המישורים הגדולים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
מפת המישורים הגדולים
המישורים הגדולים בנברסקה בעת גשמים
תחנת דלק עזובה בנברסקה

המישורים הגדוליםאנגלית: Great Plains) היא ערבה נרחבת המצויה מזרחית להרי הרוקי בארצות הברית ובקנדה.

מישורים אלה משתרעים בשטחי המדינות: ניו מקסיקו, טקסס, אוקלהומה, קולורדו, קנזס, נברסקה, ויומינג, מונטנה, דקוטה הדרומית ודקוטה הצפונית, וכן בפרובינציות הקנדיות: אלברטה, מניטובה וססקצ'ואן. האזור שנמצא בשטח קנדה מכונה ערבות קנדה.

הערבות הגבוהות[עריכת קוד מקור | עריכה]

האזור שנמצא מערבית לקו האורך 100 (מערב) מכונה הערבות הגבוהות (High Plains). בערבות אלה כמות המשקעים הממוצעת עומדת על כ-500 מ"מ גשם מדי שנה, והאזור צחיח מדי לשמש לחקלאות. בצורות פוקדות את הערבות מדי מספר שנים, ומביאות לסופות חול באזור. אזור הערבות הגבוהות מצוי בשטחי ידית אוקלהומה, דרום מזרח קולורדו, דרום מערב קנזס, וידית טקסס.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערבות הגדולות היוו בית גידול לביזון האמריקאי ועל כן הפכו מקום מגוריהם של השבטים האינדיאנים שמחייתם התבססה על ציד הביזון: השבטים בלקפוט, קרואו, סו, שאיין, אראפהו והקואנצ'ה.

ציד הביזון כמעט עד להכחדתו המוחלטת וסילוק האינדיאנים וריכוזם בשמורות אינדיאנים אפשרו לחוואים לבנים להקים חוות ולגדל בקר בערבות. גידול הבקר החל במדינת טקסס והתפשט צפונה בהדרגה.

חוק הנחלה ("Homestead Act") משנת 1862 איפשר למתיישבים לתפוס שטח אדמה של 650 דונם ולהקים לעצמם חווה. מאות אלפי אמריקאים התיישבו באזור ובנו חוות בערבות, אולם בשל היעדר ידע חקלאי מתאים לתנאי האזור, רובם נכשלו בהקמת חוות. בקנדה, חוק אדמות הדומיניון משנת 1871 אפשר התיישבות דומה ותפיסת אדמות.

בשנות ה-20 של המאה ה-20, בצורת קשה והשפל הכלכלי הגדול הביאו לפשיטות רגל של רוב החוואים. צפיפות האוכלוסין בערבות ירדה לפחות משש נפשות לקילומטר רבוע, ובמחוזות מסוימים - לפחות משתי נפשות לקמ"ר. במדינת קנזס לבדה נעזבו כ-6,000 ערים והפכו לערי רפאים.

בשנות ה-30 של המאה ה-20 כונה האזור בשם אגן האבק בגלל בצורת קשה, גידול מאסיבי ורעיית יתר אשר גרמו לסחיפת קרקע חמורה באזור המישורים הגדולים. האדמה היבשה התפוררה והפכה לאבק אשר עף בצורה של עננים שחורים גדולים שכיסו את כל השמים עד שיקגו.

בשל גידולי חיטה הנרחבים המבוססים על חקלאות בעל הפכו המישורים הגדולים לאבטיפוס של אזורים חקלאיים המספקים חיטה למטרופולינים, ובשלהי המאה ה-20 קיבלו את הכינוי "סלסלת הלחם של צפון אמריקה"[1].

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Chokecherry Places, Essays from the High Plains, Merrill Gilfillan, Johnson Press, Boulder, Colorado, trade paperback, ISBN 1-55566-227-7.
  • Colorado Without Mountains, A High Plains Memoir, Harold Hamil, The Lowell Press, Kansas City, Missouri, 1976, Hardback, 284 pages, ISBN 0-913504-33-5.
  • Down and Out on the Family Farm: Rural Rehabilitation in the Great Plains, 1929-1945, Michael Johnston Grant, University of Nebraska Press, 2002, ISBN 0-8032-7105-0
  • The Dust Bowl: Men, Dirt, and Depression, Paul Bonnifield, University of New Mexico Press, Alquequerque, New Mexico, 1978, hardcover, ISBN 0-8263-0485-0.
  • Encyclopedia of the Great Plains, David J. Wishart, University of Nebraska Press, 2004, ISBN 0803247877.
  • Woody Landscape Plants for the High Plains, D. H. Fairchild and J. E. Klete, Colorado State University, 1993, Technical Bulletin LTB93-1 (Contact CSU to buy this).
  • Wolf Willow, A history, a story, and a memory of the last plains frontier, Wallace Stegner, Viking Compass Book, New York, 1966, trade paperback, ISBN 0-670-00197-X
  • Encyclopedia of The Great Plains, David J. Wishart (Editor)

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ David J. Wishart (Editor), Breabasket of North America, Encyclopedia of The Great Plains, ‏Retrieved 13.8.2016