המונרכיה של יולי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
ממלכת צרפת (המונרכיה של יולי)
Royaume de France
דגלסמל
המנון לאומי La Parisienne עריכת הנתון בוויקינתונים
ממשל
משטר מונרכיה חוקתית
שפה נפוצה צרפתית
עיר בירה פריז 48°52′0″N 2°19′59″E / 48.86667°N 2.33306°E / 48.86667; 2.33306
רשות מחוקקת Chamber of Deputies, לשכת האצילים עריכת הנתון בוויקינתונים
גאוגרפיה
יבשת אירופה
היסטוריה
הקמה מהפכת יולי 1830.
תאריך 1830
פירוק מהפכת פברואר, והכרזת הרפובליקה השנייה.
תאריך 1848
ישות קודמת ממלכת צרפת
ישות יורשת צרפתצרפת הרפובליקה השנייה
דמוגרפיה
דת נצרות קתולית
כלכלה
מטבע פרנק צרפתי
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

המונרכיה של יולי הוא כינוי לתקופת שלטונו של המלך לואי פיליפ בצרפת, בין חודש יולי 1830 (בעקבות "מהפכת יולי 1830") ובין 24 בפברואר 1848, מועד ייסודה של הרפובליקה השנייה.

רקע היסטורי[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעקבות המהפכה הצרפתית, ומשטר נפוליאון, שב בית בורבון לשלוט בצרפת, כתגובת נגד הן של העם הצרפתי, והן של העולם, לאירועים החריפים של שתי תקופות שלטוניות אלו. הבורבונים, טען שארל-מוריס דה טליראן, "לא למדו דבר ולא שכחו דבר". שארל עלה לשלטון בשנת 1824, והחל במדיניות קיצונית - החזיר את השליטה במערכת החינוך אל הכנסייה, והחל במתן פיצוי לגולים מקרב האריסטוקרטיה שאיבדו את האחוזות שהיו שייכות למשפחותיהם באירועי השנים האחרונות.

בית בורבון, והריאקציה השמרנית הקיצונית שייצג, לא היו מסוגלים להנהיג את העם הצרפתי בתקופת הקדמה וההתפתחות (הטכנולוגית והקולוניאלית) שייצגה המאה ה-19. הופעת הרכבת, ספינת הקיטור ומכונת האריגה, בישרו על נתיב חדש שהבורבונים לא היו מוכנים, ולא היו יכולים ללכת בו.

מהפכת יולי 1830[עריכת קוד מקור | עריכה]

שארל העשירי לא היה אדם העשוי לקבלת ביקורת פרלמנטרית. כאשר במרץ 1830 הגדילו הבחירות את כוחה של האופוזיציה, פיזר את בית הנבחרים, והקטין ב-75% את רשימת הבוחרים. צעדים אלו (בנוסף לצעדים אחרים שהיו למורת רוחה של הבורגנות, בשנים שקדמו לכך), הביאו המונים לרחובות פריז. תחת דגל הטריקולור, שייצג את המהפכה, שלטו המורדים בעיר, לאחר התקוממות שארכה שלושה ימים, המכונים בהיסטוריה הצרפתית "שלושת ימי התהילה" "Les Trois glorieuses" (בין ה-27 ביולי וה-29 ביולי 1830). משראה כי אינו מסוגל להתמודד עם ההתקוממות, הודיע שארל על פרישה לטובת נכדו, אנרי, רוזן שאמבור, שהיה אז כבן עשר, אך ההמונים לא הסכימו לקבל את הילד כמלכם. שארל ונכדו נמלטו לאנגליה.

אל התמונה נכנס הדוכס מאורליאן, צאצא לאחיו הצעיר של לואי הארבעה עשר, פיליפ, אשר עוד בעת המהפכה הצרפתית הביע תמיכה במהפכנים. הוא הציע כעת את עצמו כמלכה הבא של צרפת, ולאחר ימים מספר אכן הומלך תחת השם לואי פיליפ.

המשטר החדש[עריכת קוד מקור | עריכה]

הבורגנים שעמדו מאחורי מהפכת יולי 1830 לא היו קיצוניים כקודמיהם, אנשי "שלטון הטרור" של מקסימיליאן רובספייר. הם רצו מלוכה חוקתית, המרוסנת על ידי פרלמנט פעיל ובעל סמכויות. המלך שראו ההמונים אל מול עיניהם היה סמכותי ופעיל, אך לא קיצוני וקלריקלי. נפוליאון הבאיש בעיניהם את הרפובליקניות, והדמוקרטיה הייתה אך ניסוי שיש לנסותו במנות קטנות. לואי פיליפ התאים לרצונם ולשאיפותיהם של אנשים אלו. מלכתחילה עמדו כנגד משטר זה גורמים רבי עוצמה - הרפובליקנים, הבונפרטיסטים והכנסייה. המעמד הבינוני היה חזק מספיק לכפות את "המונרכיה של יולי". לא ברור עד כמה היה חזק ברצונו להמשיך בשיטת ממשל זו.

המלך החדש היה באופן מוצהר שונה מקודמיו הבורבונים. הוא לא שאף למלוכה אבסולוטית, ואף לא קרא לעצמו "מלך צרפת" כי אם "לואי פיליפ, מלכם של הצרפתים, בחסדו של האל, וברצון העם". לא היה זה שינוי סמאנטי, כי אם צעד קדימה בדרך מן המלוכה האבסולוטית של בית בורבון (אף בגרסתה המרוככת בתקופת הרסטורציה), אל עבר משטר מתקדם, המבוסס על הסכמה עממית. עם זאת, לא היו חסרים בצרפת גורמים שדרשו לצעוד את הצעדים הנוספים, ולקבל את החירות, האחווה והשוויון, מהם טעמו בתקופת המהפכה ובתקופת נפוליאון.

הממשלה החדשה עמדה כנגד גורמים מהפכניים, רפובליקניים ואף סוציאליסטים. ראויות לציון התקוממות פועלי תעשיית המשי בעיר ליון ב-1831 אשר דוכאה ביד רמה, וניפצה את התקוות כי הממשל החדש יהיה אף מתקדם מבחינה סוציאלית, המרד הרפובליקני בפאריס של יוני 1832, והתקוממות שיזם המהפכן לואי אוגוסט בלאנקי ב-1839, אשר דוכאה לאחר שכבר נכבש בית העירייה על ידי ההמון, ורפובליקה הוכרזה.

מהפכת 1848[עריכת קוד מקור | עריכה]

שנת 1848 הביאה עמה מהפכות בכל יבשת אירופה, שנודעו בכינויין אביב העמים. צרפת, אשר תמיד הובילה בשינויים חוקתיים, לא איחרה מאחורי הגל אשר איים להכרית את המונרכיות הוותיקות מפלרמו ועד וינה.

כאשר ביטלה הממשלה נשף שנועד לחגוג את הישגיה של האופוזיציה בבחירות ב-22 בפברואר 1848, יצאו התושבים והפגינו ברחובות. אירוע זה הידרדר לכדי התקוממות עממית. עד מהרה איבדה הממשלה שליטה בהמון, והחלה יורה על המפגינים. כאשר פנה המשמר הלאומי כנגד המלך, נאלץ המלך להודיע על ויתור על כיסאו, ולהעביר את השלטון לידי קבוצה של פרלמנטרים רפובליקנים מתונים, אשר הכריזו על דיפון דה ל'אור כנשיא. ב-24 בפברואר הכריזה הממשלה החדשה כי תפנה אל העם להכרזה על רפובליקה בבחירות כלליות, שתערכנה בחודש אפריל. היה זה סופה של "המונרכיה של יולי" ותחילת הרפובליקה השנייה.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא המונרכיה של יולי בוויקישיתוף