הזנה בכפייה
הזנה בכפייה היא האכלתו של אדם בניגוד לרצונו, בדרך כלל לשם מניעת נזק בריאותי העלול להיגרם לו מחוסר אוכל. המינוח הזנה בכפייה או הזנה כפויה שגור בפי הציבור בעיקר ביחס להזנה המנוגדת לרצון מפורש של אדם, אך קיימת גם הזנה ללא הסכמה מדעת של אדם. כל עוד אדם לא נתן הסכמתו מדעת, קיים בהזנה מימד של כפייה.
לעיתים מדובר בשיטת עינוי. הזנה בכפייה שמטרתה העלאה מהירה במשקל קרויה פיטום כפוי.
סירוב לאכול או לצרוך נוזלים, שמצריכים הזנה בכפייה, עלולים לבוא כתוצאה מהפרעה נפשית. שביתת רעב ממושכת עלולה להביא את השובת לסכנת חיים שמצריכה הזנה בכפייה לשם הצלתו.
הזנה בכפייה מתבצעת לרוב באמצעות החדרת צינורית האכלה דרך האף או הפה אל הוושט.
הזנה בכפייה של חולים[עריכת קוד מקור | עריכה]
הפרעה נפשית עלולה להתבטא בסירוב לאכול. בסכיזופרניה והפרעות דומות, האדם עשוי לסרב לאכול מתוך מחשבה שמזונו מורעל. אנורקסיה נרבוזה היא הפרעה שמעמידה את המטופל בסכנת חיים, הטיפול המיידי בה נועד לשמירה עליו מפני הידרדרות פיזית שתוביל למוות. פעמים רבות כאשר מטופל מופנה לטיפול בבית חולים, האשפוז יהיה או במחלקה פסיכיאטרית או במחלקה מיוחדת להפרעות אכילה, שתפקידן לטפל בשני המישורים, הפיזי והנפשי כאחד. הטיפול המיועד להעלאת המשקל מתבצע על ידי התאמת תפריט אישי לחולה, אך אם הוא מסרב לאכול, נכפה המזון על החולה.
הזנה בכפייה של עבדים[עריכת קוד מקור | עריכה]
הזנה בכפייה הייתה נוהג נפוץ בספינות עבדים לשם מניעת תמותה של מי שהחליטו להתאבד באמצעות צום או סבלו ממחלות מעיים עקב תנאי ההיגיינה הירודים והצפיפות[1]. לשם ההזנה השתמשו רופאי הספינות במתקן מכני שנועד לאלץ את האדם לפתוח את פיו ולמזוג דייסה לוושט[2]. מכשיר זה Speculum oris היה התקן עץ ארוך ודק דמוי מספריים שהוחדר לחלל הפה, ניתן היה להפעיל באמצעות בורג מסתובב כוח שאילץ את שובת הרעב לפתוח את לסתותיו[3].
הזנה בכפייה של שובתי רעב[עריכת קוד מקור | עריכה]
האכלה כפויה של שובתי רעב שנויה במחלוקת משפטית ואתית קשה. ההזנה נעשית בדרך כלל באמצעות החדרת זונדה כשהשובת כפות והתהליך כרוך בכאב ובאי נוחות רבה. השיטה החלופית: הזנה תוך ורידית מחייבת טשטוש של האסיר כדי למנוע ממנו לתלוש את המחטים. בית המשפט העליון בארצות הברית קבע כי ”קשה לדמיין הפרה קשה יותר של זכות האדם לשלמות גופו ולהגדרתו העצמית מהאכלה כפויה[4]”
בעבר בוצעו האכלות כפויות בבתי סוהר, של אסירים בשל שביתת רעב, אולם הצהרת טוקיו משנת 1975 של ההסתדרות הרפואית העולמית אוסרת על הזנה בכפייה של אסירים, בכפוף לתנאים מסוימים. לפי הצהרה זו, כאשר אסיר מסרב לאכול, ניתן למנוע את האכלתו בכפייה אם לפחות שני רופאים בלתי תלויים מאשרים כי האסיר מסוגל לשקול בצורה הגיונית ובלתי מופרעת את השלכות סירובו לאכול. על הרופא להסביר לאסיר מהן ההשלכות של סירובו לאכול. בשנת 1992 פרסמה ההסתדרות הרפואית העולמית גילוי דעת בדבר התנהגות נאותה של רופאים כלפי שובתי רעב[5], מסמך זה הידוע כ "הצהרת מלטה על שובתי רעב" (WMA Declaration of Malta on Hunger Strikers), עודכן בשנת 2006 והוא קובע בין היתר כי האכלה מלאכותית תקינה מבחינה אתית אם השובת הביע הסכמה לכך או אם אדם שאינו מסוגל להחליט או לתקשר לא הביע התנגדות לכך לפני החמרת המצב אך הזנה בכפייה אינה קבילה אתית. הצהרת מלטה אוסרת לאיים, לאלץ או לכבול אדם לצורך האכלתו, פעולה כזו תחשב לטיפול בלתי אנושי ומשפיל.
ארצות הברית[עריכת קוד מקור | עריכה]
המועצה הנשיאותית לביואתיקה (The President's Council on Bioethics) הגדירה בשנת 2003 האכלה כפויה של עציר באמצעות כבילה והזנה בזונדה כצורת עינוי.[6] בניגוד לעמדה זו ולקביעת הצהרת מלטה נוטים בתי המשפט בארצות הברית לאשר האכלה כפויה של אסירים שובתי רעב כל עוד היא נעשית באופן מקובל מבחינה רפואית. הנימוקים להעדפת עמדת רשויות הכלא על כיבוד האוטונומיה של האסיר:
- שמירת חייהם של האסירים: זהו הנימוק הנפוץ ביותר בפסקי דין בסוגיה זו[4]. שמירת חיים היא "האינטרס החשוב ביותר של המדינה"[7] כשנשקלות זכותו החוקתית של האסיר לאוטונומיה על גופו (כולל זכות הסירוב לטיפול רפואי) מול האינטרס של השלטונות. שמירת החיים מנוסחת לעיתים כחובה של רשויות הכלא למנוע התאבדות. באופן זה אישר בית משפט בניו יורק להאכיל בכפייה את מרק דייוויד צ'פמן[4].
- שמירת הסדר והמשמעת בבתי הכלא. כך למשל אישר בית המשפט בפנסילבניה האכלה כפויה של אסיר שביקש לצום למוות, בנימוק שהפגיעה בזכותו לפרטיות מוצדקת כדי לשמור על הסדר, המשמעת והמורל של צוות הסוהרים[8].
- מניעת אפשרות למניפולציה של הרשויות על ידי שביתות רעב שנועדו לסחוט הטבות לאסיר בניגוד לתקנות הכלא. כך אישרו בתי משפט האכלה כפויה של שובתי רעב שביקשו לעבור למתקן כליאה אחר[4], במקרים אלו נפסק כי מטרת שביתת הרעב היא מרכיב לגיטימי בהחלטה על האכלה כפויה אם יש לה השפעה הרסנית על האפשרות לניהול יעיל של הכלא[9]
ארצות הברית עשתה שימוש בהליך, בכלא אבו גרייב ובכלא גואנטנמו, כאשר אסירים הואכלו בכוח.
מחנה גואנטנמו[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנת 2006 אושרה האכלה כפויה של כ-200 שובתי רעב במתקן המעצר בגואנטנמו כשהאסירים כבולים לשם כך לכיסאות. בשנת 2009 פסק בית משפט פדרלי כי האכלה כפויה זו אינה סותרת את התיקון השמיני לחוקת ארצות הברית האוסר "ענישה אכזרית ובלתי רגילה"[10], שופטים קבעו עם זאת כי עדויות על שיטות האכלה מכאיבות ושימוש חוזר בצינורות האכלה מלוכלכים מאסירים אחרים "מטרידות מאוד" והורה לדווח לפרקליטי עצורים על האכלה כפויה בתוך 24 שעות[4] עמדת משרד ההגנה האמריקני הייתה שההחלטה אם להאכיל בכוח את העצירים היא צבאית וקביעת שיטת ההאכלה היא רפואית ונתונה לרופאים צבאיים במקום.[11] ארגוני זכויות אדם טוענים, על סמך עדויות אסירים ועורכי דינם, כי ההאכלה שמשה כאמצעי ענישה לכל דבר. דווח על אסירים שהתקשו לדבר בשל פציעות גרון שנגרמו מצינורות ההאכלה. ועל ניסיונות לשבירת השביתה באמצעות שיטות האכלה מכאיבות ומשפילות
הצינורות הארוכים שעוביים כאצבע נתפשו על ידי האסירים כמכשירי עינויים. הם נדחפו בכוח דרך נחירי העצורים לקיבתם. לא נעשה שימוש באמצעי הרדמה או טשטוש... יוסוף מספר שהוא לא יכל לנשום עם הצינור הארוך התחוב באפו, צינור שהיה גדול עד שגרם לנחיריו להתרחב. כשהצינור הוצא הכאב היה חזק יותר והחל דימום. הוא התעלף וגם כמה עצורים אחרים אבדו את הכרתם. סוהרים אמרו לעצירים 'אנחנו עושים זאת בכוונה כדי שתפסיקו את שביתת הרעב'. נאמר להם כי הצינור יוחדר ויוצא מהם פעמים בכל יום עד לסיום השביתה... רופאים היו נוכחים כש"כוח התגובה המיידי" הוציא בכוח את הצינורות כשרגל מונחת על קצה הצינור וראשו של העציר נמשך אחורה בשיער כך שהצינור נמשך מהאף בכאב. כשהעצירים ראו זאת הם התחננו שהצינור יושאר אך השומרים סרבו. ואז, בנוכחות הרופאים כולל מנהל בית החולים של העצורים הוצא צינור מעציר אחד וללא כל חיטוי הוחדר לאפו של אסיר אחר והעצירים יכלו לראות את הדם והמרה שנשארו על הצינור..
— עדות פרקליטו של יוסוף אל-שרי, עציר בגואנטנמו[12]
בשנת 2013, בעקבות מחאות של מוסלמים בארצות הברית פורסמה הודעה כי במהלך חודש הרמדאן לא יואכלו אסירים בכפייה בשעות הצום אלא רק בלילה[13]
טורקיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
בטורקיה הורה משרד הבריאות במהלך שביתות רעב בבתי כלא בשנת 1996 ובשנת 2000 לרופאי בתי הסוהר להציל חיי שובתים באמצעות האכלה כפויה. ההתאחדות הרפואית הטורקית הצהירה בתגובה כי האכלה כפויה היא הפרה של עקרון "ההסכמה המודעת" ועומדת בסתירה לזכות הסירוב לטיפול רפואי[14]. חילוקי הדעות החריפו עד שבשנת 2001 נתבעה ההתאחדות הרפואית הטורקית בבית המשפט על חריגה מסמכויותיה, בהתערבותה במדיניות הממשלה בבתי הכלא, בית המשפט פסל את התביעה.
האיחוד האירופי[עריכת קוד מקור | עריכה]
- בית המשפט האירופי לזכויות אדם נדרש לסוגיית ההאכלה הכפויה כשדן בטיפול אותו קיבל עציר שובת רעב באוקראינה. הפסיקה קבעה כי "טיפול הניתן בשל צורך בריאותי מנקודת מבט של עקרונות רפואיים מבוססים אינו יכול להחשב, בעקרון, כבלתי אנושי או משפיל" כך מותרת האכלה כפויה אם היא חיונית להצלת חייו של שובת הרעב. הפסיקה הדגישה עם זאת כי הערכת החיוניות של ההאכלה הכפויה צריכה להיעשות משיקולים רפואיים בלבד וכי אסורות שיטות האכלה מייסרות או משפילות וכי אין להאכיל בכפייה כעונש. במקרה הספציפי בו הואכל העציר כשהוא אזוק, מתקן הרחבה מוכנס לפיו וצינור פלסטיק מוחדר לקיבתו נקבע כי ההאכלה הכפויה ניתנת להגדרה כעינוי[15].
- בבריטניה נקבעה ב-1995 פסיקה תקדימית לפיה זכותו של אסיר שפוי לשבות רעב ולסרב להזנה כפויה. האסיר, אף שסבל מהפרעת אישיות נמצא צלול בדעתו ופסק בהדין קבע כי אין חובה להאריך את חייו באמצעות האכלה נגד רצונו[16]
- החוק בגרמניה מחייב האכלה כפויה של אסיר במקרה של סכנה חמורה לבריאותו ואוסר כפיית טיפול או האכלה במקרים אחרים[17].
- בבריטניה נעשה שימוש בהזנה בכפייה ב-1913 נגד הסופרג'יסטיות שובתות רעב, מדיניות שאושרה במהלך כהונתו של הרברט הנרי אסקווית' כראש ממשלת בריטניה. באוגוסט 1912 פורסם בשבועון הרפואי, The Lancet, מאמר המגנה את ההאכלה בכוח ומגדיר אותה כסוג של עינוי[18]. כאשר הן נכלאו והוחדרו לקיבתן צינורות גומי. סילביה פאנקהרסט שנכלאה בכלא הבריטי סיפרה שהוחדרה אל קיבתה צינורית גומי בכוח רב וסוף דבר שהקיאה את מרבית הנוזל שהוחדר. הרשויות הבריטיות עשו שימוש בהזנה בכפייה גם נגד האירים שביקשו עצמאות, ב-1917 מת האסיר תומאס אש כתוצאה מסיבוכים של האכלה בכוח.
מדינות נוספות[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנות ה-90 סרביה עשתה שימוש בהליך זה בבתי הכלא שלה, נגד עצירים מקוסובו ומוסלמים קרואטים.
בשנים האחרונות, מתנגדי המשטר בסין טענו כי המשטרה החשאית בסין מזינה בכפייה פעילי פאלון גונג, כדי למנוע שביתות רעב במחנות המאסר בסין.
ישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]
לאורך השנים, הזנה בכפייה הייתה מתבצעת על פי סמכויות בתי המשפט או ועדת האתיקה, לפי חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, התשכ"ב-1962 ולפי חוק זכויות החולה, תשנ"ו-1996.
במרץ 2014 הכין המשרד לביטחון הפנים הצעת תיקון לפקודת בתי הסוהר המסמיכה שופט בית משפט מחוזי להתיר מתן טיפול רפואי לאסיר שובת רעב המסרב לקבלו. הצעה זו מעבירה לבית המשפט את הסמכות הנתונה לוועדת האתיקה, בנימוק שיש להביא בחשבון שיקולים החורגים מתחום האתיקה הרפואית, כמו המאבק הפוליטי שבבסיס שביתת הרעב[19]. לפי השר לביטחון פנים, יצחק אהרונוביץ', מטרת התיקון "למנוע מהאסירים הביטחוניים להפעיל לחץ על ישראל באמצעות שביתות רעב"[20]. הנוסח הסופי של החוק משלב שיקול רפואי וביטחוני[21]. ביולי 2015 אושר התיקון ברוב של 46 מול 40 מתנגדים[22].
אמנסטי אינטרנשיונל, רופאים לזכויות אדם, האגודה לזכויות האזרח בישראל וההסתדרות הרפואית בישראל הביעו התגדות לחוק מטעמים אתיים[23][24][25]. בספטמבר 2016 דחה בית המשפט העליון עתירה של ההסתדרות הרפואית נגד החוק[26].
הוויכוח הציבורי בסוגיית ההזנה בכפייה של שובת רעב שב ועלה במהלך שביתת הרעב הממושכת של העציר המנהלי הפלסטיני מוחמד עלאן. ההסתדרות הרפואית חזרה על טענתה שפעולה כזו היא בגדר עינויים[27]. לעומתה יצאה קבוצה של רופאים ואנשי רוח בעצומה שבה נכתב: "האכלה בכפייה מוסרית ומגנה על חיי השובת"[28]. לפי אמנסטי, חמישה אסירים פלסטינים מתו בזמן שהוזנו בכפייה[29][30].
הזנה בכפייה כשיטת עינוי[עריכת קוד מקור | עריכה]
הזנה בכפייה שמטרתה עינוי כוללת האכלת אדם במוצרים שאינם ראויים למאכל, או האכלת אדם במאכלים שדתו אוסרת עליו לאכול. ד"ר רוחמה מרטון, מייסדת רופאים לזכויות אדם, טוענת שמעשה ההזנה בכפייה הוא עינוי בפני עצמו[31].
משקה שוודי הוא שיטת עינויים והוצאה להורג שנקטו פלוגות שוודיות מהלך מלחמת שלושים השנים. בשיטה זו הקרבן היה נכפת, פיו נקשר, ובאמצעות משפך הוא הוכרח לבלוע כמות גדולה של נוזלים מהולים בשתן, צואה, זבל נוזלי ומים דלוחים. מעבר לסלידה, לגועל, למחלות ולסיכוי לזיהום מחיידקים, המשקה השוודי הסב כאב עז בקיבה.
בכלא אבו גרייב הכריחו חיילים מצבא ארצות הברית אסירים מוסלמים לשתות אלכוהול ולאכול חזיר, האסורים באסלאם. ההליך הופסק בשנת 2007 בעקבות תלונה של שורת רופאים אמריקניים.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- גישת היהדות בנושא הזנה בכפייה והמשפט העבר י -מתוך סמינר של מורשת המשפט בישראל
עידו אפרתי, אילו קשיים מעלה חוק ההזנה בכפייה?, באתר הארץ, 23 ביוני 2014- אלדד לוי, כשהמדינה בולעת הכל, באתר "העוקץ", 16 באוגוסט 2015
- הזנה מלאכותית, הזנה בכפייה והחייאה חלק 1, חלק 2, באתר של ההסתדרות הרפואית בישראל
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ James Walvin, African's Life, 1745-1797: The Life and Times of Olaudah Equiano, עמוד 22
- ^ מרקוס רדיקר, ספינת העבדים, הוצאת בבל, עמוד 27
- ^ Herbert C. Covey and Dwight Eisnach, Recollections of African American Foods and Foodways from the Slave Narratives,page2
- ^ 1 2 3 4 5 Mara Silver, TESTING CRUZAN:PRISONERS AND THE CONSTITUTIONAL QUESTION OF SELFSTARVATION, Stanford Law Review
- ^ WMA Declaration of Malta on Hunger Strikers
- ^ Leonard S Rubenstein and George J Annas, Medical ethics at Guantanamo Bay detention centre and in the US military: a time for reform, Lancet 2009; 374: 353–55
- ^ SINGLETARY v. COSTELLO, 1996
- ^ Dept. of Public Welfare v. Kallinger 1990
- ^ State of North Dakota ex rel. Timothy Schuetzle, Warden North Dakota State Penitentiary Vs. August T. Vogel, 1995
- ^ UNITED STATES DISTRICT COURT FOR THE DISTRICT OF COLUMBIA MOHAMMED AL-ADAHI vs. BARACK H. OBAMA, Civil Action No. 05-280
- ^ George J. Annas, Hunger Strikes at Guantanamo — Medical Ethics and Human Rights in a “Legal Black Hole”, n engl j med 355;13
- ^ Center for Constitutional Rights, REPORT ON TORTURE AND CRUEL, INHUMAN, ANDDEGRADING TREATMENT OF PRISONERS AT GUANTÁNAMO BAY, CUBA
- ^ Ben Ferguson, Maggie O'Kane, and Ed Pilkington, Obama urged to halt Ramadan force-feeding at Guantánamo, The Guardian, Monday 8 July 2013
- ^ N Y Oguz and S H Miles, The physician and prison hunger strikes: reflecting on the experience in Turkey, J Med Ethics 2005;31:169–172
- ^ Sondra S. Crosby, Hunger Strikes, Force-feeding and Physicians’ Responsibilities; JAMA, August 1, 2007—Vol 298, No. 5
- ^ Vivienne Harpwood, Law of Torts, page 274
- ^ Gesetz über den Vollzug der Freiheitsstrafe und der freiheitsentziehenden Maßregeln der Besserung und Sicherung 101 Zwangsmaßnahmen auf dem Gebiet der Gesundheitsfürsorge חוק ביצוע מאסר ושלילת חירות, סעיף 101- אמצעי כפייה בתחום הבריאות (גרמנית)
- ^ Niland, Lauren. From the archives: Suffragettes on hunger strike, Retrieved 28 February 2014.
- ^ תזכיר חוק לתיקון פקודת בתי הסוהר (מניעת נזקי שביתת רעב), התשע"ד-2014, הופץ ב-2 במרץ 2014 על ידי משרד לביטחון הפנים באתר החקיקה הממשלתי
- ^ עומרי אפרים, סערה בדיון הזנת אסירים: "בוגדת" לזועבי, באתר ynet, 16 ביוני 2014
- ^ פרוטוקול מס' 313 מישיבת ועדת הפנים והגנת הסביבה יום שלישי, י"ט בסיון התשע"ד (18 ביוני 2014)
- ^
חוק לתיקון פקודת בתי הסוהר (מס' 48), התשע"ה–2015, במאגר החקיקה הלאומי באתר הכנסת
המליאה אישרה סופית את החוק למניעת נזקי שביתת רעב, אתר הכנסת, 30 ביולי 2015 יהונתן ליס, עידו אפרתי, הכנסת אישרה את חוק ההזנה בכפייה לעצירים ביטחוניים בנוסחו המרוכך, באתר הארץ, 30 ביולי 2015
- ^ האגודה לזכויות האזרח בישראל האכלה בכפייה של אסירים שובתי רעב
- ^ רופאים לזכויות אדם, התנגדות לתיקון פקודת בתי הסוהר
- ^ ההסתדרות הרפואית בישראל, טיפול באסירים / עצירים שובתי רעב
- ^ ג'קי חורי, שרון פולבר, עידו אפרתי, בג"ץ אישר הזנה בכפייה של אסירים ביטחוניים שובתי רעב, באתר הארץ, 11 בספטמבר 2016
- ^ נעמה אנגל משאלי ואסף גבור, בי"ח ברזילי: "הזנה בכפייה לעציר – רק אם ידרדר מצבו", באתר nrg, 10 באוגוסט 2015 מרק גלזרמן, כן, הזנה בכפייה היא עינוי, באתר הארץ, 19 באוגוסט 2015
- ^ אסף גולן, רופאים בכירים ואנשי רוח: "מותר להזין בכפייה", באתר nrg, 23 באוגוסט 2015
- ^ שבתי בנדט ואילן זלאיט, סיפורם של האסירים ששבתו רעב ומתו במהלך הזנה בכפייה, באתר וואלה!, 18 באוגוסט 2015
- ^ צבי זינגר, תהלוכה של נשות אסירים נהפכה להתפרעות המונים, מעריב, 24 ביולי 1980
- ^ ד"ר רוחמה מרטון, פה שצריך לסתום עם זונדה, באתר "העוקץ", 18 ביוני 2015
