המלחמה בטרור בסיני

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
המלחמה בטרור בסיני
תאריכי הסכסוך 14 באוגוסט 2011 – 25 בינואר 2023 (11 שנים)
מקום חצי האי סיני, מצרים
הצדדים הלוחמים

המדינה האסלאמיתהמדינה האסלאמית המדינה האסלאמית

מוג'אהדין

מצריםמצרים מצרים


ישראלישראל ישראל


בתמיכת:
ארצות הבריתארצות הברית ארצות הברית

מנהיגים
 

מצריםמצרים עבד אל-פתאח א-סיסי (2014–היום)

ישראלישראל בנימין נתניהו (2011- 2021),
(2023-הווה) ישראלישראל נפתלי בנט (2021-2022)

ישראלישראל יאיר לפיד (2022-2023)
מפקדים
כוחות

[9] 1,600–12,000[10]

מצריםמצרים צבא מצרים


צה"ל

אבדות
  • 1,435 חמושים הרוגים
  • 380 הרוגים מכוחות הביטחון המצריים
  • 160 הרוגים אזרחי מצרים
  • 7 הרוגים אזרחי ישראל
  • 4 הרוגים אזרחי קוריאה הדרומית
מפת חצי האי סיני
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

המלחמה בטרור בסיני כוללת סדרה של מבצעים צבאיים מצריים בחצי האי סיני שבאו בעקבות מתקפות טרור של ארגוני הג'יהאד העולמי שהתבססו בשטח סיני. הלחימה החלה באוגוסט 2011 כשהוכרז על מבצע נשר בעקבות איבוד השליטה של מצרים בסיני ופיצוץ חוזר ונשנה של צינור הגז בין מצרים לישראל ולירדן. לראשונה מאז נחתם הסכם השלום בין ישראל למצרים, הכניס הצבא המצרי שריוניות, נגמ"שים ואף טנקים לתוך סיני. במהלך המבצע אירעה מתקפת הטרור בדרום ישראל. באוגוסט 2012, בתגובה למתקפת הטרור במפגש הגבולות ישראל-מצרים-רצועת עזה, יצא הצבא המצרי למבצע סיני. במהלך המבצע הרג הצבא המצרי עשרות פעילי טרור, וביצע תקיפות רבות מהאוויר על אזורי השליטה של לוחמי הג'יהאד בסיני.

במאי 2013, בעקבות חטיפת שבעת החיילים המצרים, יצא הצבא המצרי שוב למבצע צבאי בסיני. לאחר הדחת נשיא מצרים מוחמד מורסי ב-2013, ארגוני הטרור בסיני הגבירו מאוד את פעולות הטרור נגד הממשלה והצבא. בתגובה לכך, הצבא המצרי יצא למבצע צבאי מקיף שכלל עימותים חסרי תקדים[11]. ב-10 בנובמבר 2014 הצהיר ארגון הטרור המרכזי בסיני "אנצאר בית אל-מקדס" נאמנות למדינה האסלאמית ול"ח'ליף" אבו בכר אל-בגדאדי[12]. בעקבות שבועת האמונים, הארגון שינה את שמו בפרסומיו הרשמיים ל"מחוז סיני של המדינה האסלאמית". הלחימה בסיני בין הצבא לפעילי הג'יהאד נמשכת עד היום. בשנים 2017 - 2021 הוכרז מצב חירום במצרים בשל פיגועים שבוצעו על רקע המלחמה[13][13].

לפי תחקיר של העיתון "הניו יורק טיימס", בשנים 2016–2017 תקף חיל האוויר הישראלי פעילי טרור בצפון סיני יותר ממאה פעמים, באישור נשיא מצרים, עבד אל-פתאח א-סיסי[14]. דובר צבא מצרים הכחיש דיווח זה[15].

רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

מאז ומתמיד חצי האי סיני היה שטח הפקר שלא נתון לפיקוח ביטחוני הדוק. מצב זה גבר במיוחד לאחר הסכם השלום בין ישראל למצרים בשנת 1979, בו סוכם כי לא תהיה נוכחות צבאית מצרית בסיני, אלא רק פיקוח משטרתי. השקעת המשאבים המוגבלת של הממשלה המצרית בחצי האי ואפליית הבדואים באזור, גרמה להיווצרות אזור עני ולא מפותח שמיושב בתושבים שהנאמנות שלהם לשבט, ולא לממשל המרכזי בקהיר[3]. שילוב של מצב זה יחד עם תנאי השטח הקשים, היווה מוקד משיכה לגורמי טרור קיצוניים מכל רחבי המזרח התיכון, שיכלו להתאמן ולבצע פעילויות פשיעה וטרור באזור ללא חשש.

ב-7 באוקטובר 2004 בוצעה מתקפת טרור נרחבת שכללה פיצוץ שלוש מכוניות תופת בשניים ממוקדי התיירות הישראלים המרכזיים בסיני: מלון הילטון טאבה, בסמוך לעיירה טאבה השוכנת בסמוך לגבול ישראל-מצרים, וחוף ראס א-שטן, הממוקם בסמוך לעיירה נואיבה במזרח סיני, כ-50 קילומטר מדרום לקו הגבול. במהלך המתקפה נהרגו 34 איש (מתוכם 12 אזרחים ישראלים) ונפצעו 171, חלקם ישראלים. המתקפה בוצעה על ידי פעילי טרור פלסטיניים, שנעזרו בסיוע מקומי. בתגובה ביצע המשטר המצרי מעצרים נרחבים בסיני של חשודים במעורבות וסיוע לפיגועים. ב-23 ביולי 2005, יום השנה למהפכת הקצינים החופשיים, ביצע ארגון הטרור הווהאבי גדודי עבדאללה עזאם שמקורו בערב הסעודית, סדרת פיגועים בשארם א-שייח', בשני בתי מלון ובשוק העתיק של העיר. פיצוץ שתי מכוניות תופת ומזוודת נפץ הביאו למותם של 88 איש, בהם 10 תיירים זרים, ולפציעתם של למעלה מ-200[16]. בתגובה לפיגועים בוצעו מעצרים רבים בקרב הבדואים בסיני והוקמו נקודות בידוק בכניסה לשארם א-שייח', במטרה למנוע את כניסתם של גורמי טרור לעיר.

לאחר ההפיכה במצרים בשנת 2011, הדחתו של הנשיא חוסני מובארכ וההתערערות במצב הביטחוני הכללי במצרים ובפרט בסיני, החלו פעילי הטרור שהתבססו באזור במתקפות על גורמים ממשלתיים וצבאיים, כאשר חמושים בדואים באזור נותנים להם סיוע.

מהלך האירועים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בסוף שנות שלטונו של הנשיא חוסני מובארכ, התרופפות השליטה הביטחונית המצרית בסיני הגיעה לשיא. אלפי מנהרות הברחה בין סיני לעזה שימשו להובלת תחמושת, טילים ואמצעי לחימה[17]. ארגוני הטרור החלו בניסיון לערער את היציבות באזור על ידי ירי רקטות מסיני על ישראל וירדן ב-2010[18]. אך כל עוד נשמרה היציבות במצרים, המצב בסיני נשאר תחת שליטה יחסית. לאחר ההפיכה במצרים והדחתו של מובארכ ניצלו ארגוני הטרור בסיני את ההזדמנות לערער את המצב הביטחוני באזור.

מתקפות הטרור הראשונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסכם השלום בין ישראל למצרים כולל בין היתר סיכום על אספקת גז לישראל. לאחר ההפיכה במצרים בשנת 2011 ניסו אותם גורמים קיצוניים לנצל את המצב הביטחוני הרגיש ולחבל בצינור הגז בין ישראל למצרים. ב-5 בפברואר 2011 הודיע הצבא המצרי על הפסקת הזרמת הגז בקו שמוביל את הגז מאל עריש לירדן ולישראל, עקב פיצוץ בצינור הגז שבוצע על ידי גורמי טרור. בתקופה ההיא מצרים הייתה אחראית ל-40 אחוז מאספקת הגז בישראל והפסקת הזרמתו של הגז הייתה בעיה משמעותית לישראל[19]. במהלך השנים 2011–2012 פוצץ צינור הגז למעלה מ-14 פעמים[20]. ב-30 ביולי 2011 ביצעו חמושים מתקפה על תחנת משטרה באל עריש, בצפון חצי האי סיני. במתקפה נהרגו שוטר ושלושה אזרחים[21]. ב-2 באוגוסט 2011 קבוצת פעילי טרור שהגדירו עצמם אל-קאעידה של חצי האי סיני הכריזו על כוונתם להקים בסיני ח'ליפות אסלאמית[22].

מבצע נשר[עריכת קוד מקור | עריכה]

ערך מורחב – מבצע נשר

ב-14 באוגוסט 2011 פתחה מצרים במבצע צבאי מקיף בסיני, לראשונה לאחר שנים רבות של הזנחה וחוסר פיקוח על הקורה בסיני. המבצע, שכונה על ידי הצבא המצרי מבצע נשר (בערבית: العملية نسر), כלל בהסכמת ישראל את הגדלת כוחותיו בסיני בעוד כ-1,000 חיילים, נגמ"שים, שריוניות ואף טנקים[23]. ישראל הסכימה להכנסת הכוחות הצבאיים לסיני, למרות הסכמי השלום שנחתמו בינה לבין מצרים, בעקבות חששותיה שארגוני הטרור ישתמשו בסיני כבסיס להוצאת מתקפות טרור נגדה[24].

מתקפת הטרור באוגוסט 2011[עריכת קוד מקור | עריכה]

ערך מורחב – מתקפת הטרור בדרום ישראל (2011)
שרידי האוטובוס הישראלי שהותקף ב-18 באוגוסט 2011

ב־18 באוגוסט 2011 אירעה סדרת פיגועי טרור בדרום ישראל על כביש מספר 12, בקילומטר ה־26 מהעיר אילת ובסמוך לגבול ישראל-מצרים. פעילי טרור שמזוהים עם הג'יהאד הסלפי[25] חדרו מסיני ופתחו באש על אוטובוס "אגד" (קו 392) בכביש 12. בהמשך פתחו באש (לרבות שיגור טיל נ"ט) על אוטובוס נוסף ועל מכוניות של אזרחים ישראלים, ובכך רצחו שישה אזרחים ישראלים ופצעו 40. בחילופי האש במהלך המרדף אחרי התוקפים נהרגו 7 מהמחבלים, חמישה חיילים מצרים וכן חייל צה"ל ולוחם ימ"מ[26].

מצרים, שהמחבלים חדרו לישראל משטחה, האשימה את ישראל בהתרשלות בהגנה על הגבול, והודיעה על החזרת שגרירה מישראל עד לקבלת התנצלות מישראל ומסירת תוצאות החקירה בנוגע למותם של חמישה אנשי כוחות ביטחון מצרים במהלך מתקפת הטרור. שר הביטחון, אהוד ברק, הביע צער על מותם של השוטרים המצרים[27]. תחקיר שהתפרסם כשבוע לאחר מתקפת הטרור הראה שחיילי צה"ל השתדלו להימנע מפגיעה בחיילים מצרים. עוד התברר, כי שלושה מהמחבלים היו אזרחים מצרים שחברו לארגוני טרור[28].

מתקפת הטרור באוגוסט 2012[עריכת קוד מקור | עריכה]

ערך מורחב – מתקפת הטרור במפגש הגבולות ישראל-מצרים-רצועת עזה

ב-5 באוגוסט 2012, חדרו טרוריסטים חמושים לתחנת משטרה מצרית בצפון חצי האי סיני. השוטרים והחיילים ששהו באותה עת בתחנה הותקפו בירי נשק קל ורקטות נגד טנקים בעת שסעדו את סעודת האפטאר המסורתית - ארוחת הערב השוברת את הצום היומי בחודש הרמדאן המוסלמי. בהתקפה נהרגו 16 שוטרים וחיילים מצרים ושבעה נפצעו[29]. המחבלים גנבו נגמ"ש ומשאית שאותה מילכדו בחומרי נפץ, ופרצו את הגבול עם ישראל, בסמוך לכרם שלום[30].המשאית הממולכדת התפוצצה כשנתקעה בפילבוקס במעבר כרם שלום, והנגמ"ש הצליח לפרוץ את הגבול ולהמשיך לנסוע בתוך שטח ישראל עד שהושמד באמצעות טיל ששוגר על ידי מסוק קרב וירי טנקים של צה"ל. המחבלים שהשתתפו בתקיפה בישראל היו חמושים ברובי קלשניקוב וחגורים בחגורות נפץ. כל המחבלים נהרגו בידי צה"ל[31]. אף ארגון לא לקח אחריות על המתקפה, אך בישראל ובמצרים העריכו שמדובר בחוליות טרור אסלאמי סלפיות של הג'יהאד העולמי שפעלו בשיתוף פעולה עם ארגוני טרור פלסטיני מרצועת עזה, חדרו דרך מנהרות ההברחה ברפיח (ציר ה-ח'), וביצעו את המתקפה יחד עם תשתיות טרור מקומיות[32]. בעקבות המחדל המודיעיני שאיפשר את המתקפה, והתפקוד של כוחות הביטחון המצריים, הדיח מורסי את ראש המודיעין מוראד מוואפי ואת מושל צפון סיני[33].

תגובת הצבא המצרי - מבצע סיני (אוגוסט 2012)[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-5 באוגוסט 2012 פתח צבא מצרים במבצע צבאי ממושך נגד גורמי הטרור בסיני. המבצע שהחל בעקבות מתקפת הטרור במפגש הגבולות ישראל-מצרים, נחשב בתחילה כהמשך ל'מבצע נשר', אך ב-3 בספטמבר הודיע צבא מצרים שמדובר במבצע צבאי חדש ששמו מבצע סיני[34]. במהלך המבצע, צבא מצרים הפציץ כפרים שבהם התרכזו חמושים, פשט על מאות בתים בניסיון להתחקות אחר פעילי טרור ולמצוא נשק לא חוקי, והשתלט על מאגרי תחמושת שכללו בין היתר טילים נגד מטוסים[35]. צבא מצרים הגדיר את המבצע כ"מבצע לטיהור סיני שמטרתו להחזיר את הביטחון באזור, על ידי רדיפת גורמי טרור חמושים"[36]. במבצע סיני נהרגו 32 פעילים חמושים ונעצרו 38 פעילי טרור, ביניהם טרוריסט שכונה 'בין לאדן של חצי האי סיני' והיה לטענת הצבא המצרי אחראי לפיגוע ב-5 באוגוסט[37]. הצבא המצרי לעומת זאת ספג 21 הרוגים ו-36 פצועים[38], כמו כן 2 אזרחים נהרגו ושישה נפצעו.

משבר בני הערובה במאי 2013[עריכת קוד מקור | עריכה]

באמצע מאי 2013 חטפו חמושים שישה שוטרים וחייל משמר הגבול בצפון סיני. כדי ללחוץ על הממשלה המצרית, פרסמו סרטון וידאו שבו התחננו החטופים כשידיהם קשורות ועיניהם מכוסות, לנשיא מצרים מוחמד מורסי לשחרר את "האסירים הפוליטיים", חבריהם של החוטפים, כדי שהחוטפים ישחררו אותם[39]. בתגובה אמר מורסי ש"כל האופציות פתוחות" והצהיר בטוויטר "לא ניכנע לשום סחיטה באיומים". הצבא המצרי שלח חיילים, טנקים ומסוקים לאזור. במהלך החיפושים אחר החטופים היה אירוע אלים נוסף בסיני, כאשר חמושים ניסו להשתלט על בסיס של כוחות הביטחון וניהלו ביניהם חילופי אש, אך לא היו הרוגים. לאחר כמה ימים הוציא הצבא הודעה ש"שבעת החיילים נמצאים בדרכם לקהיר לאחר שהם שוחררו בשיתוף פעולה עם ראשי השבטים ותושבי סיני"[40].

לאחר הדחת מורסי ביולי 2013[עריכת קוד מקור | עריכה]

ביולי 2013 לאחר הדחתו מהנשיאות של מוחמד מורסי והמלחמה של הצבא בתנועת האחים המוסלמים, חלה עליה בהתקפות הטרור בסיני נגד אזרחים וכוחות הביטחון, שבוצעו על ידי בדואים ואסלאמיסטים חמושים[41]. התקפות שהעידו לטענת הצבא, על הקשר בין ארגוני הטרור האסלאמיים בסיני לתנועת 'האחים המוסלמים'[42]. הצבא בתגובה הגדיל את נוכחותו בסיני בשני גדודים נוספים והמשיך בפעילות מאסיבית נגד מוקדי הטרור[43]. בשבועיים שחלפו מאז ההפיכה ב-3 ביולי, בוצעו בצפון סיני 39 פיגועי טרור. בעימותים בין כוחות הביטחון לחמושים נהרגו 52 חמושים ואזרחים ושישה חיילים מצרים[44]. ב-15 ביולי אירעה המתקפה הגדולה ביותר על אזרחים, חמושים תקפו אוטובוס שהסיע פועלים, הרגו חמישה ופצעו חמישה עשר.

ב-18 באוגוסט עצרו פעילי טרור חמושים שני מיניבוסים שהובילו שוטרים שלא היו בתפקיד, הורו להם לרדת ולשכב בצידי הכביש. לאחר שקשרו אותם, ירו בהם והרגו 25 שוטרים[45][46]. במצרים הועלתה ביקורת קשה על כך שהמיניבוסים לא היו מאובטחים. משרד הפנים המצרי הודיע שמעתה כל השיירות שיובילו שוטרים וחיילים יהיו תחת אבטחה כבדה[47]. הצבא המצרי עצר 11 איש בהם חמישה אנשי חמאס, שלושה מקומיים ושלושה אזרחים זרים, בחשד לאחריותם למעשי ההרג[48]. ב-1 בספטמבר נעצר עאדל מוחמד איברהים מנהיג אל קאעידה בחצי האי סיני[7] שהודה באחריותו למתקפת הטרור[49].

דובר צבא מצרים אחמד עלי מסר כי בפעילות צבא מצרים בין ה-5 ביולי ל-23 באוגוסט חוסלו 58 חמושים בהם 32 זרים, ונפצעו 116. כמו כן נעצרו 203 איש מתוכם 48 זרים, בחשד למעורבות בפעולות טרור בחצי האי סיני. בנוסף הושמדו 343 מנהרות בגבול שבין מצרים לרצועת עזה[50]. ב-3 בספטמבר חוסלו 15 חמושים בתקיפת מסוקי קרב[51]. מה-7 בספטמבר עד ה-11 בספטמבר סרק הצבא המצרי את האזורים הסמוכים לעזה תוך כדי שהוא משבש את אמצעי התקשורת של אותם חמושים, במטרה ללכוד את האחראים למעשי הטרור[52]. במהלך אותם ימים נהרגו קצין ושני חיילים. עשרים ותשעה חמושים חוסלו ושלושים ותשעה נעצרו. ב-11 בספטמבר פוצץ עצמו מחבל מתאבד במטה המודיעין הצבאי ברפיח, כאשר באותו הזמן התפוצצה מכונית תופת במחסום צבאי. 9 חיילים נהרגו[53]. ב-24 בדצמבר אירעה מתקפת הטרור הגדולה ביותר על אתר ממשלתי מאז הדחתו של מורסי ביולי, פצצה שהתפוצצה במבנה ממשלתי גרמה לשישה עשר הרוגים וללמעלה מ-134 פצועים. ראש ממשלת מצרים הזמנית חאזם אל-בבלאווי אמר כי הפיגוע נועד לפגוע במפת הדרכים שקבע הממשל הזמני במדינה לאחר הדחת מורסי, שר בממשלת מצרים הטיל את האחריות לפיגוע על תנועת האחים המוסלמים של מורסי[54].

2014[עריכת קוד מקור | עריכה]

במהלך החודשים הראשונים של שנת 2014 הצליח הצבא לחסל יותר מ-75 אחוז מהטרור בסיני[55], לאחר שהגביל את יכולתן של קבוצות הטרור לבצע פיגועים ולהבריח נשק. הצלחתו לבודד ולנקות את צפון מזרח סיני שהיה מעוזם של ארגוני הטרור הכניס את פעילי הטרור למגננה[56].

ב-3 בפברואר ביצע צבא מצרים סדרת תקיפות מהאוויר נגד פעילי טרור והרג 30 חמושים ופצע 15[57]. ב-16 בפברואר התפוצץ מטען באוטובוס תיירים במסוף טאבה, סמוך למעבר הגבול בין ישראל למצרים. בפיצוץ נהרגו 4 אזרחים שלושה מהם תיירים אזרחי קוריאה הדרומית, בנוסף נפצעו 13 תיירים[58].

ב-23 במאי טען הצבא המצרי כי בתקיפה מהאוויר בסיני נורה שאדי אל-מניעי מנהיג ארגון אנצאר בית אל-מקדס כאשר יחד עמו חוסלו שלושה פעילים נוספים בארגון[59]. אולם ב-2015 דווח כי שאדי אל-מניעי מסתתר ברצועת עזה וכי הוא מקיים קשרים עם בכירים בחמאס[6]. על ראשו הוכרז פרס של מיליון לירות מצריות[60].

מתקפת הטרור באוקטובר 2014[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-24 באוקטובר ביצעו אנצאר בית אל-מקדס את אחת ממתקפות הטרור הקטלניות ביותר נגד מצרים כאשר מכונית תופת התפוצצה בסמוך למחסום של הצבא המצרי בשיח' זוויד, 30 חיילים נהרגו. כמה שעות אחר כך נהרגו שלושה חיילים נוספים באזור אל עריש לאחר שפעילי ג'יהאד פתחו לעברם באש. בתגובה הכריז נשיא מצרים עבד אל-פתאח א-סיסי על שלושה ימי אבל לאומי וטען כי "ידים זרות" מעורבות בטרור בסיני. כוחות מצריים תקפו מטרות רבות באזורים באל עריש, רפיח ושייח' זוויד ומעבר רפיח בין רצועת עזה לרפיח המצרית נסגר לתקופה בלתי מוגבלת[61]. ב-29 באוקטובר הורה א-סיסי על הקמת אזור חיץ בין רצועת עזה לסיני וכוחות צבא הרסו כ-880 בתי מגורים בטווח של 500 מטר מהגבול במטרה למנוע מעבר סחורות, אנשים ונשק בין ארגוני הג'יהאד בסיני לארגונים ברצועת עזה[62].

ב-10 בנובמבר הצהיר ארגון הטרור המרכזי בסיני אנצאר בית אל-מקדס נאמנות למדינה האסלמית ול"ח'ליף" אבו בכר אל-בגדאדי[12]. בעקבות שבועת האמונים, הארגון שינה את שמו בפרסומיו הרשמיים ל"מחוז סיני של המדינה האסלאמית". ב-14 בנובמבר פרסם דאעש סרטון תעמולה ובו כלל תמונות ממתקפת הטרור שאירעה בסיני ב-24 באוקטובר[63]

2015[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-29 בינואר ביצעה "המדינה האסלאמית של מחוז סיני" (אנצאר בית אל-מקדס) סדרת פיגועי טרור שכללו מכוניות תופת וירי מרגמות בשישה מוקדים שונים, 44 נהרגו מתוכם 14 אזרחים[64][65]. הצבא המצרי הגיב בתקיפות של מוקדי טרור שהביאו ל-47 הרוגים בקרב ארגוני הטרור[66]. במהלך החודשים הבאים המשיך הצבא המצרי בלחימה בטרור כשהוא הורג עשרות רבות של פעילי טרור[67][68][69]. ב-2 באפריל תקפו פעילי אנצאר בית אל-מקדס[70] כוחות של צבא מצרים בצפון סיני, 18 נהרגו מתוכם 16 חיילים[71][72], הצבא המצרי השיב באש וחיסל 35 חמושים[73].

ב-1 ביולי, פעילי "המדינה האסלאמית של מחוז סיני" (אנצאר בית אל-מקדס) תקפו עשרה מוצבים של צבא מצרים ותחנת משטרה והביאו למותם של עשרות חיילים. במתקפת נגד של הצבא המצרי נהרגו כמאה חמושים.

2016[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-4 באוגוסט נהרג ראש אנאצר בית אל-מקדס (אבו עדא אל - אנסארי) בתקיפה אווירית של צבא מצריים באזור אל עריש.

2017[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-18 באפריל 2017 פתחו חמושים בירי על שוטרים מצריים שאבטחו את מנזר סנטה קתרינה המשמש כאתר תיירות חשוב בדרום סיני. ארגון המדינה האסלאמית נטל על עצמו את האחריות לפיגוע, בו נהרג שוטר מצרי ונפצעו ארבעה נוספים[74].

ב-15 באוקטובר, בשעה 19:30 בערב, החלה מתקפה נרחבת של ארגון המדינה האסלאמית על הצבא המצרי; כ-150–200 מחבלים תקפו בו זמנית 6 מוצבים של הצבא המצרי באזור שבין רפיח המצרית ושיח' זוויד. במתקפה נהרגו 7 חיילים מצרים ונפצעו למעלה מ-20. הצבא המצרי טען שהמתקפה נבלמה לחלוטין וכי למעלה מ-40 מחבלים נהרגו. בעקבות המתקפה ביטל נשיא מצרים, א-סיסי, את פתיחת מעבר רפיח שתוכננה למחרת היום למעבר סחורות לרצועת עזה. כ-3 שעות לאחר המתקפה ירו מחבלים מארגון המדינה האסלאמית 3 רקטות משיח' זוויד לעבר המועצה האזורית אשכול. על פי הצהרתם: "כתגובה לסיוע הציוני לצבא מצרים במלחמה נגד האסלאם".

ב-24 בנובמבר התרחש הפיגוע במסגד א-ראודה, שהוא הקשה ביותר בתולדות מצרים. לפחות 305 אנשים נרצחו ו-128 נוספים נפצעו בפיגוע שכלל פיצוץ מטעני חבלה וירי במסגד א-ראודה שבצפון סיני, כ-32 ק"מ ממזרח לעיירה ביר אל-עבד וכ-45 ק"מ ממערב לאל עריש.

2018[עריכת קוד מקור | עריכה]

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיפדיה והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.

2019[עריכת קוד מקור | עריכה]

במאי 2019, ארגון Human Rights Watch דיווח כי לאורך כל הפעולות בסיני "הצבא והמשטרה המצריים ביצעו מעצרים שרירותיים שיטתיים ונרחבים - כולל מעצר ילדים, היעלמויות בכפייה, עינויים והרג ללא משפט, ענישה קולקטיבית ופינויים בכפייה". הדיווח מבוסס על עדויות של עשרות תושבי סיני.

בנובמבר 2019 הרגו כוחות מצרים 83 לוחמים חשודים בפעולות טרור במרכז ובצפון סיני.

2020[עריכת קוד מקור | עריכה]

במרץ 2020, הצליחו כוחות הצבא המצרי להרוג את אבו פארס אל-אנסארי, מפקד אנסאר בית אל-מקדס, באזור אל-עג'רה מדרום לרפיח.

ב-1 במאי 2020 נטל דאעש אחריות באמצעות סוכנות הידיעות שלו להפצצה שהרגה כמה אנשי צבא מצרים ליד העיר ביר אל-עבד שבצפון סיני. כנקמה הצליחה המשטרה המצרית להרוג 18 חמושים קיצוניים בפשיטה בצפון חצי האי סיני.

ב-21 ביולי 2020, דאעש כבש חמישה כפרים בסיני ממערב לביר אל-עבד.

ב-26-28 באוגוסט 2020, מצרים כבשה מחדש את חמשת הכפרים והרגה 73 פעילי דאעש.

2021[עריכת קוד מקור | עריכה]

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיפדיה והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.

2022[עריכת קוד מקור | עריכה]

הקשיים שהיו לצבא המצרי בהדברת קיני דאעש בסיני והמתח שעלה בין הגנרלים המצרים לבין ראשי השבטים הוביל את הנשיא א-סיסי לנסות מדיניות חדשה לגיוס השבטים נגד אלה מביניהם שהצטרפו לדאעש. בשנת 2017 הוקם האירגון הצבאי איחוד שבטי סיני שבסיסו הוא בני שבט הטראבין, הגדול ביותר בסיני,שהתחזק במידה רבה במהלך 2022. כתוצאה ממגוון צעדים, בוצעה החלשתו של דאעש בסיני.[75]

ב-7 במאי 2022 המדינה האסלאמית תקפה תחנת הרמת מים על גדת תעלת סואץ והביאה למותם של לפחות 11 הרוגים בקרב כוחות הביטחון המצריים. בתגובה, תקף הצבא המצרי 2 רכבים שבהם היו 9 פעילי הארגון. ב-11 במאי המדינה האסלאמית ביצעה שוב התקפה נגד הצבא המצרי בה נהרגו 5 חיילים, ובתגובה תקף הצבא רכב ובו 7 חמושי המדינה האסלאמית.

2023[עריכת קוד מקור | עריכה]

בינואר 2023 הכריזו המצרים על קץ הטרור בצפון סיני.

ב-3 ביוני 2023 התרחש פיגוע הירי בגבול ישראל–מצרים (2023), שבו שני לוחמים ולוחמת צה"ל נהרגו בפיגוע ירי בגבול ישראל–מצרים שבוצע על ידי שוטר מצרי.

בשנת 2023, בעקבות החלשותו, עסק דעאש בעיקר בפעילות מחתרתית והתמקד בהתקפות טרור ספורות, לרוב באזורים הפחות מיושבים בואך תעלת סואץ.

ירי הרקטות מסיני לישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

הקשר בין ארגוני הטרור בסיני לאלה שברצועת עזה הדוק מאוד. ארגון הטרור האסלאמי מועצת השורא של לוחמי הג'יהאד בסביבות ירושלים פועל גם ברצועת עזה וגם בחצי האי סיני[76]. טילים רבים שנורים לעבר ישראל מרצועת עזה מקורם בהברחות במנהרות מסיני אל תוך עזה[17][77]. כבר בשנות שלטונו של נשיא מצרים חוסני מובארכ בשנת 2010 החלו פעילי טרור בירי רקטות גראד לעבר ישראל מסיני. ב-2 באוגוסט 2010 נורו משטח סיני לכיוון ישראל שש רקטות 122 מ"מ. שלוש מהרקטות נפלו בעיר אילת, אחת מהן בבריכת ניקוז הממוקמת בצפון העיר. לא היו נפגעים. שתי רקטות נוספות נפלו בעיר עקבה שבירדן בחזית מלון אינטרקונטיננטל. אזרח ירדני נהרג וחמישה נפצעו, אחד מהם באורח קשה. רקטה נוספת נפלה לים[18]. ב-2012 נורו לעבר ישראל מסיני 8 רקטות[78]. ב-2013 דווח כי השב"כ הקים חטיבה מיוחדת לסיכול טרור שמקורו בסיני[79][80]. בעקבות ירי הרקטות מסיני הוחלט בישראל על הצבת מערכת כיפת ברזל המגינה מפני טילים, באילת[81]. במהלך שנת 2014 נורו כ-5 רקטות משטח סיני לעבר העיר אילת, אחת מהרקטות פגעה פגיעה ישירה בחניון בית מלון בעיר, מספר אזרחים נפצעו קל ונזק כבד ברכוש. ב-3 ביולי 2015 נורו 3 רקטות גראד משטח סיני לעבר מועצה אזורית אשכול, שלוחת דאעש בסיני לקחה אחריות על הירי. ב־8 בפברואר 2017, נורו 4 רקטות לכיוון אילת. 3 יורטו על ידי מערכת כיפת ברזל, הרביעית נפלה בשטח פתוח. ב־15 באוקטובר 2017 נורו שתי רקטות לכיוון מועצה אזורית אשכול בעוטף עזה הרקטות נפלו בשטחים פתוחים ללא נזק וללא נפגעים, דאעש קיבל אחריות לירי בעקבות התערבות ישראל בלחימה בסיני לטענתם.

ארגוני הטרור בסיני[עריכת קוד מקור | עריכה]

בארגוני הטרור בסיני חברים בין[9]1,800 ל-12,000[10] פעילי טרור. הם מורכבים מכמה סוגים:

פעילי הטרור מתרכזים בשני אזורים עיקריים בסיני: אזור אל-מהדיה, לא הרחק מהגבול עם ישראל (מול היישובים יבול ונווה) שבגזרת רפיח ואל עריש (שטח בשליטת שבט הבריקאת); ואזור ג'בל חלאל.

הם מתחלקים למספר קבוצות עיקריות:

מחוז סיני של המדינה האסלאמית (אנצאר בית אל-מקדס)[עריכת קוד מקור | עריכה]

ערך מורחב – מחוז סיני של המדינה האסלאמית
סמל הארגון אנצאר בית אל-מקדס

אנצאר בית אל-מקדס (בערבית: أنصار بيت المقدس, בעברית: "תומכי ירושלים"[84]) שחברים בו בין[85]1,000 ל-2,000[86] פעילי טרור, הוקם לאחר ההפיכה במצרים בשנת 2011 והוא ארגון הטרור המרכזי בסיני. הארגון מזרם הג'יהאד הסלפי, ומטרת הקמתו – ביצוע פעולות טרור נגד גורמים ממשלתיים מצריים ונגד מדינת ישראל. מנהיג הארגון הוא שאדי אל-מניעי, בן לאחד השבטים הבדואיים שבצפון סיני[60]}}. רוב החברים בארגון הם משבט הבריקאת, הידוע בתמיכתו בג'יהאד העולמי[87]. הארגון הגביר מאוד את פעולות הטרור נגד הממשלה והצבא המצרי לאחר הדחתו של הנשיא מטעם תנועת האחים המוסלמים מוחמד מורסי. לטענת נביל נעים, בכיר בג'יהאד האסלאמי המצרי, ח'יירת א-שאטר ממנהיגי תנועת האחים המוסלמים, מימן את הארגון[88]. הארגון נחשב לגדול ביותר מבין ארגוני הטרור בסיני. אנצאר בית אל-מקדס אחראי בין היתר לפיצוץ צינור הגז בין ישראל למצרים[89] פעולות שהגדיר כ"ג'יהאד כלכלי". חבר בארגון, קצין לשעבר, אחראי על ניסיון ההתנקשות בשר הפנים המצרי מוחמד איברהים מוסטפא בספטמבר 2013 בקהיר[90]. הארגון גם אחראי לירי טילים על אילת ולעוד מספר רב של התקפות ופעולות טרור בסיני ואף בתוך מצרים. ב-10 בנובמבר 2014 נשבע הארגון אמונים למדינה האסלאמית ולמנהיגה אבו בכר אל-בגדאדי ושינה את שמו ל"מחוז סיני של המדינה האסלאמית"[12].

מועצת השורא של לוחמי הג'יהאד בסביבות ירושלים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ערך מורחב – מועצת השורא של לוחמי הג'יהאד בסביבות ירושלים

מג'לס שורא אל-מוג'אהדין פי אכנאף בית אל-מקדס (בעברית: مجلس شورى المجاهدين في أكناف بيت المقدس) הוקם ב-18 ביוני 2012. מקור שמו של הארגון מקבוצות המזוהות עם אל-קאעידה הפועלות בעיראק[91]. מנהיג הארגון הוא עבדאללה אל-אשקר המכונה אבו אל-מחתסב אל-מקדסי[8]. הארגון מהווה למעשה חבירה של כמה קבוצות סלפיות המזוהות עם אל-קאעידה והג'יהאד העולמי.

חברי ארגון מג'לס שורא אל-מוג'אהדין פרסמו סרטון שבו הודיעו על הקמת הארגון "לאחר שהופל "פרעה" (חוסני מובארכ) במצרים, ולאחר שמתערערת "הרודנות העלווית" (משטרו של נשיא סוריה בשאר אל-אסד), וכאשר בלבנון ובירדן ניכר חוסר שביעות הרצון של המוסלמים הסונים – "רוח הייסורים נושבת לעבר היהודים מחצי-האי סיני וממרגלות הר סיני". הדובר בסרטון קרא לאומה האסלאמית ולפלסטינים "לאחד את השורות ולהתכונן לשלב הבא" שהוא "השבת שלטון אללה". בסרטון הודיע הדובר, כי על רקע התהפוכות בעולם הערבי הוחלט על הקמת "מועצת השורא של לוחמי הג'יהאד בסביבות ירושלים" כבסיס לפעילות ג'יהאדית, שמטרתה השבת הח'ליפות האסלאמית. ההודעה הסתיימה באיומים כלפי ישראל: "...מהכוס שבה השקתם את המוסלמים ברחבי ירושלים נשקה אתכם ברעל יעיל... אנו לא נשיב [את חרבותינו] אל נדנן אלא לאחר שתהיינה מוכתמות בדמכם, לאחר שנכלה אתכם..."[91].

ביום הקמת הארגון, חדרו שלושה פעילי הארגון לשטח ישראל, סמוך ליישוב באר מילכה, שבקרבת גבול ישראל-מצרים. שלושת המחבלים, שחצו את הגבול במקום בו עדיין לא נבנתה גדר הביטחון, פתחו באש מנשק קל וטילי RPG לעבר שני כלי רכב של קבלנים הבונים את גדר הגבול בין ישראל למצרים. כתוצאה מכך נהרג אזרח, אשר הועסק על ידי משרד הביטחון. שני מחבלים נהרגו במהלך הפיגוע[92]. מאז הקמתו ביצע הארגון מתקפות טרור רבות נגד הצבא והממשלה המצרית. אפשר שהארגון אחראי למתקפת הטרור בגבול מצרים וישראל באוגוסט 2012. הארגון אחראי לרוב ירי הרקטות שנורו לישראל.

ב-11 בפברואר 2014 נשבעו חברי הארגון אמונים ל"מדינה האסלאמית בעיראק ובשאם" (דאעש) - הידועה כיום בשמה הרשמי "המדינה האסלאמית".

צבא האסלאם[עריכת קוד מקור | עריכה]

ערך מורחב – צבא האסלאם (עזה)

צבא האסלאם (בערבית: جَيش الإسلام; תעתיק: 'ג'יש אל-אסלאם') הוא ארגון טרור שהוקם ברצועת עזה בשנת 2006, על ידי בני חמולת דע'מש מהעיר עזה. מנהיג הארגון הוא מומתאז דע'מש, והאידאולוגיה של הארגון זהה לחלוטין לזו של אל-קאעידה העולמית, יש המכנים את ג'יש אל אסלאם "אל קאעידה בעזה". לארגון שלוחות רבות ברחבי חצי האי סיני ומיוחסים לו ניסיונות למתקפות טרור על ישראל, שאמורות היו לצאת מסיני. ב-17 בנובמבר 2010 חוסל בתקיפה מהאוויר על ידי צה"ל אסלאם יאסין בכיר בארגון, לאחר שניסה לארגן פיגוע חטיפה של ישראלים בסיני[93]. בינואר 2011 הודיע משרד הפנים המצרי כי ארגון הטרור ג'יש אל-אסלאם ותא טרור הפועל במסגרת הארגון א-תכפיר ואלהיג'רה, הם האחראים לפיגוע ההתאבדות שגרם למותם של 23 נוצרים קופטים ליד כנסייה בעיר אלכסנדריה בראש השנה האזרחית. לדעת המודיעין המצרי, הארגון אחראי יחד עם ארגון הטרור תכפיר ואל היג'רה למתקפת הטרור באוגוסט 2012 שבוצעה נגד מצרים וישראל, ובמהלכה נהרגו 16 שוטרים מצרים[94]. הקשרים של חמאס עם הארגון והעובדה שהוא מתיר לפעול מעזה למרות פעולות הטרור שאחראי להם הארגון בסיני, היוו גורם משמעותי בסכסוך בין צבא מצרים לחמאס.

א-תכפיר ואל-היג'רה[עריכת קוד מקור | עריכה]

א-תכפיר ואל-היג'רה (בערבית: التكفير والهجرة, תעתיק מדויק: אלתכפיר ואלהג'רה) הוא תא טרור הפועל ברחבי סיני ומטרתו ביצוע פעולות טרור נגד הממשלה המצרית. הארגון פועל על פי המורשת של א-תכפיר ואל-היג'רה שהוקם ב-1960 במצרים כשלוחה של תנועת האחים המוסלמים. הארגון המקורי הפסיק את פעילותו לאחר שהשלטונות המצרים נלחמו בו בעקבות רצח שר ההקדשים המצרי ב-1977. המורשת של הארגון ממשיכה עד היום כאידאולוגיה של פעילים אסלאמיים קיצוניים ברחבי העולם, כיום ארגון שמזהה עצמו כארגון א-תכפיר ואלהיג'רה פועל במצרים ובסיסו בסיני[95]. הארגון שותף לרצח 23 איש בפיגוע בכנסייה הקופטית באלכסנדריה ב-2012. כמו כן לדעת המודיעין המצרי אחראי הארגון יחד עם ארגון ג'יש אל-אסלאם למתקפת הטרור באוגוסט 2012[94], ולעוד מתקפות טרור רבות במצרים ובסיני.

קבוצות נוספות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בנוסף לארגוני הטרור הבולטים, פועלים בסיני עוד למעלה מעשרה ארגונים קטנים ששותפים למאבק בצבא ובממשלה המצרית[82]. הארגונים פועלים בשיתוף פעולה הדוק עם הארגונים הגדולים והאידאולוגיה שלהם היא לרוב זהה.

חמושים בדואים[עריכת קוד מקור | עריכה]

האוכלוסייה הבדואית היא מרכיב חשוב בתשתית הארגונית ובפעילות הטרור בסיני. הבדואים בסיני הם אוכלוסייה ענייה שנזנחה לגורלה על ידי הממשל המרכזי במצרים שאינו משקיע משאבים לפיתוח האזור[96]. בשל הפיקוח הביטחוני הרופף של המצרים משום אופיו המדברי, המבודד של השטח ובשל המצוקה הכלכלית היו צפון חצי האי ומרכזו לנתיב הברחת סמים והברחת אמצעי לחימה לרצועת עזה. ישנם טענות אף על סחר באיברים של פליטים מאפריקה המנסים להגיע לישראל דרך סיני[97]. הבדואים הבריחו כמויות אדירות של נשק ותחמושת מסודאן ומלוב לרצועת עזה דרך המנהרות. פעילי הג'יהאד שניצלו את המצב המיוחד בסיני, התיישבו באזורים שאינם שייכים לשבטים הבדואים, הקימו בסיסי אימונים, והבדואים באזור היו מבצעים בשבילם הברחות ופעילויות אחרות תמורת תשלום. בהמשך נסחפו בדואים רבים לאידאולוגיה האסלאמית הקיצונית שמטרתה להקים בסיני מדינת שריעה, והצטרפו לפעילות הטרור נגד המצרים שבמקביל החלו לראות בבדואים גורם שמערער את הביטחון באזור. השבטים הבדואים ששמם נקשר לפעילות הטרור הם הסווארכה, התיאהא, האחוואט[98], הבריקאת[82] וטראבין[98].

הקשיים שהיו לצבא המצרי בהדברת קיני דאעש בסיני והמתח שעלה בין הגנרלים המצרים לבין ראשי השבטים הוביל את הנשיא א-סיסי לנסות מדיניות חדשה לגיוס השבטים נגד אלה מביניהם שהצטרפו לדאעש. הוקם האירגון הצבאי איחוד שבטי סיני שבסיסו הוא בני שבט הטראבין, הגדול ביותר בסיני. במשא ומתן ארוך צרך הנסיון להפריד בין "דאעש של מחוז סיני" לבין שני השבטים המרכזיים שהזינו אותו במתנדבים ובמידע: שבט הסווארכה שחבר ל"איחוד שבטי סיני" במרץ 2022 ושבט רמילאת שהלך בדרכו באפריל 2022. כתוצאה מכך הידלדלו ההזדמנויות של דאעש לגייס בדואים לשורותיו.[75]

מאבק ישראל בטרור בסיני[עריכת קוד מקור | עריכה]

בהסכם השלום בין ישראל למצרים שנחתם ב-1979 סוכם בין הצדדים על הגדרת חצי האי סיני כשטח מפורז שאסור לכניסת הצבא ורק משטרה מצרית תוכל לפקח על האזור. מצב זה גרם לפריחת הטרור וחוסר הביטחון בסיני, דבר שכמובן השפיע על גבולה הדרומי של ישראל. מכיוון שבאופן רשמי ישראל אינה יכולה לתקוף פעילי טרור שנמצאים בשטחה של מדינה ריבונית אחרת, לישראל היה אינטרס ברור שמצרים תטפל בקיני הטרור שנוצרו בסיני. לכן ישראל אישרה למצרים בעקבות מתקפת הטרור באוגוסט 2011, להכניס כוחות צבא מוגבלים לסיני. עם זאת, מצרים הכניסה כוחות רבים מעבר למה שישראל אישרה ואף לא ביקשה בכל פעם שהכניסה כוחות לסיני את הסכמתה של ישראל. פעולות אלו גרמו לחשש בקרב ישראל שמצרים תנצל את המצב לביסוס כוח צבאי בסיני. באוגוסט 2012 אמר שר החוץ אביגדור ליברמן כי "אסור לוותר למצרים על הפרות השלום.. וכי מדובר במדרון חלקלק בשמירה על הסכם השלום"[99]. למרות החשש הישראלי מהעצמאות המצרית בהקשר של הכנסת הכוחות לסיני, ישראל הביעה שביעות רצון מהמאבק המצרי בטרור בסיני[100] והיא אף מספקת למצרים מידע מודיעיני[101].

פעילות ישראל בשטח חצי האי סיני[עריכת קוד מקור | עריכה]

שלא כמו ברצועת עזה שם ישראל תוקפת פעילי טרור שמוגדרים כ"פצצה מתקתקת" (קרי העומדים לבצע פעילות טרור באופן מיידי), בסיני ישראל אינה יכולה לפעול בשטח נגד פעילות טרור מכיוון שמדובר בשטח ריבוני מצרי. עם זאת במתקפת הטרור בדרום ישראל ב-2011 חדר מסוק תקיפה ישראלי לשטח סיני במהלך המרדף אחר המחבלים והרג חמישה חיילים מצרים שככל הנראה ירו לעברו טיל[102][103]. מצרים בתגובה דרשה התנצלות ישראלית על הרג החיילים המצרים[104]. באוגוסט 2013 דווח כי מטוס ללא טייס ישראלי תקף פעילי טרור ברפיח המצרית שעמדו לירות רקטות מסיני לשטח ישראל[105]. ישראל לא אישרה את הדיווחים אך גם לא הכחישה. בהמשך הכחיש דובר צבא מצרים כי הייתה תקיפה ישראלית, גורם צבאי מצרי טען כי מדובר בתקיפה של מסוק אפאצ'י מצרי[106].

בתחום המודיעיני ישראל הגבירה מאוד את המעקב שלה על הנעשה בסיני. ב-2013 דווח כי השב"כ הקים חטיבה מיוחדת לסיכול טרור שמקורו בסיני[79][80]. בין ישראל ומצרים קיים גם שיתוף פעולה מודיעיני, שגבר מאוד לאחר הדחתו של מוחמד מורסי והעברת השליטה במצרים לידי הצבא[101].

בתחילת שנת 2018 דיווח העיתון "הניו יורק טיימס" כי חיל האוויר הישראלי תקף מטרות של שלוחת דאעש בסיני למעלה ממאה פעמים במשך השנתיים הקודמות, באישורו של נשיא מצרים[107].

בתחילת שנת 2019, בריאיון לתוכנית "60 דקות" אישר נשיא מצרים, עבד אל-פתאח א-סיסי, שצבא מצרים וישראל משתפים פעולה במלחמה נגד דאעש[108].

לפי ההערכות, בנוסף לתרומה המודיעינית הגדולה (שאפשרה סיכול עשרות פיגועים), ישראל פגעה (הרגה או פצעה) באלפי מחבלי דאעש[109].

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ אשר זייגר, "Single terror group responsible for most attacks in Sinai, intelligence sources say", באתר טיימס אוף ישראל, 3 באוקטובר 2012.
  2. ^ מועצת השורא של לוחמי הקודש בקצווי ירושלים, ארגון ברצועת עזה המזוהה עם הג'האד העולמי, בולט לאחרונה כמבצע ירי רקטות לעבר ישראל מחצי האי סיני ומרצועת עזה, באתר מרכז המידע למודיעין וטרור, 22 באפריל 2013.
  3. ^ 1 2 "Egypt’s Sinai desert: A haven for malcontents", באתר האקונומיסט, 13 ביולי 2013.
  4. ^ נאסר עזארי, "Perpetrators of second Rafah massacre arrested" באתר דיילי ניוז מצרים, 1 בספטמבר 2013.
  5. ^ אבי יששכרוף‏, חוסל בסיני מנהיג ארגון טרור ששיגר רקטות לישראל, באתר וואלה!‏, 23 במאי 2014
  6. ^ 1 2 אבי יששכרוף‏, איום דאעש: הרשות הפלסטינית עצרה כ-15 חשודים בגדה, באתר וואלה!‏, 3 בפברואר 2015
  7. ^ 1 2 דיווח במצרים: נעצר מנהיג אל-קאעידה בחצי האי סיני, באתר ynet, 1 בספטמבר 2013
  8. ^ 1 2 ר. גרין, ארגוני הסלפים בעזה – בין המשך לחימה לכיבוד הפסקת האש, באתר ממרי, 13 בדצמבר 2012.
  9. ^ 1 2 "Egypt releases data on Sinai insurgents: 1,600, most linked to Al Qaida",באתר וורלד ניוז טריביון, 31 באוגוסט 2012.
  10. ^ 1 2 אחמד אליבה, "Sinai, Egypt's unsolved problem", באתר אהראם אונליין, 18 ביולי 2013.
  11. ^ אחמד אליבה, "Clashes in Sinai over Morsi removal", באתר אהראם אונליין, 5 ביולי 2013.
  12. ^ 1 2 3 "נשבעים אמונים לח'ליף": תומכי דאעש בסיני, באתר nrg‏, 10 בנובמבר 2014
  13. ^ 1 2 אתר למנויים בלבד א-סיסי הודיע על ביטול מצב החירום במצרים שהיה בתוקף מאז אפריל 2017, באתר הארץ, 25 באוקטובר 2021
  14. ^ David D. Kirkpatrick, Secret Alliance: Israel Carries Out Airstrikes in Egypt, With Cairo’s O.K., New York Times, February 3, 2018
  15. ^ ליעד אוסמו, מצרים נגד דאעש, עם "עזרה מידידים": המלחמה שלא נגמרת, באתר ynet, 4 בפברואר 2018
  16. ^ עלי ואקד, שארם א-שייח, הטרור חזר לסיני: 88 הרוגים בפיצוצים בשארם, באתר ynet, 22 ביולי 2005
  17. ^ 1 2 רועי נחמיאס, מצרים: 1,200 מנהרות הברחה בגבול רצועת עזה, באתר ynet, 26 בדצמבר 2009
  18. ^ 1 2 2 רקטות נורו מסיני לעבר ישראל, אין נפגעים, באתר צה"ל.
  19. ^ רועי נחמיאס, זרם הגז ממצרים לישראל הופסק בעקבות פיצוץ, באתר ynet, 5 בפברואר 2011
  20. ^ בפעם ה-14: צינור הגז בין ישראל למצרים פוצץ, באתר nrg, באתר nrg מעריב, 9 באפריל 2012.
  21. ^ רויטרס, אל-עריש: שוטר ושלושה אזרחים נהרגו בקרב יריות, באתר ynet, 30 ביולי 2011
  22. ^ חסן עמרו, "Nearly 20 alleged gas pipeline saboteurs arrested", באתר הלוס אנג'לס טיימס, 17 באוגוסט 2011.
  23. ^ צבי מזאל, בסיס איראני בסיני, באתר ynet, 19 באוגוסט 2011
  24. ^ "Security cabinet okays Egypt attack helicopters in Sinai", באתר הג'רוזלם פוסט, 9 באוגוסט 2012.
  25. ^ אלכס פישמן, "טעות באויב", ידיעות אחרונות, 21 באוקטובר 2011.
  26. ^ שבעה הרוגים בפיגוע, סריקות אחר עוד מחבלים, באתר ynet, 18 באוגוסט 2011
  27. ^ ברק: ישראל מצרה על מות השוטרים המצרים, באתר ynet, 20 באוגוסט 2011.
  28. ^ תחקיר הפיגוע: מחבלים מצרים, הוכחות מצולמות, באתר ynet, 24 באוגוסט 2011.
  29. ^ יעקב כץ, "The Sinai attack: Blow by blow", באתר הג'רוזלם פוסט, 6 באוגוסט 2012.
  30. ^ אחיקם משה דוד, אורי בינדר ורימון מרג'ייה, מחבלים פרצו מסיני לישראל במשוריין מצרי וחוסלו, באתר nrg‏, 5 באוגוסט 2012
  31. ^ תקרית בגבול ישראל-מצרים: צה"ל סיכל ניסיון חדירת מחבלים לשטח ישראל, באתר צה"ל (דרך ארכיון האינטרנט), 5 באוגוסט 2012 (כולל סרטי וידאו, תמונות ותדריך של הרמטכ"ל)
  32. ^ אליאור לוי, המצרים במצוד אחר מחבלים: 'אם צריך נכה בעזה', באתר ynet, 6 באוגוסט 2012
  33. ^ רועי קייס, מורסי הדיח את ראש המודיעין ואת מושל צפון סיני, באתר ynet, 8 באוגוסט 2012
  34. ^ "Egypt kills militants, seizes weapons in Sinai offensive", באתר CNN, בספטמבר 2012.
  35. ^ אשרף סואילם, Egypt says 7 suspected militants killed in Sinai, באתר בלומברג ניוז, 12 באוגוסט 2012.
  36. ^ "Egyptian army declares success in crackdown on Sinai terrorists", באתר טיימס אוף ישראל, 8 באוגוסט 2012.
  37. ^ אילן בן ציון, "Egypt indicts 'Bin Laden of Sinai' for planning Sunday’s border terror attack", באתר טיימס אוף ישראל, 11 באוגוסט 2012.
  38. ^ "Security source: CSF vehicle in Sinai was shot at", באתר דיילי ניוז מצרים, 8 באוקטובר 2012.
  39. ^ צבי יחזקאלי, משבר ביחסי הנשיאות המצרית והצבא בעקבות חטיפת שבעת החיילים, באתר יוטיוב, 20 במאי 2013.
  40. ^ רועי קייס, מצרים: החטופים בסיני שוחררו, באתר ynet, 22 במאי 2013
  41. ^ "Clashes in Sinai over Morsi removal", באתר אל-אהראם, 5 ביולי 2013.
  42. ^ "Egypt bloodletting rages with Islamic militants killing 25 police in Sinai Peninsula", באתר CBS, אוגוסט 2013.
  43. ^ צ'ריסטה בראיינט, "Militants dig in as Egypt cracks down on jihadi sandbox in Sinai", באתר CSMonitor, ספטמבר 2013.
  44. ^ אחמד אליבה, "Sinai, Egypt's unsolved problem - Politics - Egypt - Ahram Online", באתר אל-אהראם, 3 בספטמבר 2013.
  45. ^ רשת, מצרים: 25 שוטרים הוצאו להורג בסיני, באתר יוטיוב, 19 באוגוסט 2013.
  46. ^ "Egypt bloodletting rages with Islamic militants killing 25 police in Sinai Peninsula", באתר CBS, אוגוסט 2013.
  47. ^ אתר למנויים בלבד חמושים הוציאו להורג 25 שוטרים מצרים בצפון סיני, באתר הארץ, 19 באוגוסט 2013
  48. ^ גבריאל פיסקה, "egyptian massacre arrests", באתר טיימס אוף ישראל, 28 באוגוסט 2013.
  49. ^ אבי יששכרוף‏, מסוקי קרב של צבא מצרים תקפו בסיני: "15 נהרגו", באתר וואלה!‏, 3 בספטמבר 2013
  50. ^ "Egypt army says 60 ‘terrorists’ killed in Sinai in a month", באתר אל-אהראם, 7 באוגוסט 2013.
  51. ^ "Rocket attack kills 15 militants in Sinai: Egyptian state TV", באתר רויטרס, 3 בספטמבר 2013.
  52. ^ "Egyptian tanks, helicopters push through Sinai", באתר AP, ספטמבר 2013.
  53. ^ "Suicide bombings strike Egyptian military in border town in Sinai, killing 9", באתר AP, ספטמבר 2013.
  54. ^ .שאול שי, מצרים ואיום הטרור בסיני, באתר iHLS.
  55. ^ אהוד יערי, אהוד יערי על הסכם השלום בין ישראל למצרים ועתיד המזרח התיכון, באתר יוטיוב, 16 בפברואר 2014.
  56. ^ "The New Triangle of Egypt, Israel, and Hamas, ינואר 2014.
  57. ^ "Military airstrikes kill 30 militants in North Sinai: media reports", באתר אל-אהראם, 3 בפברואר 2014.
  58. ^ אתר למנויים בלבד גילי כהן, ארבעה הרוגים בפיצוץ באוטובוס תיירים במסוף טאבה, באתר הארץ, 16 בפברואר 2014
  59. ^ רועי קייס, חוסל מנהיג ארגון הטרור שירה רקטות לאילת, באתר ynet, 23 במאי 2014
  60. ^ 1 2 אתר למנויים בלבד צבי בראל, פרשנות | הבטחת הבחירות של א-סיסי למיגור הטרור בסיני עוד רחוקה ממימוש, באתר הארץ, 8 במאי 2015
  61. ^ Rafah crossing closed indefinitely after deadly Sinai attacks, באתר דיילי ניוז מצרים, 25 באוקטובר 2014.
  62. ^ "הנכבה של סיני": צבא מצרים החל בהריסת בתים ברפיח, באתר וואלה!‏, 29 באוקטובר 2014
  63. ^ ISIS Releases Graphic Propaganda Video For Ansar Bait al-Maqdis, באתר אל-אהראם, 14 בנובמבר 2014.
  64. ^ At least 32 killed in Egypt as militants attack army and police targets in Sinai, באתר הגרדיאן, 30 בינואר 2015.
  65. ^ אבי יששכרוף‏, סיני: עשרות נהרגו במתקפה משולבת, דאעש לקח אחריות, באתר וואלה!‏, 30 בינואר 2015
  66. ^ Egyptian military kills 47 militants in the Sinai, באתר רויטרס, 6 בפברואר 2015.
  67. ^ Dozens of suspected militants killed in Egypt's North Sinai: sources, באתר אסוואת מאסריה, 26 בפברואר 2015.
  68. ^ Army kills 35 ‘terrorists’ following deadly attack on checkpoints, באתר דיילי ניוז מצרים, 5 באפריל 2015.
  69. ^ 21 suspected militants killed in North Sinai aerial bombings - sources, באתר אסוואת מאסריה, 6 במאי 2015.
  70. ^ Ansar Beit Al-Maqdis claims Thursday Sinai attacks, באתר אל-אהראם, 3 באפריל 2015.
  71. ^ אסף גיבור, שוב פיגוע של דאעש בסיני: 17 מצרים נהרגו, באתר nrg, באתר nrg ‏2 באפריל 2015.
  72. ^ Death toll of Thursday's Sinai attacks rises to 16, באתר אל-אהראם, 4 באפריל 2015.
  73. ^ Army kills 35 ‘terrorists’ following deadly attack on checkpoints, באתר דיילי ניוז מצרים, 4 באפריל 2015.
  74. ^ מצרים: שוטר נהרג ו-4 נפצעו במתקפה של דאעש בדרום סיני, באתר וואלה!‏, 19 באפריל 2017
  75. ^ 1 2 אהוד יערי, ‏המנהיגות בסיני עוברת לידי הבדואים, ואלו חדשות רעות לדאעש, באתר ‏מאקו‏, 5 באוקטובר 2023
  76. ^ אלון בן דוד, מדרום תפתח הרעה?, באתר אל-מוניטור, 19 באפריל 2013.
  77. ^ נדב זאבי, תעשיית המנהרות: כך פועלות ההברחות לעזה, באתר nrg‏, 16 בינואר 2009
  78. ^ סיכום שנתי 2012, באתר השב"כ.
  79. ^ 1 2 אתר למנויים בלבד ברק רביד, שב"כ הקים חטיבה מיוחדת לסיכול פיגועים ושיגור רקטות באזור סיני, באתר הארץ, 20 באוגוסט 2013
  80. ^ 1 2 יוסי מלמן, כך מתמודדים כוחות הביטחון הישראלים עם האיומים מסיני, סופהשבוע, 14 ביולי 2013
  81. ^ לראשונה: כיפת ברזל יירטה רקטה ששוגרה לעבר העיר אילת, באתר צה"ל (דרך ארכיון האינטרנט), 13 באוגוסט 2013
  82. ^ 1 2 3 אבי יששכרוף‏, צבא מצרים נגד הג'יהאדיסטים: מפת ארגוני הטרור בסיני, באתר וואלה!‏, 22 באוגוסט 2013
  83. ^ שי לוי, הטרור בגבול הדרום, נגד מי אנחנו נלחמים, באתר מאקו, 7 באוגוסט 2012.
  84. ^ "Egyptian tanks, helicopters push through Sinai", באתר טיימס אוף ישראל, 9 בספטמבר 2012.
  85. ^ פטריק קינגסלי, "Egypt faces new threat in al-Qaida-linked group Ansar Beyt al-Maqdis", באתר הגרדיאן, 31 בינואר 2014.
  86. ^ "Interior Ministry analyzes Ansar Bayt al-Maqdis statement over assassination attempt". State Information Services.
  87. ^ אבי יששכרוף‏, צבא מצרים נגד הג'יהאדיסטים: מפת ארגוני הטרור בסיני, באתר וואלה!‏, 22 באוגוסט 2013
  88. ^ "Islamic Jihad Founder: Brotherhood has been funding Ansar Bayt al-Maqdis", באתר אינדיפנדנט מצרים, 9 בספטמבר 2013.
  89. ^ "“Supporters of Jerusalem” claim responsibility for latest pipeline bombing", באתר דיילי ניוז מצרים, 26 ביולי 2012.
  90. ^ "Sources confirm ex-army officer behind minister assassination attempt" באתר אינדיפנדנט מצרים, 26 באוקטובר 2013.
  91. ^ 1 2 מועצת השורא של לוחמי הג'יהאד בקצווי ירושלים, באתר מרכז המידע למודיעין וטרור.
  92. ^ יואב זיתון ואילנה קוריאל, עובד בגבול נהרג מירי, סריקות אחר מחבלים, באתר ynet, 18 ביוני 2012
  93. ^ עלי ואקד וחנן גרינברג, צה"ל חיסל בכיר נוסף ב"צבא האיסלאם" בעזה, באתר ynet, 17 בנובמבר 2010
  94. ^ 1 2 ראש המודיעין המצרי: היה לנו מידע מוקדם על הפיגוע בסיני, באתר נענע 10, 7 באוגוסט 2012.
  95. ^ ישראל קשנר, Amid Egypt Turmoil, More Clashes in Sinai, באתר הניו יורק טיימס, 7 בפברואר 2011.
  96. ^ רועי קייס, בדואים בסיני מאיימים במרד: "מהפכה משלנו", באתר ynet, 17 בינואר 2012
  97. ^ שמעון איפרגן, הפך את גן עדן לגיהנום: השבט הכי מסוכן בסיני, באתר מאקו, 22 באוגוסט 2013.
  98. ^ 1 2 צור שיזף, שליחנו המיוחד לסיני, חטיפה בסיני? "ים מצד אחד, שומרים מצד שני", באתר ynet, 21 באוגוסט 2011
  99. ^ אטילה שומפלבי ויצחק בן-חורין, ליברמן: אסור לוותר למצרים על הפרות השלום, באתר ynet, 21 באוגוסט 2012
  100. ^ אהוד יערי, ישראל תומכת, אבל הצבא המצרי לא מצליח להלחם בטרור בסיני, באתר מאקו, 16 בפברואר 2014.
  101. ^ 1 2 בן כספית, ההפגנות בקהיר: אופטימיות זהירה בישראל, אל-מוניטור, 2 ביולי 2013.
  102. ^ שלמה ברום, המשבר ביחסי מצרים - ישראל: תובנות והמלצות, באתר המכון למחקרי ביטחון לאומי.
  103. ^ רון בן ישי, תקיפה על אדמת מצרים. בעייתי, אך הכרחי, באתר ynet, 9 באוגוסט 2013
  104. ^ ניר יהב‏, מצרים משיבה את השגריר מישראל: "דורשים חקירה", באתר וואלה!‏, 20 באוגוסט 2011
  105. ^ אתר למנויים בלבד ג'קי חורי, דיווח: מל"ט של צה"ל תקף עמדת שיגור במצרים והרג 5 חשודים בטרור, באתר הארץ, 9 באוגוסט 2013
  106. ^ ג'קי חוגי, טל לב-רם, בישראל לא מגיבים אך עוקבים אחר התקרית ברפיח, באתר גלי צה"ל, 11 באוגוסט 2013.
  107. ^ נגד דאעש: "ישראל תקפה יותר מ-100 פעמים במצרים בתוך שנתיים", באתר ynet, 3 בפברואר 2018 (הדיווח המקורי באנגלית)
  108. ^ ynet, נשיא מצרים: ישראל משתפת איתנו פעולה במלחמה נגד דעאש בסיני, באתר ynet, 4 בינואר 2019.
  109. ^ אלכס פישמן, סוגר את המחברת האדומה, באתר ynet, 3 בינואר 2019.
המדינה האסלאמיתהמדינה האסלאמית המדינה האסלאמית
מלחמות המדינה האסלאמית מלחמת האזרחים השנייה בעיראק • מלחמת האזרחים בסוריה • מבצע נחישות טבועה • המלחמה בטרור בסיני סמל איראן
רדיפות והריסות הרס נכסי תרבות על ידי המדינה האסלאמית • טבח סינג'אר • טבח מחנה ספייקר • רדיפת להט"ב במדינה האסלאמית • רדיפת יזידים במדינה האסלאמית • רדיפת שיעים במדינה האסלאמית • רצח נוצרים על ידי המדינה האסלאמית
שלוחות
אסיה אבו סיאף • אוזבקיסטן • ח'וראסאן • מיליציית מאוטה • צבא ח'אלד בן אל-וליד • סיני • מועצת השורא של לוחמי הג'יהאד בסביבות ירושלים • קווקז • חטיבת שייח' עומר חדיד • תימן
אפריקה אלג'יריה • לוב • מדבר סהרה • בוקו חראם • סומליה • מרכז אפריקה • מערב אפריקה
תקשורת אל חיאת • דאבק • אל-בייאן
פיגועים בולטים
פיגועים בולטים באירופה פיגועי נובמבר 2015 בפריז • פיגועי מרץ 2016 בבריסל • פיגוע הדריסה בניס • פיגוע הירי במועדון הלילה באיסטנבול • הפיגוע במנצ'סטר ארנה
פיגועים בולטים באסיה הפיגועים בביירות • הפיגוע בכראדה (2016) • מתקפת הטרור בטהראן • פיגוע ההתאבדות במסטונג • הפיגועים בסרי לנקה • הפיגוע בנמל התעופה חאמיד כרזאי
מנהיגים אבו בכר אל-בגדאדי • אבו אבראהים אל-האשמי • אבו חסן אל-האשמי • אבו אל-חוסיין אל-חוסייני אל-קורשי • אבו חפס אל-האשימי אל-קורשי
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=המלחמה_בטרור_בסיני&oldid=38358286"