המחלקה לחקירות שוטרים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
המחלקה לחקירות שוטרים
מידע כללי
מדינה ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
תחום שיפוט ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
סוכנות אם משרד המשפטים עריכת הנתון בוויקינתונים
תאריך הקמה 1992 עריכת הנתון בוויקינתונים
האתר הרשמי
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

המחלקה לחקירות שוטרים (הידועה בראשי התיבות "מח"ש", המופיעים גם בסמלילה) היא מחלקה בפרקליטות המדינה של מדינת ישראל, שתפקידה לחקור האשמות בדבר ביצוען של עבירות פליליות על ידי אנשי משטרת ישראל.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעבר חקירת האשמות וחשדות פליליים בקרב שוטרי ישראל נערכה על ידי חבריהם ליחידה. במהלך השנים הצטברה ביקורת הולכת וגוברת על כך שהמשטרה חוקרת את עצמה ועל ההיקף הגדול של אלימות שוטרים. בעקבות זאת, המליצה ועדת שימרון שפעלה בשנת 1978 להקים את היחידה המשטרתית לחקירות פנים[1], אך עם זאת קבעה שאין להוציא את החקירות של שוטרים מידי המשטרה[2]. עם הקמת היחידה המשטרתית לחקירות פנים, ביולי 1978, היא הוכפפה ליחידה לחקירת פשעים חמורים. כפיפות זאת הביאה לביקורת בתוך המשטרה לאור טענות השוטרים שהיחידה מתייחסת אליהם בנוקשות רבה מדי[3]. בשנת 1980 הוחלט להעביר את היחידה לחקירות פנים מאגף החקירות אל היחידה לתלונות הציבור ולשלוח אליה חוקרים מנוסים ברוטציה לשנה או שנתיים[4]. בשנת 1981 במענה לביקורת של שוטרים על היחידה, בטענה שהחקירות כללו שימוש בשלילת שינה, סחיטה, איומים ואמצעי פיתוי, ופסק דין שפסל הודאות שנתנו על ידי שוטרים בגלל שימוש באמצעים פסולים, החליט המפכ"ל על ארגון מחדש של היחידה[5]. מנגד, פורסמו בתקשורת תלונות על כך ששוטרים שעברו עבירות חמורות נשלחו לדין משמעתי, על עבירות שאזרח היה מועמד עליהם לדין פלילי[6].

בשנת 1984 פורסם שקצינים בכירים במשטרה דורשים להעביר את היחידה למשרד המשפטים, בגלל נוקשותה של היחידה כלפי שוטרים[7]. בסביבות סוף 1988 הלכה בלה ויינשטוק, שהיתה בעבר מפקדת היחידה לחקירות פנים, למבקרת המדינה, מרים בן-פורת עם 40 תיקי חקירה שמוסמסו על ידי צמרת המשטרה. מבקרת המדינה בדקה 10 מהתיקים וכתבה דו"ח קטלני על הטיפול המשטרתי בחקירות שוטרים. בין השאר נטען שקצינים בכירים הדליפו מידע על חקירות לנחקרים, מנעו פעולות חקירה יעילות ולאחר החקירה דאגו להעמדה לדין בבית דין משמעתי, שסוכל על ידי התפטרות הנחקר כשהוא מקבל פנסיה מלאה[8].

בעקבות דו"ח של מבקר המדינה שמתח ביקורת נוקבת על פעולתה של היחידה המשטרתית לחקירות פנים וביקורת ציבורית שנתלוותה לדו"ח המבקר, הוקמה ועדת היגוי על ידי שר המשפטים דן מרידור, ושר המשטרה רוני מילוא, שהוטל עליה לבחון את נושא החקירות הפנימיות במשטרה. הוועדה המליצה על הקמת מחלקה חדשה במשרד המשפטים, שתאמץ את סמכויותיה של היחידה לחקירות פנים, ותורכב מחוקרים שיושאלו מהמשטרה. כמו כן המליצה הוועדה שניהול המחלקה יהיה בידי אנשי הפרקליטות.

צוות בין משרדי החליט בשנת 1991 על תכנית נסיונית לשנתיים להעברת האחריות על חקירת שוטרים לידי הפרקליטות. בשלב ראשון הוחלף הפיקוד על היחידה באזרחים ונקבע שבהמשך יוחלפו גם החוקרים באזרחים. ב-1 באוקטובר 1991 נתמנה מפקד אזרח ליחידה המשטרתית לחקירות פנים ובתחילת 1992 הועברה היחידה לאחריות הפרקליטות והייתה למח"ש. למח"ש הוקצו 42 תקנים[9]. סמכויותיה הוקנו לה מכוח סעיפים 49ט ו-49יא לנוסח החדש של פקודת המשטרה משנת 1971.

בראיון שפורסם במאי 1993 אמר ראש צוות במח"ש שבעקבות הוצאת המחלקה מידי המשטרה החקירות מתבצעות הרבה יותר מהר, כך שלעיתים מספיקים לחקור את השוטרים בטרם הם מספיקים לתאם עדויות. בנוסף, הוא אמר שנעשה שימוש רחב יותר בפוליגרף במקרים של גרסה מול גרסה. לעומת זאת, טען החוקר שעל פי הוראות מגבוה מח"ש לא פעלה נגד שוטרים שתיאמו גרסאות[10].

בחודש מרץ 2005 הוחלט לאזרח את המחלקה לחקירות שוטרים באופן מלא, במטרה לבצע הפרדה בין אנשי המשטרה (המושאלים למחלקה) לבין עמיתיהם השוטרים, הנחקרים. בשנים שלאחר מכן נערכה עבודת מטה במהלכה נבחן המבנה, הארגון ושיטות ההעסקה והשכר בגופים אזרחיים דומים (דוגמת משרד מבקר המדינה). בשנת 2009 החל להתבצע תהליך האזרוח בפועל. היום כל החוקרים וראשי הצוותים המשרתים במח"ש הם אזרחים, בוגרי קורס חקירות של מח"ש, אשר כפופים לפרקליטות ואין להם נגיעה למשטרה.

בפברואר 2020 החליטה ממשלת ישראל להקים ועדת בדיקה ממשלתית בנושא התנהלות המחלקה לחקירות שוטרים. ליושב ראש הוועדה מונה השופט בדימוס הרן פיינשטיין, וחבריה היו פרופ' אברהם דיסקין ופרופ' רינת קיטאי-סנג'רו.[11] בהמשך אותו חודש הורה בג"ץ על התליית מינוי הוועדה, לאור הסמיכות לבחירות לכנסת, ואסר על המשך פעילותה עד לקבלת החלטה אחרת. העתירות נגד הקמת הוועדה הוגשו על ידי משמר הדמוקרטיה הישראלית.[12]

תפקידים וסמכויות[עריכת קוד מקור | עריכה]

לרוב עוסקת המחלקה בחקירת עבירות פליליות שבביצוען חשודים אנשי משטרה. כמו כן עוסקת מח"ש בחקירת חשדות לביצוע עבירות פליליות על ידי אנשי השב"כ, וזאת בהינתן הנחיה לכך מאת היועץ המשפטי לממשלה.

מח"ש עוסקת ככלל בחקירת עבירות פליליות שהעונש הקבוע בגינן בחוק עולה על שנת מאסר, ושהחשודים בביצוען הם שוטרים (כולל שוטרי מג"ב בשירות חובה או קבע וכולל מתנדבים במשטרה) או בחקירת אזרחים החשודים בביצוע עבירות ביחד עם שוטרים. החקירות עוסקות בשלל נושאים ובהן בעבירות של טוהר המידות,עבירות מין, עבירות נשק, אלימות במשפחה, וחקירת מקרים רבים של שימוש בכח שלא כדין מצד שוטרים כלפי אזרחים. בנוסף, מח"ש מנפיקה אישורי שפיטה[13] לרשויות התביעה השונות - זאת כאשר ישנן תלונות הדדיות על אלימות בין שוטר לאזרח, וכאשר התביעה מעוניינת להגיש כתב אישום נגד האזרח בגין תקיפת שוטר.

סגל המחלקה כולל פרקליטים, אנשי מנהלה וחוקרים, בעלי סמכויות של אנשי משטרה לצורך ביצוע החקירות. בראש המחלקה עומד פרקליט מפרקליטות המדינה, עם סמכויות של פרקליט מחוז, ובעל סמכות להורות על העמדת שוטרים ואזרחים שביצעו עבירה ביחד עם שוטרים לדין פלילי, או להורות על העמדת שוטרים לדין משמעתי, בכל הנוגע לשימוש בכח שלא כדין.

ראשי מח"ש[עריכת קוד מקור | עריכה]

בראש היחידה לחקירת פנים עמדו בשנותיה הראשונות: עוזי נבות, הרי בלומנפלד[14], בלה ויינשטוק[15], דליה גלעד[16] ורות גדות[17][18].

מניין תמונה שם תקופת כהונה הערה
1 ערן שנדר 1992–2003
2 הרצל שבירו 2003–2010
3 אורי כרמל 2011–2018 בשנת 2016 כרמל שהה בחופשת מחלה
מ"מ משה סעדה 2016 מילא את מקומו של אורי כרמל
4 קרן בר-מנחם : 2018–הווה

יחידות מקבילות[עריכת קוד מקור | עריכה]

נוסף על מח"ש, גם המחלקה לטיפול בתלונות הציבור על המשטרה מטעם משטרת ישראל עוסקת לעיתים בפניות שאזרחים שולחים וקשורים לתלונות על גורמים במשטרה. ההבדל העיקרי הוא, כמובן, שמח"ש אינה כפופה למשטרה, ואילו המחלקה לטיפול בתלונות הציבור היא מטעם משטרת ישראל.

בלהב 433 קיים גוף במתכונת זהה למח"ש, הנקרא יאח"ס (היחידה הארצית לחקירות סוהרים).

היחידה לחקירות פנים (היחק"פ) בצה"ל חוקרת שוטרים צבאיים בכלל ואנשי מצ"ח בפרט. בניגוד למח"ש, היחק"פ מורכבת מחוקרי מצ"ח שעברו ליחידה כחלק ממסלול שירותם.

בתרבות[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • סדרת הטלוויזיה "מנאייכ" עוסקת בשוטרים עבריינים ובניסיון של חוקרי מח"ש להביא לתפיסתם.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • בני צברי, מח"ש: סיפורה של המחלקה לחקירות שוטרים במשרד המשפטים, 2020.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ראובן שפירא, מי מפחד מחקירות פנים במשטרה, דבר, 14 במאי 1981
  2. ^ זאב סגל, המשטרה בעידן של אלימות, מעריב, 12 במרץ 1979
  3. ^ ראובן שפירא, המטרה: חיל מסודר וממושמע יותר, דבר, 10 בפברואר 1980
  4. ^ מינהל מודיעין יוקם במשטרת ישראל, דבר, 4 באפריל 1980
  5. ^ ראובן שפירא, נוכח הביקורת: המפכ"ל מארגן מחדש היחידה לחקירות פנים, דבר, 14 במאי 1981
  6. ^ ראובן שפירא, מאזני הצדק של המשטרה, דבר, 27 במרץ 1981
  7. ^ אלי דנון, במשטרה תובעים: להעביר היחידה לחקירות פנים למשרד המשפטים, מעריב, 31 במאי 1984
  8. ^ בלה מצליפה בניצבים, חדשות, 5 ביולי 1990
  9. ^ ברוך מאירי, מרידור: חקירות פנים במשטרה עוברות למשרד המשפטים, מעריב, 30 באוקטובר 1991
  10. ^ עינת ברקוביץ, שיישאר בינינו, חדשות, 7 במאי 1993
  11. ^ בדבר מינוי ועדת בדיקה ממשלתית לפי חוק הממשלה, י"פ 8688 מ-12 בפברואר 2020
  12. ^ אברהם בלוך, ‏מכה לאוחנה: בג"צ הקפיא את פעילות ועדת מח"ש, באתר "סרוגים", 24 בפברואר 2020
    בג"ץ 1182/20 משמר הדמוקרטיה הישראלית ואחרים נ' שר המשפטים, ח"כ אמיר אוחנה, ניתן ב־24 בפברואר 2020
  13. ^ אישור שפיטה ממח"ש – נוהל אישור שפיטה | עו"ד פלילי אופיר מזר, ‏2023-09-17
  14. ^ רב פקד בלומנפלד בראש היחידה לחקירות פנים, דבר, 20 ביולי 1981
  15. ^ קצינים בכירים בצמרת המשטרה, מעריב, 15 במרץ 1984
  16. ^ יאיר פידל, בקרוב: כתב־אישום נגד כרמלי, חדשות, 13 בינואר 1986
    יאיר פידל, סגן מפקד המשמר האזרחי חשוד בקבלת טובות הנאה, חדשות, 3 בספטמבר 1986
  17. ^ יוסי הימן, החוקר של יערי נחשד בשיבוש הליכי חקירה, חדשות, 26 בנובמבר 1986
  18. ^ אייל ארליך, טרנר עמית. נזיפה עם היסטוריה., מעריב, 5 ביולי 1991