האי וייט (ניו זילנד)

האי וייט
מידע כללי
סוג הר	הר געש פעיל
גובה	321 מ'
שטח	3.25 קמ"ר
מדינה	ניו זילנד
מיקום	ביי אוף פלנטי
אורך הרכס	2.5 ק"מ
מספר הר געש	241040
קואורדינטות	37°31′12″S 177°10′57″E / 37.52°S 177.1825°E
	(למפת ניו זילנד רגילה) אוקלנד ולינגטון גיזברן טאורנגה דנידין ואנקה קווינסטאון כרייסטצ'רץ' אינברקרגיל ים טסמן האי וייט

האי וייט / ואקאארי (באנגלית: Whakaari / White Island) הוא אי געשי פעיל, הממוקם במפרץ פלנטי 48 קילומטרים מהחוף המזרחי של האי הצפוני של ניו זילנד.

הר געש שכבתי אנדזיטי זה הוא הר הגעש הפעיל ביותר בניו זילנד^[2].

האי נוצר על ידי פעילות געשית מתמשכת במהלך 150,000 השנים האחרונות^[2]. מהר הגעש משתחרר גז געשי באופן רציף לפחות מאז שהתגלה האי על ידי ג'יימס קוק בשנת 1769^[2].

נכון ל-2019 משמש האי בעיקר כאתר תיירות ומחקר. הפעילות התכופה של הר הגעש והגישה הקלה אליו מושכת מדענים וולקנולוגים כמו גם תיירים רבים.

גאוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

צורת האי עגולה, קוטרו 2 קילומטרים. גובהו של הר הגעש 321 מטרים מעל פני הים^[2], ואולם זה קצה העליון של הר הגעש, שגובהו 760 מטרים מעל קרקעית הים^[2].

שטחו של האי 3,250 דונמים.

וולקנולוגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

האי הוא חלק מהחגורה הגעשית של טאופו. התפרצויותיו גרמו לקילוחי לבה ולפליטת אפר געשי.

וולקנולוגים מנטרים בקביעות את פעילות הר הגעש באמצעות מצלמות מעקב. על קירות המכתש הותקנו מתקני מדידה ובהם מגנטומטרים וציוד סייסמוגרף להתראות מפני רעידות אדמה והתפרצויות.

התפרצויות גדולות בשנים 1981–1983 שינו חלק ניכר מנוף האי והרסו את יער עצי הפוהוטוקווה הנרחב שהיה באי. המכתש הגדול שנוצר באותה תקופה יצר אגם לוע שמפלסו משתנה באופן משמעותי מעת לעת.

במרץ 2000 הופיעו שלושה פתחי גזים קטנים במכתש הראשי והחלו להתפרץ אפר געשי שכיסה את האי. התפרצות ב־27 ביולי 2000 כיסתה את האי בבוץ וסקוריה ומכתש חדש הופיע.

בין יולי לאוגוסט 2012 הראה הר הגעש סימנים של פעילות מוגברת עם עליית רמות הגזים העולים מתוך המכתש ועליית מפלס האגם. ב־5 באוגוסט 2012 התרחשה התפרצות קלה. מאז התרחשו התפרצויות נוספות.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מקור השם[עריכת קוד מקור | עריכה]

שמו המאורי של האי הוא 'טה פויה או ואקארי', שמשמעו 'הר הגעש הסוער'.

הוא קיבל את השם "האי הלבן" על ידי קפטן קוק ב־1 באוקטובר 1769, ייתכן בשל הקיטור הלבן שנבע ממנו^[2], לחלופין, ייתכן שהוא רומז על מצבורי הגואנו שכיסו את האי פעם. קוק לא ציין כי מדובר בהר געש, וייתכן שלא הבחין בכך.

מכרות הגופרית[עריכת קוד מקור | עריכה]

נעשו ניסיונות באמצע שנות השמונים של המאה התשע עשרה, משנת 1898 עד 1901, ובשנים 1913 עד 1914, לכרות גופרית באי, עת שהאי היה בבעלות ג'ון וילסון^[3]. הכרייה נעצרה בספטמבר 1914, כשחלק משולי המכתש המערבי התמוטט ויצר להאר שהרג את כל עשרת העובדים, שנעלמו ללא עקבות. רק חתול המחנה שרד, ונמצא כמה ימים אחר כך על ידי ספינת האספקה שהגיעה.

בשנת 1923 שוב נעשה ניסיון לכרייה, על אף האסון מ-1914. הכורים בנו את בקתותיהם על חלק השטוח של האי (ולא במכתש הגעשי).

התפרצות 2019[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב־9 בדצמבר 2019 בשעה 2:11 אחר הצהריים לפי שעון ניו זילנד, התפרץ ההר^[4], בעת שבאי היו 47 תיירים^[5]. 22 אנשים נהרגו בהתפרצות, כאשר גופות שניים מההרוגים לא אותרו וההערכה היא כי הן נסחפו לים. תשעה מההרוגים מתו מפצעיהם בבתי החולים^[6]. שאר הפצועים פונו לבית חולים באמצעות מסוקים וסירות, כשהם סובלים מכוויות קשות^[7].

שמורת טבע (אזור עופות חשוב)[עריכת קוד מקור | עריכה]

האי זוהה כאזור עופות חשוב (אנ') על ידי ארגון BirdLife International בגלל מושבת הרבייה שלו, המונה כ-3,000 זוגות של עופות מהמין סולה אוסטרלית.

תיירות[עריכת קוד מקור | עריכה]

האי הוא בבעלות פרטית^[2]. הוא הוכרז כשמורת טבע פרטית בשנת 1953^[2]. מבקרים אינם יכולים לבקר באי בלא אישור (בהתאם לחוק השמורות משנת 1977^[8]). חברות תיירות מארגנות ביקורים באי^[2].