הבחירות המקדימות לנשיאות ארצות הברית במפלגה הרפובליקנית 2012
הבחירות המקדימות לנשיאות ארצות הברית במפלגה הרפובליקנית התקיימו במסגרת הבחירות המקדימות לקראת הבחירות לנשיאות ארצות הברית 2012. בבחירות ניצח מיט רומני, שנבחר למועמד המפלגה הרפובליקנית לנשיאות ארצות הברית.
תוצאות[עריכת קוד מקור | עריכה]
במסגרת ההתמודדות התקיימו 56 מערכות בחירות במדינות ארצות הברית ומחוזותיה. בבחירות ניצח מיט רומני לאחר ניצחונות שעתידים להבטיח לו את תמיכתם של 1,524 צירים, ובכך עבר את סף 1,144 הצירים הדרושים כדי לזכות במועמדות המפלגה הרפובליקנית לבחירות לנשיאות ארצות הברית.
סיכום כללי[עריכת קוד מקור | עריכה]
| מועמד | קולות | אחוזים | צירים | מדינות שניצח |
|---|---|---|---|---|
| מיט רומני | 9,685,780 | 50.50% | 1,524 | 43 (כולל 4 טריטוריות + וושינגטון הבירה) |
| ריק סנטורום | 3,909,621 | 21.79% | 261 | 11 (פרש מהמרוץ) |
| ניוט גינגריץ' | 2,718,937 | 14.46% | 142 | 2 (פרש מהמרוץ) |
| רון פול | 2,049,410 | 10.90% | 154 | 1 (כולל טריטוריה אחת) |
בתחילת מערכת הבחירות הצטייר מיט רומני כמועמד המוביל מהאגף הפחות שמרני של המפלגה. מולו התייצבו מספר מועמדים שנתמכו על ידי החוגים השמרניים כתנועת מסיבת התה. ההובלה של אגף זה עברה ממועמד למועמד, כשבשלבים שונים אנשים שלא תפסו תפקידים פוליטיים משמעותיים הובילו בסקרים. כך היו המובילים השונים מישל בקמן, הרמן קיין, ריק פרי, ריק סנטורום וניוט גינגריץ'.
באסיפות הבחירה באיווה שהתקיימו ב-4 בינואר 2012 התמודדו 12 מועמדים. ג'ון האנטסמן החליט להימנע מלהשקיע כספים וזמן בהתמודדות באיווה, לאחר שראה שסיכויו בסקרים נמוכים. לפיכך החליט למקד את מאמציו במדינות הבאות. תוצאות ההתמודדות היו צמודות ביותר: בתחילה הוכרז מיט רומני כזוכה, לאחר שלפי הספירה עקף את ריק סנטורום בשמונה קולות. ה"ניצחון" במדינה הראשונה חיזק את רומני שאף ניצח בפריימריז בניו המפשייר. אולם כעבור ימים אחדים ולאחר שהתקיימה ספירה חוזרת התברר כי סנטורום הוא זה שניצח בבחירות בהפרש של 34 קולות. הישגו של סנטורום בולט במיוחד בהתייחס להערכה כי הוא לא נחשב למועמד בעל סיכויים גבוהים. לאחר היוודע התוצאות הודיעה מישל בקמן, שזכתה בכחמישה אחוזים מהקולות, על פרישתה מהמירוץ.
בפריימריז בניו המפשיר, שהתקיימו ב-10 בינואר 2012, ניצח מיט רומני. רומני היה מושלה של מסצ'וסטס, שכנתה של ניו המפשיר, ונחשב מועמד מוביל גם בסקרים שקדמו לבחירות. ריק פרי בחר לדלג על המדינה ולהשקיע את מאמציו בקרוליינה הדרומית. מי שהשקיע מאמצים רבים במדינה היה ג'ון האנטסמן, שהגיע למקום השלישי בלבד וצבר כ-17 אחוזים מהקולות. בעקבות חוסר הצלחתו הודיע האנטסמן ב-16 בינואר 2012 שלא ימשיך במירוץ והביע את תמיכתו ברומני.
שיעור ההצבעה היה הגבוה ביותר בתולדות הבחירות המקדימות במדינה.
לקראת הפריימריז בקרוליינה הדרומית ב-21 בינואר 2012, ב-19 בינואר 2012, ערב הבחירות המקדימות בדרום קרוליינה, הודיע ריק פרי על פרישתו מהמירוץ, והעביר את תמיכתו למועמד ניוט גינגריץ'. גינגריץ' ניצח בבחירות בקרוליינה הדרומית וגרף 23 צירים. רומני זכה בשני צירים.
ב-10 באפריל פרש ריק סנטורום מהמירוץ, וב-2 במאי הודיע ניוט גינגריץ' על פרישתו. בכך הותירו את מיט רומני להיות המועמד המוביל לנשיאות המפלגה הרפובליקנית.
ב-29 במאי הבטיח מיט רומני את מועמדתו לאחר שניצח בטקסס.
לוח זמנים[עריכת קוד מקור | עריכה]
במהלך מערכת הבחירות התקיימו שורה של עימותים (דיבייט) בין המועמדים.
הבחירות במדינות ארצות הברית[עריכת קוד מקור | עריכה]
| ינואר 2012 (4) פברואר 2012 (6) מרץ 2012 (22) | אפריל 2012 (9) מאי 2012 (7) יוני 2012 (6) |
הוועידה הרפובליקנית הלאומית החלה ב-27 באוגוסט 2012 בטמפה שבפלורידה.
מתמודדים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- מיט רומני, המושל לשעבר של מסצ'וסטס.
-
מיט רומני, המושל לשעבר של מסצ'וסטס.
.jpg)
מתמודדים שפרשו מהבחירות[עריכת קוד מקור | עריכה]
מועמדים שפרשו לפני תחילת הפריימריז
- גארי ג'ונסון, המושל לשעבר של ניו מקסיקו.[1] פרש ב-28 בדצמבר 2011 כדי להתמודד במסגרת המפלגה הליברטיאנית.
- הרמן קיין, איש העסקים ומגיש תוכניות רדיו מג'ורג'יה. פרש ב-3 בדצמבר 2011 עקב הפרסומים נגדו בדבר הטרדות מיניות.[2]
- טים פולנטי, המושל לשעבר של מינסוטה. פולנטי היה מהמועמדים הבולטים בהתמודדות, פרש ב-14 באוגוסט 2011[3]
מועמדים שפרשו במהלך הפריימריז
- מישל בקמן, חברה בבית הנבחרים מטעם המחוז השישי של מדינת מינסוטה. פרשה ב-4 בינואר 2012 בעקבות תוצאות הפריימריז באיווה.[4]
- ג'ון האנטסמן, שגריר ארצות הברית לשעבר בסין והמושל לשעבר של יוטה. פרש ב-16 בינואר 2012.[5]
- ריק סנטורום, הסנאטור לשעבר של פנסילבניה. פרש ב-10 באפריל 2012 למרות שהיה מתמודד שהפתיע במספר רב של מדינות. הכריז על תמיכתו במיט רומני.[6]
- ריק פרי, מושל טקסס. פרש ב-19 בינואר 2012.[7]
- ניוט גינגריץ', יושב ראש בית הנבחרים לשעבר מג'ורג'יה. פרש ב-2 במאי 2012 לאחר שזכה בשתי מדינות.[8]
- פרד קרגר, יועץ פוליטי יהודי
-
מישל בקמן, חברת בית הנבחרים ממינסוטה. -
איש העסקים ומגיש תוכניות הרדיו הרמן קיין מג'ורג'יה. -
טים פולנטי, המושל לשעבר של מינסוטה. -
גארי ג'ונסון, המושל לשעבר של ניו מקסיקו. -
ג'ון האנטסמן, שגריר ארצות הברית לשעבר בסין והמושל לשעבר של יוטה. -
-
ריק סנטורום, סנאטור לשעבר מפנסילבניה. -
ניוט גינגריץ', יושב ראש בית הנבחרים לשעבר מג'ורג'יה. -
רון פול, חבר בית הנבחרים מטקסס.
מועמדים בולטים שהודיעו כי לא יתמודדו[עריכת קוד מקור | עריכה]
- שרה פיילין, המושלת לשעבר של אלסקה והמועמדת לתפקיד סגנית הנשיא ב-2008[9]
- רודי ג'וליאני, ראש העיר לשעבר של ניו יורק.
- ג'ון בולטון, שגריר ארצות הברית באומות המאוחדות לשעבר ממרילנד.
- כריס כריסטי, מושל ניו ג'רזי
- מייק האקבי, מושל ארקנסו לשעבר
- מיץ' דניאלס, מושל אינדיאנה
- היילי ברבור, מושל מיסיסיפי
- דונלד טראמפ, איש עסקים
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- אמיר שילה, רפובליקנים 2012: הלו, מישהו פה רוצה להיות נשיא?, באתר וואלה!, 21 במאי 2011
- מערכת וואלה!, בחירות 2012: קיין ופולנטי בפנים, דניאלס בחוץ, באתר וואלה!, 22 במאי 2011
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ Ex-N.M. governor Gary Johnson announces for president
- ^ רויטרס, הלחץ עשה את שלו: הרמן קיין פרש מהמירוץ לנשיאות ארה"ב, באתר nana10, 4 בדצמבר 2011
- ^ יצחק בן-חורין, וושינגטון, טים פולנטי פרש מהמירוץ הרפובליקני לנשיאות, באתר ynet, 14 באוגוסט 2011
- ^ יצחק בן-חורין, וושינגטון, קורבן ראשון לפריימריז: בקמן פרשה מהמרוץ, באתר ynet, 4 בינואר 2012
- ^ ואז נותרו 5: ג'ון האנטסמן פורש, יתמוך ברומני, באתר וואלה!, 16 בינואר 2012
- ^ Santorum endorses one-time rival Romney - Yahoo! News, Yahoo! News, 8 במאי 2012
- ^ מושל טקסס ריק פרי הכריז רשמית: אתמודד על נשיאות ארה"ב, באתר ynet, 13 באוגוסט 2011
- ^ גינגריץ' פרש מהמרוץ לנשיאות: אשאר אזרח פעיל, באתר ynet, 2 במאי 2012
- ^ סוכנויות הידיעות, פיילין הודיעה: אני לא מתמודדת לנשיאות, באתר nrg, 6 באוקטובר 2011