הבחירות המקדימות לנשיאות ארצות הברית 2004

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

לקראת הבחירות לנשיאות ארצות הברית בשנת 2004 התקיימו בחירות מקדימות רק במפלגה הדמוקרטית. במפלגה הרפובליקנית לא היו לנשיא ג'ורג' ווקר בוש מתחרים.

המועמדים[עריכת קוד מקור | עריכה]

התקדמות המרוץ[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתחילת 2003 המועמדים הבולטים היו:

אולם בקיץ של 2003, עם הסתבכות המלחמה בעיראק, עלה כוכבו של מושל ורמונט לשעבר, הווארד דין – המועמד הרציני היחיד, שהתנגד ליציאה למלחמה. בנוסף תרמו לנסיקתו השימוש החדשני שלו באינטרנט הן ככלי ליצירת קהילה ולמשיכת קהל שלא הצביע בעבר, והן ככלי לגיוס תרומות קטנות אך רבות. לקראת תחילת הבחירות הוא התייצב בראש הן בסקרים והן בסכום הכסף שהקמפיין שלו הצליח לגייס.

עוד מתמודד בולט שהצטרף היה הגנרל ווסלי קלארק, המפקד הכללי של נאט"ו בתקופת המלחמה בקוסובו. תפקידו כפרשן של CNN בתקופת המלחמה בעיראק תרמה לפופולריות שלו, אולם הוא היה חסר כל ניסיון פוליטי.

19 בינואר - איווה[עריכת קוד מקור | עריכה]

באיווה מתקיימות אספות בחירה (caucuses) שבוחרות צירים לוועידה המדינתית. ועידה זו בוחרת את 45 צירי המדינה לוועידה הארצית של המפלגה הדמוקרטית. בניגוד לבחירות מקדימות (פריימריז), ב"אספות בחירה" המצביעים באים ביחד, בשעה מסוימת אחה"צ לאספות שנערכות במוסדות ציבוריים ואף בבתים פרטיים בכל אזור בחירה. אחרי דיון המתכנסים מתחלקים למחנות, ועל פי החלוקה הזו קובעים את חלוקת הצירים של כל מועמד בוועידת המפלגה המדינתית.

בשבועות האחרונים לפני ההצבעה הסתמן במדינה מאבק צמוד בין דין לגפהארט, עם יתרון לדין. אולם בימים האחרונים לפני הבחירות התחזקו קרי ואדוארדס, ולבסוף ניצחו בהפרש משכנע, שמזניק את מועמדותם לקראת המשך הבחירות בניו המפשייר. גפהארט ממיזורי השכנה, היה חייב לנצח באיווה. בעקבות הפסדו פרש מהמרוץ. דין הגיע במקום שלישי די חלש, אבל יותר משפגעו בו התוצאות, פגע בו הנאום שלו בתום יום הבחירות, בו הוא הפגין עודף התלהבות שנתפס בטלוויזיה כהיסטריה וחוסר שליטה. בעקבות כך הנאום שלו קיבל את הכינוי "I have a scream" (כפרפרזה על הנאום המפורסם של מרטין לותר קינג)

תוצאות (אחוזים של הצירים לוועידה המדינתית, בסוגריים – צירים לוועידת המפלגה הארצית)

27 בינואר - ניו המפשייר[עריכת קוד מקור | עריכה]

בניו המפשייר יש בחירות מקדימות (פריימריז). אלה הפריימריז הראשונים במרוץ, והמועמדים בדרך כלל מקדישים בשנה שלפניהם זמן רב במדינה קטנה זו. ההיסטוריה מראה שבשביל לקבל את מינוי המפלגה על המועמדים לקבל את אחד משני המקומות הראשונים בבחירות אלו.

ג'ון קרי, ממסצ'וסטס, והאוורד דין מוורמונט השכנות היו חייבים להראות תוצאות טובות ולנצח בבחירות מקדימות אלה בשביל לשרוד במרוץ. ואכן קרי ניצח, תוצאה של המומנטום שצבר מאז הניצחון באיווה. דין, שתוצאות הבחירות באיווה מחקו את יתרונו בין לילה, הצליח לשפר את מעמדו - אך זה הספיק רק למקום שני די מרוחק. קלארק ואדוארדס הגיעו במקום השלישי והרביעי בצמידות, מה שאיפשר גם להם להמשיך במרוץ ולנסות להראות את כוחם בדרום ארצות הברית - משם באו.

תוצאות (באחוזים מקולות המצביעים, בסוגריים - צירים לוועידה)

3 בפברואר[עריכת קוד מקור | עריכה]

בחירות מקדימות במדינות: קרוליינה הדרומית, מיזורי, דלאוור, אוקלהומה, ואריזונה. אספות בחירה בניו מקסיקו ובדקוטה הצפונית.

המנצח הגדול היה ג'ון קרי, שהעקבות ה"מומנטום" שקיבל בבחירות בניו המפשייר, זכה בחמש מתוך שבע ההתמודדויות. מנצח נוסף היה ג'ון אדוארדס שניצח ברוב משכנע בקרוליינה הדרומית, המדינה בה נולד ומדינה שכנה למדינה אותה הוא מייצג בסנאט, והגיע במקום שני צמוד באוקלהומה. בכך הוא הוכיח את כוחו בדרום. ווסלי קלארק ניצח ברוב דחוק באוקלהומה. הווארד דין כלל לא ניסה להתמודד ברצינות, ואכן לא זכה באף מדינה ואף לא הגיע במקום שני. ג'ו ליברמן שקיווה לנצח בדלאוור, פרש בעקבות התוצאות המאכזבות .

התוצאות (אחוזים מהקולות למועמדים המובילים, ובסוגריים מספר צירים לוועידה)

קרוליינה הדרומית

  • אדוארדס - 45% (28)
  • קרי – 30% (17)

מיזורי

  • קרי - 51% (28)
  • אדוארדס – 25% (18)

דלאוור

  • קרי – 50% (14)
  • ליברמן – 11% (0)
  • אדוארדס – 11% (0)

אוקלהומה

  • קלארק - 30.8% (15)
  • אדוארדס - 30.4% (13)
  • קרי – 27% (12)

אריזונה

  • קרי - 43% (25)
  • קלארק - 27% (19)
  • דין – 14% (1)

ניו מקסיקו

  • קרי – 40% (7)
  • קלארק - 21% (5)
  • דין – 18% (3)

דקוטה הצפונית

  • קרי – 50% (10)
  • קלארק 24% (4)

7 בפברואר[עריכת קוד מקור | עריכה]

אספות בחירה במישיגן ווושינגטון .

כצפוי, ג'ון קרי ניצח גם במדינות אלה ברוב גדול, והווארד דין הגיע במקום השני.

התוצאות:

מישיגן

  • קרי - 52% (91)
  • דין - 17% (24)
  • אדוארדס - 13% (6)
  • שרפטון - 7% (7)

וושינגטון

  • קרי - 49% (47)
  • דין - 30% (29)
  • קוסיניץ' - 8% (0)

8 בפברואר[עריכת קוד מקור | עריכה]

אספות בחירה במיין.

מדינה עם אחוז גבוה של מתנגדים למלחמה בעיראק, שבה אפילו קוסיניץ' - המועמד הקיצוני ביותר בהתנגדותו למלחמה זכה באחוז נכבד מהקולות. אולם גם פה הווארד דין לא הצליח לגבור על קרי:

  • קרי - 45% (15)
  • דין - 26% (9)
  • קוסיניץ' - 16% (0)

10 בפברואר[עריכת קוד מקור | עריכה]

בחירות מקדימות בטנסי ווירג'יניה.

קרי ניצח בשתי המדינות, והוכיח שהוא מסוגל לנצח בדרום מועמדים דרומיים. אדוארדס הגיע במקום שני בשתי המדינות, ובכך הראה שהוא המועמד הדרומי המוביל. קלארק שהגיע רק למקום השלישי פרש מהמרוץ.

התוצאות:

טנסי

  • קרי - 41% (31)
  • אדוארדס - 26% (20)
  • קלארק - 23% (18)

וירג'יניה

  • קרי - 52% (54)
  • אדוארדס - 27% (28)
  • קלארק - 9% (0)

14 בפברואר[עריכת קוד מקור | עריכה]

אספות בחירה בוושינגטון הבירה ובנבדה

וושינגטון

  • קרי - 47% (9)
  • שרפטון - 20% (4)
  • דין - 18% (3)

נוואדה

  • קרי - 63% (18)
  • דין - 17% (2)
  • אדוארדס - 10% (0)

17 בפברואר[עריכת קוד מקור | עריכה]

בחירות מקדימות בוויסקונסין.

ג'ון קרי זכה בבחירות, אולם ברוב קטן מהצפוי, כאשר במקום השני הגיע ג'ון אדוארדס בתוצאה קרובה, למרות הסקרים שהראו שהוא במקום השלישי. תוצאה זו נתנה לקמפיין של אדוארדס תנופה מחודשת, והוא נשאר האלטרנטיבה היחידה לקרי.

אחרי שהווארד דין הגיע במקום שלישי מרוחק, הוא פרש מהמרוץ, אך השאיר את שמו בקלפיות, והבטיח להמשיך לקיים את הקמפיין כמנגנון לשינוי הפוליטיקה האמריקאית והמפלגה הדמוקרטית.

  • קרי - 40% (30)
  • אדוארדס - 34% (24)
  • דין - 18% (13)

27 בפברואר[עריכת קוד מקור | עריכה]

בחירות מקדימות ביוטה. אסיפות בחירה באיידהו והוואי

2 במרץ - יום שלישי הגדול[עריכת קוד מקור | עריכה]

יום שלישי הגדול הוא היום המרוכז ביותר של בחירות מקדימות, בו ההתמודדות היא על 1150 צירים (מבין 4323 הצירים בוועידת המפלגה).

בחירות מקדימות בקליפורניה, ניו יורק, ג'ורג'יה, מסצ'וסטס, מרילנד, אוהיו, קונטיקט, רוד איילנד וורמונט, ואסיפות בחירה במינסוטה.

קרי ניצח בכל המדינות למעט ורמונט, שם זכה בניצחון שהייתה לו רק משמעות סמלית, מושל המדינה לשעבר, האוורד דין, שכבר פרש מהמרוץ. בעקבות התוצאות פרש ג'ון אדוארדס מהמרוץ, וקרי הפך למעשה למועמד המפלגה.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]