היידי בת ההרים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
הערך נמצא בשלבי עבודה: כדי למנוע התנגשויות עריכה ועבודה כפולה, אתם מתבקשים שלא לערוך את הערך בטרם תוסר ההודעה הזו, אלא אם כן תיאמתם זאת עם מניח התבנית.
אם הערך לא נערך במשך שבוע ניתן להסיר את התבנית ולערוך אותו, אך לפני כן רצוי להזכיר את התבנית למשתמש שהניח אותה, באמצעות הודעה בדף שיחתו.
הערך נמצא בשלבי עבודה: כדי למנוע התנגשויות עריכה ועבודה כפולה, אתם מתבקשים שלא לערוך את הערך בטרם תוסר ההודעה הזו, אלא אם כן תיאמתם זאת עם מניח התבנית.
אם הערך לא נערך במשך שבוע ניתן להסיר את התבנית ולערוך אותו, אך לפני כן רצוי להזכיר את התבנית למשתמש שהניח אותה, באמצעות הודעה בדף שיחתו.
המונח "היידי בת ההרים" מפנה לכאן. אם הכוונה למשמעות אחרת, ראו היידי.
היידי בת ההרים
Heidi
מידע כללי
מאת יוהנה ספירי עריכת הנתון בוויקינתונים
שפת המקור גרמנית עריכת הנתון בוויקינתונים
סוגה רומן לילדים עריכת הנתון בוויקינתונים
נושא יתמות עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום התרחשות שווייץ, גרמניה, הרי האלפים עריכת הנתון בוויקינתונים
הוצאה
מקום הוצאה שווייץ עריכת הנתון בוויקינתונים
תאריך הוצאה 1880 עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

הַיידי בת הֶהרים הוא שמו העברי של ספר ילדים בשם "היידי" (גרמנית: Heidi) מאת הסופרת השווייצרית יוהנה ספירי. כותרת המשנה היא "סיפור לילדים ולאנשים שאוהבים ילדים".

הספר יצא לאור בשנת 1880 בגרמנית, בגרסתו הראשונה בשני חלקים: הראשון נקרא "היידי, שנות לימוד ונדודים", והשני "היידי מיישמת את אשר למדה" (Heidis Lehr - und Wanderjahre ו-Heidi kann brauchen, was es gelernt hat).

הספר זכה להצלחה מיידית ובתוך שמונה שנים הודפס ב-13 מהדורות ותורגם לרוב לשונות אירופה. בעברית בלבד יצאו מספר תרגומים. כמה סרטים הופקו על פי עלילתו. בין היתר גולמה היידי בקולנוע בידי מדג' אוואנס (1920), שירלי טמפל (1937), אלספת' זיגמונד (1952), אווה מריה זינגהאמר (1965), קורנליה גרשל (2001) ואמה בולג'ר (2005) וסדרות טלוויזיה המבוססות על עלילת הספר, וסדרות נוספות המבוססות על דמויותיו.

בשנת 2018 נוסד מוזאון היידי The Heidiseum שם מפתחים ומממשים פרויקטים ותערוכות תרבות בנושא "היידי". כבר למעלה מ-140 שנה, "היידי" מוכרת ואהובה בכל העולם ובכל הדורות והפכה להיות חלק חשוב מהמורשת התרבותית של שוויץ. במקום אוסף עבודות בנושא "היידי". ארכיון המכיל מסמכים רבים מעיזבון הסופרת, איורים מקוריים ל"היידי" וכן פרסום מסמכים ומהדורות נדירות. אונסק"ו הכיר בערך יוצא דופן של עדויות תיעודיות אלו לאנושות על ידי הכללתן ברישום הבינלאומי "זיכרון העולם" ב-2023.[1]

עלילה[עריכת קוד מקור | עריכה]

דטה, דודתה של היידי המגדלת אותה לאחר שזו התייתמה מהוריה, שולחת אותה לגור עם סבה, מתבודד מוזר, המתגורר בצריף בהרי האלפים, סמוך לכפר הקטן והציורי דורפלי. למרות הניגודים הבסיסיים באופיים לומדת היידי האופטימית ומלאת החיים לאהוב את הסב השתקן והקודר ומרככת את לבו. ידידה הטוב ביותר בתקופה זו הוא פייר (בחלק מהתרגומים הוא נקרא פטר) רועה העזים והיא חיה חיים מאושרים.

שנים אחדות לאחר מכן שבה דודתה של היידי לשווייץ ונוטלת אותה עימה כדי שזו תארח לחברה לבת עשירים נכה בשם קלרה, המתגוררת בפרנקפורט. היידי וקלרה הופכות לחברות טובות, אך להיידי קשה לחיות בבית הגדול עם הכללים הנוקשים והיא אינה מצליחה להשביע רצונה של פראו רוטנמאייר, סוכנת הבית השמרנית והנוקשה. געגועיה העזים לשווייץ ולסבה מביאים אותה אף לגלות סימני סהרוריות. בהמלצתו של רופא המשפחה, היא נשלחת חזרה לביתה.

היידי חוזרת אל ההרים וזוכה שוב להיות מאושרת בחברה ידידיה הוותיקים. באביב מגיעה קלרה לבקרה, מתאהבת במקום ובתושביו ונשארת לגור בחברתה. מרוב קנאה על יחסה האוהב של היידי לקלרה מגלגל פייר את כיסא הגלגלים של קלרה לתהום. בעקבות זאת, מנסה היידי ללמד את קלרה ללכת ולמרבה הפלא מצליחה לעשות כן.

תרגומים לעברית[עריכת קוד מקור | עריכה]

הספר "היידי בת ההרים" תורגם פעמים רבות לעברית.

  • היידי בת האלפים, תרגום ישראל פישמן, 1946
  • היידי בת ההרים (עיבוד), תרגום שלמה סקולסקי, 1958, הוצאת עמיחי, הוצאה מחודשת ב-1981
  • היידי בת ההרים (עיבוד), תרגום אנדה עמיר-פינקרפלד, 1961, הוצאת מסדה
  • היידי בת ההרים (עיבוד), תרגום ימימה שרון, 1970, הוצאת עופר
  • היידי בת ההרים, תרגום שלמה ניצן, 1982, כתר, הוצאה מחודשת ב-2011
  • היידי, תרגום חנה לבנת, 2019, הרפתקה: סופרים מתרגמים קלאסיקה, הוצאות מודן ואוקיינוס

ספרי ההמשך[עריכת קוד מקור | עריכה]

ארבעה ספרי המשך נכתבו ל"היידי", מתוכם שניים ('היידי ופייר' ו'ילדי היידי') על ידי צ'ארלס טריטן, מתרגם הספר לאנגלית, ושניים ('אורחי היידי' ו'סבתא היידי') על ידי מחבר אלמוני בשם ריא. בספרים אלה לומדת היידי בפנימייה יוקרתית, שבה אל דורפלי, הופכת למורה, מטפחת נער מוזנח המגלה כישרון נדיר לציור, נישאת לפייר, הופכת לאם לשלושה (התאומים טובי ומרתלי והבן פול), יורשת בית גדול ונאה, חושפת פרטים מרעישים מההיסטוריה של משפחתה ואף הופכת לסבתא. הספרים תורגמו לעברית בשנים 19591961, אך מעולם לא זכו להצלחה לה זכה "היידי בת ההרים" המקורי.

עיבודים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1937 יצא העיבוד הקולנועי הראשון של היידי בת ההרים. הסרט היידי בת ההרים מבוסס על הספר אבל שונה ממנו בכמה דברים. אחד ההבדלים הבולטים הוא בחלק שבו היידי (שירלי טמפל) שבה לסבה. בעוד בספר היא חוזרת אל הסב ששהה בכפר, בסרט הסב הולך ברגל לפרנקפורט כדי לקחת אותה. בשנת 1969 עובד הספר למחזה בידי תיאטרון ארץ עוץ של אברהם לוריא, בבימוי ביטוש דוידוב[2]. בשנת 2001 עלה עיבוד נוסף לספר עלה ברחבי הארץ בידי "לירן הפקות" שבוים ועובד בידי מאיר מיימון[3].

עיבודים נוספים לקולנוע יצאו בגרמנית ב-1952 1955 ו-2015 ובאנגלית בשנים: 1968, 1978, 1990, 1993, 2005 ו-2008.

על בסיס הספר הופקו גם סדרות טלוויזיה, למשל סדרת אנימה הנושאת את שם הספר.

סרטים סדרות טלוויזיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

סרטים רבים מבוססים על הספר, רבים מהם נקראים היידי, כשם הספר, החל בסרט אמריקאי בכיכוב שירלי טמפל מ-1937, ועד סרט שווייצרי מ-2015.

סדרות טלוויזיה רבות, מצולמות ומונפשות המבוססות על הספר עצמו או על דמויותיו הופקו ועדיין מופקות, החל בסדרה בת שישה פרקים של ה-BBC מ-1959.

השראת הסיפור[עריכת קוד מקור | עריכה]

באפריל 2010 גילה האקדמאי השווייצרי פטר ביטנר ספר משנת 1830 בשם "אדלהייד, ילדת האלפים", פרי עטו של הסופר הגרמני הרמן אדם פון-קאמפ. גם ספר זה מתאר ילדה המתגוררת עם סבה בהרי האלפים, עוברת למדינה אחרת ומתגעגעת להרים. אמנם יש הבדלים ניכרים בין הסיפורים, אך בשל קווי הדמיון ציינה רגינה שינדלר (גר'), הביוגרפית של ספירי, כי זו גדלה בבית ספרותי ובהחלט ייתכן כי שאבה השראה מפון-קאמפ.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא היידי בת ההרים בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ The Heidi Heritage Project, The Heidi Heritage Project (ב־)
  2. ^ אנו מודים, מעריב, 3 בדצמבר 1969
  3. ^ יהודה ביטון, מופע רדוד וגס, באתר הארץ, 23 באוקטובר 2001