הבנק המרכזי האירופי
 | |
_(cropped).jpg) | |
| מטה הבנק בפרנקפורט | |
| מטה מרכזי | פרנקפורט, גרמניה |
|---|---|
| קואורדינטות | 50°6′34.2″N 8°40′26.4″E / 50.109500°N 8.674000°E |
| הקמה | |
| נגיד |
כריסטין לגארד  |
| מדינה |
גרמניה |
| מטבע | אירו |
| קוד ISO 4217 | EUR |
| www.ecb.europa.eu | |
  | |
הבנק המרכזי האירופי (באנגלית: The European Central Bank, בראשי תיבות: ECB) הוא הבנק המרכזי של גוש האירו, אשר מקום מושבו בפרנקפורט שבגרמניה. הבנק אחראי על המדיניות המוניטרית של המטבע הרשמי של האיחוד האירופי – האירו, והוא הקובע את שער הריבית בגוש האירו. הבנק משרת למעלה מ-300 מיליון משתמשים במטבע ב-20 מדינות האיחוד, ונחשב לאחד הבנקים המרכזיים הגדולים בעולם.
הבנק המרכזי האירופי הוא הסמכות המוניטרית העליונה של 20 מדינות גוש האירו: אוסטריה, איטליה, אירלנד, אסטוניה, בלגיה, גרמניה, הולנד, יוון, לוקסמבורג, לטביה, ליטא, מלטה, סלובניה, סלובקיה, ספרד, פורטוגל, פינלנד, צרפת, קפריסין וקרואטיה.
בעלי המניות של הבנק המרכז האירופי הם הבנקים המרכזיים של 27 המדינות החברות באיחוד האירופי. ב-1 בדצמבר 2009 נכנסה אמנת ליסבון לתוקף והבנק קיבל מעמד של מוסד רשמי של האיחוד האירופי.
היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
הבנק המרכזי האירופי הוא היורש דה פקטו של המכון המוניטרי האירופי (European Monetary Institute), שפעל בשנים 1994–1997, והוקם בתחילת השלב השני של האיחוד הכלכלי והמוניטרי של האיחוד האירופי (EMU) (אנ'), כדי לטפל בבעיות המעבר של מדינות המאמצות את האירו ולהתכונן להקמת הבנק המרכזי האירופי והמערכת האירופית של הבנקים המרכזיים (European System of Central Banks)[1].
הבנק החליף רשמית את ה-EMI ב-1 ביוני 1998 מכוח אמנת מאסטריכט, אולם הוא לא הפעיל את מלוא סמכויותיו עד כניסת היורו ב-1 בינואר 1999, מה שסימן את השלב השלישי של האיחוד הכלכלי והמוניטרי. הנשיא הראשון היה הבנקאי ההולנדי וים דויסנברג, הנשיא לשעבר של הבנק המרכזי של הולנד ושל המכון המוניטרי האירופי[2]. בעוד דויסנברג היה נשיא ה-EMI, רגע לפני הקמת הבנק המרכזי האירופי, ממשלת צרפת רצתה שז'אן-קלוד טרישה, לשעבר ראש הבנק המרכזי של צרפת, יהיה הנשיא הראשון[3]. הצרפתים טענו שמכיוון שהבנק אמור להיות ממוקם בגרמניה, נשיאו צריך להיות צרפתי. לכך התנגדו ממשלות גרמניה, הולנד ובלגיה שראו בדויסנברג אדם שיערוב לחוזקו של האירו[4]. המתיחות הסתיימה בהסכם ג'נטלמני, שבו הוסכם שדויזנברג יתפטר לפני תום המנדט שלו, וטרישה יחליפו[5].
ז'אן-קלוד טרישה החליף את דויסנברג כנשיא בנובמבר 2003[6].
עד שנת 2007, הבנק המרכזי האירופי הצליח לשמור על האינפלציה קרוב למתחת ל-2% בשנה. ביוני 2007 העלה את הריבית העיקרית שלו מ-3.75% ל-4%, הרמה הגבוהה ביותר מאז אוגוסט 2001. ההחלטה התקבלה כדי להמשיך לשמור על אינפלציה נמוכה[7].
משבר החוב האירופי[עריכת קוד מקור | עריכה]
משבר החוב האירופי החל לאחר שהממשלה הנבחרת החדשה של יוון, חשפה את רמת החוב האמיתית ואת הגירעון התקציבי של המדינה, והזהירה את מוסדות האיחוד האירופי מפני הסכנה הקרובה של חדלות פירעון ריבונית[8].
בעודם צופים בסכנה של חדלות פירעון ריבונית בגוש האירו, הציבור הרחב, המוסדות הבינלאומיים והאירופיים והקהילה הפיננסית העריכו מחדש את המצב הכלכלי ואת כושר האשראי של חלק מהמדינות החברות בגוש האירו, במיוחד מדינות דרום אירופה. כתוצאה מכך, תשואות האג"ח הריבוניות של כמה מדינות בגוש האירו החלו לעלות בחדות[9]. הדבר עורר פאניקה שהגשימה את עצמה בשווקים הפיננסיים: ככל שהתשואות של איגרות החוב של יוון עלו יותר, כך גדל הסיכוי לחדלות פירעון, כך גדלו יותר תשואות איגרות החוב בתורן[10].
הפאניקה הזו החריפה גם בגלל חוסר היכולת של הבנק המרכזי האירופי להגיב ולהתערב בשוקי האג"ח הריבוניות משתי סיבות. ראשית, מכיוון שהמסגרת המשפטית של הבנק המרכזי האירופי אוסרת בדרך כלל על רכישת איגרות חוב ריבוניות. הדבר מנע מהבנק ליישם הקלה כמותית (Quantitative easing), דוגמת המהלך של הפדרל ריזרב בארצות הברית כבר עם תחילת המשבר הכלכלי העולמי ב-2008, מה ששיחק תפקיד חשוב בייצוב השווקים שם[11]. שנית, החלטה של הבנק שהתקבלה ב-2005 דרשה דירוג אשראי מינימלי (BBB-) לכל איגרות החוב הריבוניות של גוש האירו, כדי להיות כשרות כבטוחה לפעולות השוק הפתוח של הבנק. משמעות הדבר היא שאם סוכנויות לדירוג אשראי היו מורידות את הדירוג של אג"ח ריבוניות בגוש האירו מתחת לסף זה, בנקים רבים יהפכו לפתע ללא נזילים מכיוון שהם יאבדו את הגישה לפעילות המימון מחדש של הבנק המרכזי האירופי[12].
מול אילוצים רגולטוריים אלה, הבנק המרכזי האירופי בראשות ז'אן קלוד טרישה, לא רצה להתערב כדי להרגיע את השווקים הפיננסיים. עד 6 במאי 2010, טרישה הכחישה רשמית במספר מסיבות עיתונאים את האפשרות שהבנק המרכזי האירופי יבצע רכישות של אג"ח ריבוניות, למרות שיוון, פורטוגל, ספרד ואיטליה התמודדו עם גלים של הורדת דירוג האשראי והגדלת פערי הריבית של החוב שלהם[13].
בתפנית יוצאת דופן, הודיע הבנק המרכזי האירופי ב-10 במאי 2010, על השקת "תוכנית שוק ניירות ערך" (SMP) שכללה רכישה לפי שיקול דעת של אג"ח ריבוניות בשווקים משניים[14]. באופן יוצא דופן, ההחלטה התקבלה על ידי מועצת הבנק במהלך שיחת ועידה טלפונית רק שלושה ימים לאחר הפגישה הרגילה של הנהלת הבנק ב-6 במאי (כאשר טרישה עדיין הכחישה את האפשרות שירכוש אג"ח ריבוניות)[15]. הבנק נימק את ההחלטה בצורך "לטפל במתיחות חמורה בשווקים הפיננסיים". ההחלטה עלתה גם בקנה אחד עם החלטת מנהיגי האיחוד האירופי מ-10 במאי להקים את מנגנון הייצוב הפיננסי האירופי, שישמש כקרן למלחמה במשבר כדי להגן על גוש היורו ממשבר חוב ריבוני עתידי. רכישת האג"ח של הבנק התמקדה בעיקר בחוב ספרדי ואיטלקי. היא נועדה לבלום את הספקולציות הבינלאומיות נגד אותן מדינות, ובכך למנוע מעבר של משבר החוב של יוון למדינות אחרות בגוש האירו. ההנחה היא שהפעילות הספקולטיבית תרד עם הזמן וערך הנכסים יעלה[16].
באפריל 2011 העלה הבנק את הריבית לראשונה מ-2008, מ-1% ל-1.25% ולאחר מכן, ביולי 2011, בוצעה העלאה נוספת של הריבית ל-1.5%[17].
בספטמבר 2011, חבר מועצת המנהלים של הבנק, יורגן סטארק, התפטר מתפקידו בשל התנגדותו לחידוש רכישות אג"ח ממשלתיות, מהלך שנחשב בעיניו כשווה ערך למימון כספי, האסור על פי אמנת האיחוד האירופי[18].
תקופת דראגי כנשיא[עריכת קוד מקור | עריכה]
ב-1 בנובמבר 2011, הבנקאי האיטלקי מריו דראגי החליף את ז'אן קלוד טרישה כנשיא הבנק[19]. שינוי זה בהמהלת הבנק סימן גם את תחילתו של עידן חדש במסגרתו הבנק המרכזי האירופי יהפוך ליותר ויותר התערבותי ובסופו של דבר סיים את משבר החוב האירופי[20].
כהונתו של דראגי החלה בהשקה מרשימה של סבב חדש של הלוואות בריבית של 1% לטווח של שלוש שנים (36 חודשים) – פעולות מימון מחדש לטווח ארוך (LTRO). במסגרת תוכנית זו, 523 בנקים הרוויחו עד 489.2 מיליארד אירו (640 מיליארד דולר). המשקיפים הופתעו מהיקף ההלוואות שניתנו בעת מימושה. הסכום הגדול ביותר של 325 מיליארד אירו הושפע על ידי בנקים ביוון, אירלנד, איטליה וספרד. למרות שהלוואות ה-LTRO הללו לא הועילו ישירות לממשלות האיחוד האירופי, הן אפשרו למעשה לבנקים לבצע סחר מסוג Carry Trade, על ידי הלוואות של LTROs לממשלות עם מרווח ריבית. המבצע גם איפשר את העברת החובות הבנקאיים המגיעים ל-200 מיליארד אירו בשלושת החודשים הראשונים של 2012.
תקופת לגארד[עריכת קוד מקור | עריכה]
ב-1 בנובמבר 2019 מונתה כריסטין לגארד, לשעבר יו"ר קרן המטבע הבנילאומית לנשיאת הבנק[21].
לגארד יישמה עם מינויה שינוי סגנון בהנהגת הבנק. היא החלה בבדיקה מקיפה של אסטרטגית המדיניות המוניטרית של הבנק, לראשונה לאחר 17 שנים. כחלק מבדיקה זו, לגארד התחייבה לבדוק כיצד המדיניות המוניטרית יכולה לתרום לטיפול בשינויי האקלים, והבטיחה כי "שום אבן לא תישאר על כנה". היא גם אימצה שינוי בסגנון התקשורת, במיוחד בשימוש שלה במדיה חברתית לקידום שוויון מגדרי, ופתיחת דיאלוג עם בעלי עניין בחברה האזרחית ברחבי אירופה.
עם זאת, השאיפות של לגארד לשינוי מדיניות מהיר נפגעו עם פרוץ משבר מגפת הקורונה. במרץ 2020, הבנק הגיב במהירות ובאומץ על ידי השקת חבילת צעדים הכוללת תוכנית חירום לרכישת אג"ח בהיקף של 750 מיליארד יורו, בניסיון להרגיע את השווקים, לגונן על כלכלת גוש היורו, ובמטרתה להוזיל את עלויות גיוס ההון ולהגדיל את ההלוואות בגוש האירו[22]. ביוני 2020 הבנק המרכזי האירופי הודיע כי יגדיל את רכישת האג"ח, במסגרת תוכנית החירום ב-600 מיליארד יורו, כך שהתוכנית הסתכמה ב-1.35 טריליון יורו בסך הכל. הבנק גם הודיע כי יאריך את תוכנית רכישות החירום מסוף 2020 ליוני 2021[23].
ב-13 ביולי 2021 הציג הבנק את תוצאות הסקירה האסטרטגית שערך, בין היתר הודיע כי[24]:
- יאפשר אינפלציה של יותר מ-2%. היעדים החדשים יאפשרו לבנק מרחב תמרון רב יותר, כך שיוכל לנקוט צעדי חירום גם אם האינפלציה תטפס מעל ליעד הרשמי
- ינסה לשלב את עלות הדיור (כולל שכירות) במדידת האינפלציה שלו
- חל לנצל את השפעתו בשוקי האג"ח כדי לקדם את המאבק בשינויי האקלים
בספטמבר 2021 הודיע הבנק כי יצמצם את תוכנית החירום של מגפת הקורונה[25],וב-10 במרץ 2022 הודיע כי תוכנית רכישת האג"ח תצומצם בהדרגה, עד שתופסק ברבעון השלישי של השנה, למרות המשבר בעקבות הפלישה הרוסית לאוקראינה[26].
ניהול הבנק[עריכת קוד מקור | עריכה]
הבנק מנוהל על ידי ועדה של דירקטורים שבראשה עומד נשיא. מועצת מעצבי מדיניות נמנית גם היא עם הנהלת הבנק, ומורכבת מחברי הוועדה המנהלת ומנציגי בנקים מרכזיים מקומיים במדינות החברות.
הנציגות של כל מדינה בהנהלת הבנק נמדדת לפי כוחה הכלכלי. המדינות החזקות והמשפיעות ביותר בבנק הן גרמניה, צרפת ואיטליה.
מטרות הבנק[עריכת קוד מקור | עריכה]
הבנק שם לעצמו למטרה לשמור על אינפלציה נמוכה במדינות האירו, תוך שאיפה להותיר אותה סביב רמה של 2% בשנה. כמו כן עליו לוודא את קיומה של רמת תעסוקה גבוהה ויציבה, לטפל ביתרות המט"ח של המערכת האירופית של הבנקים המרכזיים, לקדם פעולה חלקה של תשתית השוק הפיננסי הטרנס-אירופי בזמן אמת, ולהוות פלטפורמה טכנית מפותחת להסדרת ניירות ערך אירופיים. עם זאת, כל מטרות המשנה הנ"ל כפופות ליעד העיקרי שהוא שמירה על יציבות המחירים. מועצת המנהלים אישרה הגדרה זו במאי 2003.
נוסף על כך, הבנק אוחז בידיו את הזכות הבלעדית להורות על הנפקת שטרות כסף אירופיים. המדינות החברות רשאיות להנפיק מטבעות אירו, אך ההליך חייב לזכות באישור מראש של ה-ECB. עד כניסתו של האירו לשימוש הייתה לבנק המרכזי הסמכות הבלעדית להנפיק מטבעות.
הון הבנק הוא חמש מאות מיליארד אירו המוחזקים על ידי הבנקים המרכזיים הלאומיים של המדינות החברות כבעלי מניות. המפתח הראשוני לפיו הוקצה ההון נקבע ב-1998 בהתאם לגודל האוכלוסייה והתמ"ג של כל אחת מהמדינות, אך ניתן להתאים מפתח זה לנתונים המשתנים. מניות הבנק המרכזי האירופי אינן ניתנות להעברה ולא יכולות לשמש כבטוחה.
ב-17 בדצמבר 2010 הודיע ה-ECB שהוא מתכוון להכפיל את ההיוון שלו.
ב-9 במאי 2010 הסכימו 27 המדינות החברות באיחוד האירופי על הקמת מנגנון היציבות הפיננסית האירופית – EFSF. מטרת המנגנון להגן על היציבות הפיננסית של מדינות אירופה באמצעות אספקת סיוע פיננסי למדינות החברות בגוש האירו. הבנק חייב לשתף פעולה בתוך האיחוד האירופי כמו גם עם גופים בינלאומיים נוספים. בסופו של דבר עשייתו תורמת לשמירה על יציבות המערכת הפיננסית ופיקוח על מגזר הבנקאות. הדבר בא לידי ביטוי, בין היתר, בהתערבותו של הבנק במשבר הסאבפריים שפרץ ביולי-אוגוסט 2007 כאשר רכש חובות ממשלתיים ונכסים בעייתיים והלווה מיליארדי אירו לבנקים פרטיים בהזרמת הנזילות הגדולה בהיסטוריה בשוק האשראי.
הבנק מחויב לאמנת מאסטריכט שהניחה את היסודות להקמתו.
אתגרים[עריכת קוד מקור | עריכה]
רמת המחיה במדינות גוש האירו גבוהה מאוד, אך עם כניסת האירו למחזור החלה עליית מחירים (וכן עיגול מחירים כלפי מעלה) במדינות הגוש, וזו גרמה להתייקרות המחייה בעשרות אחוזים בהשוואה ל-2001. עובדה זו גרמה לירידה ביצוא של מדינות האיחוד, ולכן גם לירידה בתוצר הלאומי הגולמי שלהן.
אחד מיעדיו העקביים של הבנק הוא שינוי המדיניות המוניטרית כך שהיחס בין רמת המחירים לבין ההכנסה הכוללת של תושבי מדינות גוש האירו יצטמצם ויאפשר רמת מחיה גבוהה יותר.
ביוני 2011 אמר יו"ר הבנק טרישה כי יש צורך להקים משרד אוצר משותף ל-17 מדינות גוש האירו ולהעניק לאיחוד האירופי סמכות להטיל וטו על מהלכים תקציביים חריגים במיוחד שנוקטות מדינות, למרות שהדבר יצריך עריכת שינויים באמנות האיחוד האירופי. לשר האוצר המשותף יהיו סמכויות פיקוח על מדיניות פיסקאלית ותחרותית, אחריות ישירה על מדינות שנקלעו למצוקה פיננסית, אחריות על כל התחומים הקשורים למגזר הפיננסי המשותף של האיחוד, ליווי תהליכי האינטגרציה של השירותים הפיננסיים וייצוג האיחוד מול המוסדות הפיננסיים הבינלאומיים[27].
ב-14 ביולי 2021 הודיע הבנק רשמית כי פרויקט היורו הדיגיטלי יוצא לדרך.
עצמאות הבנק[עריכת קוד מקור | עריכה]
מוסדות האיחוד האירופי וממשלות המדינות החברות באיחוד מחויבים לכבד את עצמאותו של הבנק. כדי לממש את חבותו לרגולטורים, על הבנק המרכזי לפרסם דו"חות על פעילותו בהתייחס, בין היתר, לנציבות האירופית, הפרלמנט האירופי והמועצה האירופית. לפרלמנט האירופי שמורה גם הזכות להשמיע את השגותיו ולאחר מכן להעביר את המלצותיו ביחס למועמדים לכהן במועצת המנהלים של הבנק.
עצמאות הבנק הועמדה במבחן משמעותי מאז נבחר ניקולא סרקוזי לנשיא צרפת. סרקוזי ביקש להפוך את ה-ECB לרגיש יותר להשפעות פוליטיות, תוך שהוא מותח ביקורת תדירה על מדיניות הריבית של הבנק. עצמאותו של הבנק אכן הוגבלה כתוצאה מהלחץ של צרפת ויוון.
בניין הבנק[עריכת קוד מקור | עריכה]
הבנק המרכזי האירופי שכן במגדל יורוטאואר במרכז העיר פרנקפורט שבגרמניה. למרגלות המגדל נמצא פסל ענק של סמליל מטבע האירו בצבע כחול משובץ בכוכבים צהובים המאפיינים את סמל האיחוד האירופי. פסל זה נחשב לאייקון הכלכלי החשוב והמוכר ביותר באירופה[28].
ב-18 במרץ 2015 נחנך משכנו הנוכחי של הבנק, בקצה המזרחי של פרנקפורט. לבניין 48 קומות, ושטחו הבנוי הוא 184,000 מ"ר[29].
מדינות חברות[עריכת קוד מקור | עריכה]
בבנק המרכזי האירופי חברות 20 מדינות (כולן חברות בגוש האירו):
אוסטריה
איטליה
אירלנד
בלגיה
גרמניה
הולנד
לוקסמבורג
ספרד
פורטוגל
פינלנד
צרפת
יוון (הצטרפה בינואר 2001)
סלובניה (הצטרפה בינואר 2007)
מלטה (הצטרפה בינואר 2008)
קפריסין (הצטרפה בינואר 2008)
סלובקיה (הצטרפה בינואר 2009)
אסטוניה (הצטרפה בינואר 2011)
ליטא (הצטרפה בינואר 2004)
לטביה (הצטרפה בינואר 2014)
קרואטיה (הצטרפה בינואר 2023)
ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
אתר האינטרנט הרשמי של הבנק המרכזי האירופי- הבנק המרכזי האירופי, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
הבנק המרכזי האירופי, ברשת החברתית אקס (טוויטר)
הבנק המרכזי האירופי, ברשת החברתית אינסטגרם
הבנק המרכזי האירופי, ברשת החברתית LinkedIn
הבנק המרכזי האירופי, סרטונים בערוץ היוטיוב
הבנק המרכזי האירופי, הבלוג הרשמי
הבנק המרכזי האירופי, באתר פליקר
.svg){kind=icon}
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ בלומברג, לוקסמבורג, גרמניה תובעת עצמאות מלאה לבנק המרכזי האירופי - צרפת מתנגדת, באתר גלובס, 15 בספטמבר 1997
- ^ בלומברג, בריסל, וים דיזנברג ההולנדי יהיה "גרינספן של אירופה", באתר גלובס, 4 במאי 1998
- ^ בלומברג, בריסל, הוויכוח על מישרת נשיא הבנק האירופי העיב על הכרזת איחוד 11 מן המטבעות, באתר גלובס, 4 במאי 1998
- ^ רויטרס, פרנקפורט, שר החוץ הצרפתי: המחלוקת על מינוי נשיא הבנק האירופי תיפתר ב-2 במאי, באתר גלובס, 22 באפריל 1998
- ^ בלומברג, בריסל, עיסקה עם צרפת תבטיח, כנראה, את מינוי ההולנדי דואיזנברג לראש הבנק האירופי, באתר גלובס, 14 באפריל 1998
זיכוי טרישה סולל מינויו לנשיא הבנק המרכזי האירופי, באתר הארץ, 19 ביוני 2003 - ^ סוכנויות הידיעות, דויזנברג: טרישה יחליף אותי כנגיד הבנק המרכזי של אירופה בנובמבר, באתר TheMarker, 8 ביולי 2003
הארץ, מינוי טרישה מבשר עידן חדש בבנק המרכזי האירופי, באתר TheMarker, 12 בספטמבר 2003 - ^ פייננשל טיימס, הבנק המרכזי האירופי העלה את הריבית ל-4%, הרמה הגבוהה ביותר מזה שש שנים, באתר גלובס, 6 ביוני 2007
- ^ סוכנויות הידיעות, אנליסטים: חדלות פירעון של יוון היא רק עניין של זמן, באתר TheMarker, 11 ביוני 2010
- ^ נמרוד הלפרן, משבר באירופה: טרישה - "היחלשות נוספת בכלכלת גוש היורו"; אירלנד איבדה דירוג האשראי המושלם, באתר TheMarker, 30 במרץ 2009
- ^ סוכנויות הידיעות, עלות ביטוח חדלות פירעון של יוון בשיא; תשואת אג"ח ממשלתיות ביוון מעל 10%, באתר TheMarker, 23 ביוני 2010
- ^ קובי ישעיהו, הפד משיק תוכנית הרחבה כמותית: ירכוש אג"ח בהיקף 600 מיליארד דולר, באתר גלובס, 3 בנובמבר 2010
מיכל רמתי, QE3 יוצאת לדרך: הבנק הפדרלי ירכוש אג"ח ב-40 מיליארד ד' בחודש, באתר TheMarker, 13 בספטמבר 2012
סוכנויות הידיעות, מחלוקת בבנק הפדרלי לגבי רכישת אג"ח ממשלתיות ב-600 מיליארד דולר, באתר TheMarker, 23 בנובמבר 2010 - ^ נמרוד הלפרן, משבר באירופה: טרישה - "היחלשות נוספת בכלכלת גוש היורו"; אירלנד איבדה דירוג האשראי המושלם, באתר TheMarker, 30 במרץ 2009
רויטרס, גוברות ההערכות כי יוון בדרך לחדלות פירעון: שר האוצר של יוון - "זאת אחת האפשרויות", באתר TheMarker, 23 בספטמבר 2011 - ^ רויטרס, ז'אן קלוד טרישה: על גוש היורו לנקוט בפעולה החלטית עכשיו כדי למנוע התפשטות המשבר, באתר TheMarker, 29 באפריל 2010
- ^ סוכנויות הידיעות, "כלכלת אירופה במשבר החמור ביותר מאז מלחמת העולם", באתר TheMarker, 15 במאי 2010
- ^ סוכנויות הידיעות, הבנק המרכזי של אירופה הותיר את הריבית ברמה של 1%, באתר TheMarker, 6 במאי 2010
- ^ סוכנויות הידיעות, נשיא הבנק המרכזי של אירופה: לא נרחיב את רכישות האג"ח הממשלתיות, באתר TheMarker, 19 בדצמבר 2011
- ^ שירות בלומברג, הבנק המרכזי האירופי העלה את הריבית בפעם השנייה השנה - ל-1.5%, באתר גלובס, 7 ביולי 2011
- ^ סוכנויות הידיעות, טלטלה בבנק המרכזי של אירופה: התפטר בכיר הבנק יורגן סטארק, באתר TheMarker, 9 בספטמבר 2011
- ^ סוכנויות הידיעות, מסתמן: מריו דרגי האיטלקי ימונה לנגיד הבנק המרכזי של אירופה, באתר TheMarker, 12 במאי 2011
- ^ הניו יורק טיימס, הנגיד האיטלקי שצריך להציל את אירופה, באתר TheMarker, 31 באוקטובר 2011
- ^ אסף אוני, מה-IMF ל-ECB: יו"רית קרן המטבע, כריסטין לגארד, תהיה האישה הראשונה בראש הבנק האירופי המרכזי, באתר גלובס, 3 ביולי 2019
- ^
בלומברג, לגארד מנסה להרגיע: ECB הכריז על תוכנית הרחבה כמותית של 750 מיליארד יורו, באתר TheMarker, 19 במרץ 2020
- ^ סוכנויות הידיעות, התותחים הכבדים: הבנק המרכזי של אירופה מרחיב את תוכנית רכישת הנכסים ל-1.35 טריליון יורו, באתר TheMarker, 4 ביוני 2020
- ^ הניו יורק טיימס ורויטרס, שינוי המדיניות הגדול בתולדות הבנק המרכזי של אירופה: יסכים לאינפלציה של יותר מ-2%, באתר TheMarker, 8 ביולי 2021
- ^ גיא בן סימון, הבנק האירופי מצמצם את תוכנית החירום של מגפת הקורונה, באתר גלובס, 9 בספטמבר 2021
- ^ קרולין לוק, בלומברג, "זה קו פרשת המים" - לגארד היממה את אירופה, באתר TheMarker, 10 במרץ 2022
- ^ סוכנויות הידיעות, טרישה קורא להקמת משרד אוצר אחד ל-17 מדינות גוש היורו, באתר TheMarker, 2 ביוני 2011
- ^ סוכנויות הידיעות, איך הפך מטה הבנק המרכזי של אירופה לאתר גרפיטי מדהים?, באתר TheMarker, 29 בדצמבר 2013
- ^ דפנה מאור, מרשימים, נועזים, עם הראש בשחקים: הכירו את מגדלי הכסף החדשים, באתר TheMarker, 4 באוקטובר 2017
