הבאזאר בתבריז
 | |||
| סמטה למכירת שטיחים בבאזאר | |||
 אתר מורשת עולמית | |||
|---|---|---|---|
| |||
| מידע כללי | |||
| סוג |
סימן נוף, קניין תרבותי, באזאר  | ||
| כתובת |
תבריז | ||
| מיקום |
מחוז תבריז | ||
| מדינה |
 איראן | ||
| הקמה ובנייה | |||
| תקופת הבנייה | ? – המאה ה־18 | ||
| תאריך פתיחה רשמי |
המאה ה־18 | ||
| חומרי בנייה |
לבנה, מלט | ||
| סגנון אדריכלי |
אדריכלות קאג'ארית, Zand architecture, אדריכלות ספאווית | ||
| מידות | |||
| שטח |
28.9733 הקטאר | ||
| קואורדינטות | 38°04′51″N 46°17′32″E / 38.080772222222°N 46.292286111111°E | ||
 | |||
  | |||
הבאזאר בתבריז (בפרסית: بازار تبریز, תעתיק: Bāzār-e Tabriz) הוא באזאר בעיר תבריז שבאיראן, והוא אחד הבאזארים העתיקים ביותר במזרח התיכון, ואחד הבאזארים המקורים הגדולים ביותר בעולם. ביולי 2010 הוכרז הבאזאר כאתר מורשת עולמית על ידי אונסק"ו.
תיאור[עריכת קוד מקור | עריכה]
השטח שהוכרז בתבריז כאתר מורשת עולמית מורכב מלב הבאזאר ההיסטורי, המסגד הכחול שהיה מקושר ללב הבאזאר באמצעות שלושה באזארים משניים, ובאזאר סורקהאב שהוא אחד הבאזארים הקדומים ביותר בתבריז שעדיין קיימים. במתחם הבאזאר יש סוגים אחדים של מבנים:
- ח'אנות (خان): מתחמים גדולים עם חצר מרכזית המוקפת בשורת חדרים שבה ניתן לאחסן סחורות ולשכן אנשים. הח'אנות היו האזורים שתוכננו בצורה המפורטת ביותר כיוון שבהם בוצעה הפעילות המורכבת ביותר. כיום יש בתבריז 26 ח'אנות שעדיין פעילים.
- טימצ'ות (تیمچه): מבנים שמבחינת צורתם דומים לח'אנות, אך בניגוד להם אין בהם אזור מגורים. הטימצ'ות מקורות, לרוב על ידי גגות עם קמרונות, ותפקידן העיקרי היה אחסון, אזור מסחר לסחורות היקרות יותר, ונקודת הכניסה לח'אנות. במשך השנים זוהו בבאזאר 20 טימצ'ות, וביניהן טימצ'ת מוצאפארי שבה נסחרו שטיחים וטימצ'ת אמיר שבה נערך הסחר בזהב ובתכשיטים.
- ראסתה (راسته): שני טורי חנויות המסודרות במקביל זו לזו מתחת לשביל מקורה בגג. הראסתה של באזאר תבריז נבנו בשורות מקבילות מכיוון צפון לכיוון דרום, והן חוברו בראסתה מקבילות שניצבו לעומתן.
- צ'ארסוק (چارسوق): צומת קמרונית מקורה של שתי ראסתות ניצבות. בבאזאר קיימים ארבעה צמתים כאלה.
- דאלאן (دالان): סמטה מקורה המחברת שתי ראסתות או את החלק החיצוני והחלק הפנימי של הבניינים, והיו בה גם חנויות שמכרו סחורות מגוונות. קיימות 21 דאלאנות בבאזאר של תבריז.
- באזארצ'ה (بازارچه): באזאר קטן ששירת רק את אחד מרובעי העיר, אך נחשב תמיד לחלק מהבאזאר הגדול כיוון שנבנה ליד שערי הכניסה לעיר והיה מחובר אליו. במשך השנים זוהו בתבריז שמונה באזארים כאלה.
מלבד המבנים הללו היו בבאזאר גם בית קירור אחד, חמישה בתי ספר, חמישה חמאמים, 28 מסגדים, שלוש ספריות וחמישה בתי ספר. שני המסגדים הראשיים הם מסגד ג'אמע והמסגד הכחול. מסגד ג'אמע נבנה לפני המסגד הכחול, אך הוא נחרב ברעידת אדמה ונבנה מחדש. אף על פי כן נותרה בו כתובת בכתב כופי, המתוארכת לתקופת השושלת האילח'אנית. המסגד הכחול זכה לשמו כיוון שאריחי הפסיפס שלו הם בצבע כחול. גם הוא נפגע ברעידת האדמה שהחריבה את מסגד ג'אמע, ונבנה מחדש לאחר מכן.
מאז הקמתו התבססה פעילות הבאזאר על מערכת חברתית ומקצועית בעלת ארבעה חלקים: מסחר, תחבורה פנימית, ביטחון וממשל. באזור המסחרי בוצעו פעילויות רבות שהיו חיוניות כגון מכירות סיטונאיות או מכירות קמעוניות. האזור המנהלי הכיל שירותים שונים כגון בנקים וסדנאות עבודה. כיום הבאזאר משמש גם לעריכת טקסים דתיים. הידוע מביניהם הוא טקס יום העשוראא, שבו הסוחרים מפסיקים לעבוד למשך 10 ימים ובתוך הבאזאר נערכים טקסים דתיים.
היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
העיר תבריז שימשה כבירת הממלכה לסירוגין במאה ה-12 ובמאה ה-13, ולאחר שהמונגולים בראשות הולגו ח'אן החריבו את בגדאד ב-1258 זכתה תבריז למעמד בכיר יותר כמרכז סחר אזורי. העיר הייתה בשיא פריחתה החברתית והכלכלית בין 1316 ל-1331, והיא זכתה לתיאורים מחמיאים בכתביהם של נוסעים ידועים בני התקופה כגון אבן בטוטה ומרקו פולו.
מיקומה האסטרטגי של העיר סייע לה לשגשג גם לאורך המאה ה-15, ובין תחילת פריחתה למאה ה-15 היא שימשה נקודת מעבר לשיירות רבות שנעו מכיוון מערב ומכיוון דרום לכיוון מזרח, וזאת בנוסף לפיתוח תעשיות כגון תעשיית הטקסטיל ומדיניות מיסוי נוחה. ב-1258 הוקם הסאהב-אבאד, שהיה אזור פתוח טקסי שהיה מוקף במבנים החשובים ביותר בתבריז באותה עת. סאהב-אבאד שימש גם לעריכת מצעדים צבאיים וגם כאתר כנסים. בראשית המאה ה-16 נבחרה תבריז כבירת האימפריה הספווית, והעיר הפכה לאחד ממרכזי הממשל החשובים של האימפריה הספווית. האימפריה הייתה נתונה לאיום עות'מאני, וכתוצאה מכך הוחלט להעביר את עיר הבירה לקזווין ובהמשך לאספהאן. בהמשך המאה ה-16 וגם במאה ה-17 הפכה תעשיית הייצור המקומית ליותר מגוונת, וכללה בין היתר גם הכנת סבונים, אריגה, וייצור נשק. נפח הפעילות המסחרית גדל אף הוא.
האימפריה הרוסית כבשה את העיר ב-1826, אך היא חזרה לשלטון פרסי כעבור שנתיים בלבד. במאה ה-19 הועבר המרכז הממשלתי מסאהב-אבאד, ומיקומו החדש היה בקרבת שער אאלה דרומית לנהר מֶהְרָאן. על שטחו של סאהב-אבאד הוקמה כיכר סאהב-אול-אמר, ומסגד ג'אמע שוקם. הבאזאר ספג נזקים כבדים כתוצאה משיטפון שפקד את המקום ב-1871. לצורך עבודות השיפוץ נערכו סקר ומיפוי של הבאזארים, ותוצאותיהם השתמרו מאז. לאחר מכן החלו עבודות השיפוצים.
ב-1906, במהלך המהפכה החוקתית הפרסית, נסגר הבאזאר ותושבי תבריז הפגינו נגד הממשלה במחאה על כך שהשאה חתם על החוקה החדשה והפרלמנט הראשון כונס. בהמשך המאה ה-20 נסללו בתבריז דרכים רחבות יותר, וכתוצאה מכך נותק הקשר בין לב הבאזאר לבין חלקים אחרים שלו. מאז שנות ה-80 נערכו בבאזאר עבודות שיפוץ אחדות במסגד ג'אמע, במסגד הכחול ובמבנים מסחריים אחדים.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
 | |
|---|---|
|