המארה

המארה
מידע כללי
סוג שכונה, גיי וילג' עריכת הנתון בוויקינתונים
מיקום הרובע השלישי של פריז עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה צרפת עריכת הנתון בוויקינתונים
קואורדינטות 48°51′36″N 2°21′39″E / 48.86°N 2.3608333333333°E / 48.86; 2.3608333333333
האתר הרשמי
(למפת פריז רגילה)
 
המארה
המארה
מפה
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

המָארֶה (Le Marais, משמעות השם בצרפתית - "הבִּצָּה") הוא אזור בפריז, צרפת, שהיה בעברו הרובע היהודי ומעוז הבורגנות, וידוע כיום בעיקר הודות לחיי הלילה הערים של הקהילה ההומוסקסואלית שמתנהלים בו. המארה שוכן על הרבעים (arrondissement) השלישי והרביעי של פריז, שבגדה הימנית (Rive Droite) של העיר, כשהוא תחום ברחוב הטמפל ("רי די טאמפל") (Rue du Temple) במערב, שדרות בומרשה (Boulevard Beaumarchais) במזרח ורחוב ברטן (Rue de Bretagne) בצפון.

אוטל דה סן ברובע המארה שבפריז
שרידי החומה שבנה פיליפ אוגוסט באזור המארה בפריז
כיכר דה ווז' שבמארה

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מהשבחת הקרקע ועד לפיתוח[עריכת קוד מקור | עריכה]

במאה ה-12 ניקה מסדר אבירי המקדש (Ordre du Temple) את אזור הביצות שמצפון לביצורים שבנה המלך פיליפ אוגוסט. מהמאה ה-16, ובמיוחד לאחר בניית הכיכר המלכותית (Place Royale) על ידי המלך אנרי הרביעי בשנת 1605 (שמה שונה אחר-כך לפלאס דה ווז'), הפך המארה לאזור המגורים האופנתי ביותר בפריז, ולרובע נהרו בני האריסטוקרטיה והחלו לבנות בו אחוזות מגורים (אוֹטֶל פָּרטיקוּליֶיה) מפוארות.

רובע האצולה[עריכת קוד מקור | עריכה]

במאות השבע-עשרה והשמונה-עשרה התגוררו ברובע זה בני האצולה, שהלכו יחדיו למיסה בכנסיית סן-לואי הסמוכה (כיום שמה הוא כנסיית סן פול סן לואי).

מאדאם דה סבינייה, אשר התגוררה באוטל קרנוולה שבמארה, הלכה אף היא בקביעות למיסה בכנסייה כדי להקשיב לדרשותיו המפורסמות של האב לואי בורדלו (Louis Bourdaloue). במקום ניתן היה לשמוע מוזיקה פרי עטם של גדולי המלחינים הצרפתים בני התקופה: מארק אנטואן שרפנטייה, אנדרה קמפרה (André Campra), ז'אן-פיליפ ראמו ולואי מרשן (Louis Marchand).

סוחרים ובעלי מלאכה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר עזיבת החצר המלכותית את פריז לטובת משכנה החדש שבורסאי, התדרדר האזור והוזנח. הבתים הפרטיים והחצרות עברו לידי בני המעמד הבינוני, פועלים, סוחרים ובעיקר בעלי מלאכה.

השיפוצים הגדולים של פריז, והשינויים האורבניים העמוקים בעקבותיהם, שהוביל במחצית המאה ה-19 הברון אוסמן, השפיעו אך מעט על אזור המארה. אי לכך, ניתן לראות היום באזור רחובות צרים באופן בלתי רגיל וסמטאות שאפיינו את פריז של טרום המהפכה. באזור ניצבים עדיין בתים מימי הביניים, כדוגמת הבית בכתובת 3 Rue Volta שברובע השלישי, אשר נבנה בשנת 1292 ונחשב לעתיק ביותר בעיר.

לקראת סוף המאה ה-19 וראשית המאה ה-20 הפך האזור שסביב רחוב רוֹזְיֶיה (Rue des Rosiers) לביתם של יהודים רבים שהגיעו ממזרח אירופה, שפתחו שם תעשיית ביגוד מקומית. המארה הפך, לפיכך, ליעד מרכזי עבור הנאצים כששלטו בעיר בעת כיבוש צרפת. כיום קבועים מספר לוחות זיכרון בכניסה לכמה מבני ציבור, בתים ובתי-ספר, לציון זכרה של אותה תקופה.

חזרה לאופנה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1969 הפך שר התרבות של צרפת, הסופר אנדרה מאלרו, את המארה לאזור השימור הראשון של פריז, ותרם להפיכת המתחם לבית עבור מוזיאונים רבים, גלריות חשובות ואתרים היסטוריים שמורים. צו השימור אינו מאפשר לחנויות ולבתי העסק המתחלפים באזור לשנות את חזית הרחוב, וכך נוצרים שילובים קומיים כגון חנות נעליים שבחזיתה מתנוסס שלט של מאפיה.

המארה כיום[עריכת קוד מקור | עריכה]

רחוב רוזייה הוא עדיין מרכז חשוב עבור הקהילה היהודית בפריז, ועל קירותיו ניתן לראות מודעות הקשורות לאירועים ולחגים יהודיים; ישנן חנויות ספרים המתמחות בספרות יהודית, וכמו כן מסעדות ודוכנים המוכרים אוכל כשר, פלאפל ומוצרים מיוחדים לארוחות חג יהודיות.

בצפון המארה שוכנת הקהילה הסינית הוותיקה והדיסקרטית ביותר בפריז. שם גם שוכנת הכנסייה הסינית של פריז.

מאז שנות ה-80 של המאה ה-20, גדלה הקהילה הלהט"בית באזור, בעיקר סביב רחוב סנט-קרואה-דה-לה-ברטונרי (Sainte-Croix de la Bretonnerie), והפכה את האזור לגיי ויליג'.

אחד הרחובות המרכזיים והארוכים ביותר במארה, הנחשב גם לאחר המעניינים בשכונה, הוא רחוב דה-פרנק-בּוּרז'וּאָה (rue des Francs-Bourgeois), אשר יוצא ממרכז ז'ורז' פומפידו. לאורך מסלולו עומדים כמה מבתי המידות היפים של האזור, כמו גם המוזיאון לתולדות פריז שב"אוטל קרנוולה" והכיכר המפורסמת פלאס דה ווז'. הרחוב גם ידוע במגוון חנויות האופנה שבו.

אתרים מרכזיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מוזיאון קרנוולה

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא המארה בוויקישיתוף