הבחירות לנשיאות ארצות הברית 1908

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
‹ 1904 ארצות הבריתארצות הברית 1912 ›
הבחירות לנשיאות ארצות הברית 1908
3 בנובמבר 1908

בסך הכול היו 483 קולות אלקטורלים בחבר האלקטורים
היו דרושים 242 קולות אלקטורלים כדי לנצח
 
מועמד ויליאם ג'נינגס ברייאן ויליאם הווארד טאפט
מפלגה המפלגה הדמוקרטית המפלגה הרפובליקנית
מדינת מוצא נברסקהנברסקה נברסקה אוהיואוהיו אוהיו
סגן ג'ון קרן ג'יימס שרמן
אלקטורים 162 321
מספר הקולות 6,408,984 7,678,395
אחוזים 43.0% 51.6%

חלוקת האלקטורים לפי מדינה
הזוכה: ויליאם הווארד טאפט

הבחירות לנשיאות ארצות הברית ב-1908 נערכו ביום שלישי, 3 בנובמבר 1908, והיו מערכת הבחירות הנשיאותית ה-31 בתולדות ארצות הברית. הנשיא היוצא הפופולרי, תאודור רוזוולט, שכיבד את הבטחתו לא לרוץ לכהונה שלישית, לחץ על המפלגה הרפובליקנית לבחור בויליאם הווארד טאפט, חברו הקרוב ומזכיר המלחמה שלו, בתור יורשו. מפני שבבחירות הקודמות, המפלגה הדמוקרטית הפסידה הפסד גדול כאשר העמידה מועמד שמרן, פנו הדמוקרטים אל ויליאם ג'נינגס ברייאן, שכבר היה מועמד לנשיאות מטעמם פעמיים ונוצח ב-1896 וב-1900 על ידי ויליאם מקינלי הרפובליקני. למרות שתי תבוסותיו הקודמות, ברייאן היה עדיין פופולרי במיוחד בקרב האגפים הליברליים והפופוליסטים של המפלגה הדמוקרטית. למרות שרץ עם קמפיין נמרץ נגד האליטה העסקית של המדינה, ברייאן הפסיד את ההפסד הגדול ביותר שלו בבחירות, וטאפט ניצח בהפרש גדול במיוחד.

מועמדים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מועמדים רפובליקניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

כרזת בחירות רפובליקנית

בהתמודדות על המועמדות הרפובליקנית הוצגה לראשונה לבוחרים שיטת הבחירות המקדימות. רעיון הבחירות המקדימות נתמך על ידי רפובליקנים שרצו לבחור מועמד באופן דמוקרטי ולא שמנהיגי המפלגה יבחרו בשבילם, כמו מושל ניו יורק, צ'ארלס אוונס יוז. המדינה הראשונה שבחרה צירים לוועידה בתהליך של פריימריז הייתה פלורידה ב-1904, מטעם המפלגה הדמוקרטית. במהלך תחילת 1908, שני הרפובליקניים היחידים שערכו מסע בחירות לאומי היו מזכיר המלחמה ויליאם הווארד טאפט והמושל ג'וזף פוראייקר, שניהם מאוהיו. ארבע מדינות ערכו פריימריז כדי לבחור בצירים לוועידה הלאומית. באוהיו, הפריימריז נערכו ב-11 בפברואר. הצירים שתמכו בטאפט נרשמו בטור אחד, והצירים שתמכו בפוראייקר נרשמו בטור השני. טאפט ניצח ניצחון מוחץ באוהיו. בשלוש המדינות האחרות שערכו פריימריז היו תוצאות מעורבות: קליפורניה בחרה בצירים שתמכו בטאפט. בוויסקונסין נבחרו צירים שתמכו בסנאטור מוויסקונסין, רוברט לה פולט, ובפנסילבניה נבחרו צירים שתמכו בסנאטור מפנסילבניה, פילאנדר נוקס.

הוועידה הרפובליקנית נערכה בשיקגו מ-16 עד 19 ביוני. ויליאם הווארד טאפט נבחר להיות המועמד בסיבוב הראשון עם 702 קולות לעומת 68 לנוקס, 67 ליוז, 58 לקאנון, 40 לפיירבנקס, 25 ללה פולט, 16 לפוראייקר, 3 לנשיא רוזוולט ונמנע אחד.

ג'יימס שרמן נבחר כמועמד לתפקיד סגן הנשיא.

מועמד לנשיאות סיבוב ראשון
ויליאם הווארד טאפט 702
פילאנדר נוקס 68
צ'ארלס אוונס יוז 67
ג'וזף קאנון 58
צ'ארלס וורן פיירבנקס 40
רוברט לה פולט 25
תאודור רוזוולט 3
נעדר 1
מועמד לסגנות הנשיאות סיבוב ראשון
ג'יימס שרמן 702
אדוארד מרפי 77
קורטיס גילד 75
ג'ורג' שלדון 10
צ'ארלס וורן פיירבנקס 1

מועמדים דמוקרטיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הוועידה הדמוקרטית נערכה בדנוור מ-7 ביולי עד ל-10 ביולי. למרות קריאת תיגר מצד מושל מינסוטה, ג'ון אלברט ג'ונסון, מנהיג המפלגה, שהיה מועמד פעמיים לפני כן, ויליאם ג'נינגס ברייאן, זכה במהירות במועמדות מפלגתו.

ג'ון קרן מאינדיאנה נבחר כמועמד לתפקיד סגן הנשיא.

מועמד לנשיאות מועמד לסגנות הנשיאות
ויליאם ג'נינגס ברייאן 892.5 ג'ון קרן 1002
ג'ורג' גריי 50.5
ג'ון אלברט ג'ונסון 46

בחירות כלליות[עריכת קוד מקור | עריכה]

כשנושא הכסף החופשי כבר לא שולט, ברייאן רץ לנשיאות על מצע פרוגרסיבי ותקף את האליטות. הסלוגן של ברייאן היה "שהעם ישלוט?". אך טאפט הצליח לערער את התמיכה הליברלית בברייאן על ידי קבלת חלק מרעיונות הרפורמה שלו, והמדיניות הפרוגרסיבית של רוזוולט טשטשה את ההבדלים בין המפלגות. הרפובליקנים גם השתמשו בסלוגן "תצביעו לטאפט עכשיו, אפשר להצביע לברייאן בכל זמן" - התייחסות צינית לשני כישלונותיו הקודמים של ברייאן. אנשי העסקים המשיכו לתמוך ברפובליקנים, וברייאן לא הצליח לקבל את תמיכת הפועלים. כתוצאה מכך, ברייאן הפסיד את ההפסד הכי גדול שלו בספירת הקולות הכללית, כשהוא מפסיד כמעט בכל המדינות הצפוניות לטאפט ומפסיד בספירת הקולות ב-8%. זה יהיה מסע הבחירות האחרון של ברייאן לנשיאות. אך הוא ימשיך להישאר דמות פופולרית במפלגה הדמוקרטית וב-1912 ימלא תפקיד חשוב בבחירתו של וודרו וילסון.

תוצאות[עריכת קוד מקור | עריכה]

46 מדינות השתתפו, מכיוון שאוקלהומה הצטרפה לאיחוד שנה לפני. ברייאן הצליח להשיג מספר קולות רב באוקלהומה.

ברייאן ניצח ביותר מחוזות מאשר מה שניצח ב-1900, אולם לא הצליח להגיע למספר המחוזות שזכה בהם ב-1896. למרות זאת, הוא זכה ב-69 מחוזות שלא זכה בהם בשתי ההתמודדויות הקודמות שלו.

ברייאן הצליח להשיג יותר קולות עבור הדמוקרטים בכל האזורים פרט לניו אינגלנד ולדרום.

בעוד שטאפט השיג 50,000 קולות יותר מרוזוולט, ברייאן הצליח להשיג כמיליון וחצי קולות יותר מאשר אלטון פארקר.

למרות ההפסד, ברייאן הצליח להפוך את המפלגה הדמוקרטית למפלגת מיעוט רצינית, שייצגה כמעט 6.5 מיליון מצביעים.

המועמד לנשיאות מפלגה מדינה כמות האלקטורים השותף מדינת השותף כמות האלקטורים של השותף
ויליאם הווארד טאפט רפובליקנית אוהיו 321 ג'יימס שרמן ניו יורק 321
ויליאם ג'נינגס ברייאן דמוקרטית נברסקה 162 ג'ון קרן אינדיאנה 162
יוג'ין דבס הסוציאליסטית אינדיאנה 0 בנג'מין הנפורד ניו יורק 0
יוג'ין צ'אפין האיסור אילינוי 0 אהרון ווטקינס אוהיו 0
תומאס היסג'ן העצמאות מסצ'וסטס 0 ג'ון גרייבס ג'ורג'יה 0
תומאס ווטסון הפופוליסטית ג'ורג'יה 0 סמואל ויליאמס אינדיאנה 0

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]