דני רהב וולף

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
המונח "דני וולף" מפנה לכאן. לערך העוסק בכדורסלן יהודי-אמריקאי, ראו דניאל וולף.
דני רהב וולף
תמונה זו מוצגת בוויקיפדיה בשימוש הוגן.
נשמח להחליפה בתמונה חופשית.
לידה 21 ביוני 1937
באר טוביה, פלשתינה (א"י)
פטירה 19 באפריל 2004 (בגיל 66)
מדינה ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
השתייכות צבא הגנה לישראל
תקופת הפעילות 19551978 (כ־23 שנים)
דרגה אלוף-משנה  אלוף-משנה
תפקידים בשירות
פעולות ומבצעים
פעולות התגמול
מבצע קדש  מבצע קדש
מלחמת ששת הימים  מלחמת ששת הימים
מלחמת ההתשה  מלחמת ההתשה
מלחמת יום הכיפורים  מלחמת יום הכיפורים
עיטורים
עיטור המופת  עיטור המופת
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

דני רהב וולף (21 ביוני 193719 באפריל 2004) היה קצין צה"ל בדרגת אלוף-משנה, מוותיקי חטיבת הצנחנים ומפקד סיירת שקד. מעוטר עיטור המופת.

חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

וולף נולד במושב באר טוביה בשנת 1937 בשם דני וולף, בנם השני של עליזה וד"ר יהודה וולף (18991960), רופא שעלה מגרמניה עם עליית הנאצים לשלטון בשנת 1933, התיישב בבאר טוביה ותוך זמן קצר נודע בדרום כולו.[1]

במאי 1955 התגייס וולף לצה"ל והתנדב לצנחנים. הוא שובץ בגדוד 890 וצורף לפלוגה ב'. בצנחנים עבר מסלול הכשרה כלוחם ולחם בפעולות התגמול ובהן פעולת הסבחה ובמבצע כנרת. בסוף שנת 1956 נשלח לקורס מ"כים חי"ר. כמפקד כיתה השתתף בפעולה כנגד משטרת א-רהווה, בפעולת התגמול בע'רנדל, במבצע לולב ובפעולת קלקיליה. במבצע קדש צנח במיתלה. לאחר המלחמה, סיים קורס קציני חי"ר ושימש כמפקד מחלקה, מפקד פלוגה וכקצין חבלה חטיבתי בצנחנים.[2]

וולף, שקרא את הספר "מפקד הרפאים", העריץ את דייוויד סטירלינג, מייסדה ומפקדה של יחידת הקומנדו הבריטית SAS שלחמה במדבר המערבי במלחמת העולם השנייה ותקפה שדות תעופה ובסיסים בעומק המערך הגרמני. לפני מותו, סיפר לידיד כי שאף להידמות לו.[3] הוא נחשב למומחה ללוחמה זעירה ולקומנדו. במלחמת ששת הימים הוביל וולף, יחד עם דן שומרון, את חוד החנית של חטיבת הצנחנים לתעלת סואץ. על אומץ לבו, תעוזתו וכושר המנהיגות שהפגין הוענק לו עיטור המופת. אחרי מלחמת ששת הימים הוצב וולף במפקדת קצין חי"ר וצנחנים ראשי ותכנן מבצעים מעבר לקווי האויב. הוא היה מהבולטים ומהראשונים ביוזמי מבצעים מיוחדים, בעלי אופי אסטרטגי, במסגרות גדולות של עוצבות מוטסות. כן השתתף במבצע תשורה[4] כמפקד אחד מכוחות המשנה של הצנחנים, ובכך זכה להידמות לגיבורו, סטירלינג, ולפשוט על שדה תעופה. מאוחר יותר פיקד על קורס קומנדו ולאחר מכן למד במכללה הבין-זרועית לפיקוד ולמטה (פו"ם).

ב-1970, בשיאה של מלחמת ההתשה, קיבל וולף את הפיקוד על סיירת שקד.[5] תחת פיקודו פעלה הסיירת בשתי זירות עיקריות: מבצעים ברצועת עזה, שכללו בין השאר הפעלת מסתערבים נגד הטרור הפלסטיני ברצועת עזה, ומבצעים בתעלת סואץ נגד מצרים,[6] ובהם מבצע סרג'נט ולמבצע ויקטוריה מעבר לתעלה, מבצעים שנחשבו למסובכים ופורצי דרך בתחומם.[7] כן פעלה הסיירת לאורך הגבול הירדני. לקראת סיום תפקידו חלה בסרטן והוחלף על ידי סגנו אמציה חן (פצי).

במלחמת יום הכיפורים שימש וולף כמדריך בפו"ם. הוא מיהר לחזית הדרום והתמנה למפקד כוח סיור מיוחד באוגדת שרון. הכוח כלל קצינים ולוחמים במילואים ובקבע, רובם יוצאי סיירת שקד והצנחנים, שלא היה להם תפקיד מוגדר בתחילת המלחמה. בין אנשי הכוח היו מאיר דגן, שלחם יחד עם וולף בעזה כמפקד סיירת רימון, ואמציה חן (פצי), שפיקד על כוח בשם "כוח פצי". לתקופה קצרה פעל עם כוח הסיור של וולף גם כוח מסיירת מטכ"ל תחת פיקודו של עוזי דיין.[8] הכוח עסק בעיקר בלחימה בחיילי קומנדו מצריים ובהריגת קציני תצפית קדמיים של הצבא המצרי.[9] לאחר המלחמה מונה וולף למפקד חטיבת צנחנים במילואים בדרגת אלוף-משנה.

עם שחרורו מצה"ל בשנת 1978 עבר עם משפחתו למושב אורות, שם עסק בחקלאות ייחודית ובבניית בתי עץ. הוא עסק בכך עד למותו.

השקפותיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

וולף תמך בהחלטה 242 של מועצת הביטחון של האו"ם, שקראה לנוסחת שטחים תמורת שלום לפתרון הסכסוך הישראלי-ערבי. אחרי שחרורו מצה"ל היה חבר במועצה לשלום ולביטחון, והטיף לפשרות מדיניות. רב-אלוף רפאל איתן, הרמטכ"ל, שלל ממנו את המינוי למפקד חטיבה במילואים. הפרשה העיבה על ידידותם של וולף ואיתן אך לא שמה לה קץ. יחסיו עם חברו, אריאל שרון, נותקו בשל הביקורת שמתח וולף על מלחמת שלום הגליל. זמן קצר לפני מותו התפייס וולף עם שרון.[3]

עד שחלה נחשב וולף לאחד מהבולטים במפקדי היחידות המיוחדות וזכה להערכה רבה בצה"ל. בין ידידיו ומוקיריו מאז ועד ליום מותו ניתן למנות את האלופים אריאל שרון, ישראל טל וראשי המטה הכללי דן שומרון ורפאל איתן.[3] כן זכה וולף להערכה רבה מצד פקודיו בסיירת שקד.[10]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ד"ר וולף יהודה באתר ההסתדרות הרפואית בישראל; ד"ר יהודה וולף, דבר, 11 במאי 1960 (עם פטירתו); ר. מגל, לזכר נעדרים: ד"ר יהודה וולף, דבר, 18 ביולי 1960.
  2. ^ רן אדליסט, "האנציקלופדיה לצבא וביטחון – 'צה"ל בחילו'", הוצאת רביבים (מהדורת מעריב), 1983, כרך 14 -"סיירות ומיעוטים", עמוד 32
  3. ^ 1 2 3 אמיר אורן, בסוף ימיו, אחרי נתק של 20 שנה, דני וולף שוב דיבר עם אריאל שרון, באתר הארץ, 20 באפריל 2004
  4. ^ יוסף ארגמן, זה היה סודי ביותר: 30 פרשיות מודיעין וביטחון בישראל הוצאת משרד הביטחון, 1990, מבצע תשורה, עמ' 209–294
  5. ^ אמיר אורן, היחידות המיוחדות והמלחמה הבאה, באתר הארץ, 22 ביולי 2011
  6. ^ "מגדוד בט"ש לגדוד קומנדו", באתר סיירת שקד
  7. ^ גל פרל פינקל, הפיראטים של סיני, הבלוג על הכוונת, ‏ 22 באוקטובר 2019.
  8. ^ עוזי דיין, למדנו את הלקח תחת אש קטלנית, באתר ישראל היום, 17 בספטמבר 2010
  9. ^ "מלחמת יום הכיפורים", באתר סיירת שקד
  10. ^ "אל"ם דני רהב - וולף ז"ל", באתר "שקדניק"