היה זנב לאריות ואל תהיה ראש לשועלים

אריה

שועל

הוי זנב לאריות, ואל תהי ראש לשועלים הוא פתגם מהמקורות שמשמעותו: עדיף להיות קטן בין הגדולים מאשר גדול בין הקטנים. הפתגם מופיע במשנה ובשני התלמודים (הבבלי והירושלמי) והוא נמצא בשימוש גם בימינו.

יש ההופכים את סדר המילים ומעדיפים את המיקום של ראש לשועלים מאשר זנב לאריות, כפי שאמר הפתגם הרומי הקדום.

מקור הפתגם

במשנה

במסכת אבות במשנה נאמר: "רַבִּי מַתְיָא בֶן חָרָשׁ אוֹמֵר, הֱוֵי מַקְדִּים בִּשְׁלוֹם כָּל אָדָם. וֶהֱוֵי זָנָב לָאֲרָיוֹת, וְאַל תְּהִי רֹאשׁ לַשּׁוּעָלִים"

במילים אחרות, האיבר הפחות ביותר אצל האריה, מלך החיות, עדיף על האיבר החשוב ביותר של השועל, שנחשב לחיה קטנה וערמומית, כי "כל מה ששייך לאריה - שם אריה עליו, וכל מה ששייך לשועלים - שם שועל עליו"

מפרש הרמב"ם את הנמשל: עדיף לו לאדם ללמוד ממי שגדול ממנו בידע, מאשר ללמד את מי שקטן ממנו בידע, כי במקרה הראשון הוא יחכים, ואילו במקרה השני הוא יפסיד.

בתלמוד

בתלמוד הבבלי, מסכת סנהדרין, דנים בסדר הישיבה של תלמידי חכמים בסנהדרין, על פי הטקסט שבמשנה.

שלש שורות של תלמידי חכמים יושבין לפניהן וכל אחד ואחד מכיר את מקומו. צרכו לסמוך סומכין מן הראשונה. [ואז היה] אחד מן השנייה בא לו לראשונה ואחד מן השלישית בא לו לשנייה, ובוררין להן עוד אחד מן הקהל ומושיבין אותו בשלישית, ולא היה יושב במקומו של ראשון אלא יושב במקום שהוא ראוי לו: אמר אביי ש"מ [נובע מכאן] כי ניידי [כאשר זזים ממקום אחד] כולהו ניידי [כולם כאחד זזים] ולימא להו [ואמר להם] עד האידנא הוה יתיבנא ברישא השתא מותביתו לי בדנבי [עד היום הייתי יושב בראש השורה, ועכשיו משיבים אתם אותי בזנבות, בסוף] אמר אביי דאמרי ליה [אמר אביי: שאומרים לו כך: כמאמר החכם] הכי הוי זנב לאריות ואל תהי ראש לשועלים

— תלמוד בבלי, מסכת סנהדרין, דף כ"ג, עמוד א'

תלמידי החכמים ישבו בשלוש שורות על פי סדר חשיבותם. כשנזקקו חכמים להסמיך דיין חדש לסנהדרין (עקב פטירתו של דיין שפרש, או מסיבה אחרת) היו בוחרים אותו מהשורה הראשונה, ואת מקומו היה תופס חכם מהשורה השנייה וכן הלאה, עד שבחרו תלמיד מהקהל כדי שיתפוס את המקום החדש שהתפנה בשורה השלישית. בדרך זו, אומר אביי, היו כולם נאלצים לשנות את מקומם, וחכם שהיה יושב בראש השורה התחתונה נאלץ לשבת בסוף השורה העליונה. אם היה מתלונן, היו מזכירים לו את הפתגם מהמשנה: "הוי זנב לאריות ואל תהי ראש לשועלים".

בתלמוד הירושלמי, מסכת סנהדרין, מוסיף רב לדיון את האזכור של הפתגם העממי המנוגד: "הוי ראש לשועלים ולא זנב לאריות", כדי לשלול אותו.

במחקר

שאול ליברמן טוען שמקור הפתגמים הוא בתרבות היוונית-רומית, והם אומצו על ידי חז"ל.

חנה פרידמן, חוקרת תלמוד, מציעה שבפתגם העממי התכוון רב למשפטו הידוע של יוליוס קיסר "טוב להיות הראשון בכפר קטן מהיות השני בעיר רומי".

שימושים בשפה

אברהם אבן-שושן מפרש את השימוש בביטוי כך: "מוטב להיות אחרון בחברת גדולים וחכמים מלהיות ראש וראשון לפחותים".

הפתגם מרבה להופיע בטקסטים שונים בעברית המודרנית. להלן מספר דוגמאות לשימושים שונים.

• "נבחרת ישראל - ראש לשועלים ועדיין לא זנב לאריות" מעריך העיתונאי את מעמדה של נבחרת ישראל בכדורסל בשנת 1976.
• בשנת 1984 הופיעה במעריב כתבה בשם: "זנב בלי תיק לאריות" המתייחסת להצעה למנות את אבא אבן, השר לשעבר, ליושב ראש הכנסת.
• כלכליסט מכתיר את שאלתו של קורא, האם שווה לו להישאר בהיי-טק בלא סיכוי גדול להתקדם, מאשר לפנות לתחום עבודה אחר, בו יהיה בין המצטיינים - בכותרת: "האם שווה להיות זנב לאריות?"
• בדיון על הגדלת מספר השרים בכנסת העשרים ואחת פונה חבר הכנסת יאיר לפיד לעבר חבר הכנסת אופיר אקוניס ואומר לו: "זה מקרה נדיר שהייתה לך ברירה האם להיות ראש לשועלים או זנב לאריות והחלטת להיות זנב לשועלים"

קישורים חיצוניים

• "הוה זנב לאריות ואל תהי ראש לשועלים", מטח
• "הוה זנב לאריות ואל תהי ראש לשועלים", ויקימילון
• "הוי זנב לאריות ואל תהי ראש לשועלים", פורטל הדף היומי
• "הוי זנב לאריות", אגדות התלמוד הירושלמי, אוניברסיטת חיפה
• "הוה זנב לאריות ואל תהי ראש לשועלים", למה בריבוע, 13 ביולי 2014