החיים יפים
 | |
| כרזת הסרט | |
| בימוי | רוברטו בניני |
|---|---|
| הופק בידי | ג'אנלואיג'י בראשי |
| תסריט | רוברטו בניני |
| עריכה |
סימונה פאגי  |
| שחקנים ראשיים |
רוברטו בניני ניקולטה בראסקי ג'ורג'ו קנטריני |
| מוזיקה | ניקולא פיובאני |
| צילום | טונינו דלי קולי |
| מדינה |
איטליה |
| חברת הפקה |
Melampo Cinematografica, Cecchi Gori Group, מירמקס |
| חברה מפיצה | מירמקס |
| שיטת הפצה |
הורדה דיגיטלית, וידאו על פי דרישה |
| הקרנת בכורה | 20 בדצמבר 1997, איטליה |
| משך הקרנה | 116 דקות |
| שפת הסרט | איטלקית, גרמנית |
| סוגה |
סרט קומדיה, סרט דרמה |
| תקציב | 20,000,000$ |
| הכנסות | 229,163,264$ |
| הכנסות באתר מוג'ו | lifeisbeautiful |
| פרסים | 3 פרסי אוסקר |
| תרגום לעברית | ישראל אובל |
| האתר הרשמי | |
| דף הסרט ב־IMDb | |
  | |
החיים יפים (באיטלקית: La vita è bella) הוא סרט איטלקי שיצא לאקרנים ב-1997. הסרט הוא קומדיה טרגית העוסקת בשואת יהודי איטליה, כפי שהיא משתקפת בחיי משפחה אחת. השחקן האיטלקי רוברטו בניני השתתף בכתיבת התסריט, ביים ושיחק בסרט בתפקיד הראשי.
עלילת הסרט[עריכת קוד מקור | עריכה]
בחלקו הראשון של הסרט מסופר על גווידו אורפיצ'ה (רוברטו בניני), יהודי איטלקי, ועל קורותיו באיטליה הפאשיסטית לפני מלחמת העולם השנייה ובמהלכה. בשנת 1939 עובר גווידו לעיר ארצו, בה הוא מתפרנס כמלצר במלון "גרנד הוטל", שבו דודו אלישע (ג'וסטינו דוראנו) הוא המלצר הראשי. הוא קושר קשרי ידידות עם אחד מאורחי המלון, ד"ר לסינג, רופא גרמני בעל אובססיה לחידות. גווידו מתאהב בדורה - מורה בבית ספר, שאינה יהודייה (ניקולטה בראסקי), ומחזר אחריה במרץ. במאבק על לבהּ עליו להתחרות ברודולפו, ארוסה של דורה שהוא פקיד בכיר. במאבק זה משולבים קטעי סלפסטיק אחדים, שבהם גווידו מפיל בטעות עציץ על ראשו של רודולפו, ולאחר מכן גורם לו לחבוש מגבעת שבה ביצים טריות, המתנפצות על ראשו. לאחר שגווידו כבש את לבהּ של דורה, חרף התנגדות אמהּ (מריסה פארדס), הסרט מדלג שנים אחדות בזמן, לקראת יום הולדתו ה-5 של בנם ג'וזואה (בתרגום העברי לסרט: יהושע; בגילומו של ג'ורג'ו קנטריני). בינתיים גווידו פתח חנות ספרים שעליה חלם.
האווירה הקומית של הסרט אינה מסתירה את האווירה הפשיסטית של אותם ימים. אלמונים צובעים את סוסו של אלישע בירוק, וכותבים עליו: "זהירות - סוס יהודי". מנהלת בית הספר שבו מלמדת דורה מציגה שאלה בחשבון שבה נדרש התלמיד לחשב כמה כסף תחסוך המדינה אם כל הנכים שבה יחוסלו, ומתלוננת רק על הצגתה לילדים ששליטתם בחשבון אינה מספקת. רודולפו, בן שיחהּ, מתייחס אף הוא רק להיבט זה, לחרדתה של דורה. הסרט לועג להצדעה במועל יד ולתורת הגזע. כבר בחלק זה מנסה גווידו להסתיר מיהושע את חומרת המצב. כאשר יהושע שואל מדוע בחנות ישנו שלט "הכניסה אסורה לכלבים וליהודים", מסביר לו גווידו שזה רצון בעלי החנות, ושבחנות אחרת ראה שלט האוסר כניסה לסיני וקנגורו, ומוסיף שבחנות הספרים שלהם יתלו שלט "הכניסה אסורה לעכבישים ולויזיגותים".
בחלקו השני של הסרט, המתחיל ביום הולדתו של יהושע, נלקחים גווידו, יהושע ואלישע לרכבת המסיעה אותם למחנה ריכוז. דורה, שאינה יהודייה, מתעקשת להצטרף לרכבת זו, ולהצטרף אל משפחתה. הקצין הנאצי האחראי על השילוחים ברכבות אומר לה שאין טעות במשלוחים ושמקומה אינה על הרכבת. היא גוערת בו וכדי "להעניש" אותה הוא מעלה אותה על הרכבת. גווידו מנסה להציל את הילד על ידי כך שהוא אומר לו שהכל חלק ממשחק שבו צוברים נקודות, ומי שצובר 1,000 נקודות זוכה במשחק ומקבל טנק אמיתי. כאשר מגיע השומר, הדובר גרמנית, גווידו מתנדב לתרגם את הוראותיו, אף שאינו יודע גרמנית. השומר "נובח" את הוראותיו, וגווידו אומר במקומן הוראות בנוגע למשחק שהציג ליהושע. במחנה מופרדות הנשים מהגברים, וגווידו מנסה בדרכים שונות להעביר אל דורה אותות של חיים ואהבה.
בין האסירים עוברת השמועה שהזקנים והילדים מוצאים להורג בתאי גזים, ובעקבות זאת פוקד גווידו על יהושע להסתתר במשך כל היום, ומציג זאת כחלק מהמשחק. גווידו מזהה שרופא המחנה הוא ד"ר לסינג, והרופא משחרר את גווידו מעבודת הפרך שבה עסק עם יתר האסירים, והופך אותו למלצר לסגל המחנה.
בשתי סצינות מצמררות ניכר הפער בין עולמם של האסירים לעולמם של הסוהרים. כאשר אלישע מתכונן, עם אסירים נוספים, למקלחת שתביא למותו, עוברת לידו סוהרת ומועדת. הוא מושיט לה יד חומלת ואומר "אני מקווה שלא נפצעת, גבירתי", והיא מגיבה במבט זועם ומלא בוז ושנאה. ד"ר לסינג פונה אל גווידו ואומר לו "אני צריך לדבר אתך, חשוב ביותר". גווידו, הנאבק על חייו וחיי בנו, נדהם לשמוע שהנושא ה"חשוב ביותר" הוא חידה שמטרידה את מנוחתו של הרופא ומטריפה את שנתו בלילות. בזמן שגווידו ושאר האסירים נלחמים על חייהם ועובדים בעבודת פרך בסחיבת מתכות והתכתן בכבשנים, הרופא אינו מצליח לזהות את שם העוף ששריקתו תואמת לחידה.
יהושע מספר לגווידו את ששמע: "הם עושים מאתנו כפתורים וסבונים. שורפים אותנו בתנורים". גווידו, בהתאם לשיטתו, מכחיש זאת מכל וכל. יהושע מוסיף: "לא נשארו פה ילדים, אני הילד היחיד פה", וגווידו מנצל הזדמנות שבה באו לביקור במחנה ילדי הסגל, כדי לסתור דברים אלה. האמת המרה טופחת על פניו של גווידו כאשר הוא תועה במחנה ומגיע לאזור שבו גוויות רבות, בזמן שיהושע ישן בחיק ידיו.
ההומור והגישה החיובית של האב מסייעים לילד לשרוד בתנאים האיומים של מחנה הריכוז. יום לפני השחרור המיוחל, במהלך ניסיונו להציל את דורה, גווידו מתחפש לאישה, ונכנס למחנה שם שוכנות הנשים, אך הוא מתגלה. סוהר גרמני מוליך את גווידו עם נשקו לפינה חשוכה, ויורה בו למוות.
בהתאם להנחיות שהשאיר לו גווידו, יוצא יהושע ממחבואו בארון הברזל רק כאשר יש שקט מוחלט, ולא נשמעים קולות המון או ירי. טנק אמריקאי מגיע למחנה לאחר שחררו, וניצחונם על הנאצים, מפקד הטנק מעלה את יהושע על הטנק שרואה אותו לבדו בחצר המחנה. תוך כדי נסיעה רואה יהושע את אמו בקרב שיירת הניצולים היוצאים מהמחנה, יורד אליה ואומר לה: "זכינו ב-1,000 נקודות. איזה צחוק... אנחנו חוזרים הביתה בטנק. ניצחנו!"
שחקנים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- רוברטו בניני: גווידו אורפיצ'ה, יהודי איטלקי. הדמות המרכזית. על משחקו בסרט זה, שלו גם כתב את התסריט ואותו ביים, זכה בניני בפרס אוסקר לשחקן הטוב ביותר לשנת 1998.
- ניקולטה בראסקי: דורה, מורה, אשתו של גווידו. בראסקי היא בת זוגו של בניני גם במציאות.
- ג'ורג'ו קנטריני: יהושע, בנם בן ה-5 של גווידו ודורה.
- מריסה פארדס: אמהּ של דורה, המנתקת את הקשרים אתה עקב נישואיה לגווידו, ומחדשת אותם לקראת יום הולדתו ה-5 של יהושע.
- ג'וסטינו דוראנו: אלישע, דודו של גווידו.
- הורסט בוכהולץ: דוקטור לסינג.
שחקני משנה:
- סרחיו בוסטריק - פרוצ'יו (חברו של גווידו)
- אמריגו פונטאני - רודולפו
- לידיה אלפונסי - גויצ'ארדיני
- ג'וליאנה לוג'ודיס - מנהלת בית הספר
- פייטרו דסילבה - ברטולומאו
- פרנצ'סקו גצו - ויטורינו
- רפאלה לבבורוני - אלנה
- קלאודיו אלפונסי - אמיקו רודולפו
- אניו קונסלבי - הגנרל גרציאוסי
- אהרון קרייג - נהג הטנק
- אלפירו פלומי - מלך איטליה
מוזיקה[עריכת קוד מקור | עריכה]
המוזיקה לסרט נכתבה על ידי ניקולא פיובאני, למעט קטע אחד: ברקרולה מתוך סיפורי הופמן שהולחן על ידי ז'אק אופנבך. ביצוע הנגינה על ידי תזמורתו של ניקולא פיובאני.
קטע מוזיקלי אחד הפך לשיר בעל אותו שם בפסקול: החיים יפים. שרה באנגלית אחינועם ניני. מילים: אחינועם ניני וגיל דור, לחן: ניקולא פיובאני.
פרסים[עריכת קוד מקור | עריכה]
הסרט הוקרן בשנת 1998 בפסטיבל קאן, וזכה בפרס השני בחשיבותו בפסטיבל, הגרנד פרי.
הסרט הוקרן בשנת 1998 בפסטיבל הקולנוע בירושלים וזכה בפרס החוויה היהודית.
הסרט היה מועמד לשבעה פרסי אוסקר וזכה בשלושה - פרס הסרט הזר הטוב ביותר, פרס השחקן הטוב ביותר (רוברטו בניני), ופרס המוזיקה המקורית לסרט דרמה.
פרשנות[עריכת קוד מקור | עריכה]
רמזים מטרימים[עריכת קוד מקור | עריכה]
בחלק הראשון של הסרט ישנם מרכיבים רבים שאינם ריאליים, והם מכינים את הצופה לכך שגם את חלקו השני של הסרט, אין להבין באופן ריאלי. בנוסף, בחלק הראשון ישנם רמזים מטרימים אחדים לחלקו השני:
- בחלק הראשון מסרב יהושע בתוקף לדרישת אמו להתקלח; בחלק השני הוא מסרב לדרישה דומה של אביו, וסירוב זה מציל את חייו, משום שה"מקלחות" בחלק השני הן תאי גזים.
- בחלק הראשון מסתתר יהושע בתוך ארונית, וגם בחלק השני הוא מסתתר בארון, בהתאם להוראות אביו, וכך ניצל מידי הסוהרים.
- בחלק הראשון מנהלת בית הספר מציגה שאלה בחשבון שבה נדרש התלמיד לחשב כמה כסף תחסוך המדינה אם כל הנכים שבה יחוסלו, ובחלק השני הופכת שאלה זו מתאוריה למעשה, עם השמדת הזקנים והילדים.
- בחלק הראשון, כאשר גווידו ממלצר לדר' לסינג, הדר' שואל אותו חידה. גווידו פותר את החידה תוך 8 דקות והתשובה שלה היא "אפלה". לאחר מכן גווידו שואל את הדר' חידה שהתשובה אליה היא "7 דקות", כלומר "מהר מאוד". כאשר מחברים את התשובות לשתי החידות יחדיו, מתקבל המושג "אפלה מהר מאוד" לאחר מכן, הדר' (שדובר גם איטלקית) מתרגם את החידה לשפת אימו (גרמנית). כלומר בניני רומז בסצנה הזו על גרמניותו של האורח ועל "אפלה" שעתידה לבוא "מהר מאוד", כלומר לשואה העתידה להתרחש.
- שמו של דר' לסינג לקוח מן הפילוסוף ההומניסט הגרמני גוטהולד אפרים לסינג.
הסתרה מגוננת של השואה[עריכת קוד מקור | עריכה]
פסיכולוגים זיהו דפוס תקשורת בין הורים, ניצולי השואה, לבין ילדיהם, בני הדור השני לשואה, שכונה בשם "קשר שתיקה", שלא לשוחח על הטראומה של ההורה ולנתקה מחיי היום-יום במשפחה. הצורך בקשר שתיקה נבע לא רק מהצורך של ההורים לשכוח ולהסתגל לחייהם לאחר השואה, אלא אף מאמונתם כי תאורי הזוועות שחוו בתקופת השואה עלולים לפגוע בהתפתחות הנפשית התקינה של הילד.
בסרט הסתרת השואה מפני הילד נעשית תוך כדי התרחשותה של השואה ולא כזיכרון מתרחק. חלק ניכר מהסרט מוקדש למאמציו של גווידו להסתיר מיהושע את המשמעות האמיתית של המתרחש.
רקע ביוגרפי לסרט[עריכת קוד מקור | עריכה]
אביו של בניני שהה שנתיים במחנה הריכוז ברגן-בלזן, והסרט מבוסס במידת מה על התנסויותיו במחנה.
קבלת הסרט[עריכת קוד מקור | עריכה]
על אף שרובו של קהל הצופים קיבל את הסרט כסרט פרו-יהודי המקדם את תודעת השואה, ישנם הסוברים אחרת. רבים חשו אי נעימות מיצירתה של קומדיה המתרחשת לכאורה במחנה השמדה, אך אינה מציגה כמעט בכלל את זוועות השואה.[1] דעה ביקורתית הביע התסריטאי קובי ניב, שכתב ספר בשם "החיים יפים, אבל לא ליהודים", בו הוא מנתח את הסרט. ניב הסיק שהשואה מיוצגת בסרט כאירוע שלא אירע דווקא ליהודים, ושלא אירעו בו רציחות המוניות. ניב טוען כי הסרט הוא משל תאולוגי המוצא הצדקות לעונשם של היהודים בשל צליבתו של ישו.
הסופר אמיר גוטפרוינד, מחבר הספר "שואה שלנו", טען שהסרט "מרכך שואה". כלומר נגד הכחשת שואה הקהל יתמרד, אבל "ריכוך" העובדות על ידי השמטת פרטים קשים יתקבל אצל הצופים כקרוב למציאות ובכך חומרתו.[2]
ביקורת זו מצטרפת לביקורתו של מאיר שניצר, שביקר מספר שנים לפני כן את הסרט רשימת שינדלר, שהיה מחלוצי סרטי השואה ההוליוודיים, וכינה סרטים מעין אלו "פופליזציה" של השואה, ואת "החיים יפים" כינה "תועבה".[3] מבקרים אחרים השתמשו אף בביטויים חריפים כגון הכחשת שואה, ורבים ראו מעין הוכחה לטענותיהם בשמחתו הבלתי מאופקת והמופגנת של בניני כשזכה בפרס אוסקר על סרט זה (בניני פילס את דרכו לבמה על משענות הכיסאות של הקהל).
סט הצילומים[עריכת קוד מקור | עריכה]
חלקו הראשון של הסרט צולם בעיר ארזו (אנ') בטוסקנה שבאיטליה. בעיר יש אף מראי מקום המציינים איזו סצנה צולמה במקום הספציפי בעיר.
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- קובי ניב, החיים יפים, אך לא ליהודים, הוצאת נ"ב, 2000 (הספר בקטלוג ULI)
- איה בן-דת, בין הומור לטראומה, בין אתיקה לאסתטיקה: מחשבות על "החיים יפים" של רוברטו בניני, הוצאת רסלינג, 2015.[4] (הספר בקטלוג ULI)
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
אתר האינטרנט הרשמי של החיים יפים
"החיים יפים", במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
"החיים יפים", באתר נטפליקס
"החיים יפים", באתר AllMovie (באנגלית)
"החיים יפים", באתר Rotten Tomatoes (באנגלית)
"החיים יפים", באתר Box Office Mojo (באנגלית)- "החיים יפים", באתר Metacritic (באנגלית)
- "החיים יפים", באתר אידיבי
- "החיים יפים", תסריט הסרט באתר Scripts.com (באנגלית)
- "החיים יפים", באתר דיסני+ סרטים (באנגלית)
"החיים יפים", במסד הנתונים הקולנועיים KinoPoisk (ברוסית)- אסף טל, החיים יפים - סקירת סרטים באתר יד ושם
- עופרה עופר אורן, "החיים יפים", רוברטו בניני, האם אפשר לספר על השואה בהומור (חלק ראשון), בבלוג "סופרת ספרים", 2 בנובמבר 2014
עדו סתר, למה רוברטו בניני עדיין מסקרן את חוקרי התרבות?, באתר הארץ, 3 בדצמבר 2015
דני מוג'ה ויונתן גת, החיים יפים: האם מדובר בסרט אנטישמי?, באתר כאן – תאגיד השידור הישראלי- ביקורת על "החיים יפים", סרטו של רוברטו בניני, באתר יד ושם
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ Paul Tatara, Review: Unbelievable optimism in 'Life is Beautiful', CNN, 10.11.1998
- ^ פוסט של שהרה בלאו, פייסבוק, 28 בנובמבר 2015
- ^ נועה הרשקוביץ, 20 שנה ל"רשימת שינדלר": עדיין שנוי במחלוקת, באתר וואלה!, 8 באפריל 2013
- ^ עדו סתר, למה רוברטו בניני עדיין מסקרן את חוקרי התרבות?, באתר הארץ, 3 בדצמבר 2015
יוחאי כהן, ביקורת לספר: "בין הומור לטראומה, בין אתיקה לאסתטיקה: מחשבות על 'החיים יפים' של רוברטו בניני", מאת איה בן-דת, רסלינג, 2015, סליל, כתב עת להיסטוריה, קולנוע וטלוויזיה, קיץ 2016
| פרס גויה לסרט האירופי הטוב ביותר | ||
|---|---|---|
| 1990-2010 | הודו סין (1992) • שלושת הצבעים: כחול (1993) • ממזר קטן (1994) • אמריקה (1995) • סודות ושקרים (1996) • ללכת עד הסוף (1997) • המתאגרף (1998) • החיים יפים (1999) • רוקדת בחשכה (2000) אמלי (2001) • הפסנתרן (2002) • להתראות לנין! (2003) • עם הראש בקיר (2004) • נקודת מפגש (2005) • המלכה (2006) • הפרפר ופעמון הצלילה (2007) • 4 חודשים, 3 שבועות ויומיים (2008) • נער החידות ממומביי (2009) • נאום המלך (2010) | |
| 2011-היום | הארטיסט (2011) • מחוברים לחיים (2012) • אהבה (2013) • אידה (2014) • ילדות פרא (2015) • היא (2016) • הריבוע (2017) • אהבה בימים קרים (2018) • עלובי החיים (2019) • האב (2020) • עוד סיבוב (2021) • האדם הגרוע בעולם (2022) | |
| פרס איגוד מבקרי הקולנוע האמריקאי לסרט הזר הטוב ביותר | |
|---|---|
|
