היסטוריה של מגדר

היסטוריה של מגדר הוא תחום מחקר היסטורי, החוקר את העבר מן הפרספקטיבה של זהות מגדרית ויחסי מגדר. תחום זה צמח בשנות השישים של המאה ה-20 מתוך ביקורת על ההיסטוריוגרפיה המסורתית, ונודעה לו השפעה משמעותית על יתר תחומי המחקר ההיסטוריים.

נשים בהיסטוריוגרפיה המסורתית

עד המאה ה-19 מיעטה ההיסטוריוגרפיה לעסוק בנשים. ההתעלמות מן התפקיד שמילאו נשים בתהליכים היסטוריים נבעה בעיקר מתחומי העיסוק המסורתיים של הכתיבה ההיסטורית. עד סוף המאה ה-19 התמקדו רוב המחקרים ההיסטוריים באירועים צבאיים, דיפלומטיים, מוסדיים ואינטלקטואליים. נשים, כתוצאה ממעמדן החברתי, לא מילאו בתחומים אלה תפקידים בולטים וניכרים לעין. כתוצאה מכך, רק נשים בודדות ויוצאות דופן, כגון ז'אן ד'ארק, אליזבת וקתרינה הגדולה, זכו להיכלל בתיאורים ההיסטוריים.

נוסף לביוגרפיות של נשים ספציפיות, היו גם היסטוריונים וביוגרפים שגילו עניין מיוחד בדמויות היסטוריות נשיות וחיברו קבצים ביוגרפיים שעסקו בנשים מפורסמות. כבר במאה ה-2 לספירה פרסם ההיסטוריון היווני פלוטרכוס שורת ביוגרפיות של נשים חשובות, במטרה להצביע על היתרונות הטמונים בהשכלת נשים, ובתקופת הרנסאנס הלכו בעקבותיו ההומניסט האיטלקי בוקאצ'יו והמלומדת הפמיניסטית הצרפתייה קריסטין דה פיזאן. אוספים ביוגרפיים מעין אלה המשיכו להופיע גם במאות ה-17 וה-18, ופעמים רבות עמדה מאחוריהם מטרה דידקטית ופולמוסית: להראות שנשים יכולות להגיע להישגים מרשימים, כאשר הן זוכות בהשכלה ובחופש הפעולה שמאפשר זאת.

רקע: היסטוריה של נשים

וירג'יניה וולף

כל עוד עסקה ההיסטוריוגרפיה רק בנשים יוצאות דופן, שהגיעו להישגים מרשימים למרות שיוכן המגדרי, נדחקו נשים בהכרח לשולי התיאור ההיסטורי. בספרה, "חדר משלך", התלוננה וירג'יניה וולף:

חייה של האישה הממוצעת בזמן המלכה אליזבת ודאי פזורים היכנשהו, ומישהו יכול היה לאסוף אותם ולעשות מזה ספר. זה ודאי יומרני להחריד מצדי [...] להציע לתלמידי המכללות המפורסמות האלה שעליהם לכתוב מחדש את ההיסטוריה [...], אך למה לא יוסיפו נספח להיסטוריה, שיקראו לו, כמובן, באיזה שם לא-בולט, כך שנשים תופענה בו בלי לחרוג מגבולות הטעם הטוב

ואמנם, לקראת סוף המאה ה-19, וביתר שאת במהלך המאה ה-20, התגבשה בהדרגה ההכרה שגם נשים הן מושא ראוי למחקר היסטורי. שינוי זה נבע משתי סיבות עיקריות. מחד גיסא, הופעתם של תחומי מחקר היסטוריים חדשים, כגון היסטוריה של יחסי עבודה, פולקלור, יחסי שארות ומשפחה, עוררה התעניינות בקבוצות שנדחקו בעבר לשולי הדיון ההיסטוריוגרפי, בהן גם נשים. מאידך גיסא, עם עלייתן של תנועות הנשים והתביעות לשיפור מעמדן של נשים בסוף המאה ה-19, התעוררה אי-נחת מן ההתעלמות הגורפת מסיפורן ומגורלן של מחצית בנות המין האנושי. התפתחויות אלה, לצד ההכרה ההולכת וגוברת בעובדה שגם מוסדות המשפחה וחלוקת התפקידים המגדרית השתנו באופן משמעותי במהלך ההיסטוריה, הובילו היסטוריונים והיסטוריוניות להתעניין לראשונה בשינויים שחלו במרוצת השנים במעמדן ובתפקידיהן של נשים בספירה הפרטית והציבורית.

במהלך המאה ה-19 הופיעה שורה של מחקרים היסטוריים שעסקו לראשונה בנשים כקבוצה חברתית. עוד בסוף המאה ה-18 פרסם הרופא הסקוטי ויליאם אלכסנדר חיבור שעסק בנשים למן העת העתיקה ועד ימיו, וב-1848 פרסם הפילולוג הגרמני קארל ויינהולד (גר') חיבור שעסק בנשים גרמניות בימי הביניים ("Die deutschen Frauen in dem Mittelalter"). הסופרג'יסטית ג'ורג'יאנה היל פרסמה בסוף המאה ה-19 חיבור שעסק בנשות אנגליה למן ימי הביניים ועד העת החדשה, ובמפנה המאה ה-19 פורסמה שורה של מונוגרפיות שהתמקדו בחייהן של נשים גרמניות, איטלקיות וצרפתיות בתקופות היסטוריות ספציפיות, כגון תקופת הרנסאנס.

לאחר מלחמת העולם הראשונה גברה ההתעניינות בהיסטוריה של נשים, והפעם מפרספקטיבה רחבה יותר. היסטוריונים עמדו על הצורך להפסיק להתייחס לנשים כאל קטגוריה חברתית אחת והחלו לבחון את מעמדן של נשים בקבוצות חברתיות שונות. ההיסטוריונית הסוציאליסטית אליס קלארק, שפרסמה מונוגרפיה שעסקה בנשים עובדות במאה ה-17, הבחינה בין סוגים שונים של פעילות מקצועית בקרב נשים, וההיסטוריון היהודי-צרפתי לאון אבנסור (Abensour), שכתב על נשות צרפת ערב המהפכה, עסק בנפרד בנשות האצולה, בנשות הבורגנות ובנשים ממעמד בעלי המלאכה וממעמד הפועלים.

תפקיד מרכזי בשינוי היחס להיסטוריה של נשים מילאה אסכולת האנאל, שהתגבשה בראשית שנות השלושים. אסכולה זו, המזוהה עם ההיסטוריונים מארק בלוך ולוסיין פבר, ביקשה להציע היסטוריה טוטלית, שתשלב את התחומים השונים של החיים האנושיים (כלכלה, חברה, פוליטיקה, תרבות ועוד) ותעסוק בהם כמכלול. לתפיסת מהלך ההיסטוריה לא כפרי פעילותם המודעת של מספר מצומצם של שחקנים היסטוריים, אלא כתוצר של תהליכים מורכבים הנובעים מן הדינמיקה בין התחומים השונים של הפעילות האנושית, נודעה לבסוף השפעה משמעותית על תפיסת מקומן של נשים בתהליכים היסטוריים.

מהיסטוריה של נשים להיסטוריה של מגדר

בשנות השישים אירעו במקביל שתי התפתחויות חשובות שטבעו את חותמן על העיסוק ההיסטורי בנשים. האחת היא הופעתה של ההיסטוריה החברתית החדשה, שהתעניינה בחיי היומיום של בני אדם "רגילים" ודחתה את העיסוק ההיסטוריוגרפי באישים מפורסמים ובאירועים יוצאי דופן. הפרספקטיבה החדשה זו הובילה להתפתחות מואצת בתחום ההיסטוריה של המשפחה ושל יחסי השארות, ולהתעניינות מחקרית בנושאים כמו התנהגות מינית והיחס ליחסי מין בתקופות היסטוריות שונות. באופן טבעי, בתחומי המחקר האלה תפסו נשים מקום מרכזי לא פחות מגברים. ההתפתחות השנייה הייתה עלייתו של הגל השני של הפמיניזם, שהציע דרכים חדשות לחשוב על מגדר ועל יחסי מגדר. בעקבות פעילותן הנמרצת של אקדמאיות פמיניסטיות, קמו לקראת סוף שנות השישים תוכניות ללימודי נשים במוסדות אקדמיים שונים, והללו נתנו דחיפה משמעותית למחקר ההיסטורי של נשים וחייהן. תאוריות המגדר שהתפתחו באותה עת הובילו היסטוריונים לנסות ולעמוד על הסיבות ועל האמצעים לדיכוי נשים בתקופות היסטוריות שונות. מחקרים נוספים עסקו במעורבותן של נשים בענייני הציבור באמצעות פעילות פילנתרופית, במאבקים היסטוריים של נשים לקידום זכויותיהן ובמעורבותן של נשים במאבקים של קבוצות אחרות, כגון התנועה לביטול העבדות והמהפכה הצרפתית.

אך למרות העלייה הניכרת בהיקף העיסוק ההיסטוריוגרפי בנשים, החלה להישמע גם ביקורת כלפי האופן שבו ניגשו היסטוריונים לסוגיה. חרף חשיבותן של התוכניות ללימודי נשים בקידום העיסוק המחקרי בנשים ובחייהן, הועלו טענות שעצם קיומן של תוכניות כאלה דוחק את הנשים למקום שולי והופך את ההיסטוריה שלהן למעין "נספח" להיסטוריה הרשמית, הגברית. המטרה שהציבו לעצמם היסטוריונים פמיניסטים הייתה לכתוב מחדש את ההיסטוריה הרשמית, כך שתכלול גברים ונשים כאחד ותביא בחשבון את השפעתם של יחסי המגדר על המבנים החברתיים ועל השינויים החלים בהם. בשנת 1975 פרסמה ההיסטוריונית נטלי זימון דייוויס מאמר שקרא לשינוי משמעותי במתודות ובהנחות היסוד של ההיסטוריה העוסקת בנשים:

נראה לי שעלינו להתעניין בהיסטוריה של נשים וגברים כאחד, שאיננו צריכים לעסוק רק במין המוכפף, כפי שהיסטוריונים העוסקים במעמד אינם יכולים להתמקד באיכרים בלבד. המטרה שלנו היא להבין את חשיבותם של המינים, של קבוצות מגדר, בעבר ההיסטורי. מטרתנו היא לגלות את מגוון תפקידי המגדר והסימבוליזם המיני בחברות ובתקופות שונות, לגלות איזו משמעות נודעה להם וכיצד הם תפקדו בשימור הסדר החברתי או בקידום שינויו.

כחלק מן המהלך הזה החלו היסטוריונים רבים להחליף את המונח "היסטוריה של נשים" במונח "היסטוריה של מגדר".

מגדר כקטגוריה שימושית לניתוח היסטורי

המפנה הלשוני והופעת התאוריות הפוסט-סטרוקטרליסטיות השפיעו אף הם על התפתחות ההיסטוריה של המגדר. היסטוריונים רבים זנחו את העיסוק בהיבטים הלגאליים, החברתיים והמוסדיים של יחסי המגדר לטובת ההיבטים התרבותיים שלהם, וההתמקדות בתפקידי מגדר הוחלפה בהתעניינות בייצוגים של גבריות ונשיות.

בשנת 1986 פרסמה ג'ואן וולך סקוט מאמר פורץ דרך בשם "מגדר: קטגוריה שימושית לניתוח היסטורי". במאמרה תיארה סקוט את הקשיים התאורטיים הטמונים בגישות הקיימות ביחס למגדר ולהיסטוריה של יחסי המגדר והציעה להעמיד את ההיסטוריה של המגדר על שתי הנחות יסוד בסיסיות: ראשית, שמגדר הוא אלמנט שמבנה יחסים חברתיים המבוססים על מה שנתפס כהבדלים בין המינים, ושנית, שמגדר הוא דרך מרכזית לסימון יחסי כוח.

ההבנה שאבחנות מגדריות משמשות לסימון יחסי כוח באופן כללי הופכת, לטענת סקוט, את שאלת המגדר וייצוגיו לשאלה מועילה בניתוח של כל סוגיה היסטורית. סקוט מציינת במאמרה מחקרים שונים ששפכו אור חדש על סוגיות היסטוריות מרכזיות באמצעות השימוש במגדר כקטגוריה אנליטית. היא מציינת, למשל, את עבודתו של הסוציולוג פייר בורדיה, שהראה כיצד חלוקת העבודה בתרבויות מסוימות נשענת על שורת הנגדות שביסודן טמונה ההנגדה המגדרית; את עבודתה של נטלי זימון דייוויס, שהראתה כיצד תפיסות של גבריות ונשיות שימשו להצדקה ולביקורת על הסדר החברתי בצרפת של העת החדשה המוקדמת; ואת עבודתה פורצת הדרך של המדיאבליסטית קרוליין ביינום, שקשרה בין ייצוגי הנשיות בימה"ב לבין פרקטיקות דתיות של נשים מאמינות ועמדה על התפקיד שמילאו ייצוגים של נשיות וגבריות בהמשגות התאולוגיות של האל ושל עבודתו, ובכך חוללה שינוי משמעותי בתפיסתנו את הרוחניות הדתית בימה"ב. סקוט עצמה עשתה שימוש דומה בקטגוריות מגדריות בעבודתה על המהפכה הצרפתית.

ראו גם

• ספורט ומגדר במאה ה-19

קישורים חיצוניים

• ראיון עם דליה עופר בנושא מגדר ונשים בשואה, אתר יד ושם.
• דליה עופר, חקר הנשים והשואה: תרומה משמעותית או תופעה אופנתית, אתר יד ושם