הדרשה האחרונה

הדרשה האחרונה (בערבית: خطبة الوداع) הוא הנאום אשר המוסלמים מאמינים שהיה הנאום האחרון של נביא האסלאם, מוחמד.

מהלך הדרשה

בשנה התשיעית להיג'רה, החל מוחמד בעליה לרגל למֵכַּה. ביום העלייה לרגל, הוא קיבל לכאורה את ההתגלות שהכילה את הפסוק המפורסם מהקוראן, האומר כך: "היום סיימתי לכונן לכם את דתכם והשלמתי את חסדי עליכם, ושבע רצון אני כי האסלאם היה לכם לדת", פסוק זה אומר למעשה שהמסר שמוחמד הביא, ואשר אותו הסביר במילים ובמעשים כל השנים הללו, הושלם. המסר מתומצת בשם 'אל-אסלאם', שמשמעו התמסרות. מוחמד דקלם פסוק זה בעמק מוזדליפה, בו נאספו עולי הרגל.

בשובו, עצר מוחמד במינא. היה זה היום האחד עשר לחודש ד'ו אל-חיג'ה. מוחמד עמד מול אספה גדולה של מוסלמים ונשא נאום, הידוע בהיסטוריה כדרשה האחרונה, או כנאום הפרידה של מוחמד. במהלך נאום זה אמר:

"הוי אנשים, הטו אליי אוזן קשבת. כי אינני יודע האם אעמוד לפניכם שוב בעמק זה ואפנה אליכם כפי שאני פונה אליכם כעת. אלוהים יישמור על חייהם ורכושכם מפני התקפות אלה מול אלה, עד ליום הדין. אלוהים ייעד לכל אחד מכם נתח מן הירושה. לא תתקבל היום אף 'צוואה' אשר תפגע באינטרסים של יורש חוקי. ילד שנולד בבית כלשהו ייחשב לבנו של האב הגר באותו בית. מי שיערער על מוצאו של ילד זה יהיה מועד לעונש בהתאם לחוק האסלאם. כל מי שייחס את לידתו לאב אחר, או יטען טענת שקר שמישהו הוא אדונו, אלוהים, מלאכיו וכל האנושות יקללו אותו. הוי אנשים, יש לכם כמה זכויות כנגד רעיותיכם, אולם גם לרעיותיכם יש זכויות כנגדכם. זכותכם כנגדן היא שהן יחיו חיים של צניעות, ולא יאמצו דרכים העלולות להמיט חרפה על הבעל בפני עמו. אם רעיותיכם לא יענו לציפיותיכם זכותכם להעניש אותן. תוכלו להענישן לאחר שנעשתה חקירה מתאימה על ידי בר-סמכא מתאים, וכאשר זכותכם להעניש הוכחה. עם זאת, אסור שהעונש במקרה כזה יהיה חמור מדי. אולם אם רעיותיכם אינן עושות דבר כזה, והתנהגותן אינה כזו שעלולה להמיט חרפה על בעליהן, אז מחובתכם לדאוג להן למזון, לבוש ומקלט, בהתאם לרמת החיים שלכם עצמכם. זכרו כי עליכם לזכות את נשותיכם ביחס טוב תמיד. אלוהים הטיל עליכם את החובה לדאוג להן. אישה היא חלשה ואינה יכולה להגן על זכויותיה. כאשר אתם נישאים, אלוהים ממנה אתכם לנאמנים האחראים לדאוג לזכויות הללו. הבאתם את נשותיכם לבתיכם בהתאם לחוק האלוהים. לכן, אסור לכם לפגוע באמון שאלוהים נתן בידיכם. הוי אנשים, עדיין יש ברשותכם מספר שבויי מלחמה. לכן אני מייעץ לכם להאכילם ולהלבישם בדיוק באותו אופן שבו אתם מאכילים ומלבישים את עצמכם. אם הם יבצעו מעשה רע כלשהו, שלא תוכלו לסלוח עליו, העבירו אותם אל מישהו אחר. הם חלק מהבריאה האלוהית. לעולם לא יהא זה צודק לגרום להם לכאב או לבעיות. הוי אנשים, עליכם לשמוע ולזכור את דבריי אליכם. כל המוסלמים הם כאחים זה לזה. כולכם שווים. כל האנשים שווים, ללא חשיבות לאומה או לשבט אליהם הם משתייכים, או למעמדם בחיים".

—

בזמן שאמר את הדברים הללו, הרים מוחמד את ידיו וחיבר את אצבעות ידו האחת עם אצבעות ידו האחרת ואמר:

"כפי שאצבעות שתי הידיים שוות זו לזו, כך בני האדם שווים זה לזה. איש אינו יכול לדרוש כל זכות או עדיפות על פני אדם אחר. אתם כמו אחים".

—

מוחמד הוסיף ואמר:

"האם אתם יודעים איזה חודש חל כעת? באיזה מקום אתם נמצאים? איזה יום בשנה הוא יום זה? המוסלמים השיבו בתגובה כי הם יודעים שזהו החודש הקדוש, זוהי האדמה הקדושה, וזהו יום העלייה לרגל. אז אמר : כפי שחודש זה קדוש, אדמה זו קדושה ויום זה קדוש, כך אלוהים הפך את החיים, הרכוש והכבוד של כל אדם ואדם לקדושים. לקיחת חיים של אדם כלשהו, לקיחת רכושו, או פגיעה בכבודו, הם מעשים שגויים ולא צודקים באותה מידה של חילול קדושתם של יום זה, חודש זה ואדמה זו. מה שאני מצווה עליכם היום אינו אמור רק לגבי יום זה, אלא תקף לתמיד. מצופה מכם לזכור זאת ולהתנהג בהתאם לכך עד שתעזבו את העולם הזה ותעברו אל העולם הבא לפגוש את בוראכם"

לסיכום, אמר מוחמד:

"עליכם להעביר את הדברים שאמרתי לכם לכל קצוות תבל. ייתכן שאלה שטרם שמעו אותי יפיקו מכך תועלת יותר מאלה שכבר שמעו".

—

הדרשה הזאת נחשבת על ידי המוסלמים לתמצית האסלאם ומהותו.