הטבח בטבריה
| חלק מהמרד הערבי הגדול | |
|---|---|
 | |
| קברי נרצחי הטבח בטבריה בבית הקברות בטבריה | |
| תאריך |
2 באוקטובר 1938  |
| מקום |
טבריה |
| קואורדינטות | 32°47′20″N 35°31′26″E / 32.789°N 35.524°E |
| סוג |
טבח |
| הרוגים |
19 |
|
(למפת הגליל העליון רגילה)   הטבח בטבריה | |
  | |
הטבח בטבריה היה התקפה של פורעים ערבים על היהודים תושבי שכונת קריית שמואל בטבריה, שאירעה בליל 2 באוקטובר 1938 (ח' בתשרי ה'תרצ"ט), כחלק ממאורעות תרצ"ט. בתקיפה נרצחו 19 יהודים, מתוכם 11 ילדים.
מהלך המאורעות[עריכת קוד מקור | עריכה]
בתקופת המנדט הבריטי הייתה טבריה עיר בעלת אוכלוסייה מעורבת, של יהודים וערבים. בתקופה הקודמת להתקפה, ההגנה בטבריה לא הייתה מאורגנת כיאות. בשכונת קריית שמואל התגוררו 2,000 תושבים, כשמתוכם רק 36 חברי הגנה פעילים. בליל ההתקפה היו בשכונה רק 15 מגינים ולא היה ניתן לאייש את כל העמדות. כתוצאה מכך, הופקרו העמדות בצד הצפוני-מזרחי של העיר, מתוך הנחה שההתקפה מצד זה הפונה לים הכנרת תהיה קשה ביותר. כוחות פלוגות הלילה של אורד וינגייט היו עסוקות בפעולות בגליל התחתון, וכפי הנראה וינגייט הוטעה באותו יום על ידי מידע מסולף שסופק לו על ידי מארגני ההתקפה על טבריה.
עם רדת הלילה חסמו ערבים את כל הדרכים המובילות לטבריה במחסומי אבנים. בשעה 21:00 החלו לירות על העיר מכל עבריה, ובו בעת חדרה לעיר קבוצה של כ-70 ערבים מכיוון צפון-מזרח. הקבוצה שחדרה התחלקה לשתיים: חלקם חדרו לשכונת קריית שמואל, וחלקם התקיפו את בית הממשלה, והציתו אותו ואת המחסן של מחלקת העבודות הציבוריות.
הקבוצה שחדרה לשכונת קריית שמואל לא נתקלה בשום הפרעה. הם התחילו את מעשיהם בבית השמש ברחוב הרצל פינת רחוב אוהל-יעקב תוך התקדמות במורד רחוב הרצל כשהם פורצים לבתים, טובחים בתושבים ושורפים את המבנים. בבית אחד נרצחו אם וחמשת ילדיה, ובבית אחר נרצחה משפחה של ארבע נפשות. בית הכנסת הועלה באש ושָמָשו נרצח ליד ספר התורה. האירוע כולו נמשך כארבעים דקות ובסיומו יצאו הפורעים מהשכונה ללא התנגדות. שני נוטרים שחשו לעזרת השכונה נתקלו במארב ונהרגו.
ליד היישוב מצפה נתקלו הפורעים הנסוגים במארב של פלוגות הלילה שהרג חמישה מהם.
תוצאות[עריכת קוד מקור | עריכה]
מעודדים מהצלחת פעולתם בטבריה, רצחו ערבים ב-27 באוקטובר 1938 את ראש העירייה היהודי של טבריה, זאכי אלחדיף.
ההגנה הקימה ועדת חקירה בראשות יוסף אבידר, שחשפה כשלים רבים בהגנת העיר והמליצה על צעדים שיש לנקוט. מיכל גרבוביץ, תושבת העיר עזרה לפעילי הגנה לחשוף פעילות עוינת של ערבים בעיר.
הנצחה[עריכת קוד מקור | עריכה]
-
אבן זכרון שהונחה במורד רחוב הרצל לייד אחד הבתים בו היו נרצחים -
פסל במרכז כיכר "לא תרצח" במורד רחוב הרצל (צד אחד) -
פסל במרכז כיכר "לא תרצח" במורד רחוב הרצל (צד שני) -
אחד מהבתים ברחוב הרצל בהם נרצחו תושבים (בית מקורי)
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ספר תולדות ההגנה, כרך ב' חלק שני, הוצאת משרד הביטחון, 1973
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- יצחק טסלר, הפורעים ישבו לאכול, ואיש לא בא לסייע: היום השחור של טבריה, באתר ynet, 4 במאי 2022
- כתבות באתר עיתונות יהודית היסטורית מאותה העת
- הלוית קדושי טבריה, הארץ, 4 באוקטובר 1938; המשך
- אילו הגבירו בזמן הנחוץ את המשמרות הנודדות היה האסון נמנע – מצהיר מ. שרתוק, הַבֹּקֶר, 4 באוקטובר 1938
- קדושי טבריה מובלים למנוחת עולמים, הצופה, 4 באוקטובר 1938; המשך
- לויתם של חללי טבריה, דבר, 4 באוקטובר 1938
- מה קרה בטבריה, דבר, 4 באוקטובר 1938
- מדוע שלמנו מחיר יקר כזה, דבר, 4 באוקטובר 1938
- דבר היום, דבר, 4 באוקטובר 1938
- מקדונלד על המצב בארץ ועל זועת טבריה, דבר, 6 באוקטובר 1938
- בטבריה לאחר האסון, דבר, 6 באוקטובר 1938
- שועת אמהות על רצח תינוקות, דבר, 7 באוקטובר 1938
- "טימס" על זועות טבריה, דבר, 9 באוקטובר 1938
| המאורעות | |
|---|---|
|