החזן הצבאי הראשי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
חיל הרבנות הצבאית

החזן הצבאי הראשי הוא החזן הצבאי הבכיר ביותר והאחראי על ייצוג מדינת ישראל, צה"ל וחיל הרבנות הצבאית בכל האירועים הרשמיים והממלכתיים.

תפקיד החזן הצבאי הראשי[עריכת קוד מקור | עריכה]

החזן הצבאי הראשי הוא החזן הרשמי של צה"ל ומדינת ישראל ולפיכך מחויב להשתתף באופן פעיל בכל הטקסים והאירועים הממלכתיים, המחייבים השתתפות חזן, החל מהלוויות לאישי ציבור[1], אזכרות ממלכתיות ושאר אירועים וטקסים הקשורים למוסדות השלטון - ראש ממשלה, שר, צבא או המוסד בהתאם להחלטת ועדת השרים לענייני סמלים וטקסים.

בין הטקסים הבולטים ניתן לציין את הטקס הממלכתי לפתיחת אירועי יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל ונפגעי פעולות האיבה המתקיים מדי שנה ברחבת הכותל בירושלים, הטקס המרכזי בהר הרצל, טקסי יום העצמאות וטקסי יום הזיכרון לשואה ולגבורה.

החזן הצבאי הראשי משתתף גם בכל הטקסים המרכזיים של צה"ל ומערכת הביטחון החל מטקסי ההתייחדות של החילות השונים, הלוויות ואזכרות לחללי צה"ל, וכלה באירועים חגיגיים כגון חידון התנ"ך העולמי, הטקס המרכזי להדלקת נרות חנוכה בלטרון, הכנסות ספרי תורה וחניכת בתי כנסת. עולם החזנות והשירה היהודית מהווה כלי לחזן הצבאי הראשי, אשר באמצעותו הוא מסייע בקידום ההסברה הלאומית והצבאית, חיזוק התודעה היהודית, שמירה על קשר עם יהדות התפוצות, קירוב לבבות, וחיזוק הקשר בין צה"ל לחברה הישראלית. לפיכך הוא מוזמן באמצעות דובר צה"ל לייצג את הצבא והמדינה באירועים, טקסים, קונצרטים, פסטיבלים, ותפילות הן בארץ והן בקהילות היהודיות בעולם. החזן הצבאי הראשי משתתף בהפקות מוזיקליות תוך שיתוף פעולה עם גורמי תרבות ואמנות בארץ ובצה"ל באמצעות חיל החינוך והרבנות הצבאית. (הופעות עם מקהלת הרבנות הצבאית, מקהלות חזנים שונות, תזמורות ולהקות צבאיות).

סגנון החזנות הצבאית הוא לפי נוסח ספרד ובהברה ספרדית.

החזנים הראשיים בעבר ובהווה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • סג"ם משה קראוס (1948 - 1952) היה החזן הצבאי הראשון בצה"ל, מונה לתפקיד על ידי יגאל ידין, לאחר שחרורו מצה"ל נסע לחו"ל ושימש במשך שנים רבות כחזן ראשי בבית הכנסת הגדול באוטווה בירת קנדה.
  • רס"ן אברהם כרמל (1952 - 1976) מילא את התפקיד במשך 24 שנים.
  • סא"ל אריה בראון (1976 - 1998) היה בחיל המודיעין בשנת (1971) הועבר לרבנות הצבאית ושובץ כחזן צבאי, תחילה בשרות מילואים תוך כדי עבודתו בעיתון "הארץ", אך עם שחרורו מצה"ל של רס"ן כרמל, גויס לשירות קבע. היה בעל קול רב עוצמה. בראון שירת בתפקידו 23 שנה. בראון הוגדר על ידי אומנים כמי שבגרונו יש חבלים במקום מיתרים וזאת עקב קולו האדיר. שגריר מצרים בישראל בזמנו, השגריר בסיוני, אף כינה אותו "המואזין של צה"ל". בראון ייצג את צה"ל בטקסים רבים בישראל ומחוצה לה.
  • סא"ל חיים ויינר (1998 - 2008). איש הרבנות הצבאית ששימש בעבר כראש לשכתו של הרב הצבאי הראשי, הרב גד נבון. ויינר עזב את הצבא, נסע להיות חזן בקנדה, ולאחר שחזר לארץ קיבל את התפקיד. ויינר שימש בתפקיד כשמונה שנים.
  • סא"ל שי אברמסון (2008 - היום). לאחר פרישתו של ויינר החל חיפוש למחליף בתפקיד, אחד המתמודדים היה רס"ן שי אברמסון, ראש מדור אמל"ח תקשוב באגף הטכנולוגיה והלוגיסטיקה. בטקס הפרידה ממפקד זרוע היבשה, האלוף בני גנץ, הוזמן רס"ן אברמסון על ידי מארגן הטקס, סא"ל זוהר ולוסקי – שגילה את יכולת הזמרה של שי כאשר זה התבקש לשאת תפילת "אל מלא רחמים" בביקור של משלחת צה"ל במחנות ההשמדה בפולין - לשאת את התפילה לשלום המדינה. לאחר תקופה קצרה היה רס"ן שי אברמסון לחזן הצבאי החמישי, והראשון שלא צמח בשורות הרבנות הצבאית. מעת היותו החזן הצבאי הראשי, מרבה להופיע גם בקונצרטים ובשבתות חזנות בערים וביישובים בארץ וכן הוציא תקליטור עם אוסף הקלטות שבוצעו בשנים האחרונות עם הרכבים מוזיקליים שונים. בראשית שנת 2017 השתחרר אברמסון משרות צבאי בדרגת סא"ל. החל מאפריל 2017 חזר לצה"ל כאזרח עובד צה"ל ומכהן כחזן הצבאי הראשי, ובכך הוא החזן הצבאי הראשי הראשון המכהן בתפקיד כאזרח עובד צה"ל.

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ בהתאם להחלטת הממשלה מיום 29 בינואר 2004 - מספר 1428 סט/20