המלט (סרט, 1996)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
המלט
Hamlet
כרזת הסרט
כרזת הסרט
מבוסס על המחזה "המלט" מאת ויליאם שייקספיר
בימוי קנת בראנה
הופק בידי דייוויד בארון
תסריט קנת בראנה
עריכה ניר פארל
שחקנים ראשיים קנת בראנה
ג'ולי כריסטי
בילי קריסטל
ז'ראר דפארדיה
צ'רלטון הסטון
דרק ג'קובי
ג'ק למון
רופוס סוול
רובין ויליאמס
קייט וינסלט
מוזיקה פטריק דויל
צילום אלכס תומסון
מדינה הממלכה המאוחדת
ארצות הברית
חברת הפקה קאסל רוק אנטרטיינמנט
חברה מפיצה סרטי קולומביה
שיטת הפצה הורדה דיגיטלית, וידאו על פי דרישה עריכת הנתון בוויקינתונים
הקרנת בכורה 25 בדצמבר 1996
משך הקרנה 242 דקות
שפת הסרט אנגלית
סוגה דרמה
תקציב 18 מיליון דולר[1]
הכנסות 4.7 מיליון דולר[1]
הכנסות באתר מוג'ו hamlet96
דף הסרט ב־IMDb
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

המלטאנגלית: Hamlet) הוא עיבוד קולנועי משנת 1996 למחזה "המלט" מאת ויליאם שייקספיר, בבימויו של קנת בראנה ובכיכובו בתפקיד הראשי בדמות הנסיך המלט. עוד משתתפים בסרט דרק ג'קובי בתפקיד המלך קלאודיוס, ג'ולי כריסטי בתפקיד המלכה גרטרוד, קייט וינסלט בתפקיד אופליה, מייקל מלוני בתפקיד לארטס, ריצ'רד בריירס בתפקיד פולוניוס וניקולס פארל בתפקיד הורציו. שחקנים נוספים בסרט הם רובין ויליאמס, ז'ראר דפארדיה, ג'ק למון, בילי קריסטל, רופוס סוול, צ'רלטון הסטון, ריצ'רד אטנבורו, ג'ודי דנץ', ג'ון גילגוד וקן דוֹד.

זהו סרט הקולנוע הראשון שמציג את המחזה "המלט" במלואו, והוא נמשך מעט יותר מארבע שעות. זמן ההתרחשות הוא המאה ה-19, אבל השפה נשארה אנגלית מהתקופה האליזבתנית. ארמון בלנהיים שימש לצילומי החוץ עבור טירת אלסינור, וצילומי הפנים נערכו כולם באולפני שפרטון, ששולבו בהם צילומים של בלנהיים. "המלט" היה סרט הדרמה החשוב האחרון שצולם בפילם 70 מ"מ עד 2012, עם יציאת סרטו של פול תומאס אנדרסון "המאסטר".

הסרט נחשב לאחד העיבודים הקולנועיים הטובים ביותר של מחזות שייקספיר.[2][3][4] הוא לא זכה להצלחה בקופות וההכנסות היו פחות מחמישה מיליון דולר, כשהתקציב עמד על 18 מיליון דולר.[1] הסרט היה מועמד לארבעה פרסי אוסקר בטקס ה-69 עבור עיצוב התפאורה הטוב ביותר (טים הארווי), עיצוב התלבושות הטוב ביותר (אלכסנדרה ביירן), הפסקול המקורי הטוב ביותר (פטריק דויל) והתסריט המעובד הטוב ביותר (קנת בראנה).

תקציר העלילה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסרט עוקב אחר העלילה של המלט המחזה המקורי, והוא העיבוד הראשון שכולל את הטקסט המקורי במלואו.

צוות השחקנים[עריכת קוד מקור | עריכה]

תפקידים ראשיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • קנת בראנה – הנסיך המלט, הפרוטגוניסט ונסיך דנמרק. הוא בנו של המלך המלט המנוח ויורש העצר. בתחילה המלט מתאבל על מות אביו ומאוכזב מנישואיה של אמו לקלאודיוס דודו. בהמשך רוח הרפאים של המלך המלט אומרת לו שקלאודיוס רצח אותו כדי לגזול את כס המלכות. המלט נשבע לנקום את מות אביו. בראנה מגלם את הדמות של המלט בצורה פחות "נוירוטית" מעיבודים אחרים. בסצנות שבהם המלט מעמיד פנים כמשוגע בראנה מציג את המלט כמי שנמצא בהתקף מאניה.
  • דרק ג'קובי – המלך קלאודיוס, האנטגוניסט ואחיו של המלך המנוח. הוא רצח את אחיו המלט כששפך רעל לאוזנו בהיותו ישן. לאחר מכן הוא תופס במהירות את המלוכה ומתחתן עם אלמנת המלך. בתחילה, כשהוא מאמין שהטירוף של המלט נובע מאבלו על מות אביו והדחייה של אופליה, פולוניוס משכנע את קלאודיוס שהוא יוכל לרגל אחריו. כשקלאודיוס מגלה שהמלט יודע על הרצח הוא מפעיל את רוזנקרנץ וגילדנשטרן, שניים מחבריו ללימודים של המלט, כדי שיהרגו את אחיינו. על אף ש רוזנקרנץ וגילדרשטיין מוכנים בהחלט לשרת את קלאודיוס, הם אינם מודעים לכך שהוא חפץ במותו של המלט.
  • ג'ולי כריסטי – גרטרוד, מלכת דנמרק. אשתו של המלך המלט, וכן אשתו של המלך קלאודיוס, איתו התחתנה זמן קצר אחר מותו של בעלה המלך. היא אינה יודעת דבר על העבירה שגרמה למותו.
  • ריצ'רד בריירס – פולוניוס, יועץ המלך ואביהם של אופליה ולארטס. הוא מאמין שהמלט משוגע ומשכנע את קלאודיוס להצטרף אליו כדי לרגל אחרי הנסיך. פולוניוס נרצח בידי המלט כשהוא מאזין בחשאי לשיחה שלו. המלט טועה בזיהויו וחושב שהוא פוגע בקלאודיוס.
  • קייט וינסלט – אופליה, בת אצילים דנית ובתו של פולוניוס. אופליה הייתה מושא אהבתו של המלט, עד שאביה ואחיה לארטס יעצו לה לנתק את הקשר ביניהם. לבסוף דעתה נטרפת עליה בשל התנהגותו של המלט ורצח אביה, והיא מטביעה את עצמה.
  • ניקולס פארל – הורציו, חברו הטוב של המלט אותו הכיר כשלמד באוניברסיטת האלה-ויטנברג.
  • מייקל מלוני – לארטס, בנו של פולוניוס ואחיה של אופליה. אחרי שהורה לאחותו לנתק את מערכת היחסים בינה להמלט, הוא נוסע לפריז. כשמגיעות אליו הידיעות על מותו של אביו הוא חוזר לדנמרק, ועומד בראש אספסוף כדי להסתער על הטירה. קלאודיוס אומר לו מי הוא הרוצח האמיתי של אביו, ומסית אותו להרוג את המלט ולנקום את מותו של פולוניוס. בהמשך הוא זומם עם קלאדיוס כיצד להרוג את המלט במהלך תחרות סיף.
  • רופוס סוול – פורטינברס, נסיך נורווגיה. לרוב מופיע בפלשבקים. בסצנת הסיום פורטינברס וצבאו מסתערים על הטירה, והוא מכריז על עצמו כמלך דנמרק.

תפקידי משנה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • רובין ויליאמס – אוסריק החצרן באלסינור שאותו שולח קלאודיוס להזמין את המלט לדו-קרב נגד לארטס
  • ז'ראר דפארדיה – ריינלדו, משרתו של פולוניוס. הוא נשלח לפריז לעקוב אחר לארטס.
  • טימותי ספול – רוזנקרנץ, חברו של המלט. קלאודיוס מטיל עליו לרגל אחר המלט.
  • ריס דינסדייל – גילדרנשטרן, חברו של המלט. קלאודיוס מטיל עליו לרגל אחר המלט.
  • ג'ק למון – מרצלוס, זקיף באלסינור, שיחד עם ברנרדו מודיע להורציו על הופעת רוח הרפאים של המלך המלט.
  • איאן מקאליני – ברנרדו, זקיף באלסינור, שיחד עם מרצלוס מודיע להורציו על הופעת רוח הרפאים של המלך המלט.
  • ריי פירסון – פרנציסקו, זקיף באלסינור. הדמות הראשונה המופיעה על המסך.
  • בריאן בלסד – רוח אביו המת של המלט. התגלות בדמות האב המת שמספרת להמלט על הרצח.
  • בילי קריסטל – קברן ראשון, החופר את קברה של אופליה. הוא מציג בפני המלט גולגולת של יוריק, בלי לדעת שהמלט הכיר מקודם את ליצן החצר.
  • סיימון ראסל ביל – קברן שני.
  • דון וורינגטון – וולטימנד, שגריר שנשלח על ידי המלך קלאודיוס אל מלך נורווגיה.
  • ראביל איסיאנוב – קורנליוס, שגריר שנשלח על ידי המלך קלאודיוס אל מלך נורווגיה.
  • צ'רלטון הסטון – השחקן שמגלם את המלך.
  • ריצ'רד אטנבורו – שגריר אנגליה
  • ג'ון גילגודפריאמוס, מלך טרויה. מופיע בפלשבק במונולוג של המלך השחקן.
  • ג'ודי דנץ'הקובה, מלכת טרויה ואשתו של פריאמוס. מופיעה בפלשבק ונוזפת באחיין על טענותיו נגד דנמרק.
  • קן דוד – יוריק, ליצן החצר. מופיע בפלשבק כשהוא משעשע את אנשי המלכות באלסינור במהלך הסצנה עם הקברנים.
  • ג'ון ספנסר-צ'רצ'יל, הדוכס האחד-עשר ממרלבורו – מופיע בתפקיד קמע קטן בדמות קפטן נורווגי.

הפקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

חלקים מהבימוי של הסרט התבססו על ההפקה של הלהקה השייקספירית המלכותית בבימויו של אדריאן נובל בה שיחק בראנה בתפקיד הראשי.

טקסט[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסרט משתמש בטקסט של מהדורת הפוליו הראשונה משנת 1623, עם תוספות ממהדורת קווארטו השנייה, ותיקונים ממקורות אחרים.

סגנון[עריכת קוד מקור | עריכה]

על אף שהסרט מכיל את הטקסט המלא הוא גם מאוד ויזואלי. נעשה שימוש תכוף בפלשבקים, כדי לתאר סצנות שרק מתוארות אבל לא משוחקות בטקסט השייקספירי, כגון ידידותו של המלט עם יוריק, או יחסי המין עם אופליה.

בשונה מגרסאות קודמות של "המלט", סצנות הפנים מוצגות בצורה צבעונית מרהיבה. בראנה בחר להשתמש בתלבושות וריהוט של התקופה הוויקטוריאנית והשתמש בארמון בלנהיים שנבנה בתחילת המאה ה-18 לצילומי החוץ של טירת אלסינור. לדברי הארי קיישאן הסרט בנוי בצורה אפית, ומתכתב עם הסרטים "בן חור", "עשרת הדיברות" ו"דוקטור ז'יוואגו". ההשוואה ל"דוקטור ז'יוואגו" גוברת בשל נוכחותה של ג'ולי כריסטי (שגילמה את לארה) בתפקיד גרטרוד.

צילומים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסרט "המלט" צולם באמצעות "Panavision Super 70" על ידי אלכס תומסון. זה היה סרט הקולנוע האחרון שצולם ב-70 מ"מ עד ההפקה של הסרט "המאסטר" בשנת 2012.[5] בראנה היה בין המעטים שהשתמשו אחר כך במצלמות של 65 מ"מ, בסרטו "רצח באוריינט אקספרס" משנת 2017.[6]

מוזיקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

את פסקול הסרט "המלט" כתב והפיק פטריק דויל, שהרבה לשתף פעולה עם קנת בראנה, וניצח רוברט זיגלר. דויל חיבר שלושה נושאים מוזיקליים עבור הדמויות של אופליה, קלאודיוס והמלט.

אלבום הפסקול יצא לאור ב-10 בדצמבר 1996 בחברת Sony Classical Records, ובו 26 רצועות של מוזיקה הנמשכת מעל 76 דקות. על עבודת על הסרט היה דויל מועמד לפרס אוסקר עבור הפסקול המקורי הטוב ביותר.

  1. In Pace‏ (3:07) – בביצועו של פלאסידו דומינגו (מושמע עם כותרות הסיום של הסרט)
  2. Fanfare‏ (0:48)
  3. "All that lives must die"‏ (2:40)
  4. "To thine own self be true"‏ (3:04)
  5. The Ghost‏ (9:55)
  6. "Give me up the truth"‏ (1:05)
  7. "What a piece of work is a man"‏ (1:50)
  8. "What players are they"‏ (1:33)
  9. "Out out thou strumpet fortune"‏ (3:11)
  10. "To be or not to be"‏ (1:53)
  11. "I loved you once"‏ (3:27)
  12. "Oh, what a noble mind"‏ (2:41)
  13. "If once a widow"‏ (3:36)
  14. "Now could I drink hot blood"‏ (6:57)
  15. "A foolish prating nave"‏ (1:05)
  16. "Oh heavy deed"‏ (0:56)
  17. "Oh here they come"‏ (4:39)
  18. "My thoughts be bloody"‏ (2:52)
  19. "The doors are broke"‏ (1:20)
  20. "And will 'a not come again?"‏ (1:59)
  21. "Alas poor Yorick"‏ (2:49)
  22. "Sweets to the sweet – farewell"‏ (4:39)
  23. "Give me your pardon sir"‏ (1:24)
  24. "Part them they are incensed"‏ (1:47)
  25. "Goodnight, sweet prince"‏ (3:36)
  26. "Go bid the soldiers shoot"‏ (2:52)

יציאה לאקרנים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הקרנת הבכורה של הסרט "המלט" היה בפסטיבל הקולנוע בקאן בשנת 1997.[7] בחלק מהשווקים יצאה גרסה מקוצרת של סרטו של בראנה באורך שעתיים וחצי לערך.[8][9]

פרסים ומועמדויות[עריכת קוד מקור | עריכה]

פרס קטגוריה מועמדים וזוכים תוצאה
פרס אוסקר עיצוב תפאורה הטוב ביותר טים הארווי מועמדות
עיצוב התלבושות הטוב ביותר אלכסנדרה ביירן מועמדות
הפסקול המקורי הטוב ביותר פטריק דויל מועמדות
התסריט המעובד הטוב ביותר קנת בראנה מועמדות
Art Directors Guild Awards ADG Excellence in Production Design Award טים הארווי, דזמונד קראו מועמדות
פרס באפט"א לקולנוע עיצוב התלבושות הטוב ביותר אלכסנדרה ביירן מועמדות
עיצוב ההפקה הטוב ביותר טים הארווי מועמדות
British Society of Cinematographers GBCT Operators Award מרטין קנזי זכייה
פרס הצילום הטוב ביותר אלכס תומסון זכייה
Broadcast Film Critics Association Awards הסרט הטוב ביותר קנת בראנה מועמדות
The International Film Festival of the Art of Cinematography CAMERIMAGE פרס הצילום הטוב ביותר אלכס תומסון מועמדות
פרס איגוד מבקרי הקולנוע של שיקגו השחקן הטוב ביותר קנת בראנה מועמדות
פרסי אמפייר השחקנית הבריטית הטובה ביותר קייט וינסלט זכייה
פרסי הקולנוע הבריטי של האיבנינג סטנדרד פרס השופטים קנת בראנה זכייה
פרס איגוד מבקרי הקולנוע של סן דייגו השחקן הטוב ביותר קנת בראנה זכייה
פרס סטלייט עיצוב ההפקה הטוב ביותר טים הארווי מועמדות
הצילום הטוב ביותר אלכס תומסון מועמדות
עיצוב תלבושות הטוב ביותר אלכס ביירן מועמדות
הפסקול המקורי הטוב ביותר פטריק דויל מועמדות
שחקנית המשנה הטובה ביותר קייט וינסלט מועמדות

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1 2 3 Hamlet (1996). Box Office Mojo. Retrieved 26 January 2012.
  2. ^ "Hamlet (1996)". Rotten Tomatoes. IGN Entertainment, Inc. נבדק ב-9 באוגוסט 2008. {{cite web}}: (עזרה)
  3. ^ Ebert, Roger (24 בינואר 1997). "Hamlet". Chicago Sun-Times. נבדק ב-26 בינואר 2012. {{cite web}}: (עזרה)
  4. ^ Berardinelli, James. "Hamlet (1996)". ReelViews.com. נבדק ב-26 בינואר 2012. {{cite web}}: (עזרה)
  5. ^ McGavin, Patrick (17 באוגוסט 2012). "The Master Rules in Chicago: 70 mm Screening Of Anderson Film Recalls Welles' The Lady From Shanghai". Movieline.com. Movieline. נבדק ב-21 באוגוסט 2012. {{cite web}}: (עזרה)
  6. ^ 'Murder on the Orient Express': Film Review
  7. ^ "Festival de Cannes: Hamlet". festival-cannes.com. נבדק ב-27 בספטמבר 2009. {{cite web}}: (עזרה)
  8. ^ Alternate versions for Hamlet. IMDb. Retrieved 26 January 2012.
  9. ^ Hamlet- Kenneth Branaugh (1996)