המלחמה העות'מאנית-פולנית (1683–1699)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
המלחמה העות'מאנית-פולנית (1683–1699)
קרב פארקאני
קרב פארקאני
מלחמה: מלחמת האימפריה העות'מאנית-הליגה הקדושה (1683–1699)
תאריכי הסכסוך 16831699 (כ־16 שנים)
מקום אוסטריה, חצי האי קרים, הונגריה, מולדביה, סרביה ואוקראינה
תוצאה ניצחון הליגה הקדושה והסכם קרלוביץ
הצדדים הלוחמים

המלחמה העות'מאנית-פולנית (1683–1699), הייתה המלחמה השלישית מהמלחמות העות'מאניות-פולניות או מלחמת הליגה הקדושה, והיא מתייחסת לצד הפולני של המלחמה הטורקית הגדולה. המלחמה החלה עם הניצחון הפולני הגדול בקרב וינה בשנת 1683, והסתיימה בהסכם קרלוביץ, שבה קיבל האיחוד הפולני-ליטאי את האדמות שאבדו במהלך המלחמה העות'מאנית-פולנית (1672–1676). זה היה העימות האחרון בין האיחוד הפולני-ליטאי לבין האימפריה העות'מאנית, ולמרות הניצחון הפולני, המלחמה סימלה לא רק את שקיעתה של האימפריה העות'מאנית, אלא אף את שקיעתו של האיחוד הפולני-ליטאי.

המלחמה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אחרי כמה שנות שלום, האימפריה העות'מאנית תקפה את ממלכת הבסבורג שוב. הטורקים כמעט כבשו את וינה, אולם מלך פולין, יאן סובייסקי הוביל את הברית הנוצרית שהביסה אותם בקרב וינה, והביאה לפגיעה בהגמונית העות'מאנית בדרום-מזרח אירופה.[1]

הליגה הקדושה החדשה הוקמה בשנת 1684 על ידי האפיפיור אינוקנטיוס האחד עשר וכללה את האימפריה הרומית הקדושה (בראשות אוסטריה ההבסבורגית), את הרפובליקה של ונציה ואת פולין, ובשנת 1686 הצטרפה אליה גם רוסיה הצארית. העות'מאנים ספגו שתי תבוסות מכריעות נגד האוסטרים: בקרב מוהאץ' בשנת 1687, ובקרב זנטה בשנת 1697.

בחזית הפולנית הקטנה יותר, לאחר הקרבות ב-1683 (וינה, Parkany), סובייסקי, לאחר הצעתו לליגה להכין מתקפה מתואמת גדולה, נקלע למתקפה לא מוצלחת במולדובה ב-1686, כאשר העות'מאנים סירבו להשתתף במערכה גדולה, ורק הטרידו את הצבא. במשך ארבע השנים הבאות פולין החזיקה את המצור על מבצר המפתח בקמניץ, בעוד הטטרים היו פושטים על הגבולות. בשנת 1691, סובייסקי שלח משלחת נוספת למולדובה, עם מעט תוצאות טובות יותר, אבל עדיין ללא ניצחונות מוחלטים.[2]

הקרב האחרון של המערכה היה את קרב פודהאצ'יה ב-1698, כאשר ההטמאן הפולני פליקס קז'ימייז' פוטוצקי הביס את הפלישה העות'מאנית לפולין. בשנת 1699 ניצחו כוחות הליגה במלחמה, והאימפריה העות'מאנית נאלצה לחתום על הסכם קרלוביץ, שבו הם איבדו הרבה מהנחלות האירופיות שלהם, ופודוליה (כולל קמניץ) הוחזרה לפולין עם נוכחות מסוימת של אוסטריה.

קרבות[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • קרב וינה (12 בספטמבר 1683)
  • קרב פארקאני (7–9 באוקטובר 1683)
  • קרב יאזלובץ (1684)
  • קרב בויאני (1685)
  • המצור על קמניץ (1687)
  • קרב סמוטריץ' (1688)
  • קרב סוסאבה (1691)
  • קרב טרגו ניימט (1691)
  • קרב הודאו (יוני 1694)
  • קרב אוסטצ'קו (6 באוקטובר 1694)
  • קרב לבוב (1695)
  • קרב  פודהאצ'יה (8-9 בספטמבר 1698)

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]