הבחירות הכלליות בניו זילנד 2017
| |||||||||||
| הבחירות הכלליות בניו זילנד 2017 | |||||||||||
| 23 בספטמבר 2017 | |||||||||||
| שיעור ההצבעה | 79.8% | ||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
|
| ||||||||||
| מועמד | ביל אינגליש | ג'סינדה ארדרן | |||||||||
| מפלגה | המפלגה הלאומית | מפלגת הלייבור | |||||||||
| מספר הקולות | 998,813 | 776,556 | |||||||||
| מספר המושבים | 58 | 45 | |||||||||
| שינוי במושבים | 
|
| |||||||||
| אחוזים | 46.03% | 35.79% | |||||||||
 | |||||||||||
| הזוכה: המפלגה הלאומית | |||||||||||
הבחירות הכלליות בניו זילנד התקיימו ב-23 בספטמבר 2017 ובמהלכן נבחר הפרלמנט ה-52 של ניו זילנד.
המפלגה הלאומית שלטה בניו זילנד מאז 2008, בממשלת מיעוט ונסמכה על תמיכת בני המאורי ומפלגות קטנות. בראשות המפלגה (והממשלה), עמד לראשונה ביל אינגליש, שמונה להחליף את ג'ון קי, ב-12 בדצמבר 2016 לאחר שהאחרון התפטר.
המפלגה הלאומית איבדה מושב אחד ושמרה על מעמדה בתור המפלגה הגדולה ביותר. מנגד, מפלגת הלייבור הגדילה את כוחה וסיימה במקום השני. לאחר משא ומתן קואליציוני של כחודש הצליחה להרכיב ממשלה בראשות מנהיגת המפלגה ג'סינדה ארדרן.
שיטת הבחירות[עריכת קוד מקור | עריכה]
|
71 מתוך 120 מחברי הבית נבחרים ישירות במחוזות הבחירה והשאר נבחרים מתוך רשימות מועמדים מפלגתיות. אי לכך, שיטת הבחירות היא יחסית ומעורבת. הבחירות בניו זילנד הן כלליות; כלומר, כל אזרח ניו זילנדי מעל גיל 18 (למעט אסירים), רשאי להצביע.
לוח זמנים[עריכת קוד מקור | עריכה]
הבחירות הכלליות לפרלמנט בניו זילנד נערכות אחת לשלוש שנים. הבחירות הקודמות נערכו ב-20 בספטמבר 2014.[1]
לפי החקיקה, המושל הכללי מנפיק צו הוראה לקיום בחירות, שבוע לאחר פיזור הפרלמנט.[2][3][4].
ב-1 בפברואר 2017, ראש הממשלה ביל אינגליש הודיע כי הבחירות ייערכו ב-23 בספטמבר.[5] לראשונה מאז 1975 עמדו בראשות שתי המפלגות הגדולות במדינה מנהיגים חדשים במקביל.
לוח הזמנים של הבחירות, כפי שהוכרז על ידי ועדת הבחירות המרכזית, הוא כדלהלן:[6]
| 1 בפברואר 2017 | ראש הממשלה ביל אינגליש מכריז על קיום בחירות ב-23 בספטמבר |
| 23 ביוני 2017 | תקופת פרסומי המודעת לבחירות יוצאת לדרך |
| 22 ביולי 2017 | מסתיימת תקופת פרסום המודעות לבחירות |
| 17 באוגוסט 2017 | ישיבתו האחרונה של הפרלמנט ה-51 |
| 22 באוגוסט 2017 | הפרלמנט ה-51 מפוזר בטקס קצר[7] |
| 23 באוגוסט 2017 | המושל הכללי מורה רשמית לוועדת הבחירות המרכזית לערוך את הבחירות הפרלמנטריות מסעות הבחירות יוצאים לדרך יחד עם תעמולת הבחירות בטלוויזיה |
| 28 באוגוסט 2017 | היום האחרון לרישום מועמדים למפלגות |
| 29 באוגוסט 2017 | היום האחרון לרישום מועמדים.[8] |
| 30 באוגוסט 2017 | משוחררים פרטי המועמדים ועמדות הבחירה |
| 6 בספטמבר 2017 | נפתחת ההצבעה מחוץ לניו זילנד |
| 11 בספטמבר 2017 | נפתחת הצבעה מוקדמת |
| 22 בספטמבר 2017 | ההצבעה המוקדמת מסתיימת; כך גם ההצבעה מחוץ לניו זילנד. היום האחרון לרישום מצביעים. נאסר על תעמולת בחירות |
| 23 בספטמבר 2017 | יום הבחירות – עמדות הבחירה וקלפי נפתחות מפורסמות תוצאות מדגם ראשוניות |
| 7 באוקטובר 2017 | הכרזת התוצאות הרשמיות |
| 12 באוקטובר 2017 | פרסום רשימת חברי הפרלמנט |
מפלגות[עריכת קוד מקור | עריכה]
| מפלגה ומנהיג(ים) | אידאולוגיה | בחירות קודמות | ||
|---|---|---|---|---|
| אחוזים | מושבים | |||
| המפלגה הלאומית | ביל אינגליש | קונסרבטיזם, ליברליזם מסורתי | 47.04 | 60 |
| מפלגת הלייבור | ג'סינדה ארדרן | סוציאל-דמוקרטיה | 25.13 | 32 |
| מפלגת הירוקים | ג'יימס שו | פוליטיקה ירוקה, איכות הסביבה | 10.70 | 14 |
| ניו זילנד תחילה | וינסטון פיטרס | שמרנות, לאומיות, פופוליזם | 8.66 | 11 |
| המפלגה המאורית | טה אורורואה פלאבל / מראמה פוקס | זכויות המיעוטים | 1.32 | 2 |
| איגוד הצרכנים ומשלמי המיסים | דייוויד סימור | ליברליזם מסורתי, ליברטריאניזם, קונסרבטיזם | 0.69 | 1 |
| עתיד מאוחד | דמיאן לייט | ליברליזם חברתי, צנטריזם | 0.22 | 1 |
| המפלגה השמרנית | ליטון בייקר | שמרנות | 3.99 | – |
| מפלגת האינטרנט | סוזי דוסון | רפורמה בזכויות הפרט, חירות הפרט ופיתוח ממשל אלקטרוני | 1.42 | – |
| תנועת מאנה | הון הראווירה | זכויות המאורים | 1.42 | – |
| מפלגת הקנביס | ג'ף לי | לגליזציה של הקנביס | 0.46 | – |
| תנועת חרם 1080 | מייק דאונארד / ביל וואלאס | 0.21 | – | |
| המפלגה הדמוקרטית לאשראי חברתי | סטפני דה רויטר | אשראי חברתי, דמוקרטיה כלכלית, לאומנות שמאלנית | 0.07 | – |
| מפלגת ההזדמנויות | גארת' מורגן | צנטריזם, סביבתנות | לא הוקמה | – |
| מפלגת השוליים | דייוויד היינס / אלן סימונס | לא הוקמה | – | |
| מפלגת העם | רושאן נהוריה | זכויות מיעוט | לא הוקמה | – |
תוצאות[עריכת קוד מקור | עריכה]
|
|
|
|
| מימין לשמאל: ביל אינגליש, ג'סינדה ארדרן וג'יימס שו | ||
| שיוך מפלגתי | מושבים | |
| המפלגה הלאומית | 58 | |
| מפלגת הלייבור | 45 | |
| ניו זילנד תחילה | 9 | |
| מפלגת הירוקים של ניו זילנד | 7 | |
| איגוד הצרכנים ומשלמי המיסים | 1 | |
| סה"כ |
120 | |
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
אתר האינטרנט הרשמי של ועדת הבחירות המרכזית של ניו זילנד- מידע על הליך הבחירות באתר ועדת הבחירות המרכזית
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ "New Zealand Election Results". Electoral Commission. נבדק ב-21 בספטמבר 2014.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Electoral Act 1993, Sec. 125". Legislation.co.nz. 17 באוגוסט 2011. אורכב מ-המקור ב-2011-09-28. נבדק ב-5 בדצמבר 2011.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "General election key dates". אורכב מ-המקור ב-2014-08-26. נבדק ב-2017-09-07.
- ^ "Electoral Act 1993, Sec. 139". Legislation.co.nz. 17 באוגוסט 2011. אורכב מ-המקור ב-2012-01-14. נבדק ב-5 בדצמבר 2011.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Live: Prime Minister Bill English unveils date for 2017 general election". Stuff.co.nz. 1 בפברואר 2017.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ "2017 General Election timetable". Electoral Commission. אורכב מ-המקור ב-2017-05-01. נבדק ב-3 במאי 2017.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Watch the dissolution of Parliament on Tuesday 22 August". New Zealand Parliament. 15 באוגוסט 2017. נבדק ב-15 באוגוסט 2017.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ "Party Secretary Handbook: General Election" (PDF). אורכב מ-המקור (PDF) ב-2017-08-21. נבדק ב-2017-09-07.
 מערכות בחירות בניו זילנד
| |
|---|---|
|