הדיוויזיה ה-29 (ארצות הברית)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
הדיוויזיה ה-29
תג הכתף של הדיוויזיה
תג הכתף של הדיוויזיה
פרטים
כינוי כחול ואפור
מדינה ארצות הבריתארצות הברית ארצות הברית
שיוך צבא ארצות הברית
סוג דיוויזיה
בסיס האם פורט בלוור עריכת הנתון בוויקינתונים
אירועים ותאריכים
תקופת הפעילות 1917
19851968
קיימת
מלחמות מלחמת העולם הראשונה
מלחמת העולם השנייה
מלחמת עיראק
מלחמת אפגניסטן
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

הדיוויזיה ה-29 הייתה דיוויזיה של צבא ארצות הברית שלחמה במלחמת העולם הראשונה ובמלחמת העולם השנייה, והיא פעילה עד היום. הדיוויזיה משתייכת למשמר הלאומי, והיא כוללת יחידות ממרילנד, וירג'יניה, צפון קרוליינה ומערב וירג'יניה.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מלחמת העולם הראשונה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הדיוויזיה ה-29 הוקמה ב-18 ביולי 1917 שלושה חודשים לאחר כניסת ארצות הברית למלחמת העולם הראשונה, והורכבה מיחידות של המשמר הלאומי של ארצות הברית. הדיוויזיה הורכבה מהבריגדה ה-57 שהורכבה מהרגימנטים ה-113 וה-114, שניהם מניו ג'רזי, ומהבריגדה ה-58 שהורכבה מהרגימנט ה-115 ממרילנד ומהרגימנט ה-116 מווירג'יניה. יחידות הארטילריה שלה היו רגימנט הארטילריה ה-110 ממרילנד, רגימנט ארטילריית השדה ה-111 מווירג'יניה ורגימנט הארטילריה ה-112 מניו ג'רזי. מאחר שהדיוויזיה הורכבה מלוחמים ממדינות שלחמו בצפון ובדרום במהלך מלחמת האזרחים האמריקנית, היא כונתה דיוויזיית "כחול ואפור".

הדיוויזיה נחתה בברסט, צרפת ב-8 ביוני 1918, ובסוף ספטמבר לחמה כחלק מהקורפוס הצרפתי ה-17 במסגרת הארמייה האמריקנית הראשונה במתקפת מז-ארגון. במהלך 21 ימי הלחימה, התקדמה הדיוויזיה ה-29 כ-7 ק"מ, תפסה 2,148 שבויים, ולכדה למעלה מ-250 מקלעים או תותחי ארטילריה. 30% מלוחמי הדיוויזיה נפגעו - 170 קצינים ו-5,591 חוגרים נהרגו או נפצעו. זמן קצר לאחר מכן נחתם הסכם שביתת-הנשק עם גרמניה ב-11 בנובמבר 1918, ובמאי 1919 חזרה הדיוויזיה לארצות הברית ולוחמיה שוחררו, אולם הדיוויזיה נשארה פעילה כחלק מהמשמר הלאומי.

מלחמת העולם השנייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-3 בפברואר 1941 הופעלה הדיוויזיה מחדש, במסגרת התארגנות צבא ארצות הברית למלחמה. הדיוויזיה הורכבה מהרגימנטים ה-115, ה-116 וה-175, גדודי הארטילריה ה-110, ה-111, ה-224 וה-227, ויחידות נוספות. ב-5 באוקטובר 1942 נשלחה הדיוויזיה בפיקודו של לאונרד ג'רואו לבריטניה, שם החלה באימונים לקראת הפלישה לאירופה. ב-30 ביולי 1943 מונה ג'רואו למפקד הקורפוס ה-5, ובמקומו מונה צ'ארלס גרהארט למפקד הדיוויזיה.

ב-6 ביוני 1944 נחתה הדיוויזיה בחוף אומהה, יחד עם הדיוויזיה ה-1 כחלק מהקורפוס ה-5, ועל אף אבדות רבות נאחזו הכוחות בחוף והדפו את הדיוויזיה הגרמנית ה-352 מעמדותיה. ב-7 ביוני כבשה הדיוויזיה את איזיני, וב-14 ביולי הועברה הדיוויזיה תחת פיקוד הקורפוס ה-19. הדיוויזיה השתתפה בקרב על סן-לו, ולאחר מכן לחמה במבצע קוברה ובקרב על ברסט. בדצמבר 1944 הועברה הדיוויזיה תחת פיקוד הקורפוס ה-13, והחזיקה עמדות לאורך נהר הרור. בהמשך לחמה הדיוויזיה כחלק מקורפוסים שונים בקרבות בגרמניה, עד לכניעת גרמניה הנאצית ב-8 במאי 1945. לאחר מכן שהתה הדיוויזיה ככוח כיבוש ליד ברמן, ובינואר 1946 שוחררו חיילי הדיוויזיה, והדיוויזיה חזרה להיות כוח של המשמר הלאומי של ארצות הברית.

לאחר המלחמה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1959 חולקה הדיוויזיה לצוותי קרב, ובשנת 1963 בוטלו הרגימנטים בדיוויזיה לטובת בריגדות במסגרת ארגון מחדש. בשנת 1968 נשלחו דיוויזיות אחדות של המשמר הלאומי לווייטנאם כחלק ממלחמת וייטנאם, אולם הדיוויזיה ה-29 לא נמנתה עליהם, ואף הוחלט בסוף לפרקה.

ב-6 ביוני 1984 הוחלט על הקמת הדיוויזיה מחדש, והיא הוקמה כדיוויזיה קלה במסגרת המשמר הלאומי. עם תום המלחמה הקרה בשנת 1989 פורקו דיוויזיות מסוימות, אולם הדיוויזיה ה-29 לא נמנתה עליהם, ורק נערך בה ארגון מחדש. בשנת 1998 השתתפו חיילי הדיוויזיה בתרגיל גדול מאוד שנערך בווירג'יניה, ובשנת 2001 נשלחו חלק מחייליה לשרת במסגרת כוח השלום בקוסובו. בשנת 2004 נשלחה הדיוויזיה לאפגניסטן, ובשנת 2006 עברה הדיוויזיה ארגון מחדש, ולאחר מכן נשלחה שוב לשרת בקוסובו. בשנת 2008 נשלח כוח מהדיוויזיה לשירות בכווית ובעיראק, ובשנת 2010 נשלח כוח מהדיוויזיה לשירות באפגניסטן.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא הדיוויזיה ה-29 בוויקישיתוף