מטאפיסיקה (אריסטו)
 | |
| |
| מידע כללי | |
|---|---|
| מאת |
אריסטו  |
| שפת המקור |
יוונית עתיקה |
| סוגה |
מסה |
| נושא |
מטאפיזיקה, Aristotelian metaphysics |
  | |
מטאפיסיקה (מיוונית: τὰ μετὰ τὰ φυσικά - מה שאחרי הטבע) הוא אחת היצירות הפילוסופיות החשובות של אריסטו, הכוללת 14 ספרים. השם ניתן לספר על ידי עורכיו שמיקמו אותו אחרי הספר העוסק בפיזיקה, כלומר עולם הטבע, או סברו שסדר הלימודים צריך להיות אחרי לימוד הספרים העוסקים בפיזיקה. אריסטו עצמו משתמש במושג "פילוסופיה ראשונה".
החיבור דן במגוון נושאים כמו: תורת היש, חומר וצורה, סיבתיות, מתמטיקה והעצם הראשון. רוב הנושאים הללו מרכיבים את התחום הפילוסופי שנקרא מאז ועד היום מטאפיזיקה.
מבנה[עריכת קוד מקור | עריכה]
החיבור "מטאפיסיקה" איננו רק סיכום הרצאות שנעשה על ידי תלמידים, כמו ספרים אחרים של אריסטו, אלא גם איננו למעשה ספר אחד. הוא מורכב מסיכומים וטיוטות שונות שחוברו יחד מאוחר יותר. החיבור כולל 14 ספרים שמכונים לעיתים על פי סדר האותיות היווניות, ולפעמים לפי מספר. הספר השני (אלפא קטנה) לפעמים איננו ממוספר וכך מגיעים רק עד ספר 13[1]:
- ספר ראשון או אלפא - כולל מבוא למטאפיזיקה, שכולל את הגדרת הנושא וסקירה של האסכולות הפילוסופיות עד לימיו. לסקירה זו יש חשיבות גדולה להכרת רעיונותיהם של הפילוסופים הקדם סוקרטיים.
- ספר שני או אלפא קטנה[1] - מבוא כללי ללימוד פילוסופיה, ודיון באי האפשרות של סיבתיות אינסופית. הספר איננו מחובר למה שלפניו ואחריו, והוכנס אל תוך הרצף מאוחר יותר.
- ספר שלישי או בטא - מפרט את רשימת האפוריות, סתירות ופרדוקסים פילוסופיים שהמטאפיזיקה צריכה להתמודד איתן. ספר זה הוא המשך ישיר של ספר אלפא.
- ספר רביעי או גמא - מגדיר את נושא המטאפיזיקה ומגן על קיומה כנושא נפרד, וכן מבסס את עקרון הסתירה ועקרון השלישי הנמנע.
- ספר חמישי או דלתא - לקסיקון של מושגים פילוסופיים בסיסיים, לא כולם קשורים למטאפיזיקה. גם ספר זה איננו חלק מן הרצף המקורי, והוכנס אחר כך.
- ספר שישי או אפסילון - ממשיך את הדיון בספר גאמא על נושא המטאפיזיקה, ומנמק מדוע כמדע תיאורטי העוסק ביש הכללי היא עליונה על שאר המדעים.
הספרים 7-9 נחשבים יחידה אחת, שהיא עיקר שיטתו של אריסטו בתחום המטאפיזיקה:
- ספר שביעי או זטא - עוסק באופן הבסיסי של קיום - העצם, ובוחן דרכים שונות להבין אותו.
- ספר שמיני או אטא - מסכם את הדיון בספר הקודם ומוסיף הערות ודיונים משניים.
- ספר תשיעי או תטא - מחלק את הישים לכאלה שקיימים בכוח ובפועל, ומבאר את משמעות ההבחנה.
הספרים הבאים עוסקים ברובם בנושאים ספציפיים הקשורים במטאפיזיקה:
- ספר עשירי או יוטא - אחדות וריבוי, זהות והבדל. כנראה מקומו המקורי בסוף סדרת ההרצאות.
- ספר אחד עשר או קפא - גרסאות אלטרנטיביות לקטעים מספרים אחרים במטאפיזיקה. גם ספר זה הוכנס בשלב מאוחר יותר.
- ספר שנים עשר או למבדא[1] - ממשיך את הדיון על הישים ועל העקרונות הראשוניים ומגיע לשיאה של המטאפיזיקה: הסיבה הראשונה, או המניע הבלתי מונע.
- ספרים 13-14 או מו ונו - עוסקים בכמה נושאים, ביניהם ביקורת על תורת האידיאות של אפלטון, ומתמטיקה.
רעיונות[עריכת קוד מקור | עריכה]
פרק זה טעון שכתוב. אנא תרמו לוויקיפדיה ועזרו לשכתב אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה. הסיבה היא שהפרק חסר וכתוב בצורה לא אנציקלופדית.המטאפיזיקה עוסקת במאפיינים המשותפים לכל מה שקיים בעולם ומנסה להגדיר אותם.
מושגים עיקריים במטאפיזיקה של אריסטו:
- תנועה: אולי המושג המרכזי ביותר במטאפיזיקה של אריסטו הוא השינוי, או התנועה. אריסטו דן בסוגים שונים של תנועה, אשר התנועה המקומית (תנועה ממקום למקום) היא רק אחת מהם. למעשה, עבור אריסטו, כל שינוי הוא תנועה, יציאה מן הכוח אל הפועל.
- כוח ופועל (ביוונית, דינאמיס ואנרגיה; בלטינית, פוטנציה ואקטואליטס): כל תנועה היא למעשה מעבר ממצב למצב. אולם אין מדובר במעבר בין שני מצבים סתם. כך, למשל, תנועה איננה יכולה להיות מעבר מיובש לחמימות, אלא מקרירות לחמימות או מיובש ללחות. כלומר, התנועה חייבת להיות בין שני מצבים מנוגדים. כמו כן, לא כל דבר יכול לעבור כל תנועה: על התכונה שתבוא לידי ביטוי בעצם בסופה של התנועה, באופן אקטואלי, להיות קיימת בדבר באופן פוטנציאלי. כך, למשל, אפרוח אינו יכול להפוך להיות אדם, משום שאינו אדם בפוטנציה, אלא תרנגול.
- חומר וצורה: (הכינוי הלועזי לתיאוריה זו: Hylomorphism) - כל דבר ניתן לאנליזה לשני מרכיבים אלו, אשר חיבורם יחד נותן לנו את הדבר עצמו. הצורה איננה המראה החיצוני של הדבר אלא היא מושג מופשט, המאפיין הכללי של הדבר, המגדיר את מהותו ואת הפונקציונליות שלו, בעוד החומר הוא המאפיין הפרטי שלו, המבדיל אותו מדברים אחרים בחלל ובזמן. כמובן, שלא ניתן למצוא בטבע חומר ללא צורה, או צורה ללא חומר. כך למשל שולחן יכול להיות מחומרים שונים: עץ, מתכת, פלסטיק אבל צורתו תהיה שולחן, מתקן מוגבה שמניחים עליו דברים לתועלתו של האדם. אף שמדובר בחומרים שונים לכולם יש את אותה צורה. כמו כן, מדובר במונחים יחסיים. כך, למשל, השולחן שעליו ניצב המחשב שלי עשוי מסה מסוימת של עץ, אשר לובשת צורת שולחן; על אותה מסת עץ מסוימת ניתן לומר שהיא מורכבת מיסודות מסוימים (נניח, פחמן וחמצן, או אוויר מים ועפר) הלובשים צורת עץ. היחסיות מתבטאת גם בכך, שהחומר אינו חייב להיות בהכרח חומר, אלא מדובר במצע לצורה. הוא יכול להיות בהקשר אחד צורה לחומר שמתחתיו ובהקשר אחר חומר לצורה מעליו. בהקשר של עיבור והריון אריסטו סבר כי האישה מספקת לוולד את החומר הגולמי, ואילו הגבר בזרע שלו מספק לו את הצורה האנושית, שהופכת אותו להיות מוגדר כאדם.
- תכליתיות: אב הטיפוס של התנועה האריסטוטלית היא פעולתו של אומן, המוציא מן הכוח אל הפועל תכלית הנמצאת ברוחו. תהליכי היציאה מן הכוח אל הפועל הם בעלי אופי תכליתי. קיומו של העץ הבוגר מסביר את התהליכים השונים והשלבים השונים שהעץ עובר במשך צמיחתו. שוב, מדובר באנליזה יחסית, כך שייתכן ותכלית אחת תהא אמצעי בלבד בדרך להגשמת תכלית אחרת.
הסבר שלם, על פי המטאפיזיקה של אריסטו, יהיה מורכב מארבעה יסודות, או סיבות:
- חומר - כך, למשל, הטריטוריה והעם הם חומר המדינה;
- צורה - החוקה היא צורת המדינה;
- סיבה פועלת - המחוקק, מייסד המדינה, הוא סיבתה הפועלת;
- סיבה תכליתית - אפשרות החיים הטובים היא תכליתה של המדינה, על פי אריסטו.
פרשנות ומחקר[עריכת קוד מקור | עריכה]
ה"מטאפיזיקה" זכתה לפירושים כבר בעת העתיקה, החל מאלכסנדר מאפרודיסיאס סביב 200 לספירה. בהמשך כתבו סיריאנוס (סביב 400 לספירה) ואסקלפיוס מטרלה (במאה ה-6) פירושים שניסו להתאים אותו לגישתם הניאופלטונית.
בעולם האיסלמי הפילוסופיה של אריסטו זכתה להשפעה גדולה, וכבר במאה ה-10 כתב אל פאראבי פירוש למטאפיזיקה (שלא שרד). אבן רושד (המאה ה-12) כתב פירוש על כל ספרי אריסטו כמעט, וזכה לתואר "המפרש".
הספר תורגם ללטינית במאה ה-13 וזכה לפירושים של כמה פילוסופים נוצרים, בראשם תומס אקווינס.
ביקורת טקסטואלית[עריכת קוד מקור | עריכה]
במאה ה-19 התחילו לנתח את הטקסט של היצירה ודרכי היווצרותו. הבחינו בחוסר סדר, חזרות וחלקים שאינם קשורים לרצף הדברים, וכך הגיעו למסקנה שמדובר באוסף של חיבורים שונים שקובצו יחד.
התפיסה המקובלת של היווצרות המטאפיזיקה לאריסטו, נשענת על שתי מהדורות שיצאו במהלך המאה ה-20, בידי דייויד רוס(1924) וורנר ייגר (1957). בעקבות מחקריהם מקובל שהרצף העיקרי של החיבור כולל את ספרים 1, 3-4, 6-10, 13-14 - אם כי גם זה איננו חיבור אחד, אלא עריכה מתוך סיכומים ורשימות. שאר הספרים שולבו בעריכה בשלב מאוחר יותר.
תרגומים לעברית[עריכת קוד מקור | עריכה]
- המטאפיסיקה: ספר א, תורגם בידי חיים יהודה רות, הוצאת מאגנס
- המטפיסיקה: ספר דלתא על המונחים המשמשים במובנים רבים, תורגם בידי מרסל דיבואה ואביטל וולמן, הוצאת מאגנס.
- הנספחות למסות על הטבע: מטאפיסיקה ז-ט, תורגם בידי חנה וחיים רוזן, הוצאת מאגנס.
- המטפיסיקה / ספר יא, תורגם בידי חיים יהודה רות, הוצאת מאגנס.
ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- מרסל דיבואה, תולדות הפילוסופיה העתיקה מתאלס עד אריסטו, חלק ג: אריסטו, אקדמון תשל"ח.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- Joe Sachs, Aristotle: Metaphysics in the Internet Encyclopedia of Philosophy
- Cohen, S. Marc. "Aristotle's Metaphysics". In Zalta, Edward N. (ed.). Stanford Encyclopedia of Philosophy
