דרי (צפון אירלנד)

**דרי**
Doire
Derry/Londonderry
	סמל דרי סמל דרי
מדינה	הממלכה המאוחדת
אומה	צפון אירלנד
פרובינציה	אלסטר
מחוז	מחוז לונדונדרי
רשות מחוקקת	Derry City and Strabane District Council
שטח	387 קמ"ר
אוכלוסייה	‏
‑ בעיר	85,016 (2008)
‑ במטרופולין	237,000
‑ צפיפות	271 נפש לקמ"ר
קואורדינטות	54°59′30″N 7°20′30″W / 54.991666666667°N 7.3416666666667°W
אזור זמן	UTC
	https://www.derrystrabane.com/
	מפת מיקום; מפה מפורטת; (למפת הממלכה המאוחדת רגילה) לונדון בלפסט אדינבורו ליברפול ברמינגהאם ניוקאסל מנצ'סטר לידס פורטסמות' קארדיף גלאזגו פלימות' האוקיינוס; האטלנטי; הים; הצפוני; תעלת; למאנש; האוקיינוס; האטלנטי; צרפת אירלנד איי; שטלנד; אורקני האיים; ההברידיים; דרי

המונח "לונדונדרי" מפנה לכאן. אם הכוונה למשמעות אחרת, ראו לונדונדרי (פירושונים).

דרי (באנגלית: Derry; באירית: Doire) או לונדונדרי (Londonderry) היא עיר בצפון אירלנד, במחוז לונדונדרי. החלק העתיק מוקף החומות שוכן על הגדה המערבית של נהר הפויל, אך בהווה העיר מתפרסת על שתי הגדות, המקושרות ביניהן בצמד גשרים.

דרי סמוכה לגבול עם הרפובליקה של אירלנד ומהווה מרכז עירוני לצפון מחוז דניגול ומחוז לונדונדרי. היא העיר השנייה בגודלה בצפון אירלנד ויש בה נמל תעופה.

שם העיר[עריכת קוד מקור | עריכה]

שם העיר הוא נושא למחלוקת בין לאומנים (מרביתם קתולים) לתומכי איחוד (יוניוניסטים, ברובם פרוטסטנטים). "דרי" הוא השם השגור בפי הראשונים, בעוד "לונדונדרי" הוא השם המועדף על האחרונים באופן רשמי בשיחות פוליטיות, על אף שרבים מהיוניוניסטים קוראים אף הם לעיר "דרי" בשיחה רגילה.

הסימון הברור ביותר למבקר המצביע על מחלוקת זו הוא שלטי הדרכים. אלו המצביעים על העיר מתוך הרפובליקה של אירלנד נושאים את הכיתוב "דרי", אך באלו מעבר לגבול כתוב "לונדונדרי". אין זה מחזה נדיר לראות שלטי דרכים כאלו שעברו השחתה והקידומת "לונדון", המייצגת את הבריטים, נמחקה מהם בתרסיס צבע בידי לאומנים.

מועצת העיר נשלטת בידי מפלגות לאומניות, ואלו שינו את שם המועצה רשמית ל"מועצת העיר דרי", הצעות הפשרה המשולבת "דרי/לונדונדרי" היא השם המקובל מזה עשור, למרות התנגדות בראשית. שדר הרדיו המקומי, ג'רי אנדרסון, שעודד את הרעיון כונה בלגלוג "ג'רי/לונדונג'רי". שיטה מקומית נוספת לעקיפת המחלוקת היא כתיבת השם "ל-דרי" ( "L'Derry" באנגלית).

השם "דרי" עצמו הוא גרסה אנגלית של "Doire" - "חורש אלונים". לאחר שהעיר חודשה בסיוע תרומות מלונדון בעבור מתיישבים אנגלים וסקוטים, הוספה לה הקידומת "לונדון", אשר אינה מקובלת על הלאומנים, כאמור.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

דרי/לונדונדרי היא אחד האתרים בהם קיים היישוב הרצוף הוותיק ביותר באירלנד. העדויות הראשונות הן למנזר מהמאה השישית לספירה, אך אלפי שנים לפני כן כבר חיו בני אדם במקום, וממצאים פרהיסטוריים עדיין מתגלים בדרי^[1].

על פי האגדה, מקים המנזר היה הקדוש האירי קולומבה (קולמקיל, 521–597). קדוש זה הקים מנזרים רבים באירלנד ובריטניה אך אין זה וודאי שהקים גם את המנזר בדרי, אף על פי שמנזר זה השתייך בוודאות לקבוצת כנסיות שראו בו את מנהיגן הדתי. כנסיית המנזר שרדה עד המאה השבע עשרה, והייתה מקום התפילה הראשון של המתיישבים מלונדון שבנו את העיר המבוצרת.

הויקינגים הפליגו בוודאות בנהרות ואגמי האזור, אך דרי חמקה מפשיטות ההרס והביזה שלהם. תור הזהב של העיר הגיע במאות ה-12 וה-13 כששושלת מק'לוקלן התיישבה במקום. תחת שליטתם העיר פרחה, האוכלוסייה גדלה והוקמו בניינים חדשים רבים. עם שקיעת השושלת (שבניה טענו לכתר אירלנד כולה) שקעה גם העיר והפכה ליישוב חסר חשיבות מיוחדת.

במחצית השנייה של המאה ה-16, המלכה אליזבת הראשונה ניסתה לכבוש את פרובינציית אלסטר, החלק היחיד מאירלנד שלא היה עדיין תחת שליטה אנגלית. האנגלים הקימו לראשונה נקודת משמר בשנת 1566, אך זו שרדה שנים ספורות בלבד. ב-1600 נשלח חיל משמר חדש בזמן "מלחמת תשע השנים" כנגד הרוזנים הגאלים או'ניל ואו'דונל. בפעם זו האנגלים הצליחו להחזיק בדרי, ועם סיום הקרבות ב-1603 הקימו ישוב סחר קטן שניתן לו מעמד של עיר. בשנת 1608 הותקף היישוב הקטן על ידי סר קאהיר או'דוהרטי (תומך לשעבר של האנגלים באלסטר) ונמחה למעשה מעל פני האדמה.

מתקפה זו באה לאחר "מנוסת הרוזנים" שבה האו'דונלים והאו'נילים, עם תומכיהם, נמלטו ליבשת אירופה. אלסטר נותרה ללא הנהגה וכך המלך החדש בלונדון, ג'יימס הראשון יזם יישוב של אנגלים וסקוטים נאמנים לכתר באלסטר, אלו היו פרוטסטנטים, בניגוד למקומיים האירים הקתולים. אלו הקימו את היישוב המבוצר מעבר לנהר הפויל, מול היישוב הישן שנחרב וקראו לעיר "לונדונדרי" כהוקרה לתורמים מלונדון שעזרו להם. העיר שהקימו הייתה היהלום בכתר היישוב האנגלי, ותוכננה לפי העקרונות המתקדמים ביותר של אותה תקופה, בשילוב חומת אבן ועפר מאסיבית. זו הייתה העיר מוקפת החומה האחרונה שנבנתה באירלנד, והיחידה שחומותיה שרדו בשלמותן.

אחד מהבניינים החשובים שהוקמו בתקופה זו הוא קתדרלת סנט קולומב (1633) שהיא הקתדרלה הפרוטסטנטית הראשונה שהוקמה באי אירלנד.

בסוף המאה השבע עשרה היו בדרי רק כ-2000 תושבים, ועדיין הייתה זו העיר הגדולה ביותר באלסטר בהפרש ניכר. כמו יתר ערי בריטניה ואירלנד, העיר סבלה ממהומות בשנות הארבעים של המאה השבע עשרה, ובשנת 1649 אף צרו על העיר פרסביטריאנים סקוטים שהיו נאמנים למלך צ'ארלס הראשון.

ב-18 באפריל 1689, במהלך קרבותיו של ג'יימס השני בניסיונו לכבוש חזרה את כתרו, הגיע ג'יימס לעיר ודרש ממנה להיכנע בפניו. דרישה זו נדחתה ואף נורו לעבר המלך יריות מצד המגנים. המסורת העממית מספרת כי הנערים המשרתים הם אלו שהספיקו להגיף את שערי העיר ולהצילה.

בעקבות הודעת "אין כניעה" זו, החלו כוחות היעקוביטים במצור המפורסם על דרי, שנמשך 105 יום של הפגזות תותחים מתמידות, בשילוב עם רעב ומחלות. גם בקרב הצרים על העיר מתו אלפים על חומות העיר ומחוצה להן. לבסוף, בסוף חודש יולי, ספינת תגבורת הצליחה להבקיע את המחסום שהונח על נהר הפויל. המצור הסתיים אך נתן את אותותיו במנהגי העיר עד היום.

העיר נבנתה מחדש במהלך המאה ה-18, ובתים ג'ורג'יאניים רבים מתקופה זו עדיין עומדים על תילם. ג'ורג' ברקלי, אחד מהפילוסופים החשובים של אירלנד, היה איש הדת הבכיר של דרי מ-1724 ועד 1733. בתקופה זו גם נבנה הגשר הראשון על הפויל ב-1790.

בשנים לאחר מכן היה הנמל שבעיר נקודה חשובה למהגרים אירים לצפון אמריקה, שחלק מהם יסדו ערים בשם זהה בניו המפשייר. תעשיית הטקסטיל בעיר התפתחה משמעותית ונוצר מרכז של מסילות ברזל בעמק הפויל.

במאה ה-20[עריכת קוד מקור | עריכה]

במהלך מלחמת העצמאות האירית, האזור סבל מאלימות, שנבעה בחלקה ממלחמת הגרילה שהתחוללה בין הצבא האירי הרפובליקני לכוחות הבריטיים, אך גם הושפעה מלחצים כלכליים וחברתיים. עד אמצע 1920 היו בעיר מהומות עדתיות קשות. חיים רבים אבדו ובנוסף קתולים ופרוטסטנטים רבים גורשו מבתיהם במהלך התסיסה הקהילתית הזו. לאחר אלימות של שבוע, הושגה משא ומתן על שביתת נשק על ידי פוליטיקאים מקומיים משני הצדדים.

בשנת 1921, בעקבות האמנה האנגלו-אירית וחלוקת אירלנד וצפון אירלנד, הפכה העיר לעיר גבול, מופרדת מחלק גדול מהעורף הכלכלי המסורתי שלה במחוז דונגל.

בשנת 1932 נחתה בעיר אמיליה ארהארט, לאחר שהייתה האישה הראשונה שחצתה את האוקיינוס האטלנטי בטיסת יחיד.

במהלך מלחמת העולם השנייה היה לעיר חלק חשוב במערכה באוקיינוס האטלנטי. ספינות מהצי המלכותי, הצי המלכותי הקנדי וחילות אחרים של בעלות הברית הוצבו בעיר וצבא ארצות הברית הקים בה בסיס. למעלה מ-20,000 חיילי הצי המלכותי, 10,000חיילי הצי המלכותי הקנדי ו-6,000 אנשי צי ארצות הברית הוצבו בעיר במהלך המלחמה. הנוכחות האמריקנית בעיר הייתה תוצאה של הסכם סודי בין האמריקנים והבריטים לפני כניסת האמריקנים למלחמה. זה היה בסיס הצי האמריקאי הראשון באירופה, והמסוף לשיירות אמריקאיות בדרך לאירופה.

החל מסוף שנות ה-60 העיר הייתה מוקד של הסכסוך בצפון אירלנד, ששיאן הגיע ביום ראשון, ה-30 בינואר 1972 (אשר כונה לאחר מכן יום ראשון העקוב מדם), בו נורו למוות 13 בני אדם על ידי חיילים בריטים במהלך מצעד לזכויות האדם באזור בוגסייד בעיר. 13 איש נוספים נפצעו ואחד מהם מת מפצעיו^[2]. בעקבות הסכסוך סבלה העיר מאבטלה גבוהה ומפגיעה במבנים ותשתיותי^[1].

במהלך הסכסוך כיסו ציורי קיר גדולים את קירות רבים מבתים בעיר. ציורים המתארים תמונות של דיכוי בריטי, סיסמאות, סמלים לאומניים וסמלים של "ארגוני מדוכאים" אחרים (כגון אש"ף) מהצד הקתולי לעומת ציורי מאורעות היסטוריים, הנצחת חללים וסיסמאות שכנגד מהצד הפרוטסטנטי.

בסך הכול גבה הסכסוך את חייהם של 227 מתושבי העיר. בעקבות הסכם יום שישי הטוב שנחתם באפריל 1998^[3], קיבלה העיר חבילת סיוע מהממשלה הבריטית וממשלת ארצות הברית לטובת פרויקטים הקשורים לבניית תשתיות, כולל תשתית כבישים שתוביל לעיר, ובניית כביש עוקף להקלה על התנועה^[1].

במאה ה-21[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 2001, במסגרת תהליך השלום בצפון אירלנד, הוקמה ועדת חקירה לאירועי "יום ראשון העקוב מדם", החיילים שפתחו באש באירוע חויבו להופיע בפני בית הדין בעיר^[4]. ביוני 2010, התפרסם דו"ח חקירה שכנה את פעולות הצבא הבריטי "חסרות הצדקה" וקובע כי 13 האזרחים שנהרגו באותו יום היו חפים מפשע. ראש הממשלה דייוויד קמרון אמר לפרלמנט כי "מה שקרה אסור היה שיקרה מעולם", והודה כי ממצאי הדו"ח "מזעזעים", והתנצל על האירועים^[5]. בעקבות הדו"ח הוחלט להגיש תביעה נגד החיילים, אך לבסוף רק חייל בריטי אחד הועמד למשפט^[6].

הסכם השלום הפסיק את האלימות אך לא הביא לפיוס בין הצדדים. בגדה המערבית של הפויל מתגורר הרוב הקתולי, ובגדה המזרחית המיעוט הפרוטסטנטי, והמגע בין הקהילות מינימלי.