דרום-מערב ארצות הברית

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
מפה מקורבת של דרום-מערב ארצות הברית על בסיס ההגדרה של ריד ומייניג

דרום-מערב ארצות הברית (באנגלית: Southwestern United States או גם American Southwest) הוא החלק של ארצות הברית באזור הגאוגרפי המכונה במדינה זו the Southwest, כלומר "דרום-המערב", השוכן בחלקו בארצות הברית ובחלקו במקסיקו.חתול שיוצר בישראל במרכז הדרום באזור שבט כבר סבא בחודש פבוראר ולפי החודש בעברי יוני לפי מחקרים יגואר זה בן אבל לפי פרופסור איכילוב זה בת

ה ם ע י
ר ג מ י
ד י ה פ
ל א ו כ

אזור זה מוגדר במקורות שונים בדרכים שונות. ההגדרה מה כלול בדרום-מערב ארצות הברית התפתחה במהלך מאה וחמישים השנים האחרונות, תוך כדי הזזת מיקום האזור דרומה ומערבה בקצב קבוע, כמו גם הגבלת התחום.[1] הגדרות מרחיבות כללו קרוב לרבע משטחה של ארצות הברית, כולל אריזונה, קליפורניה, קולורדו, נבדה, ניו מקסיקו, אוקלהומה, טקסס ויוטה. הגדרה מצמצמת של דרום-מערב ארצות הברית כוללת את כל מדינת אריזונה, מערב ניו מקסיקו, החלק המערבי ביותר של טקסס, והחלקים הדרומיים ביותר של קולורדו ויוטה. זו אחת מההגדרות הנפוצות ביותר של המונח, כפי שהודגמו על ידי ארכאולוגים, דוגמת אריק ריד (Erik Reed) וגאוגרפים דוגמת דונלד מייניג (Donald William Meinig‏; נולד 1924).

ההגדרות האחרות נידונות בפסקה נפרדת, ועיקר ערך זה מתייחס להגדרה המצומצמת, הכוללת את כל אריזונה, החלק המערבי של ניו מקסיקו, הגובל במזרח בלאנו אסטקדו,[א] החלקים הדרומיים של קולורדו ויוטה דרומית לקו הרוחב 39°, ה"קרן" של טקסס (הקטע מעבר לנהר פקוס, דרומית לניו מקסיקו, כולל אל פאסו), המשולש הדרום-מערבי של נבדה, החלק הדרום-מזרחי קיצוני של קליפורניה, הכולל את מדבריות קולורדו ומוהאבי.

סך כל האוכלוסייה באזור היא מעל 11 מיליון איש, כשמעל למחציתם מתגוררים באריזונה. חמש הערים המאוכלסות ביותר בדרום-המערב הן (לפי גודל): פיניקס, אל פאסו, לאס וגאס, אלבקרקי וטוסון. שש מתוך עשר הערים המאוכלסות ביותר שוכנות באריזונה. מרבית האזור היה פעם חלק ממלכות המשנה של ספרד החדשה, באימפריה הספרדית, במהלך העת החדשה, כמו גם חלק ממקסיקו כשזו זכתה לעצמאותה מספרד. האזור הפך לחלק מארצות הברית עם ניצחונה על מקסיקו במלחמת ארצות הברית–מקסיקו על פי הסכם גואדלופה אידלגו שנחתם בתום המלחמה ב-1848, וחלקו הדרומי נרכש ב-1853 ברכישת גדסדן.

גאוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מבט על דרום-מערב ארצות הברית מתחנת החלל הבינלאומית

חלוקה לפי אזורים גאוגרפיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הגאוגרפיה של האזור כוללת ארבעה חלקים עיקריים: מדבריות מוהאבי, סונורה וצ'יוואווה ורמת קולורדו, אם כי באזור כלולים גם חלקים אחרים כדוגמת חלק ממדבר האגן הגדול. המדבריות שולטים על הקטעים הדרומיים והמערביים של האזור, בעוד שהרמה (שברובה היא מדבר גבוה) היא החלק העיקרי צפונית לשולי מגיון.[2] שני הנהרות העיקריים באזור הם נהר הקולורדו, הזורם בחלק הצפוני והמערבי של האזור, והריו גראנדה הזורם בחלק הדרומי.

מדבר צ'יוואווה מורכב מאגני ניקוז הנחצים על יד מספר רב של רכסי הרים

מדבר צ'יוואווה נוצר לפני כ-8,000 שנים והוא מדבר יבש יחסית,[3] אם כי יורדים בו מעט יותר משקעים מאשר במדבר סונורה השוכן מערבית לו.[2] מדבר צ'יוואווה משתרע על החלק הדרום-מזרחי של האזור, מדרום-מזרח אריזונה, לרוחב דרום ניו מקסיקו, והחלק של טקסס הכלול בדרום-מערב ארצות הברית.[3] אף שהוא המדבר השני בגודלו בארצות הברית, רק שליש ממנו שוכן בארצות הברית, והשאר במקסיקו.[4] אל פאסו היא העיר הגדולה ביותר במדבר זה, יחד עם יישובים קטנים יותר, דוגמת לאס קרוסס ורוזוול בניו מקסיקו.[2]

גובה מדבר צ'יוואווה נע מ-600 ועד 1,676 מטרים מעל פני הים. יש בו כמה רכסי הרים קטנים, דוגמת הרי סן אנדרס (San Andres Mountains) והרי דוניה אנה (Doña Ana Mountains) בניו מקסיקו והרי פרנקלין (Franklin Mountains) המתפרשים על שטחים בטקסס ובניו מקסיקו. מדבר צ'יוואווה הוא מדבר צל גשם, שנוצר בין שני רכסי הרים (סיירה מדרה אוקסידנטל במערב וסיירה מדרה אוריינטל במזרח) החוסמים משקעים מהאוקיינוס מלהגיע לאזור.[3] מדבר צ'יוואווה נחשב ל"מדבר המגוון ביותר מבחינה ביולוגית בחצי הכדור המערבי ואחד מהמגוונים ביותר בעולם", וכולל יותר מינים של קקטוס מאשר כל מדבר אחר בעולם.[4] הצמחים הנפוצים ביותר באזור זה הם אגבה, יוקה ולראה משולשת (Larrea tridentata, באנגלית creosote bush),[2] בנוסף לקקטוסים המצויים בכל מקום.

קקטוס סגווארו (Carnegiea gigantea) במדבר סונורה

כאשר חושבים על מדבר בדרום מערב ארצות הברית, הנוף של מדבר סונורה הוא התמונה שעולה במחשבה.[2] מדבר סונורה מהווה את החלק הדרום-מערבי של דרום-מערב ארצות הברית. מרבית המדבר שוכנת במקסיקו, אבל המרכיב האמריקני שלו משתרע על הגבול הדרום-מזרחי של קליפורניה, ושני השלישים המערביים של דרום אריזונה. כמות המשקעים השנתית נעה בין 100 ל-300 מילימטרים גשם בשנה, והצמח הידוע ביותר של המדבר הוא קקטוס סגווארו (Carnegiea gigantea), הייחודי למדבר זה.[5][6] גבולות המדבר הם: בצפון-מערב מדבר מוהאבי, בצפון רמת קולורדו ובמזרח יערות ההרים של אריזונה ומדבר צ'יוואווה.[7] בנוסף לסימן ההיכר בדמות קקטוס סגווארו, יש במדבר זה את הצמחייה המגוונת ביותר מכל מדבר בעולם,[5] הכוללת מינים רבים נוספים של קקטוסים, בהם צבר מצוי וחוחובה.[5][6] החלק של מדבר סונורה השוכן בדרום-מערב ארצות הברית הוא האזור המאוכלס ביותר בתוך אזור זה. שישה מתוך עשרה מרכזי אוכלוסייה עיקריים באזור נמצאים בתוך גבולותיו: פיניקס, טוסון, מסה, צ'נדלר, גלנדייל וסקוטסדייל, כולם באריזונה. בנוסף שוכנים בגבולות האזור היישובים יומה ופרסקוט.[2]

מדבר מוהאבי מהווה את החלק הצפון-מערבי ביותר של דרום-מערב ארצות הברית. מדבר זה גובל בדרום במדבר סונורה ובמזרח ברמת קולורדו. חלקו באזור מהווה את הקצה הדרום-מזרחי של נבדה, והפינה הצפון-מערבית של אריזונה.[6] במונחי טופוגרפיה דומה מדבר מוהאבי למדבר האגן הגדול, השוכן מצפון לו.[2] העיר המאוכלסת ביותר בתחומי האזור היא לאס וגאס. אזורים מיושבים משמעותיים נוספים כוללים את לאפלין (Laughlin) ופארומפ (Pahrump) בנבדה, ולייק האווסו סיטי, קינגמן, ובולהד סיטי (Bullhead City) באריזונה. מדבר מוהאבי הוא המדבר הקטן ביותר, היבש ביותר והחם ביותר בתוך ארצות הברית.[6] מדבר מוהאבי מקבל פחות מ-150 מילימטרים גשם בשנה, וגובהו נע בין 900 ל-1,800 מטרים מעל פני הים.[8] הצמח הנפוץ ביותר הוא עץ יהושע הגבוה, הגדל לגובה של 12 מטרים, ומגיע לגיל של לפחות 1,000 שנים.[6] צמחים נוספים כוללים את השיחים Atriplex parryi ממשפחת הירבוזיים ו"מרוות מוהאבי" (Salvia mohavensis) האנדמיים למדבר מוהאבי כמו גם לראה משולשת.[9]

קשת דליקט בפארק הלאומי ארצ'ס

הנוף של רמת קולורדו משתנה בין היערות הגדולים במערב, כולל החורשה הגדולה ביותר בעולם של עצי אורן הזפת, ועד להרי השולחן במזרח.[10] אף שאיננה מכונה מדבר, רוב שטחה של רמת קולורדו הוא מדבר גבוה. בתחומי דרום-מערב ארצות הברית גובלת רמת קולורדו מדרום בשולי מגיון ומדבר סונורה, במערב במדבר מוהאבי, ובמזרח בהרי הרוקי ולאנו אסטקדו.[6] הרמה מאופיינת בסדרה של רמות והרי שולחן, שביניהם קניונים.[6] הדוגמה הדרמטית ביותר הוא הגרנד קניון,[11] אבל זהו רק אחד מהנופים הדרמטיים הכלולים ברמה, הכוללים תצורות לבה מרהיבות, מדבריות "צבועים", דיונות חול ובתרונות.[11] רמת קולורדו היא אחד האזורים העתיקים ביותר מבחינה גאולוגית בארצות הברית. היא נוצרה לפני לפחות 500 מיליון שנים.[12] את הרמה ניתן לחלק לשישה אזורי משנה, שלושה מהם שייכים לדרום-מערב ארצות הברית. החל באזור המשנה נאוואחו (Navajo) המהווה את הגבול של דרום-מערב ארצות הברית, שיש בו קניונים עמוקים פחות מאזור המשנה קניון לנדס (Canyon lands) שמצפון לו. אזור המשנה נאוואחו גובל מדרום באזור המשנה גרנד קניון, הנשלט על ידי הגרנד קניון והאזור הדרום-מזרחי ביותר של הרמה, אזור המשנה דטיל (Datil), הכולל עמקים, הרי שולחן ותצורות געשיות.[13] אלבקרקי בניו מקסיקו היא העיר המאוכלסת ביותר בחלק זה של דרום-מערב ארצות הברית, אבל גם סנטה פה בניו מקסיקו ופלאגסטף באריזונה הם מרכזי אוכלוסייה חשובים.

חלוקה לפי מרכזים עירוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מונומנט ארבע הפינות

הגאוגרף דונלד מייניג מגדיר את דרום-מערב ארצות הברית באופן דומה לאריק ריד: החלק של ניו מקסיקו מערבית ללאנו אסטקדו והחלק של אריזונה מזרחית למדבריות מוהאבי-סונורה ודרומית ל"קניון לנדס" וכולל הנפה של אל פאסו במערב טקסס והחלק הדרום-מערבי ביותר של קולורדו. מייניג מחלק את דרום-מערב ארצות הברית לארבעה אזורי משנה מובחנים אותם הוא מכנה:

  • צפון ניו מקסיקו (Northern New Mexico) שמרכזו בערים אלבקרקי וסנטה פה. הוא משתרע מעמק סן לואיס (San Luis Valley) של דרום קולורדו עד דרומית לעיירה סוקורו (Socorro) וכולל הרי מנזנו (Manzano Mountains), וממזרח למערב בצפון בקו הנמתח מנהר קנדיאן העליון עד נהר סן חואן העליון. האזור סביב אלבקרקי קרוי לעיתים מרכז ניו מקסיקו
  • מרכז אריזונה (Central Arizona) – אזור מטרופוליטני נרחב המשתרע לרוחב נווה מדבר גדול, בעיקרון זהה לאזור המטרופוליטני של פיניקס. העיר פיניקס היא המרכז העירוני הגדול ביותר, ושוכנת בערך במרכז הכולל גם את טמפה, מסה ויישובים רבים אחרים.
  • אל פאסו, טוסון ואדמות הגבול הדרומיות (El Paso, Tucson, and the Southern Borderlands) – אף שאל פאסו בטקסס וטוסון באריזונה הן ערים נפרדות לגמרי, הן משמשות כעוגנים עבור פנים הארץ שביניהן. טוסון שוכנת בנווה מדבר גדול בקצה המערבי של פרוזדור אל פאסו-טוסון. האזור ביו שתי הערים הוא נתיב תחבורה ראשי ובו יישובים המשרתים את הצרכים הן של הכבישים המהירים והן של מסילות הברזל. בנוסף יש פעילות מכרות ענפה, חוות ונאות מדבר חקלאיות. צמוד לשני היישובים יש מתקנים צבאיים גדולים: פורט בליס (Fort Bliss) ומטווח הטילים וייט סנדס (White Sands Missile Range) צפונית לאל פאסו בניו מקסיקו, וסמוך לטוסון, הבסיס האווירי דייוויס-מונתן (Davis-Monthan Air Force Base). כ-110 קילומטרים לדרום מזרח שוכנים מתקני המחקר בפורט ואצ'וקה (Fort Huachuca). מתקנים צבאיים אלו יוצרים סוג של הינטרלנד סביב אזור אל פאסו-טוסון, ואותם משרתות קהילות של עובדים ומדענים במקומות כדוגמת סיירה ויסטה באריזונה ולאס קרוסס ואלאמוגורדו בניו מקסיקו. ההשפעה של אל פאסו נמשכת צפונה לתוך עמק מסייה (Mesilla Valley) ודרום-מזרחה לאורך הריו גרנדה לתוך האזור שמעבר לנהר פקוס בטקסס.
  • המסדרון הצפוני ואדמות נאוואחו (Northern Corridor and Navaholands) – נתיב ראשי של כבישים מהירים ומסילות ברזל המחבר בין אלבקרקי בניו מקסיקו ופלאגסטף באריזונה. צפונית לנתיבי התחבורה שוכנות חלקות אדמה גדולות השייכות לאינדיאנים.

פיניקס, טוסון ולאס וגאס הן הערים הגדולות ביותר בחלק המערבי של דרום-מערב ארצות הברית, אלבקרקי ואל פאסו הן הערים הגדולות ביותר בחלק המזרחי.

פארקים, מונומנטים ויערות לאומיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

המונומנט הלאומי וייט סנדס

דרום-מערב ארצות הברית כולל פארקים, מונומנטים ויערות לאומיים רבים. עם הפארקים הלאומיים המפורסמים ביותר השוכנים בדרום-המערב או לאורך גבולותיו נמנים הגרנד קניון, ציון, ברייס קניון, מסה ורדה, היער המאובן, קפיטול ריף, קניונלנדס, ארצ'ס, מסה ורדה ועמק המוות.

בין המונומנטים הלאומיים[ב] נמנים: דינוזאור, הובנוויפ (Hovenweep), וופטקי (Wupatki), סנסט קרייטר וולקנו (Sunset Crater Volcano), גרנד סטרקייס-אסקלנטה (Grand Staircase-Escalante), נצ'ורל ברידגס (Natural Bridges), קניונס אוף דה אנשנטס (Canyons of the Ancients), קולורדו (Colorado), וייט סנדס (White Sands) וריינבו ברידג'.

בין היערות לאומיים: דיקסי (Dixie), מנטי-לה סאל (Manti-La Sal) וסנטה פה (Santa Fe).

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לפני בואם של האירופאים[עריכת קוד מקור | עריכה]

חורבות אנשי הפואבלו הקדומים בקניון צ'אקו

ההיסטוריה האנושית בדרום-מערב ארצות הברית החלה עם הגעתם של אנשי תרבות קלוביס לאזור. הייתה זו תרבות של פלאו-אינדיאנים, ציידים-לקטים שהגיעו לאזור סביב האלף התשיעי לפני הספירה. תרבות זו התמידה באזור במשך כמה אלפי שנים. בנקודת זמן מסוימת היא הוחלפה על ידי שלוש תרבויות אינדיאניות פרה-קולומביאניות גדולות: אנשי הפואבלו הקדומים, ההוהוקם ומגיון, שכולן התקיימו בין התרבויות הסובבות כולל פרימונט ופאטאיאן.[14] התושבים באזור החלו לגדל תירס בתחילת האלף הראשון לספירה, אבל נדרשו עוד כמה מאות שנים עד שהתרבויות של הילידים הפכו תלויות בו כמקור מזון.[15] ככל שהתלות שלהם בתירס גדלה החלו האינדיאנים הפרה-קולומביאנים לפתח מערכות השקיה סביב שנת 1500 לספירה.

מפה של תרבויות הפלאו-אינדיאנים בדרום-מערב ארצות הברית ובמקסיקו
פואבלו אוראיבי העתיקה

על פי הממצאים הארכאולוגיים החלו אנשי הפואבלו הקדומים, המכונים גם אנסאזי (אם כי השימוש בכינוי זה הולך ופוחת), להתיישב באזור בערך במאה ה-15 לפני הספירה.[16] בסופו של דבר, הם התפשטו בכל רחבי האזור הצפוני של דרום-מערב ארצות הברית. תרבות זו עברה כמה תקופות שונות החל מבערך 1,500 לפני הספירה ועד אמצע המאה ה-15 לספירה. אחרי התקופות המכונות: "קולעי הסלים II" ו"קולעי הסלים III‏" (Basketmaker II-III) הגיעו התקופות "פואבלו 4-1" (Pueblo I-IV). כאשר אנשי הפואבלו הקדומים עברו מאורח חיים נוודי לאורח חיים המבוסס על חקלאות, היו בתי המגורים הראשונים שלהם בתים חפורים.[ג][16] תרבות מגיון התפתחה מאוחר יותר מתרבות הפואבלו, והתחילה בחלק המזרחי של האזור סביב שנת 300 לפני הספירה.[17] תחום ההתיישבות של בני תרבות זו התרחב בסופו של דבר עמוק לתחומי מקסיקו לעתיד, והם שלטו על החלק הדרום-מזרחי של דרום-מערב ארצות הברית. היישובים שלהם התפתחו במשך הזמן מבתים חפורים לפואבלו ולבסוף למגורים צמודים לצוקים. ההוהוקם היו האחרונים בין שלוש התרבויות הקדומות להתפתח, סביב תחילת המאה הראשונה לספירה. הם גדלו והפכו לתרבות הגדולה ביותר מבחינת כמות התושבים סביב שנת 1,300,[18] אף שהשטח בו ישבו, שהשתרע על מרבית האזור הדרום-מערבי של דרום-מערב ארצות הברית, היה הקטן ביותר מבין שלוש התרבויות. החל מבערך שנת 600 לספירה החלו ההוהוקם לפתח מערכת נרחבת של תעלות השקיה. משלוש התרבויות הקדומות של דרום-מערב ארצות הברית רק ההוהוקם פיתחו השקיה כאמצעי להשקות את החקלאות שלהם.[19]

זמן קצר לאחר שההוהוקם הגיעו לפסגת תרבותם, החלו כל שלוש התרבויות בדרום המערב להידרדר, מסיבות בלתי ידועות, אף שיש השערות כי הגורם היה בצורת קשה או פלישה של עמים אחרים. בסוף המאה ה-15 נעלמו כל שלוש התרבויות. השבטים האינדיאנים המודרניים של ההופי, הזוני, האקומה והלגונה הם צאצאים של אנשי הפואבלו הקדומים,[20] בעוד ששבטי הפימה והטוהונו אודהאם טוענים כי הם צאצאי ההוהוקם.[21] על האזור שבעבר ישבו בו בני תרבות מגיון השתלט שבט שאינו קשור אליהם, האפאצ'י. אף שלא ברור האם בני שבט אינדיאני מודרני כלשהו הם צאצאי המגיון, כמה ארכאולוגים מאמינים שהם התמזגו עם אנשי הפואבלו הקדומים והפכו לחלק מההופי ומהזוני.[22]

קודם לבואם של האירופאים לאזור היה דרום-מערב ארצות הברית מיושב על ידי אוכלוסייה גדולה מאוד של שבטי אינדיאנים. האזור שפעם שלטו בו אנשי הפואבלו הקדומים היה מיושב על ידי כמה שבטי אינדיאנים, שבהם הגדולים ביותר היו הנאוואחו היוט, הפאיוט הדרומיים וההופי. הנאוואחו, יחד עם ההופי, היו בין ראשוני השבטים האינדיאנים המודרניים שהתפתחו בדרום-מערב ארצות הברית. סביב שנת 1100 החלה תרבותם להתפתח באזור ארבע הפינות של האזור.[23] היוט התפשטו על מרבית יוטה וקולורדו של ימינו, כמו גם צפון ניו מקסיקו ואריזונה.[24] הפאיוט נדדו באזור שהשתרע על פני 116,000 קילומטרים רבועים של דרום נבדה וקליפורניה, דרום-מרכז יוטה, וצפון אריזונה. ההופי התיישבו בחלק המרכזי והמערבי של צפון אריזונה. כפרם, אוראיבי, שנוסד סביב שנת 1,100 לספירה, הוא אחד היישובים הקדומים המיושבים ברציפות בארצות הברית.[25] על אזור תרבות מגיון השתלטו האפאצ'י והזוני. האפאצ'י היגרו לדרום-מערב ארצות הברית מאזורי הצפון של אמריקה הצפונית בזמן כלשהו בין 1,200 ל-1,500 לספירה.[26] הם התיישבו בכל רחבי ניו מקסיקו, מזרח אריזונה, מקסיקו הצפונית, חלקים במערב טקסס, ודרום קולורדו.[27] הזוני מייחסים את מוצאם לאנשי הפואבלו הקדומים. הזוני של ימינו הקימו את תרבותם לאורך הנהר זוני בקצה המזרחי של אריזונה והמערבי של ניו מקסיקו.[28][29] שני השבטים צאצאי ההוהוקם התיישבו במרכז ובדרום אריזונה, באדמות שעליהם שלטו אבותיהם.[30]

בואם של האירופאים[עריכת קוד מקור | עריכה]

משלחת פַּאנְפִילוֹ דֶה נַארְוַואֶס (1536-1528)

האירופאים הראשונים שהגיעו לאזור באו מדרום. ב-1539 הוביל הכומר הפרנציסקני מרקוס דה ניסה משלחת ממקסיקו סיטי שעברה דרך מזרח אריזונה ומערב ניו מקסיקו.[31] שנה אחר-כך הוביל פרנסיסקו וסקס דה קורונדו משלחת לאזור במטרה לכבוש את שבע ערי הזהב האגדתיות של סיבולה (Cíbola). קורונדו התבסס על תיאוריו של דה ניסה ועל התיאורים ששמע מארבעת הניצולים ממשלחת נארוואס (1536-1528) שחצו את מזרח טקסס בדרכם למקסיקו סיטי.[32] בשנים 1582–1583 חקרה משלחת בהנהגת אנטוניו דה אספחו (Antonio de Espejo‏; 1585-1540) את ניו מקסיקו ואת מזרח אריזונה.[33] ב-1598 הקים הקונקיסטאדור חואן דה אונייטה (Juan de Oñate‏; 1626-1550) את הפרובינציה סנטה פה דה נואבו מחיקו (Santa Fe de Nuevo México), שבירתה בסמוך לפואבלו "אוקי אווינגה" (Ohkay Owingeh) בניו מקסיקו של ימינו, שלה הוא קרא סן חואן דה לוס קבלרוס (San Juan de los Caballeros).[34][35] משלחת אונייטה ניסתה גם לייסד ישוב באריזונה ב-1599, אבל נאלצה לסגת בשל מזג אוויר סוער. ב-1610 נוסדה סנטה פה, עיר הבירה המדינתית העתיקה ביותר בארצות הברית.

ב-1664 הוביל חואן ארצ'ולטה (Juan Archuleta) משלחת לתוך האזור שכיום שוכנת בו מדינת קולורדו, האירופאי הראשון שהגיע למדינה לעתיד זו. ב-1706 הוביל חואן אוליבארי (Juan Ulibarrí) משלחת ספרדית שנייה לקולורדו.[36] שבמהלכה הוא הכריז על סיפוח הטריטוריה של קולורדו לספרד.[37]

בשנים 1687–1691 הקים הכומר הישועי אאוסביו קינו כמה מיסיונים בעמק הנהר סנטה קרוז.[38] ב-1694 חקר קינו את מרכז ודרום אריזונה, וגילה את חורבות קאסה גראנדה.[39] החל ב-1732 החלו להגיע לאזור מתיישבים ספרדים, והממשל הספרדי החל להעניק זכויות על אדמות במקסיקו ובדרום-מערב ארצות הברית. ב-1751 התמרדו בני שבט הפימה כנגד פלישת הספרדים, אבל המרד נכשל. למעשה הוא השיג את התוצאה ההפוכה כיוון שכתוצאה מהמרד הוקם המבצר פרסידיו סן איגנסיו דה טובאק (Presidio San Ignacio de Tubac) בטובאק, ההתיישבות הקבועה הראשונה של אירופאים באריזונה.[40]

ב-1768 יצרו הספרדים את הפרובינציה לאס קליפורניאס (Provincia de las Californias), שכללה את קליפורניה ודרום-מערב ארצות הברית. במהלך 50 השנים אחר כך המשיכו הספרדים לחקור את אזור הדרום-מערב, וב-1776 נוסדה העיר טוסון כאשר הוקם פרסידיו סן אוגוסטין דל טוסון (Presidio San Augustin del Tucson), וחיל המצב עקר מטובאק אליו.[41]

ב-1776 יצאה משלחת בראשות האבות הפרנציסקנים הספרדים פרנסיסקו אטנסיו דומינגס וסילבסטרה ולס דה אסקלנטה מסנטה פה שבניו מקסיקו במטרה להגיע לקליפורניה. אחרי שעברו דרך קולורדו, הם היו לאירופאים הראשונים שביקרו באזור שלעתיד יהיה מדינת יוטה. מסעם נעצר בגלל מזג אוויר סוער באוקטובר, והם שבו על עקבותיהם, תחילה דרומה לתוך אריזונה לפני שחזרו לסנטה פה.[42]

מפה משנת 1846: אלטה קליפורניה של מקסיקו בוורוד

ב-1804 חילקה ספרד את פרובינציית לאס קליפורניאס, ויצרה את הפרובינציה אלטה קליפורניה (Alta California) על שטח שבעתיד יקומו בו המדינות קליפורניה, נבדה, אריזונה, קולורדו, יוטה וניו מקסיקו. ב-1821 השיגה מקסיקו את עצמאותה מספרד וזמן קצר אחר-כך, ב-1824, חוקקה חוקה, שבה נקבעה טריטוריית אלטה קליפורניה, שגבולותיה היו זהים לאלו של הפרובינציה הספרדית שקדמה לה.

ב-1825 ביקרו באריזונה האירופאים הראשונים שלא היו ספרדים, ציידי פרוות אנגלים. ב-1836 קיבלה רפובליקת טקסס, שכללה את החלק המזרחי ביותר של דרום-מערב ארצות הברית, עצמאות ממקסיקו. ב-1845 סופחה רפובליקת טקסס לארצות הברית, ומיד הפכה למדינה, תוך דילוג על השלב המקדים הרגיל של יסוד טריטוריה. המדינה החדשה עדיין כללה חלקים שטחים שבעתיד יהפכו לחלקים במדינות אחרות.[43] ב-1846 היה דרום-מערב ארצות הברית מעורב במלחמת ארצות הברית–מקסיקו, שפרצה בחלקה כתוצאה מסיפוח טקסס לארצות הברית. ב-18 באוגוסט 1846 כבש כוח אמריקני את סנטה פה בניו מקסיקו.[44] ב-16 בדצמבר של אותה שנה לכדו כוחות אמריקנים את טוסון באריזונה, הפעילות הצבאית האחרונה בדרום-מערב ארצות הברית.[45] כשהמלחמה הסתיימה עם חתימת הסכם גואדלופה אידלגו ב-2 בפברואר 1848, ארצות הברית השתלטה על כל קליפורניה, נבדה ויוטה של ימינו, כמו גם על מרבית אריזונה, וחלקים מניו מקסיקו וקולורדו (יתרת השטחים של קולורדו של ימינו, ומרבית שטחה של ניו מקסיקו כבר היו שייכים לארצות הברית עם סיפוחה של רפובליקת טקסס).[46] החלק האחרון של דרום-מערב ארצות הברית צורף אליה באמצעות רכישת החלקים הדרומיים ביותר של אריזונה וניו מקסיקו באמצעות רכישת גדסדן ב-1853.

ב-1851 הפכה סן לואיס להתיישבות האירופאית הראשונה בשטח קולורדו של ימינו.[47]

הקמת המדינות[עריכת קוד מקור | עריכה]

ארצות הברית 1849–1850
ארצות הברית 1850–1853

מהמדינות שחלקן לפחות שוכן בדרום-מערב ארצות הברית הייתה טקסס הראשונה לקבל מעמד של מדינה. ב-28 בדצמבר 1846 סופחה רפובליקת טקסס, דלגה על שלב ההכרה כטריטוריה מאורגנת מאוגדת, ומיד הפכה למדינה.[48] בתחילה כללה המדינה החדשה חלקים שבעתיד יועברו למדינות אחרות, כמעט מחצית מניו מקסיקו, שליש מקולורדו, וחלקים קטנים מקנזס, אוקלהומה וויומינג.[49] גבולותיה הנוכחיים של טקסס נקבעו בפשרת 1850, על פיה ויתרה טקסס על אדמות לממשל הפדרלי בתמורה ל-10 מיליון דולרים, שנועדו לכסות את החוב שטקסס צברה במלחמתה במקסיקו.[49]

לאחר שמקסיקו ויתרה על שטחים, האדמות של הטריטוריה המקסיקנית של אלטה קליפורניה היו במצב נזיל. טקסס תבעה בעלות על החלקים שכיום הם ניו מקסיקו, אבל מעולם לא שלטה בהם. בעקבות פשרת 1850, נקבע מעמדה של טקסס כמדינת עבדות והוקמה קליפורניה כמדינה חירות.[50] טריטוריית ניו מקסיקו כללה את מרבית אריזונה וניו מקסיקו (למעט רצועה לאורך גבולותיהן הדרומיים), קטע קטן של דרום קולורדו, והקצה הדרומי של נבדה,[51] בעוד שטריטוריית יוטה כללה את יוטה, מרבית נבדה, וחלקים מוויומינג וקולורדו.[52] טריטוריית ניו מקסיקו התרחבה לאורך גבולה הדרומי עד לגבולה כיום עם מקסיקו כתוצאה מהחתימה על הסכם רכישת גדסדן ב-30 בדצמבר 1853,[53] שאושרר על ידי הקונגרס האמריקני, בשינויים קלים, באפריל 1854.[54]

מפת טריטוריית קולורדו 1860
התפתחות טריטוריית יוטה 1850–1868

טריטוריית קולורדו התארגנה ב-28 בפברואר 1861. היא נוצרה משטחים שהיו אז בטריטוריות של יוטה, קנזס, נברסקה וניו מקסיקו.[55] טריטוריית נבדה התארגנה גם היא ב-1861, ב-2 במרץ, על שטחים שנלקחו מטריטוריית יוטה. בתחילה, רק שני השלישים המערביים של מדינת נבדה של ימינו נכללו בטריטוריה, שגבולה במזרח היה קו האורך 116°, ולדרום קו הרוחב 37°.[56] ב-1862 הוסט הגבול המזרחי של נבדה לקו האורך 115°, ולבסוף למיקומו הנוכחי בקו האורך 114° ב-1866. שינוי הגבול ב-1866 כללו גם הוספת הקצה המשולש הדרומי של המדינה כיום, משטח שנלקח מטריטוריית אריזונה.[57][58]

מה-24–27 ביולי 1861 הכניע כוח מצבא הקונפדרציה של מדינות הדרום בפיקודו של לויטנט קולונל ג'ון רוברט ביילור (John Robert Baylor) חיל מצב קטן של מדינות הצפון שהוצב בפורט פילמור (Fort Fillmore) בסמוך למסייה (Mesilla) בניו מקסיקו. ב-1 באוגוסט 1861 הכריז ביילור על הקמת טריטוריית אריזונה, כחלק מהקונפדרציה של מדינות הדרום, שבירתה במסייה.[59] הטריטוריה, שנוצרה מהחלק של טריטוריית ניו מקסיקו דרומית לקו הרוחב 34°, הוכרה רשמית ב-4 בפברואר 1862.[60] עם זאת, חייה של טריטוריית אריזונה כחלק מהקונפדרציה של מדינות הדרום היו קצרים. במאי 1862 נסוגו כוחות מדינות הדרום מהאזור תחת הלחץ שהפעיל צבא הצפון. באותו חודש הועבר חוק הקמת אריזונה (Arizona Organic Act) בקונגרס האמריקני וב-24 בפברואר 1863 חתם נשיא ארצות הברית אברהם לינקולן עליו. החוק יצר רשמית את טריטוריית אריזונה, תוך חלוקת הטריטוריה של ניו מקסיקו בקו האורך 107°.[61][62]

אריזונה כחלק מהקונפדרציה (מסומנת בכחול)
החלוקה של טריטוריות אריזונה וניו מקסיקו ב-1866, לאחר שחלק קטן הועבר לנבדה

נבדה התקבלה לאיחוד מדינות הצפון ב-31 באוקטובר 1864, המדינה ה-36 של ארצות הברית.[63] קולורדו התקבלה לאיחוד ב-1 באוגוסט 1876, המדינה ה-38.[64]

מדינת יוטה התפתחה מטריטוריית יוטה, כשחלקים מהטריטוריה המקורית שנוצרה ב-1850 נלקחו ממנה: חלקים הועברו לנבדה, ויומינג וקולורדו ב-1861, קטע נוסף לנבדה ב-1862, והקטע האחרון לנבדה ב-1866. ב-1890 פרסמה הכנסייה המורמונית את המניפסט של 1890 שאסר רשמית על חברי הכנסייה את הפוליגמיה.[65] היה זה המכשול האחרון שמנע מיוטה מלהיכנס לאיחוד עם ארצות הברית, וב-4 בינואר 1896 קיבלה יוטה רשמית מעמד של מדינה, המדינה ה-45 של ארצות הברית.[66]

ב-1869 הוביל ג'ון וסלי פאוול משלחת מחקר במשך שלושה חודשים שחקרה את הגרנד קניון ואת נהר הקולורדו. ב-1875 הוא הוציא לאור ספר המתאר את מסעותיו, "דו"ח על המחקר של נהר הקולומביה של המערב ויובליו", שאחר כך הודפס מחדש כ"מחקר נהר הקולורדו והקניונים שלו".

ב-1877 התגלה כסף בדרום מזרח אריזונה. על מנת לשרת את הכורים הוקמה עיירת הכרייה טומבסטון הידועה לשמצה. העיירה הונצחה כמקום שבו התחולל קרב האקדחים הגדול ביותר בהיסטוריה של המערב הפרוע, קרב האקדחים באו. קיי. קוראל.[67]

גם נחושת נתגלתה ב-1877 בסמוך לביזבי (Bisbee) וג'רום (Jerome) באריזונה, והיא הפכה למרכיב חשוב בכלכלה של דרום-מערב ארצות הברית. ההפקה החלה ב-1880, והפכה לרווחית עוד יותר בשל התרחבות מסילות הברזל ברחבי הטריטוריה במהלך שנות ה-80 של המאה ה-19.[68]

מסילת הברזל הטרנס קונטיננטלית השנייה: מסילת סנטה פה - 1891

בתחילת שנות ה-80 של המאה ה-19 הושלמה מסילת הברזל השנייה שחצתה את יבשת אמריקה, שנתיבה עבר בלב דרום-המערב, המכונה מסילת סנטה פה. מסלולה החל בשיקגו, דרומית דרך טופיקה, ואז דרומה יותר לאלבקרקי, לפני שפנתה ישירות מערבה דרך צפון אריזונה ללוס אנג'לס.[69]

תעשיית כריית הכסף באזור החלה להידרדר לאחר שחוק רכישת הכסף של שרמן (Sherman Silver Purchase Act), שחייב את ממשלת ארצות הברית לרכוש כמות קבועה של כסף כל שנה, בוטל ב-1893.[68]

ב-1901 הגיעה מסילת סנטה פה לגדה הדרומית של הגרנד קניון, ואפשרה את שגשוגה של התיירות באזור. מגמה שהוביל יזם בתי המלון והמסעדות פרד הרווי (Fred Harvey).[70]

שתי הטריטוריות האחרונות בתוך דרום-מערב ארצות הברית שזכו לקבל מעמד של מדינה היו ניו מקסיקו ואריזונה. ב-1863, עם הפיצול בשטחה לטובת טריטוריית אריזונה הגיעה ניו מקסיקו לגבולותיה המודרניים. שתיהן הפכו למדינות בתוך חודש אחד. ב-6 בינואר 1912 הפכה ניו מקסיקו למדינה ה-47 של ארצות הברית. חודש אחר-כך, ב-14 בפברואר 1912 קיבלה גם אריזונה מעמד של מדינה, המדינה ה-48 של ארצות הברית והייתה בכך למדינה האחרונה בגוש היבשתי הרציף של מדינות ארצות הברית.[71]

מקורות המונח, וריאציות תרבותיות/היסטוריות[עריכת קוד מקור | עריכה]

שרטוט מספר 1-הגדרות של האזורים משתנות ממקור למקור. ניו מקסיקו ואריזונה (באדום כהה) כמעט תמיד נחשבות כליבה של דרום-מערב ארצות הברית של ימינו. המדינות המסומנות בפסים, אדום וכחול, עשויות להיחשב או עשויות שלא להיחשב חלק מאזור זה. להוציא טקסס ואוקלהומה (בכחול), מסווגות מדינות דרום-המערב כמערב ארצות הברית על ידי לשכת מפקד האוכלוסין של ארצות הברית

אף שערך זה עוסק בהגדרת הליבה של דרום-מערב ארצות הברית, קיימות הגדרות אחרות. ניתן לחלק את ההגדרות השונות לארבע קטגוריות: היסטוריות/ארכאולוגיות, גאולוגיות/טופוגרפיות, אקולוגיות ותרבותיות. בשנות ה-20 וה-40 של המאה ה-20 כללו הגדרות רבות של דרום-המערב את כל טקסס או את חלקה, אוקלהומה, ניו מקסיקו, אריזונה, קליפורניה, קולורדו ויוטה. ככל שעבר הזמן ההגדרה של דרום-המערב הלכה והתגבשה והלכה והצטמצמה. לדוגמה, ב-1948 הגדיר הנשיונל ג'יאוגרפיק את דרום-מערב ארצות הברית ככל קליפורניה, נבדה, יוטה, אריזונה, קולורדו וניו מקסיקו, והחלקים הדרומיים ביותר של אורגון, איידהו וויומינג, כמו גם החלק הדרום-מערבי של נברסקה, מערב קנזס, אוקלהומה וטקסס. בהגיע שנת 1977, הצטמצמה ההגדרה של הנשיונל ג'יאוגרפיק לארבע מדינות בלבד: יוטה, אריזונה, קולורדו וניו מקסיקו, ובהגיע שנת 1982 הצטמצמה ההגדרה של הנשיונל ג'יאוגרפיק עוד יותר לאריזונה וניו מקסיקו, עם הרצועה הדרומית ביותר של יוטה וקולורדו, כמו גם מדבריות מוהאבי וקולורדו בקליפורניה.[1] אחרים, שהתמקדו במחקר דרום-המערב ושהעדיפו הגדרה של שטח מצומצם עוד יותר של האזור שמרכזו באריזונה וניו מקסיקו, עם חלקים קטנים של מהמדינות השכנות, כללו את ההיסטוריונית ארנה פרגוסון (Erna Fergusson‏; 1964-1888), העיתונאי צ'ארלס לומיס (Charles Lummis‏; 1928-1859) שטען כי הוא שטבע את המונח "דרום-המערב" (the Southwest), גאוגרף התרבות ריימונד גסטיל (Raymond Gastil‏; 2010-1931), והאתנולוג המקסיקני מיגל לאון-פורטייה (Miguel León-Portilla; נולד 1926).[1]

היסטוריות/ארכאולוגיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

ככל שארצות הברית התפשטה מערבה, הגבול המערבי זז מערבה אף הוא, ועקב כך, זזו גם מיקומם של דרום-מערב וצפון-מערב ארצות הברית. בשנים הראשונות שלאחר הקמתה של ארצות הברית התנתקו האדמות מערבית להרי האפלצ'ים מקרוליינה הצפונית וקיבלו את השם הטריטוריה של דרום-המערב (Southwest Territory). במהלך עשרות השנים אחר-כך השתרע האזור שכונה "דרום-המערב של ארצות הברית" ("the Southwestern United States", קרוי כיום דרום-המערב הישן, Old Southwest) על מרבית הדרום העמוק (Deep South) מזרחית לנהר המיסיסיפי.

עם זאת, כשטריטוריות, ובסופו של דבר, מדינות, במערב התווספו לאיחוד לאחר מלחמת ארצות הברית–מקסיקו, "דרום-המערב" הגאוגרפי התרחב, והיחס בין רכישות חדשות אלו והדרום עצמו הפך "בלתי ברור יותר ויותר".

עם זאת, התיאור המקובל ביותר של הגדרת דרום-המערב הוא של הארכאולוג אריק ריד (Erik Reed): מדורנגו (Durango) בקולורדו בצפון לדורנגו במקסיקו בדרום, ומלאס וגאס בנבדה במערב ללאס וגאס בניו מקסיקו במזרח. ההגדרה של ריד מקבילה בערך להגדרה של "מרכז המחקר של דרום-המערב האמריקני" (Learning Center of the American Southwest), אך מוציאה מההגדרה את קנזס ואוקלהומה, מרבית טקסס והמחצית המזרחית של ניו מקסיקו. מכיוון שמאמר זה דן בדרום-מערב ארצות הברית הוצאו השטחים במדינות סונורה וצ'יוואווה במקסיקו מכלל ההגדרה. מה שנשאר כולל את אריזונה ומערב ניו מקסיקו, הקצה הדרומי ביותר של יוטה, דרום מערב קולורדו, הקצה של מערב טקסס, והמשולש הנוצר בקצה הדרומי של נבדה. זו גם ההגדרה לאזור בערך זה, אלא אם צוין אחרת באזור מסוים.[72]

גאולוגיות/טופוגרפיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

מנקודת מבט זו, כמעט כל התכונות הפיזיוגרפיות, התצורות הגאולוגיות ומזג האוויר מוכלים במרובע בין קווי הרוחב 26° ו-38° צפון וקוו האורך 30' 98° ו-124° מערב.[73]

אקולוגיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

כאשר בוחנים את הפאונה של האזור, יש הגדרה רחבה יותר של דרום-מערב ארצות הברית. "המרכז הדרום-מערבי למחקר הרפטולוגי" (Southwestern Center for Herpetological Research) מגדיר את דרום-המערב רק כמדינות אריזונה, ניו מקסיקו, וחלקים מקליפורניה, נבדה, טקסס ויוטה. אם כי הם כוללים את שטחן של כל שש המדינות במפת האזור, אך ורק במטרה להקל על הגדרת הגבולות.[74]

תרבותיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

חלקים של מדינות אחרות מהווים אזורים שונים שניתן לכלול בדרום-המערב, תלוי במקור (ראו שרטוט מספר 1). "מרכז המחקר של דרום-המערב האמריקני".[ד] אינו מסתמך על גבולות המדינות כיום, ומגדיר את דרום-מערב ארצות הברית כחלקים באריזונה, קולורדו, קנזס, ניו מקסיקו, אוקלהומה, טקסס ויוטה (ראו שרטוט 2).[72]

הביבליוגרף לורנס קלארק פאוול (Lawrence Clark Powell) הכותב בדגש על הדרום-מערב, הגדיר את דרום-מערב ארצות הברית במאמר "הכבישים המהירים של אריזונה" (Arizona Highways) מ-1958 כ"האדמות השוכנות מערבית לפקוס, צפונית לגבול מקסיקו, דרומית למסה ורדה והגרנד קניון, ומזרחית להרים התוחמים את דרום קליפורניה והופכים אותה לארץ בפני עצמה".[1]

טקסס הייתה מזה זמן רב נקודת המוקד של דיכוטומיה זו, וכזו היא נחשבת לעיתים קרובות כ"אזור הליבה" של "דרום-המערב של הדרום". בעוד שהאזור מערבית לנהר הפקוס מוכר כחלק מ"המדבר הדרום-מערבי", מרבית טקסס וחלקים גדולים של אוקלהומה שבדרך כלל מוגדרים בתת-האזור של דרום ארצות הברית. אם כי יש מגדירים את המונח דרום-מערב כל פי הגדרתו המקורית. זהו אזור המכיל את האלמנטים הבסיסיים של ההיסטוריה התרבות, הפוליטיקה, הדת, השפה ותבניות ההתיישבות של הדרום ועם זאת התמזג עם תכונות המערב. בעוד שדרום-מערב זה שונה בצורה ניכרת בדרכים רבות מ"הדרום הישן" הקלאסי או דרום-מזרח ארצות הברית, מאפיינים אלו מוצקים דיים על מנת להקנות לאזור זהות דרום-מערבית נפרדת שונה למדי בטבעה ממדינות דרום-המערב השוכנות מערבית לו.

אחד ממאפיינים מייחדים אלו בטקסס – בנוסף להיותה אחת מקונפדרציית המדינות של אמריקה במהלך מלחמת האזרחים – שהתרבות האינדיאנית והתרבות הספרדית אמריקנית לא שיחקו אף פעם תפקיד מרכזי בהתפתחות האזור בהשוואה למדינות אחרות, כיוון שמרבית המתיישבים היו ממוצא אנגלי ושחורים מהדרום. אף על פי שמדינת אוקלהומה של ימינו הייתה הטריטוריה האינדיאנית עד תחילת המאה ה-20, רבים מהאינדיאנים ששכנו בה היו במקור מדרום מזרח ארצות הברית ונטמעו תרבותית מוקדם. מרבית חברי שבטים אלו היו בעלי ברית של הקונפדרציה במהלך מלחמת האזרחים. בנוסף, ברגע שהטריטוריה נפתחה להתיישבות, היוו חלוצים מדרום-מזרח ארצות הברית חלק דִּיסְפְּרוֹפּוֹרְצְיוֹנִי מהתושבים החדשים. כל אלו תרמו למדינה חדשה שאופייה היה שונה מחלקים אחרים של דרום-המערב עם אוכלוסיות אינדיאנים גדולות.

העובדה שהזהות העצמית של מרבית התושבים של טקסס ואוקלהומה – שלא בדומה לתושבים במדינות "דרום-מערב" אחרות – הייתה של דרומיים יותר מאשר של מערב ומערביים, גם תרמה להתייחסות לשתי מדינות אלו כאל ישות ייחודית ונפרדת משהו במונחים של הסיווג האזורי.

תוואי שטח וצמחייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערבות הגבוהות (High Plains) במזרח ניו מקסיקו, תוואי שטח אופייני גם למזרח קולורדו ומערב טקסס

הצמחייה של דרום-מערב ארצות הברית כוללת בדרך כלל מינים שונים של יוקה, יחד עם מינים של קקטוסים, דוגמת קקטוס סגווארו, קקטוס כדורי (שם כולל למינים מהסוגים Ferocactus ו-Echinocactus), קקטוסים מהסוג צבר, הצמח Dasylirion wheeleri (באנגלית desert spoon) ממשפחת האספרגיים, לראה משולשת (Larrea tridentate, באנגלית creosote bush), אגבה ומינים שונים של לענה. אף שנהוג לחשוב שקקטוסים גדלים רק באריזונה ובניו מקסיקו, הם גדלים באופן טבעי גם בנבדה, יוטה, קולורדו, ניו מקסיקו וטקסס. בהרים של המדינות בדרום-מערב ארצות הברית יש חלקות גדולות של עצים אלפיניים.

תוואי הנוף של ליבת דרום-מערב ארצות הברית כוללים: רכסי הרים, הרי שולחן, אגנים נרחבים גבוהים, רמות, אדמות מדבר ומישורים, מאפיין של פרובינציית אגן ורכס. במדינות קולורדו, ניו מקסיקו וטקסס יש אזורי ערבות באזור המכונה הערבות הגבוהות (High Plains). בכללותו מתאפיין האזור הדרום-מערבי בשטחים צחיחים למחצה עד צחיחים. החלק המזרחי ביותר של דרום-מערב טקסס, לדוגמה האזור ההררי של טקסס (Texas Hill Country), כולל הרים סלעיים גבוהים של אבן גיר וגרניט. בדרום טקסס ובעמק הריו גראנדה הנוף בדרך כלל שטוח כשבמקומות רבים הקרקע חשופה או מכוסה בשיחים נמוכים, בדומה למדבריות השוכנות מערבה משם. גם הגבעות התלולות שפסגתן שטוחה הקרויות באנגלית Buttes מצויות בכל רחבי דרום-המערב.

בעלי חיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

כבש נלסון, תת-מין של כבש גדול-קרניים
קרדינל צפוני
הלודרמה מרירית

ברחבי דרום-מערב ארצות הברית יש מגוון נרחב של בעלי חיים, כולל יונקים, זוחלים, עופות ודגים. שונר מצוי, זאב ערבות, דוב שחור אמריקני, ארנבת שחורת-זנב, ארנבון אודובון (Sylvilagus audubonii), אייל פרדי שחור-זנב, אייל פרדי לבן-זנב, שועל אפור מצוי, לוטרה צפון אמריקאית, סמור ארך-זנב, בואשן מצחין, אנטילוקפרה אמריקנית, פומת ההרים, דביבון מצוי, זאב מקסיקני (Canis lupus baileyi), חולדת קנגורו אורד (Dipodomys ordii) ממשפחת הירבועניים וזאב מצוי נמצאים בכל המדינות ברחבי הדרום-מערב. אייל קנדי מצוי בקולורדו, ניו מקסיקו, יוטה ואריזונה, חוטמן חום, חוטמן ופקארי מגוון מצויים באריזונה, ניו מקסיקו וטקסס. יגוארים מצויים באזור בותיל (Bootheel) של דרום-מערב ניו מקסיקו.[75]

יש באזור מגוון עופות גדול במיוחד, כשבדרום-מערב ארצות הברית מונים כמה מאות מינים של עופות. בהרי צ'יריקאווה שבדרום-מזרח אריזונה בלבד יש יותר מ-400 מינים. המינים כוללים ברנטה קנדית (Branta canadensis), אווז הצפון (Anser caerulescens), עגור קנדי (Grus canadensis),[76] והקוקייה רצנית גדולה (Geococcyx californianus באנגלית Greater roadrunner), העוף המפורסם ביותר באזור מצוי בכל מדינות הדרום-מערב.[77] עופות דורסים כוללים עקב אדום-זנב (Buteo jamaicensis), נץ קופר (Accipiter cooperii), שלך (Pandion haliaetus), עיט זהוב (Aquila chrysaetos), עקב האריס (Parabuteo unicinctus),[78] בז אמריקני (Falco sparverius), בז נודד (Falco peregrinus),[79] עקב אפור (מקסיקני) (Buteo nitidus),[80] ינשוף צווחן מערבי (Megascops kennicottii), תנשמת לבנה (Tyto alba), אוח וירג'יניה (Bubo virginianus), ינשוף שדוני (Micrathene whitneyi) וכוס המחילות (Athene cunicularia).[81]

מיני עופות אחרים כוללים: קתרטס תרנגולי (Cathartes aura) ואורובו שחור (Coragyps atratus),[82] קרדינל צפוני (Cardinalis cardinalis)‏, Passerina caerulea (באנגלית blue grosbeak)‏,[83] פרוש הבית (Haemorhous mexicanus) ופרוש זהוב קטן (Spinus psaltria),[84] קוליברי רחב מקור (Cynanthus latirostris), קוליברי שחור סנטר (Archilochus alexandri) וקוליברי כיפה (Calypte costae),[85] שליו גמבל (Callipepla gambelii),[86] עורב שחור (Corvus corax),[87] נקר חילה (Melanerpes uropygialis) ונקר זהוב (Colaptes chrysoides),[88] גדרון הקקטוס (Campylorhynchus brunneicapillus) וגדרון סלעים (Salpinctes obsoletus).[89] ארבעה מינים של יונים שוכנים בדרום-מערב ארצות הברית: תורית אמריקנית (Zenaida macroura), יונה לבנת-כנף, יונת קרקע אמריקנית (Columbina passerina) ויונת אינקה (Columbina inca).[90]

לנחשים יש נציגות גדולה באזור, בהם: בואה רוסי (Lichanura trivirgata); כמה תת-מינים של זעמן אריזונה (Arizona elegans); זעמן עכברים טרנס-פקוס (Bogertophis subocularis); כמה תת-מינים של הסוג Chionactis (באנגלית shovel-nosed snakes – נחשים בעלי אף יעה); כמה תת-מינים של הסוג זעמן אלמוגי ממשפחת הזעמניים: תת-מין של זעמן מלכותי מצוי (Lampropeltis getula splendida) ו-Lampropeltis pyromelana‏ (Arizona mountain kingsnake); נחש אלמוגים אריזוני (Micruroides euryxanthus) ממשפחת הפתניים; עכסן אימתן (Crotalus atrox); מוקסין נחושת טרנס-פקס (Agkistrodon contortrix pictigaster); עכסן עכני סונורי (Crotalus cerastes cercobombus); עכסן פסיפי אריזוני (Crotalus oreganus cerberus); עכסן הערבות (Crotalus viridis); עכסן פסיפי של הגרנד קניון (Crotalus oreganus abyssus), מצויים רק באריזונה. כמה תת-מינים של עכסן קרנפי (Crotalus willardi), מיני העכסנים האחרונים שנתגלו בארצות הברית, כולל עכסן קרנפי ניו מקסיקני (Crotalus willardi obscurus) ועכסן קרנפי אריזוני, הזוחל הרשמי של מדינת אריזונה; ועכסן קטן שחור מדברי (Sistrurus catenatus edwardsii).[91]

זוחלים אחרים באזורים כוללים לטאות וצבים. יש מספר רב של לטאות באזור, התושב הבולט ביותר הוא הלודרמה מרירית, המצויה בטבע רק בדרום-מערב ארצות הברית ובמדינת סונורה במקסיקו. לטאות אחרות כוללות: לטאת צווארון סונורית (Crotaphytus nebrius); כמה מינים של שממיות, כולל שממית מפוספסת מערבית (Coleonyx variegatus) ושממית הבתים (Hemidactylus frenatus או Hemidactylus turcicus), האחרונה הוא מין שאיננו מקומי אלא מיובא. איגואנת המדבר (Dipsosaurus dorsalis); הצ'קוואלה (Sauromalus ater); לטאה חסרת אוזן גדולה (Cophosaurus texanus scitulus) ממשפחת לטאות מקרינות; כמה תת-מינים של איגואנית מקרינה (Phrynosoma); מינים רבים של לטאה דוקרנית (Sceloporus); חומט גילברט (Plestiodon gilberti); חומט מערבי (Plestiodon skiltonianus);‏ Aspidoscelis inornata heptagrammus (באנגלית Trans-Pecos striped whiptail) ממשפחת הטגואיים; ולטאת לילה אריזונית (Xantusia arizonae).[92]
צבים שכיחים פחות ממיני הזוחלים האחרים, אבל כמה מצויים באזור, כולל צבגון מצויר מערבי (Chrysemys picta bellii); צב קוטר של הריו גראנדה (Pseudemys gorzugi); צב סגיר מדברי (Terrapene ornata luteola); צבגון ביג בנד (Trachemys gaigeae gaigeae) ממשפחת צבים ביצתיים (Emydidae); צב בוץ סונורי (Kinosternon sonoriense) ממשפחת צבים מבאישים (Kinosternidae); וצב המדבר (Gopherus agassizii).[93]

בין מיני הדו-חיים בדרום-מערב ארצות-הברית יש מספר רב של קרפדות וצפרדעים. קרפדות המצויות באזור כוללות: קרפדת המישורים הגדולים (Anaxyrus cognatus); קרפדה ירוקה אמריקנית (Anaxyrus debilis); קרפדה אריזונית (Anaxyrus microscaphus);‏ Spea multiplicata stagnalis‏ (New Mexico spadefoot); וקרפדת המדבר הסונורי (Incilius alvarius), המכונה גם קרפדת נהר הקולורדו. מיני הצפרדעים כוללים: צפרדע נבחנית מערבית (Craugastor augusti); אילנית הסלעים (Hyla arenicolor); אילנית אריזונה (Hyla wrightorum);‏ Pseudacris triseriata‏ (western chorus frog); צפרדע צ'יריקוואה (Rana chiricahuensis); וצפרדע מנומרת (Lithobates onca). בין מיני הסלמנדרות המצויות באזור: סלמנדרה מנומרת אריזונית (Ambystoma mavortium nebulosum) ו-Ensatina eschscholtzii picta‏ (painted ensatina).[94]

אקלים[עריכת קוד מקור | עריכה]

נוף במדבר סונורה בסמוך לטוסון

האקלים בדרום-מערב ארצות הברית הוא צחיח עד צחיח למחצה, תלוי במיקום. במרבית דרום-המערב האקלים הוא מדברי צחיח, אבל במקומות גבוהים בהרים שבכל מדינה, למעט מערב טקסס, האקלים הוא אלפיני ויורד שם שלג בכמויות גדולות. באזורים העירוניים של פניקס, טוסון, לאס וגאס ואל פאסו כמעט אף פעם לא יורד שלג, כיוון שהם אזורים מדבריים בתוך ההרים. באלבקרקי יורד שלג פחות מבערים אחרות בארצות הברית, אבל עדיין יורדים בה כמויות משמעותיות של שלג בחורף. אף שיורדים שלגים באזור זה, השלג בחלק זה של ארצות הברית נמס מהר, לעיתים קרובות עוד לפני רדת החשכה. הסיבה לכך היא שבהיותן דרומיות יחסית למדינות אחרות בארצות הברית נהנות מדינות אלו מקרינת שמש רבה.

נבדה וגם אריזונה הן בדרך כלל אזורי מדבר והרים, כששלג רב יורד בהרים הגבוהים ובקרבתם. האקלים בניו מקסיקו, יוטה וקולורדו הוא צחיח בדרך כלל וגם בהן יורד שלג רב בהרים הגבוהים, למעט מקומות בדרום-מערב ניו מקסיקו ובדרומה שבהם יורד מעט שלג. מערב טקסס הוא אזור צחיח גם כן אבל לא יורדת בו אותה כמות שלג כפי שיורדת במקומות הגבוהים במדינות האחרות בדרום-מערב ארצות הברית. הנוף של מערב טקסס הוא של מישורים נרחבים, ההופך בהדרגה למדבר ובו גבעות, ויש בו הרים משמעותיים בין נהר הפקוס לריו גראנדה (אזור המכונה טרנס-פקוס).

המונח "מדבר גבוה" הוא שם נרדף לאזור זה. המדבר הגבוה מוגדר בדרך כלל כמדבר מוהאבי, המשתרע לתוך היבשת מדרום קליפורניה לתוך דרום נבדה ודרום-מערב יוטה. המדבר הגבוה משתרע גם לחלקים אחרים של צפון-מערב ארצות הברית, כדוגמת המדבר האדום בדרום-מערב ויומינג. המדבר הגבוה שונה מאוד משטחי המדבר שבאריזונה במדבר סונורה. אזור מדברי זה שוכן בגובה רב, גבוה בהרבה מאדמות מדבר רגילות, ובחורף צונחות הטמפרטורות בלילות הרבה מתחת לנקודת הקיפאון. בחורף יורד במדבר הגבוה שלג, אבל הוא נמס במהירות.

קניון מונומנט, חלק מאדמות המדבר הגבוה בקולורדו

ניתן להתייחס גם לאזורים נוספים בדרום-המערב כ"מדבר גבוה" כדוגמת רמת קולורדו. גם לאדמות המדבר במזרח יוטה, צפון אריזונה, קולורדו וניו מקסיקו מתייחסים בדרך כלל כ"מדבר גבוה". בקולורדו יש אדמות מדבר הפזורות בדרום, דרום-מערב, מערב וצפון-מערב המדינה. אדמות מדבר אלו שוכנות באזורים כדוגמת רמת רואן (Roan Plateau), עמק סן לואיס (San Luis Valley), קניון רויאל (Royal Gorge), מאגר בלו מסה (Blue Mesa Reservoir), הפארק הלאומי גרייט סנד דיונס (Great Sand Dunes National Park and Preserve), המונומנטים הלאומיים דינוזאור, קולורדו (Colorado National Monument) וקניונס אוף דה אנשנטס (Canyons of the Ancients National Monument), מונומנט ארבע הפינות (Four Corners Monument), העיר פואבלו והעיירות קורטז (Cortez) ודוב קריק (Dove Creek). מלבד מדבר צ'יוואווה, שבדרום ובדרום-מערב ניו מקסיקו, קיימים במדינה זו אדמות מדבר בצפון ובצפון-מערב שאף אליהם מתייחסים כאל מדבר גבוה.

במהלך אל ניניו, החורפים והאביבים הם בדרך כלל קרים ולחים יותר לרוחב החלקים הדרומיים של האזור, בעוד שהחלק הצפוני נשאר חמים ויבש יותר בשל זרם הסילון הדרומי. בהשפעת לה ניניה קורה ההפך, מזג האוויר הקר הלח נוטה להישאר יותר צפונה.

פארקים מונומנטים ויערות לאומיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הרכב אוכלוסייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

פיניקס, העיר המאוכלסת ביותר בדרום-מערב ארצות הברית
אל פאסו, העיר השנייה בגודל האוכלוסייה בדרום-מערב ארצות הברית
לאס וגאס, העיר השלישית בגודל האוכלוסייה בדרום-מערב ארצות הברית
אלבקרקי, העיר הרביעית בגודל האוכלוסייה בדרום-מערב ארצות הברית
טוסון, העיר החמישית בגודל האוכלוסייה בדרום-מערב ארצות הברית

המוצא האתני של התושבים בדרום-מערב ארצות מגוון, כשהקבוצות האתניות הגדולות ביותר הן של אנגלו-אמריקנים ואמריקנים ממוצא היספני בנוסף לאוכלוסיות המרוכזות באזורים מסוימים של אפרו-אמריקאים, אמריקנים ממוצא אסייתי ואינדיאנים.

אמריקנים רבים ממוצא היספני (בעיקר אמריקנים שמוצאם ממקסיקו, ואוכלוסיות גדולות של אמריקנים ממוצא ספרדי) מתגוררים בכל עיר מרכזית בדרום-מערב ארצות הברית דוגמת אל פאסו (80%), אלבקרקי (47%), פיניקס (43%), טוסון (41%) ולאס וגאס (32%).

אוכלוסיות גדולות מאוד של אמריקנים רבים ממוצא היספני שוכנות בערים קטנות יותר דוגמת פלאגסטף (18%), יומה (55%), מסה (27%), סנט ג'ורג' (10%), לאס קרוסס (56%), סנטה פה (48%) ופואבלו (48%).

האוכלוסיות הגדולות ביותר של אמריקנים ממוצא אסייתי בדרום-מערב ארצות הברית שוכנות בנבדה וביוטה, ובנוסף יש בפיניקס אוכלוסייה משמעותית של אמריקנים ממוצא זה.

אוכלוסיות של אינדיאנים ניתן למצוא בעיקר בשמורות האינדיאנים הפזורות ברחבי דרום-מערב ארצות הברית עם דגש על ניו מקסיקו ואריזונה.

האוכלוסיות הגדולות ביותר של אפרו-אמריקאים בדרום-מערב ארצות הברית שוכנות בלאס וגאס (10%) ופיניקס (5%).

ערים ואזורים עירוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

למרות דלילות האוכלוסייה היחסית האזור כולל רבים מהערים והאזורים העירוניים הגדולים ביותר בארצות הברית. פיניקס היא העיר השישית בגודל האוכלוסייה במדינה ואלבקרקי ולאס וגאס הן בין הערים הגדלות בקצב המהיר ביותר בארצות הברית.[95] בנוסף, האזור בכללותו חווה קצב גידול אוכלוסייה מהגבוהים ביותר בארצות הברית, ועל פי לשכת מפקד האוכלוסין של ארצות הברית גדלה האוכלוסייה ביוטה בשנים 2008–2009 בקצב הגדול ביותר בין כל מדינות ארצות הברית. נכון למפקד האוכלוסין של 2010 הייתה נבדה המדינה שבה גדלה האוכלוסייה בקצב הגדול ביותר בין כל מדינות ארצות הברית (35.1%) מאז מפקד האוכלוסין הקודם, עשר השנים קודם לכן. בנוסף, אריזונה (24.6%), יוטה (23.8%), טקסס (20.6%) וקולורדו (16.9%) היו כולן בין עשר המדינות שאוכלוסייתן גדלה בקצב המהיר ביותר.[96]

הערים והאזורים הגדולים ביותר (על בסיס מפקד האוכלוסין של 2010)[עריכת קוד מקור | עריכה]

מקום עיר מדינה אוכלוסייה אוכלוסייה במטרופולין
1 פיניקס אריזונה 1,445,632[97] 4,192,887
2 אל פאסו טקסס 649,133[97] 804,123
3 לאס וגאס נבדה 583,736[97] 1,951,269
4 אלבקרקי ניו מקסיקו 558,000[97] 887,077
5 טוסון אריזונה 520,116[97] 980,263
6 מסה אריזונה 439,041[97] 4,192,887
7 הנדרסון נבדה 257,729[97] 1,951,269
8 צ'נדלר אריזונה 236,123[97] 4,192,887
9 גלנדייל אריזונה 226,721[97] 4,192,887
10 סקוטסדייל אריזונה 217,385[97] 4,192,887

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Bozanic, Andrew D. A., "Preserving Pictures of the Past: The Packaging and Selling of the American Southwest with an Emphasis on the Historic Preservation," Nevada Historical Society Quarterly, 53 (Fall–Winter 2010), 196–214.
  • Busby, Mark (2004). The Southwest: The Greenwood Encyclopedia of American Regional Cultures.
  • Chávez, John R. (1984). The Lost Land: The Chicano Image of the Southwest. Albuquerque.
  • De León, Arnoldo. Mexican Americans in Texas: A Brief History (2nd ed. 1999)
  • Garcia, Richard A. "Changing Chicano Historiography," Reviews in American History 34.4 (2006) 521–528 in Project MUSE
  • Griffin-Pierce, Trudy. Native Peoples of the Southwest (2000)
  • Lamar, Howard, ed. The New Encyclopedia of the American West (Yale U.P., 1998)
  • Meinig, Donald W. Southwest: Three Peoples in Geographical Change, 1600–1970, (1971), Oxford University Press, ISBN 0-19-501288-7
  • Prampolini, Gaetano, and Annamaria Pinazzi (eds). "The Shade of the Saguaro/La sombra del saguaro," Firenze University Press http://www.fupress.com/ (2013)
  • Weber, David J. The Mexican Frontier, 1821–1846: The American Southwest Under Mexico (1982)

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]


ביאורים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Llano Estacado מספרדית (שבה הוא מבוטא "יאנו אסטקדו") "מישור גדרות הכלונס", מישור נרחב במזרח ניו מקסיקו וצפון-מערב טקסס
  2. ^ אזור שטרם הוכרז פארק לאומי, הכרזה הדורשת אישור של הקונגרס, בעוד שעל מונומנט לאומי יכול להכריז נשיא ארצות הברית. אזור כזה מקבל פחות מימון וההגנה עליו פחותה יותר
  3. ^ באנגלית pit-house, בית מקורה שחלקו חפור בקרקע
  4. ^ באנגלית The Learning Center of the American Southwest בראשי תיבות LCAS מוגדר על פי אתר הארגון כ"שיתוף פעולה בין 48 פארקים לאומיים בארבע רשתות ניטור וניהול מלאי של שירות הפארקים הלאומיים, שלוש יחידות שיתופיות למחקר מערכות אקולוגיות, וכמה ארגונים ללא כוונת רווח. שותפות זו מוקדשת להבנה ושימור המשאבים הייחודיים של דרום-מערב ארצות הברית באמצעות מדע וחינוך"

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1 2 3 4 Wilder, Joseph Carlton (ed.). "The Problem: No Consistent Definition". University of Arizona. נבדק ב-11 ביולי 2015. {{cite web}}: (עזרה)
  2. ^ 1 2 3 4 5 6 7 "Deserts of Southwest USA". The American Southwest. נבדק ב-6 ביולי 2015. {{cite web}}: (עזרה)
  3. ^ 1 2 3 "The Chihuahuan Desert". New Mexico State University. אורכב מ-המקור ב-2012-12-27. נבדק ב-6 ביולי 2015. {{cite web}}: (עזרה)
  4. ^ 1 2 "Chihuahuan Desert". National Park Service. נבדק ב-6 ביולי 2015. {{cite web}}: (עזרה)
  5. ^ 1 2 3 "Southern North America: Southwestern United States into northwestern Mexico". World Wildlife Fund. נבדק ב-6 ביולי 2015. {{cite web}}: (עזרה)
  6. ^ 1 2 3 4 5 6 7 Green, Kim & Don (1 באוקטובר 2001). "The American Southwest; Footsteps of the Ancients Expedition". Lonely Planet. נבדק ב-6 ביולי 2015. {{cite web}}: (עזרה)
  7. ^ "The Geologic Origin of the Sonoran Desert". Arizona-Sonora Desert Museum. נבדק ב-6 ביולי 2015. {{cite web}}: (עזרה)
  8. ^ "What & Where is the Mojave Desert?". Digital-Desert. נבדק ב-6 ביולי 2015. {{cite web}}: (עזרה)
  9. ^ "Mojave Desert". National Park Service. נבדק ב-6 ביולי 2015. {{cite web}}: (עזרה)
  10. ^ "Community Responses to Wildland Fire Threats in Arizona". North Carolina State University. נבדק ב-2 ביולי 2015. {{cite web}}: (עזרה)
  11. ^ 1 2 "Colorado Plateau". The Arizona Experience. אורכב מ-המקור ב-2015-07-10. נבדק ב-6 ביולי 2015. {{cite web}}: (עזרה)
  12. ^ Annabelle Foos, Geology Of The Colorado Plateau
  13. ^ "Colorado Plateau". Encyclopedia Brittanica. נבדק ב-6 ביולי 2015. {{cite web}}: (עזרה)
  14. ^ Archaeology of prehistoric native America: an encyclopedia, By Guy E. Gibbon, Kenneth M. Ames
  15. ^ "Peoples of the Mesa Verde Region: Overview". Crow Canyon Archaeological Center. נבדק ב-8 ביולי 2015. {{cite web}}: (עזרה)
  16. ^ 1 2 "Ancestral Pueblo; Basketmaker II". Northern Arizona University. אורכב מ-המקור ב-2014-03-29. נבדק ב-7 ביולי 2015. {{cite web}}: (עזרה)
  17. ^ Carl Waldman, Molly Braun, Atlas of the North American Indian
  18. ^ New Discoveries in Arizona May Be ‘Game-Changers’ in Mystery of Ancient Culture’s Collapse
  19. ^ Native Peoples of North America, Agricultural Societies In Pre-European Times, Southwestern U.S. and Northwestern Mexico
  20. ^ "Ancestral Pueblo culture". Encyclopedia Britannica. נבדק ב-8 ביולי 2015. {{cite web}}: (עזרה)
  21. ^ "Hohokam Canals: Prehistoric Engineering". The Arizona Experience. אורכב מ-המקור ב-2015-07-11. נבדק ב-8 ביולי 2015. {{cite web}}: (עזרה)
  22. ^ Zuni Origins: Toward a New Synthesis of Southwestern Archaeology
  23. ^ "Navajo History". Navajo People. נבדק ב-8 ביולי 2015. {{cite web}}: (עזרה)
  24. ^ "History of the Southern Ute". Southern Ute Indian Tribe. נבדק ב-8 ביולי 2015. {{cite web}}: (עזרה)
  25. ^ Oraibi Village
  26. ^ Apache Tribal Nation
  27. ^ "Native Americans of the Southwest". American Indian History. נבדק ב-8 ביולי 2015. {{cite web}}: (עזרה)
  28. ^ "Zuni History". Zuni Indians. נבדק ב-8 ביולי 2015. {{cite web}}: (עזרה)
  29. ^ "History of the Great Zuni People". Manataka American Indian Council. אורכב מ-המקור ב-2016-03-04. נבדק ב-8 ביולי 2015. {{cite web}}: (עזרה)
  30. ^ "History & Culture". Tohono O'odham Nation. נבדק ב-8 ביולי 2015. {{cite web}}: (עזרה)
  31. ^ The Mysterious Journey of Friar Marcos de Niza
  32. ^ Coronado's Journey Through Sonora and Arizona
  33. ^ Antonio Espejo and His Expedition of 1582-1583
  34. ^ Ohkay Owingeh
  35. ^ Simmons, Marc, The Last Conquistador
  36. ^ "A General History Of Colorado". The Geo Zone. אורכב מ-המקור ב-2016-03-04. נבדק ב-9 ביולי 2015. {{cite web}}: (עזרה)
  37. ^ "Spanish Explorers: The Quest for Gold". Explore-Old-West-Colorado.com. אורכב מ-המקור ב-2015-07-07. נבדק ב-9 ביולי 2015. {{cite web}}: (עזרה)
  38. ^ Mission of Sorrow: Jesuit Guevavi and the Pimas, 1691–1767
  39. ^ A Brief History of the Casa Grande Ruins
  40. ^ Arizona History
  41. ^ History of the original Presidio Real de San Agustín del Tucson
  42. ^ Domínguez-Escalante Expedition
  43. ^ "Republic of Texas". Texas State Historical Association. נבדק ב-9 ביולי 2015. {{cite web}}: (עזרה)
  44. ^ Groom, Winston "Kearny's March" Alfred A. Knopf, 2011 pp.89
  45. ^ "Tucson P.O.", Arizona Business Directory and Gazetteer, San Francisco: W.C. Disturnell, 1881
  46. ^ Spencer C. Tucker (2012). The Encyclopedia of the Mexican-American War: A Political, Social, and Military History. ABC-CLIO. p. 255. ISBN 9781851098545.
  47. ^ "Town of San Luis". State of Colorado. נבדק ב-9 ביולי 2015. {{cite web}}: (עזרה)
  48. ^ Annexation
  49. ^ 1 2 Compromise of 1850
  50. ^ "Compromise of 1850". History.com. נבדק ב-10 ביולי 2015. {{cite web}}: (עזרה)
  51. ^ Torrez, Robert J. "A Cuarto Centennial History of New Mexico, Chapter Six: The Territorial Period". New Mexico Genealogical Society. נבדק ב-10 ביולי 2015. {{cite web}}: (עזרה)
  52. ^ Arave, Lynn (5 בספטמבר 2010). "Utah Territory's creation in 1850 paved way to statehood". Deseret News. נבדק ב-10 ביולי 2015. {{cite web}}: (עזרה)
  53. ^ "The Actual Treaty". Official Gadsden Purchase Web Site. נבדק ב-10 ביולי 2015. {{cite web}}: (עזרה)
  54. ^ Gadsden Purchase, 1853–1854
  55. ^ Rose, Christina (28 בפברואר 2014). "Native History: Colorado Territory Created Amidst Gold Rush". Indian Country Today Media Network. אורכב מ-המקור ב-2016-04-22. נבדק ב-10 ביולי 2015. {{cite web}}: (עזרה)
  56. ^ "Act of Congress (1861) Organizing the Territory of Nevada" (PDF). State of Nevada. נבדק ב-10 ביולי 2015. {{cite web}}: (עזרה)
  57. ^ Wilusz, John P. "The Colorful History of the California/Nevada State Boundary" (PDF). Department of Transportation, California. נבדק ב-10 ביולי 2015. {{cite web}}: (עזרה)
  58. ^ Gannett, Henry (1885). Boundaries of the United States. Washington, D.C.: Washington Printing Office. pp. 125–6. נבדק ב-10 ביולי 2015. {{cite book}}: (עזרה)
  59. ^ "The Civil War". Town of Mesilla. אורכב מ-המקור ב-2015-07-13. נבדק ב-10 ביולי 2015. {{cite web}}: (עזרה)
  60. ^ "Ordinance of Secession of the Arizona Territory". The Confederate War Department. אורכב מ-המקור ב-2012-07-31. נבדק ב-10 ביולי 2015. {{cite web}}: (עזרה)
  61. ^ Stanley, John (15 באפריל 2014). "Arizona Explained: How statehood happened". Arizona Republic. נבדק ב-10 ביולי 2015. {{cite web}}: (עזרה)
  62. ^ "Tag Archives: Arizona's Organic Act". Sharlot Hall Museum. אורכב מ-המקור ב-2015-09-24. נבדק ב-10 ביולי 2015. {{cite web}}: (עזרה)
  63. ^ "Nevada Admitted to Union, 1864". The American History and Genealogy Project. נבדק ב-10 ביולי 2015. {{cite web}}: (עזרה)
  64. ^ President of the United States of America (1 באוגוסט 1876). "Proclamation of the Admission of Colorado to the Union" (php). The American Presidency Project. נבדק ב-10 ביולי 2015. {{cite web}}: (עזרה)
  65. ^ "The Manifesto and the End of Plural Marriage". The Church of Jesus Christ of Latter Day Saints. נבדק ב-10 ביולי 2015. {{cite web}}: (עזרה)
  66. ^ "Utah Statehood". State of Utah. נבדק ב-10 ביולי 2015. {{cite web}}: (עזרה)
  67. ^ Hubert I. Cohen, "Wyatt Earp at the O. K. Corral: Six Versions," Journal of American Culture, (June 2003) 26#2 pp 204–223
  68. ^ 1 2 A History of Mining in AZ pages=10–11
  69. ^ Competition Begins for Second Transcontinental Line
  70. ^ Dimitri Ioannides; Dallen J. Timothy (2010). Tourism in the USA: A Spatial and Social Synthesis. Taylor & Francis. p. 21.
  71. ^ "Arizona". History.com. נבדק ב-10 ביולי 2015. {{cite web}}: (עזרה)
  72. ^ 1 2 "Defining the Southwest". Learning Center of the American Southwest. אורכב מ-המקור ב-2015-11-14. נבדק ב-2 ביולי 2015. {{cite web}}: (עזרה)
  73. ^ Wilder, Joseph Carlton (ed.). "The Southwest Defined". University of Arizona. נבדק ב-11 ביולי 2015. {{cite web}}: (עזרה)
  74. ^ Series: Defining the Southwest
  75. ^ "Mammals Index Page". New Mexico Institute of Mining and Technology. אורכב מ-המקור ב-2015-07-15. נבדק ב-13 ביולי 2015. {{cite web}}: (עזרה)
  76. ^ Sharp, Jay W. "Looking for Birds in the Southwest". DesertUSA. נבדק ב-13 ביולי 2015. {{cite web}}: (עזרה)
  77. ^ "Greater Roadrunner". Arizona-Sonora Desert Museum. נבדק ב-13 ביולי 2015. {{cite web}}: (עזרה)
  78. ^ "Hawks & Eagles". Arizona-Sonora Desert Museum. נבדק ב-13 ביולי 2015. {{cite web}}: (עזרה)
  79. ^ "Caracaras & Falcons". Arizona-Sonora Desert Museum. נבדק ב-13 ביולי 2015. {{cite web}}: (עזרה)
  80. ^ "Gray Hawk". Cornell Lab of Ornithology. נבדק ב-13 ביולי 2015. {{cite web}}: (עזרה)
  81. ^ "Owls". Arizona-Sonora Desert Museum. נבדק ב-13 ביולי 2015. {{cite web}}: (עזרה)
  82. ^ "Vultures". Arizona-Sonora Desert Museum. נבדק ב-13 ביולי 2015. {{cite web}}: (עזרה)
  83. ^ "Cardinals & Grosbeaks". Arizona-Sonora Desert Museum. נבדק ב-13 ביולי 2015. {{cite web}}: (עזרה)
  84. ^ "Finches". Arizona-Sonora Desert Museum. נבדק ב-13 ביולי 2015. {{cite web}}: (עזרה)
  85. ^ "Hummingbirds". Arizona-Sonora Desert Museum. נבדק ב-13 ביולי 2015. {{cite web}}: (עזרה)
  86. ^ "Quail". Arizona-Sonora Desert Museum. נבדק ב-13 ביולי 2015. {{cite web}}: (עזרה)
  87. ^ "Common Raven". Arizona-Sonora Desert Museum. נבדק ב-13 ביולי 2015. {{cite web}}: (עזרה)
  88. ^ "Woodpeckers". Arizona-Sonora Desert Museum. נבדק ב-13 ביולי 2015. {{cite web}}: (עזרה)
  89. ^ "Wrens". Arizona-Sonora Desert Museum. נבדק ב-13 ביולי 2015. {{cite web}}: (עזרה)
  90. ^ "Doves". Arizona-Sonora Desert Museum. נבדק ב-13 ביולי 2015. {{cite web}}: (עזרה)
  91. ^ "Snakes of the American Southwest". Southwestern Center for Herpetological Research.
  92. ^ "Lizards of the American Southwest". Southwestern Center for Herpetological Research.
  93. ^ "Turtles of the American Southwest". Southwestern Center for Herpetological Research.
  94. ^ "Amphibians of the American Southwest". Southwestern Center for Herpetological Research.
  95. ^ 50 most populous cities in the U.S., Infoplease.com
  96. ^ 10 fastest-growing states
  97. ^ 1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 "Annual Estimates of the Resident Population for Incorporated Places: April 1, 2010 to July 1, 2014". U.S. Census Bureau. נבדק ב-13 ביולי 2015. {{cite web}}: (עזרה)
אזורים בארצות הברית
האזורים הרשמיים לפי
לשכת מפקד האוכלוסין של ארצות הברית 		מערב ארצות הברית • המערב התיכון • צפון-מזרח ארצות הברית • דרום ארצות הברית
אזורים לא רשמיים דרום-מערב ארצות הברית • אזור הפסיפיק נורת' וסט • המישורים הגדולים • מדינות הרי הרוקי • ניו אינגלנד • אזור המיד-אטלנטיק • חגורת החלודה
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=דרום-מערב_ארצות_הברית&oldid=38397651"