המלחמה העות'מאנית-רוסית (1568–1570)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
המלחמה העות'מאנית-רוסית 1568–1570
תאריכי הסכסוך 15681570 (כשנתיים)
מלחמה לפני אין
מלחמה אחרי המלחמה העות'מאנית-רוסית (1676–1681)
מקום אסטרחן, אזוב
תוצאה לא מוחלטת
הצדדים הלוחמים

רוסיה הצאריתרוסיה הצארית רוסיה הצארית

האימפריה העות'מאניתהאימפריה העות'מאנית האימפריה העות'מאנית
חאנות קרים

מפקדים

רוסיה הצאריתרוסיה הצארית איוואן האיום
רוסיה הצאריתרוסיה הצארית פיוטר סרבריאניי

האימפריה העות'מאניתהאימפריה העות'מאנית סלים השלישי
האימפריה העות'מאניתהאימפריה העות'מאנית סוקולו מהמט פאשה
האימפריה העות'מאניתהאימפריה העות'מאנית קאסים פאשה
דבלט הראשון ג'יראי

כוחות

רוסיה הצאריתרוסיה הצארית 30,000 חיילים

האימפריה העות'מאניתהאימפריה העות'מאנית 20,000 חיילים
‏ 30,000–50,000 חיילים

אבדות

לא ידוע

לא ידוע

לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

המלחמה העות'מאנית-רוסית (1568–1570) או מערכת הדון-וולגה-אסטרחן של 1569[1] (הנזכר במקורות העות'מאנית בתור משלחת אסטרחן), הייתה מלחמה בין רוסיה הצארית לבין האימפריה העות'מאנית על חאנות אסטרחן. המלחמה הייתה הראשונה מבין שתים עשרה המלחמות העות'מאניות-רוסיות, שהסתיימו עם מלחמת העולם הראשונה ב-19141918.

בשנת 1556 נכבשה חאנות אסטרחן על ידי איוואן האיום, שבנה מבצר חדש על גבעה תלולה המשקיפה על הוולגה.[2] בשנת 1568 הווזיר הגדול סוקולו מהמט פאשה, מי שהיה הכוח האמיתי בניהול האימפריה העות'מאנית תחת סלים השני, יזם את המפגש הראשון בין האימפריה העות'מאנית לבין רוסיה הצארית. התוצאות הניבו את האסונות הרבים שיבואו. התוכנית בקונסטנטינופול הייתה לאחד את הוולגה והדון בתעלה. בקיץ 1569 נשלח כוח גדול תחת קאסים פאשה, של 20,000 טורקים ו -50,000 טטרים, להטיל מצור על אסטרחן ולהתחיל את חפירת התעלה, ואילו צי עות'מאני הטיל מצור על אזוב.

עם זאת, גיחה של חיל המצב תחת קניאז (הנסיך) סרבריאניי-אובלסקיי, המושל הצבאי של אסטרחן, הדף בחזרה את המצור. צבא רוסי של 30,000 חיילים תקף ופיזר את הפועלים ואת כוח הטטרים שנשלח להגנתם. בדרכם הביתה, כ-70% מהחיילים הנותרים והעובדים קפאו למוות בערבות, או נהרגו בהתקפות צ'רקסיות, וכן הצי העות'מאני נהרס בסערה. 

האימפריה העות'מאנית, אף כי הובסה צבאית, החזיקה במעבר בטוח לעולי רגל וסוחרים מוסלמים ממרכז אסיה, וכן קיבלה את דרישתה על הריסת המצודה הרוסית על נהר טרק.[3]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ DeVries, Kelly Robert (2014-05-01). "The European tributary states of the Ottoman Empire in the sixteenth and seventeenth centuries". Choice (באנגלית). 51 (09): 51–5179. doi:10.5860/CHOICE.51-5179. ISSN 0009-4978.
  2. ^ 'נט מרטין, ימי הביניים, רוסיה:980-1584, 354.
  3. ^ 'נט מרטין, ימי הביניים, רוסיה:980-1584, 356.