דרום רונלדסיי
 | |
| נתונים גאוגרפיים | |
|---|---|
| מיקום |
האוקיינוס האטלנטי  |
| קואורדינטות | 58°47′00″N 2°57′00″W / 58.783333333333°N 2.95°W |
| שטח | 49.8 קילומטר רבוע |
| אורך | 12 קילומטר |
| רוחב | 8.5 קילומטר |
| נתונים מדיניים | |
| מדינה |
 הממלכה המאוחדת |
| אוכלוסייה | 909 |
| עיר ראשית |
St Margaret's Hope |
  | |
דרום רונלדסיי (באנגלית: South Ronaldsay) הוא אי בקבוצת האיים הדרומית של איי אורקני, בצפונה של סקוטלנד בממלכה המאוחדת.
גאוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
שטחו של האי כ-50 קמ"ר, והוא הרביעי בגודלו שבין איי אורקני (אחרי מיינלנד, הוי וסנדיי). נכון לשנת 2001 התגוררו באי 854 תושבים.
האי נמצא דרומית לאי מיינלנד ומקושר אליו בדרך העוברת מעל מחסומי צ'רצ'יל (הדרך מקשרת את האי אל האיים בוריי, גלימס הולם ולם הולם). כמו כן מעבורות מקשרות את היישוב בורוויק שבאי לג'ון או גרואוטס שבסקוטלנד, ומהיישוב סנט מרגרטס הואופ (St Margaret's Hope) לגרילז ביי שבסקוטלנד.
סנט מרגרט הואופ הוא היישוב השלישי בגודלו באיי אורקני, והוא נקרא על שם מרגרט, העלמה מנורווגיה, ויורשת העצר לכתר הסקוטי, אשר נפטרה באי בהיותה בת שבע.
הנקודה הגבוהה ביותר באי היא גבעת וורד (Ward Hill), שגובהה 118 מטרים מעל פני הים. שם זה הוא שם נפוץ באיי אורקני לגבעה הגבוהה ביותר בכל אי (כך לדוגמה גבעת וורד שבהוי היא הנקודה הגבוהה ביותר באיים), ומשמעות השם "אזהרה" - בשל השימוש שנעשה בראשי הגבעות להדלקת אורות אזהרה.
היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
התקופה הנאוליתית[עריכת קוד מקור | עריכה]
באי התגלו שרידים רבים של התיישבות מהתקופה הנאוליתית. הידוע שבין השרידים הוא "קבר הנשרים" שהתגלה על ידי רונלד סימיסון (Ronald Simison) בשנת 1948 בדרום מזרח האי. באתר התגלו 16,000 עצמות אדם ו-725 עצמות של עיטם לבן-זנב (Haliaeetus albicilla). האתר שימש לקבורת תושבי האיים במשך למעלה מ-1,000 שנה. הארכאולוגים סבורים כי הגופות הושארו באוויר הפתוח, למאכל על ידי עופות דורסים, ורק לאחר שהבשר נאכל מן הגופה הונחו העצמות בקבר[1]. ממצא נוסף מהתקופה הנאוליתית הוא מבנה התל השרוף של לידל - מעגלי שהתגלה בלידל (Liddle) בשנת 1972. מבנה זה שימש לבישול מזון, ואפיין את שיטת הכנת המזון בתקופת הברונזה באורקני[2].
התיישבות ויקינגית וסקוטית[עריכת קוד מקור | עריכה]
על פי עדויות משנת 1627, היו באי תשע כנסיות. שמות הכנסיות מלמדים את ההיסטוריונים שהיישוב הנוצרי באי קדם לכיבוש האי על ידי הויקינגים. השמות שתועדו הם: כנסיית אנדרוז הקדוש בוונדוויק (Sant Androis at Woundwick), גבירתנו של הלקרו (Our Ladieat Halcro), קולמיס הקדוש בלוך בורוויק (Sant Colmis at Loch of Burwick) קפלת רויד בסנדוויק (Ruid chappell), טולה הקדוש בויידוול (Sant Tola), קולם הקדוש בהוקסלי (Sant Colme), מרגרט הקדושה בהופ (Sant Margrat in the Howp), קולמייס הקדוש בגרימנס (Sant Colmeis in Grymnes) וכנסיית ניניאן הקדוש בסטואו (Sant Ninian in Stow). שרידי כנסיות אלה לא נשתמרו עד ימינו.
תיאורים משלהי המאה ה-17 מציינים כי האי פורה, ומכוסה שדות דגנים, וכן כי מתגוררים בו אנשים רבים.
בשלהי המאה ה-18 חולק האי לשני מחוזות כנסייתיים: מחוז סנט פיטר'ז (St. Peter’s) - שכלל את שני השלישים הצפוניים של האי, ומחוז סנט מרי'ז (St. Mary’s), שכלל את השליש הדרומי של האי. כנסית סנט פיטר'ז (כנסיית פטרוס הקדוש) מופיעה במפה משנת 1654 מעשה ידי וילם בלאו. ככל הנראה כנסייה זו נבנתה בשנת 1642. תיעוד משנת 1793 מציין כי מהכנסייה נותרו קירותיה בלבד, אולם הכנסייה תוקנה בשנת 1801 לערך.
במהלך המאה ה-19 התבססה כלכלת האי על דייג המליחים, והעיר סנט מרגרט' הופ (התקווה של מרגרט הקדושה - St Margaret's Hope) הפכה למרכז סחר של איי אורקני הדרומיים. בשנת 1890 היו בעיר 20 חנויות.
שלטון מקומי[עריכת קוד מקור | עריכה]
האי מהווה חלק ממחוז השלטון המקומי "מזרח המיילנד, דרום רונלדסיי ובוריי" אותו מייצגים שלושה נבחרים בלתי מפלגתיים למועצה המקומית של האיים.
