האימפריה הדנית
| |||
| ממשל | |||
|---|---|---|---|
| משטר | מונרכיה אבסולוטית | ||
| ראש מדינה | מלך | ||
| שפה נפוצה | דנית | ||
| עיר בירה | קופנהגן | ||
| היסטוריה | |||
| הקמה | |||
| תאריך הקמה | 1536 | ||
| פירוק | |||
| תאריך פירוק | 1953 | ||
| ישות קודמת |
ממלכת נורווגיה  איחוד קאלמאר | ||
| ישות יורשת |
 דנמרק | ||
| כלכלה | |||
| מטבע | ריקסדאלר | ||
| שונות | |||
 | |||
  | |||
.svg)
האימפריה הדנית החלה את דרכה בתחילת המאה ה-13, כשקיבלה דנמרק את השליטה על אסטוניה. לאחר האיחוד עם נורווגיה, קיבלה דנמרק-נורווגיה את השליטה על כל הקולוניות הוותיקות של נורווגיה - גרינלנד, איי פארו, אורקני, שטלנד ואיסלנד. במאה ה-17, לאחר אבדות טריטוריאליות בחצי האי הסקנדינבי, דנמרק-נורווגיה החלה לפתח מושבות, מבצרים ועמדות מסחר באפריקה, בקריבים ובהודו. כריסטיאן החמישי, מלך דנמרק היה הראשון לפתח את מדיניות המסחר שמעבר לים, כחלק מגל המרקנטיליזם שסחף את אירופה באותה התקופה. ב-1620 הקימה דנמרק את המושבה הראשונה - טרנקובאר או סרנגמבדי, הנמצאת על חופה הדרומי של הודו. השריד האחרון של האימפריה, שהיה גם הטריטוריה הגדולה בה, היא גרינלנד, שזכתה בשלטון עצמי ב-1953, ומאז היא אזור אוטונומי במדינה הדנית. איי פארו קיבלו אוטונומיה מדנמרק ב-1948.
הודו[עריכת קוד מקור | עריכה]
דנמרק החזיקה במספר מושבות קטנות ועמדות מסחר לאורך תת-היבשת ההודית מהמאה ה-17 עד למאה ה-19. מושבות אלו נמכרו בסופו של דבר לאימפריה הבריטית, שהפכה לכוח המרכזי באזור. מושבת טרנקובאר (כיום טהאראנגמבאדי (אנ')) השתייכה לדנמרק במשך 225 שנה עד שנמכרה לבריטניה ב-1845. ב-1755 דנמרק רכשה את העיירה סרמפור, ומאוחר יותר את אחנה ופירפור. ב-1829 הוקמה אוניברסיטה דנית בסרמפור, וזו קיימת עד היום. ערים אלו נמכרו גם הן לבריטניה ב-1845. עוד ניסיון דני לקולוניזציה היה באיי ניקובר.
האיים הקריבים[עריכת קוד מקור | עריכה]
דנמרק יישבה את האיים סנט תומאס וסנט ג'ון, ורכשה את סנט קרואה מצרפת ב-1773. כלכלת האיים נתבססה בעיקרה על קני סוכר. האיים נודעו כאיי הודו המערבית הדנים ולבסוף נמכרו לארצות הברית ב-1917 במחיר של 25 מיליון דולר. הדנים רצו להיפטר מהאיים בשל התדרדרות הכלכלה בהם. ארצות הברית קיוותה להשתמש באיים כבסיס ימי. מ-1917 האיים נודעו כאיי הבתולה האמריקאים.
אפריקה[עריכת קוד מקור | עריכה]
דנמרק החזיקה במספר נקודות מסחר ובארבעה מבצרים לאורך חוף הזהב במערב אפריקה, באזור גאנה של היום. שלוש נקודות המסחר היו מבצר פרדניקסבורג, מבצר כריסטיאנבורג שנכבש משוודיה ופרדריקסבורג שהיה לבסיס הכוחות הדנים באפריקה ושימש כמרכז לסחר בעבדים לטובת איי הודו המערביים הדנים. המבצרים היו מבצר פרינסטנסן שנבנה בשנת 1784, מבצר אגוסטבורג מ-1787, מבצר פריאדנסבורג ומבצר קונגנסטן. דנמרק מכרה את המבצרים לבריטניה בשנת 1850. כיום נותרו ממבצרים אלו רק הריסות, למעט מבצר כריסטיאנבורג המשמש כיום כמבנה מגורים.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- רשימה של קולוניות דניות (באנגלית)
.svg){kind=small}
