החברה למתנ"סים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
החברה למתנ"סים מרכזים קהילתיים לישראל בע"מ (חל"צ)
סמליל החברה למתנ"סים
סמליל החברה למתנ"סים
נתונים כלליים
סוג חברה ממשלתית
מייסדים זלמן ארן, יעל פוזנר, חיים ציפורי
תקופת הפעילות 1969–הווה (כ־55 שנים)
חברות בנות כ-195 מתנ"סים ורשתות מתנ"סים בכל ישראל, להם כ-1,000 שלוחות
מיקום המטה לוד
משרד ראשי לוד
בעלות מדינת ישראל (באמצעות רשות החברות)
ענפי תעשייה חינוך בלתי פורמלי, מיזמים קהילתיים, שילוב אנשים עם מוגבלות,מסגרות מעונות יום, צהרונים, מרכזי יזמות וטכנולוגיה
מוצרים עיקריים ספר עריכת הנתון בוויקינתונים
יו"ר אבי וורצמן
מנכ"ל עו"ד טל בסכס
עובדים כ-6,000 (עוד 25,000 במתנ"סים עצמם)
 
www.matnasim.org.il
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

החברה למתנ"סים ומרכזים קהילתיים לישראל בע"מ (חל"צ), היא חברה ממשלתית ישראלית באחריות משרד החינוך שייעודה בניית קהילות מקומיות ברשת ארצית. עד 2020 החברה הייתה באחריות משרד החינוך, אך כאשר הוקם משרד ההשכלה הגבוהה והמשלימה האחריות על החברה למתנ"סים הועברה אליו. ביולי 2021 עם פירוק המשרד הוחלט להחזיר את החברה למתנ"סים למשרד החינוך.

החברה מתמקדת בפיתוח ובניהול מסגרות מתקדמות של חינוך משלים, למידה כאורח חיים ומתן מענה לחברי קהילה עם צרכים מיוחדים, בגישה קהילתית ועל רצף כל הגילים.

דירקטוריון החברה מורכב מאנשים הנבחרים מתוך נבחרת הדירקטורים או ממונים בידי שר החינוך.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

רעיון המרכז הקהילתי התפתח במהלך החיפוש אחר דרכים חדשות להאיץ תהליכים חברתיים בקהילות מתפתחות ובאוכלוסיות חלשות. הרעיון קרם עור וגידים בשנת 1969, ביוזמת שר החינוך והתרבות, זלמן ארן. ארן בדק את מימוש רעיון המרכזים הקהילתיים בשני קווים מקבילים: על ד"ר יעל פוזנר, ראש מינהל החינוך במשרד החינוך והתרבות, הטיל להקים ועדה לבדיקת הנושא; על חיים ציפורי, איש היחידה לתרבות במשרד החינוך, האחראי על נושא ביעור הבערות ומפעל אמנות לעם, הטיל לבדוק אם קיימת פעילות תרבותית וחברתית בעיירות הפיתוח ומה אופייה. המפגש בין השניים העניק את הדחיפה הגדולה והמשמעותית להקמתם ולפיתוחם של המרכזים הקהילתיים בישראל[1].

לאחר שהוחלט על ידי הוועדה כי אכן יש מקום להפעיל מרכזים קהילתיים, התעוררה השאלה כיצד יתפקדו המרכזים מבחינה ארגונית. באותה תקופה לא יכל משרד החינוך לשאת במעמסה לבדו. הוועדה רצתה שכל מרכז יתפתח לפי תנאי המקום המיוחדים, ולפיכך הציעו הנהלה מקומית לכל מרכז שתקבע את מדיניותו. בכל הנוגע לארגון הכולל, האחראי על כל ההנהלות המקומיות, הוצע להקים חברה ממשלתית, שבמועצת המנהלים שלה יהיו מיוצגים גופים ורבדים שונים במדינה ובחברה, ותהיה אחראית לניהול המרכז ולהעסקת העובדים. ראש הוועדה ציפורי סיכם את עבודתה של ועדת פוזנר:

"בוועדות שונות ובעזרת היועץ המשפטי לממשלה נתגבשו הדפוסים עד 1969, שנת ייסוד החברה. באופן טבעי, נבחרה ד"ר יעל פוזנר להיות יו"ר הדירקטוריון. אז גם נקבע הכינוי הישראלי למרכז הקהילתי - מתנ"ס - אשר נגזר מהשם הרשמי הארוך - מרכז תרבות, נוער וספורט, שניתן לו בימי בראשית מאילוצים שונים, כאשר איש לא היה בטוח מה יילד יום. במרוצת השנים, כשהמוסד התפתח והוכיח את עצמו כמרכז קהילתי ראוי לשמו, חשבנו לא פעם שאולי מוטב לשנות את השם, אבל ירדנו מהר מהרעיון מפני שבינתיים המתנ"ס הכה שורשים והפך לנכס ולמטבע לשון, כמו רמטכ"ל או שק"ם. המתכון המקורי הוכיח את עצמו במידה לא קטנה של הצלחה".

בהתאם לזאת, הוחלט לחלק את מערכת המתנ"סים למחוזות גאוגרפיים, שעל כל אחד הופקד מנהל מחוזי, אשר תפקידו להדריך את מנהל המתנ"ס, ובאמצעותו את הצוות וההנהלה המקומית, במכלול הנושאים שבהם עוסק המתנ"ס, וכן לעמוד בקשר עם רשויות וארגונים באזור. בשנים 20042008 תקופת יאיר גלר כמנכ"ל החברה למתנ"סים התמקדה החברה בקידום החינוך הבלתי הפורמלי, הגדלת שיעורי ההתנדבות, הפחתת היקפי האלימות של בני נוער ושילוב אוכלוסיות עם צרכים מיוחדים בפעילות פנאי.

החברה פעלה ותמכה בתושבי הצפון במהלך מלחמת לבנון השנייה. בשנת 2008 בתקופת איתן מזרחי כמנכ"ל החברה היא עברה מיתוג מחדש ונפתחו מרכזים ביישובים ערביים ובמגזר החרדי.

מבנה ארגוני[עריכת קוד מקור | עריכה]

החברה למתנ"סים פועלת ברשת ארצית של כ-700 מרכזים קהילתיים הפרושים בכל הארץ, בכל המגזרים ובכל האוכלוסיות, ביותר מ-150 רשויות מקומיות, המשרתים מיליוני תושבים בשנה. הארגון נחלק לחמישה מחוזות גאוגרפיים. על כל אחד מהמחוזות מופקד מנהל מחוזי וצוות מחוזי שאמונים על הדרכה, פיקוח והנחיה של מנהלי המרכזים הקהילתיים ושל הצוות וההנהלה המקומית, במכלול נושאים שבהם עוסק המרכז הקהילתי; וכן לעמוד בקשר עם רשויות וארגונים באזור.

המחוזות הם:

המתנ"ס / המרכז הקהילתי[עריכת קוד מקור | עריכה]

ערך מורחב – מתנ"ס

המרכז הקהילתי, הוא מוסד עצמאי הפועל כעמותה (מלכ"ר) או כחברה לתועלת הציבור (חל"צ) או כחברה בע"מ על בסיס שותפות והסכמה עם הרשות המקומית, שבתחומה הוא נמצא. בראש כל מרכז קהילתי עומדת הנהלה ציבורית, שבה חברים נציגי הרשות המקומית, נציגי תושבים, נציגי החברה למתנ"סים ובחלקן גם נציגי הסוכנות היהודית.

ההנהלה הציבורית אחראית מבחינה משפטית וציבורית על ניהולו ותקציבו של המרכז הקהילתי. מנהל המרכז הקהילתי מבצע את מדיניות ההנהלה הציבורית שלו. חוזה מיוחד ואמנה מסדירים את מערכת היחסים בין הרשות המקומית, החברה למתנ"סים המרכז הקהילתי המקומי.

רוב המרכזים הקהילתיים ממוקמים במבנים ייחודיים להם ומפעילים שלוחות ברחבי היישוב, מבני מעונות יום, אולמות מופעים, אולמות ספורט, ספריות, בריכות שחייה ועוד.

המרכז הקהילתי מהווה מוקד לפעילות קהילתית, חברתית פנאי ותרבות לכלל היישוב, בראייה משלבת של התושבים, הרשות והעסקים. המרכז מנגיש שירותים לכלל התושבים, מקדם תהליכי פיתוח ובינוי קהילתי, קידום מעורבות ציבורית, התנדבות ויזמות, ומעודד גאווה ושייכות קהילתית כחלק מהחברה הישראלית.

שערי המרכז פתוחים מרבית שעות היום לכל שכבות ומגזרי האוכלוסייה ולכל הגילים. הפעילות מגוונת, גמישה ומקיפה נושאים רבים, בהתאם לצורכי התושבים ולרצונם, ותוך שיתופם בוועדות השונות הקובעות את פעילות המתנ"ס.

פעילויות המרכזים הן בתחומים קהילתיים, חברתיים, חינוכיים ותרבותיים, תוך שילוב של אוכלוסיות מגוונות, בהן גם של בעלי מגבלה פיזית, מנטלית או נפשית. בין הפעילויות: מסגרות למשפחה ולגיל הרך, מעונות וצהרונים, מרכזי למידה רב תחומיים ורב גילאיים, תוכניות לבעלי מגבלה נפשית - עמיתים, מנטלית-התנהגותית - רעים או פיזית – קהילה נגישה; חוגים ופעילויות העשרה בתחומים מגוונים, אירועי תרבות וספורט, תוכניות סיירות וטיולים, וכן כל תוכנית נוספת בהתאם לצורכי הקהילה.

תוכניות ליבה[עריכת קוד מקור | עריכה]

חינוך[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • "התחלה חכמה" - מעונות יום קהילתיים: מסגרות חינוך ותרבות לגיל הרך הנותנות מענה חינוכי, התפתחותי וחברתי בשותפות בין הורים ומחנכים.
  • מרכזי העשרה לגיל הרך ולמשפחה: מרחב קהילתי להעצמת משפחות ולחיזוק הקשר הבין דורי.
  • שאק"ל: פעילות שטח, אקסטרים וקהילה לנוער, בשילוב בני נוער מאוכלוסיות מיוחדות ונוער בסיכון.
  • מרכזי יזמות וחדשנות: מתחמי תשתיות טכנולוגיות מתקדמות המוקדשים להתנסות, לימוד והנחיה, בראייה של צמצום פערים דיגיטליים.
  • קהילה לומדת: מרכזי למידה רב תחומיים לכל הגילים להתפתחות, חינוך רציף, ולקידום אישי תוך מתן כלים חיוניים למשתתפים, לימוד פדגוגי וקידום סביבה חברתית תומכת.

אוכלוסיות מיוחדות[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • עמיתים: תוכנית המקדמת השתלבות באוכלוסייה הכללית של בעלי מוגבלויות נפשיות בכל הגילים ופועלת במישור פרטני וקבוצתי, בקבוצות ייעודיות ומשולבות.
  • רעים: תוכנית לילדים, נוער ובוגרים על הספקטרום האוטיסטי והסובלים מהפרעות תקשורת. התוכנית כוללת טיפול קבוצתי המקנה מיומנויות וכישורים חברתיים.

תשתיות מחוזיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • מא"ז מלווה: ממונה לווי, הדרכה, הכוון ובקרה על אשכול מרכזים קהילתיים.
  • לווי כספי, על ידי ממונה מחוזי- בקר כספי: לסיוע, מעקב והכוון התנהלות כספית של המרכזים הקהילתיים במחוז.
  • בינוי קהילה, על ידי ממונה מחוזי - מב"ק: מדריך לבינוי קהילה לפי מאפייניה וצרכיה, מסייע למנהל ולצוות המרכז הקהילתי בתחומי הקהילה ובהתמודדיות הייחודיות לה.
  • ביטחון, טיולים, בטיחות וחירום: סיוע במידע והדרכה לצורכי המרכזים הקהילתיים.

הפעילות כוללת כ: 20,000 מתנדבים; כ-150 אלף בני נוער ונוער בסיכון; 100,000 עולים; כ-200 אלף קשישים; ועוד.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא החברה למתנ"סים בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]