב האחורי ומצווה עליו לנסוע. בנסיעה המנכ"ל כורע כרך לפני מסך הטלוויזיה במושב האחורי ומבקש סליחה על הרצח שביצע. המלט שומע זאת, שולף אקדח ורוצה לנקום את מות אביו וכמו במחזה, הוא נסוג ! הוא מגיע לבית אימו, שם ממתינה לו תוכחה על מעשיו ופוליניוס, המסתתר, במטרה להווכח כי אכן האם מילא את תפקידה החינוכי. שלא כמו במחזה, הוא הורג אותו באקדח ולא בחרב. הדם זורם כמים (הצבע האדום אופייני לסרט - ראו להלן). האם מוכיחה אותו על הרצח שבצע זה עתה, אך הוא מסביר לה שזה לא פחות גרוע ממה שהם עשו: רצח אביו.

הסרט מקבל כאן תפנית על ידי הצגת התנהגות בנוסח שנת ה-2000: קלאודיוס מחפש את פולוניוס וזוכה לתשובות החכמות כמו במחזה:" ארוחת ערב, התולעים סועדים את לבם בגוויתו". קלואודיוס חסר הסבלנות נותן לו מכת אגרוף בבטנו בנוסח קרבות איגרוף. המלט נפרד בדרכו לגלות באנגליה ומבקש ברכה מפי האב. הוא נהדף בגסות טיפוסית מהעידן המודרני. ולארטס, בכעסו על מות אביו, מנסה כמו, בקרב היאבקות, לחנוק את קלאודיוס - כל אלה דפוסי התנהגות שלא היו עולים על הדעת במחזה מהמאה ה-16.

סוף העלילה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הצמד "רוזנקרנץ וגילדנשטרן" מלווים את המלט במטוס לגלות המתוכננת לבריטניה. בטיסה, כאשר הם בתנומה, המלט פותח את המחשב הנייד בתיק שלהם ומגלה כי יש הוראה לבריטים: ראשית, להרוג אותו ושנית, להחזיר את הצמד מיד חזרה לביתם. הוא מקליד שינוי בהודעה ומשנה את סדר הדברים: להרוג את הצמד ולהחזיר את המלט בחיים הביתה. הורציו מחכה לו בשדה התעופה ועל אופנוע הוא לוקח אותו לבית הקברות, שם נקברת אופליה, שטבעה בבריכת המים של בניין משרדי החברה.

בסצנה האחרונה, הדו-קרב בין המלט וללארטס, מתקיים במתכונת התחרות האולימפיות בסיף עם שעון עצר ברקע. ברגע האמת נעצר הדו-קרב, האקדח נשלף והסרט מגיע לסיומו הטרגי. המלט ולארטס לבושים בבגד הלבן, של שחקני סיף, נופלים שותתי דם בצורה גורפת. הצבע האדום שולט בשטח. המלך והמלכה נפרדים מהעולם הזה, הוא מיריות אקדח של המלט והיא משתייה בטעות (או לא) של כוס יין עם רעל שהמלך הכין עבור המלט.

הקריין מסיים, עם דברי השחקן במחזה "ההצגה בתוך הצגה":[4]

הרצונות שלנו והגורל שלנו לעיתים יובילו אותנו למגמות מנוגדות
והתחבולות בהן ננקוט עוד יפילו אותנו,
המחשבות שלנו - התוצאות לא בשליטתנו.
הוא פונה לשחקנית -
אם חשבת שלא תנשאי שנית (לאחר מות בעלך הראשון)
הרי במותו, מחשבותיך לא יהיה להן תוקף.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ מערכה ב' תמונה ב' עמ' 68 - תרגום אברהם שלונסקי - דברים הנאמרים לקראת בוא להקת השחקנים המוזמנת להוציא אותו מדיכאונו
  2. ^ מקביל לשם מרצ'לו, שם השומר בהצגה, המלווה את הורציו לחיזיון עם הרוח
  3. ^ אולי הגיהנום ממנו באה רוחו של האב שלא מוצאת מנוחה
  4. ^ מערכה ג' תמונה ב' מדברי השחקן הבעל