הבחירות הכלליות באיטליה, 2018
| |||||||||||
| הבחירות הכלליות באיטליה, 2018 | |||||||||||
| 4 במרץ 2018 | |||||||||||
|
| ||||||||||
| מועמד | לואיג'י די מאיו | מתאו רנצי | |||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| מפלגה | תנועת חמשת הכוכבים | המפלגה הדמוקרטית | |||||||||
הבחירות הכלליות באיטליה התקיימו ב-4 במרץ 2018, אחרי פיזור הפרלמנט האיטלקי על ידי נשיא איטליה סרג'ו מטרלה, ב-28 בדצמבר 2017.[1]
הבוחרים באיטליה בחרו את 630 חברי בית הנבחרים ו-315 חברי הסנאט של הרפובליקה עבור הפרלמנט האיטלקי ה-18, מאז 1948. על פי התוצאות הראשוניות, תנועת חמשת הכוכבים הפכה למנצחת הגדולה, כשהיא גורפת תמיכה של יותר מ-30% בעוד המפלגה הדמוקרטית עם 22%, כאשר קואליציית השמאל-מרכז, בראשות המפלגה הדמוקרטית, התרסקה, בעוד קואליציית המרכז-ימין גרפה כ-37%, עדיין לא הרוב הדרוש, לצורך הקמת ממשלה יציבה (מפלגתו של ברלוסקוני, פורצה איטליה, גרפה 14% בלבד). בבחירות ניכר ניצחון המפלגות הפופוליסטיות (תנועת חמשת הכוכבים והליגה), לעומת תבוסה למפלגות המסורתיות.[2][3]
קואליציות ומפלגות[עריכת קוד מקור | עריכה]
| קואליציה | מפלגה | אידאולוגיה | מנהיג | ||
|---|---|---|---|---|---|
| המפלגה הדמוקרטית (PD) | סוציאל-דמוקרטיה | מתאו רנצי | |||
| עוד אירופה (+E) | ליברליזם | אמה בונינו | |||
| יחד (I) | פרוגרסיביזם | ז'וליו סנטגאטה | |||
| הרשימה האזרחית העממית (CP) | פופולריזם | באטריס לורנצין | |||
| מפלגת דרום טירול העממית–המפלגה האוטונומית של דרום טירול | אזוריות ואוטונומיה | פיליפ אצ'מר | |||
| עמק אאוסטה (VdA) | אזוריות | אלסיה פברה | |||
| פורצה איטליה (FI) | שמרנות ליברלית | סילביו ברלוסקוני | |||
| הליגה (לשעבר הליגה הצפונית) (L) | פופוליזם | מתאו סלביני | |||
| אחי איטליה (FdI) | שמרנות לאומנית | ג'ורג'ה מלוני | |||
| איתנו עם איטליה (NcI) | דמוקרטיה נוצרית | רפאל פיטו | |||
| תנועת חמשת הכוכבים (M5S) | פופוליזם | לואיג'י די מאיו | |||
| חופש ושוויון (LeU) | סוציאל-דמוקרטיה | פייטרו גראסו | |||
| המפלגה הרפובליקנית–הברית העממית הליברלית (PRI–ALA) | ליברליזם | קוראדו ספונארו | |||
| הכוח לעם (PaP) | קומוניזם | ויולה קארופלו | |||
| CasaPound (CPI) | נאו-פשיזם | סימון די סטפאנו | |||
| אנשי המשפחה (PdF) | קונסרבטיזם סוציאלי | מריו אדינולפי | |||
| המפלגה הקומוניסטית (PC) | קומוניזם | מרקו ריצו | |||
| איטליה לאיטלקים (IaI) | נאו-פשיזם | רוברטו פיורה | |||
| למען השמאל המהפכני (PuSR) | קומוניזם | מרקו פראנדו | |||
| פי עשרה טוב יותר (10VM) | ליברליזם | אנדריאה דוסי | |||
| הרשימה העממית לחוקה (LdP) | מאבק בשחיתות | אנטוניו אינגרויה | |||
תוצאות[עריכת קוד מקור | עריכה]
 | ||||||||||||||
| קואליציה | מפלגה | יחסי | תוצאות | מצביעי חו"ל | סך מושבים |
+/– | ||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| קולות | % | מושבים | קולות | % | מושבים | קולות | % | מושבים | ||||||
| קואליציית הימין-מרכז | הליגה (L) | 18.28 | 37.52 | |||||||||||
| פורצה איטליה (FI) | 14.31 | |||||||||||||
| אחי איטליה (FdI) | 4.27 | |||||||||||||
| איתנו עם איטליה (NcI) | 1.19 | |||||||||||||
| סך מושבים | ||||||||||||||
| תנועת חמשת הכוכבים (M5S) | 31.33 | 31.63 | ||||||||||||
| המפלגה הדמוקרטית (PD) | 19.49 | 23.47 | ||||||||||||
| עוד אירופה (+E) | 2.41 | |||||||||||||
| יחד (I) | 0.54 | |||||||||||||
| הרשימה העממית (CP) | 0.49 | |||||||||||||
| מפלגת דרום טירול העממית–מפלגת האוטונומיה של דרום טירול | 0.46 | |||||||||||||
| מספר מושבים | ||||||||||||||
| חופש ושוויון (LeU) | 3.21 | 3.32 | ||||||||||||
| סך הכל | 315 | – | ||||||||||||
לאחר הבחירות[עריכת קוד מקור | עריכה]
החוקה האיטלקית אינה מגדירה מגבלת זמן לכינון ממשלה קואליציונית, אך פרשנים פוליטיים העריכו כי נשיא איטליה יפזר את הפרלמנט באוגוסט 2018 אם לא תוצג ממשלה עד אז,[4] ברם כבר ב-7 במאי הנשיא הכריז כי ניסיון הרכבת הממשלה נכשל. תנועת חמשת הכוכבים והליגה הסכימו לערוך בחירות חדשות ב-8 ביולי 2018.[5][6][7]
למרות זאת המאמצים להרכבת ממשלה נמשכו, וב-13 במאי 2018 נדמה היה שהמפלגות הגיעו לקראת הסכמה על תוכנית ממשלתית והרכבת ממשלה,[8][9] אך למחרת ב-14 במאי הם פגשו את הנשיא והודיעו כי התקשו להכריע בזהות ראש ממשלת איטליה הבא. הנשיא העניק להם 48 שעות אחרונות. לשם השגת הסכמה, ולא - תערכנה בחירות.[10]
בסופו של דבר הבחירות נמנעו ברגע האחרון עם ההכרזה על מינויו של ג'וזפה קונטה לתפקיד ראש ממשלת איטליה, אך היה צורך לעבור משוכה נוספת במחלוקת על זהות שר האוצר. ג'וזפה קונטה מינה את פאולו סבונה לתפקיד אך הנשיא סרג'יו מטרלה התנגד למינוי שר אוצר התומך בפרישת איטליה מגוש האירו. בעקבות זאת קונטה הודיע לנשיא כי הוא מוותר על מלאכת ניסיון הקמת הממשלה,[11][12] אך בסופו של דבר הושגה פשרה בדמותו של ג'ובאני טריה כשר אוצר, ואילו סבונה ישמש כשר לעניינים אירופיים.[13] בעקבות כך מונה ג'וזפה קונטה לראש ממשלה.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- רן אברמסון, באיטליה המיואשת, גם ברלוסקוני נראה כמו אופציה סבירה, באתר כלכליסט, 4 במרץ 2018
- סביונה מאנה, "איטליה הולכת לקלפי, לבחור עתיד לא ברור", באתר הארץ, 4 במרץ 2018
- יוסי בר, "איטליה לא מאמינה: הימין הקיצוני ניצח וברלוסקוני חטף סטירה", באתר מעריב אונליין, 5 במרץ 2018
- ליאל מגן, הבחירות באיטליה: הבוחרים הענישו את השמאל שהפך לימין, באתר "שיחה מקומית", 6 במרץ 2018
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ סעיף 60 ו-61 בחוקת איטליה
- ^ Ynet, מפלגת חמשת הכוכבים האיטלקית זכתה בכ-30% מהמושבים בפרלמנט, באתר כלכליסט, 5 במרץ 2018ֿ
- ^ אסף אוני, "איטליה: הישגים חסרי תקדים לפופוליסטים ולימין הקיצוני", באתר גלובס, 5 במרץ 2018
- ^ "L'analisi/19 marzo: Di Maio si apre a dialogo, Colle dà tempo ma a luglio è deadline - Politica". 11 במרץ 2018.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Staatspräsident erklärt Regierungsbildung für gescheitert". DIE ZEIT. 7 במאי 2018.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Regierungsbildung ist gescheitert – Italien steht vor Neuwahlen". Handelsblatt. 7 במאי 2018.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Giorgio, Massimiliano Di. "Italy repeat election looms in July as parties still far apart". U.K.
- ^ Italy’s populist 5 Star, League parties reach deal on government program
- ^ ברלוסקוני ויתר, ובאיטליה נערכים לממשלה בהובלת הימין הקיצוני ומפלגה פופוליסטית
- ^ באיטליה מתקשים להגיע להכרעה על זהות רה"מ, וייתכן כי בחירות חדשות כבר בפתח
- ^ המיועד לתפקיד ראש ממשלת איטליה ויתר על המאמצים להקים ממשלה
- ^ איטליה: הרכבת הממשלה נכשלה, צפויות בחירות
- ^ ממשלה פופוליסטית תושבע היום באיטליה