דניאל כהנמן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
דניאל כהנמן
כהנמן בינואר 2009
כהנמן בינואר 2009
לידה 5 במרץ 1934
תל אביב, פלשתינה (א"י) עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 27 במרץ 2024 (בגיל 90) עריכת הנתון בוויקינתונים
ענף מדעי פסיכולוגיה קוגניטיבית, פסיכולוגיה, כלכלה התנהגותית, כלכלה עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום מגורים ישראלישראל ישראל
ארצות הבריתארצות הברית ארצות הברית
מקום לימודים
מנחה לדוקטורט סוזאן מ. ארוין-טריפ עריכת הנתון בוויקינתונים
מוסדות
תלמידי דוקטורט ענת ניניו, Maria V. Stone, אבישי הניק, Carol Anne Varey, זיו כרמון, Nathan Novemsky, Jacqueline Sue Snell עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה פרסים והוקרה
בן או בת זוג אן טריזמן (19789 בפברואר 2018) עריכת הנתון בוויקינתונים
האתר הרשמי
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

דניאל כהנמן (5 במרץ 193427 במרץ 2024) היה פסיכולוג קוגניטיבי ישראלי-אמריקאי, חתן פרס נובל לכלכלה לשנת 2002. מחקריו היו לפורצי דרך בתחומי שיפוט וקבלת החלטות, היוריסטיקה וכלכלה התנהגותית. כיהן כפרופסור לפסיכולוגיה ולמדיניות ציבורית באוניברסיטת פרינסטון שבארצות הברית.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הוריו של כהנמן היגרו מליטא לצרפת בתחילת שנות ה-20 של המאה ה-20. הוא נולד בשנת 1934 בתל אביב, בעת שאמו ביקרה קרובי משפחה בארץ ישראל. כהנמן הוא צאצא לשושלת של רבנים מליטא. המפורסם ביותר בשושלת זו הוא הרב יוסף שלמה כהנמן, מייסד ישיבת פוניבז' בבני ברק שהיה דודו של כהנמן (אח אביו אפרים).

כהנמן גדל בפריז, ובזמן הכיבוש הגרמני התחבא עם הוריו ואחותו (כהנמן מספר על מפגש מקרי ומרגש עם חייל אס. אס. גרמני בפריז,[1] אירוע שהותיר בו רושם עמוק). אביו נתפס ונכלא במחנה הריכוז דראנסי, אך שוחרר לאחר שישה שבועות כתוצאה מהתערבותו של אז'ן שילר, מנהל חברת לוריאל בה עבד. המשפחה נמלטה לדרום צרפת ואביו מת מסוכרת ב-1944. ב-1946 עלה לארץ ישראל עם אמו. תחילה התגוררו בירושלים ולאחר מכן עברו לתל אביב.

כהנמן הוא בוגר התיכון ליד האוניברסיטה ובוגר שבט משואות של עדת הצופיםהצופים הדתיים, למד לתואר ראשון בפסיכולוגיה ובמתמטיקה באוניברסיטה העברית וסיים בשנת 1954. בשנת 1955 התגייס לצה"ל ושירת כפסיכולוג ביחידה לפסיכולוגיה. בין השאר פיתח את מבחני הקב"א,[2][3] ועסק בתכנון מבדקים לקורס קצינים.

ב-1958 החל בלימודי דוקטורט בפסיכולוגיה באוניברסיטת קליפורניה בברקלי, אותם סיים בשנת 1961. לאחר קבלת תואר דוקטור חזר לישראל והצטרף לסגל המחלקה לפסיכולוגיה באוניברסיטה העברית. בתחילת שנות ה-70 היה שותף בצוות חשיבה שעסק במשא ומתן בנושא הסכמי הביניים בסיני, ותרם ממומחיותו בהקשר זה.

בשנת 1978 עבר כהנמן לאוניברסיטת בריטיש קולומביה בקנדה, ב-1986 עבר לברקלי, וב-1993 עבר לאוניברסיטת פרינסטון, שם עבד וחקר עד פטירתו. משנת 2000 היה חבר במרכז לחקר הרציונליות שבאוניברסיטה העברית. בתקופה זו החל לשתף פעולה עם כלכלנים, במיוחד עם ריצ'רד ת'אלר, ולפתח את המחקר בתחום הכלכלה ההתנהגותית.

מחקריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

באוניברסיטה העברית החל לחקור עם עמיתו עמוס טברסקי, את תהליכי קבלת החלטות ושיפוט סובייקטיבי בתנאים של אי-ודאות. המאמר החשוב הראשון שהשניים פרסמו ראה אור בכתב העת Science בשנת 1974. ב-1979 פרסמו השניים בכתב העת Econometrica את מאמרם פורץ הדרך בנושא תורת הערך, אותו פיתחו כחלופה לתורת התועלת, Prospect theory: An analysis of decisions under risk,[4] מאמר שהפך ברבות הימים למצוטט ביותר בכתב העת הזה, לתיאור תהליכי קבלת ההחלטות בתנאי אי-ודאות.

מאמרם המשותף החשוב והמפורסם ביותר פורסם בירחון Science בשנת 1981, וכותרתו "מיסגור החלטות והפסיכולוגיה של בחירה".[5] בשנת 1982 ראה אור ספרו "שיפוט בתנאי חוסר ודאות" אותו כתב יחד עם טברסקי ופול סלוביק.[6]

חיים אישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

כהנמן היה אתאיסט.[7]

היה נשוי לעירא, מורה וסופרת, ממנה נולדו לו שני ילדים ושלושה נכדים. כהנמן נישא בשנית ב-1978 לפסיכולוגית הקוגניטיבית אן טריזמן והם נשארו נשואים עד פטירתה ב-2018.

בשנותיו האחרונות התגורר עם ברברה טברסקי, אלמנתו של עמוס טברסקי, שותפו למחקר.[8]

פרסים והוקרה[עריכת קוד מקור | עריכה]

דניאל כהנמן, 2013

רשימת הפרסים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • פרס נובל לכלכלה (2002)
  • דוקטור לשם כבוד של אוניברסיטת וירצבורג (2004)
  • עמית החברה האקונומטרית (1993)
  • פרס האגודה האמריקנית לפסיכולוגיה לתרומות מדעיות נכבדות לפסיכולוגיה (1982)
  • דוקטור לשם כבוד מאוניברסיטת ייל (2014)
  • מדלייית הווארד קרוסבי וורן (1995)
  • Clarivate Citation Laureates (2002)
  • Kampé de Fériet Award (2006)
  • 50 המשפיעים ביותר (2012)
  • עמית מכובד של האגודה האמריקאית לכלכלה (2011)
  • פרס טלקוט פרסונס (2011)
  • מדליית החירות הנשיאותית (2013)
  • פרס גרומאייר (2003)
  • פרס הכלכלה העולמית (2012)
  • פרס לאונטיף (2010)
  • 50 המשפיעים ביותר (2011)
  • פרס עמיתי ויליאם ג'יימס (1989)
  • דוקטור לשם כבוד
  • פרס האגודה האמריקנית לפסיכיאטריה למפעל חיים בפסיכולוגיה (2007)
  • פרס ישראל
  • עמית אגודת המדעים הקוגניטיביים
  • עמית האקדמיה האמריקאית לאמנויות ולמדעים
  • עמית חברת הפסיכולוגים הניסויים

ספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • מייקל לואיס, ענן של אפשרויות: עמוס טברסקי ודניאל כהנמן, החברות ששינתה את האופן שבו אנו חושבים, הוצאת בבל, 2018.[11]
  • גלית חמי וסופי שולמן, להמציא כל בוקר מחדש - סיפורה של החדשנות הישראלית, ידיעות ספרים, 2018, הפרק "הרציונליות – לא מה שחשבתם", עמ' 158–163

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מהרצאותיו וממאמריו:

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ אורן הוברמן, איך האינטואיציה עובדת?, באתר כלכליסט, 27 בספטמבר 2011
  2. ^ רביב דרוקר, המקור, תחקיר המקור: נוסחת הקב"א נחשפת, באתר חדשות 13, 29 באוקטובר 2014
  3. ^ פיצוח חידת הקב"א הגדולה ואיך קשורים לכך סילבן שלום, ליאל דניר, בר פאלי ועלמה זק | הבלוג של רביב דרוקר, באתר drucker10.net
  4. ^ Amos Tversky and Daniel Kahneman, Prospect theory: An analysis of decisions under risk. Econometrica, 47, 313-327.
  5. ^ Amos Tversky and Daniel Kahneman, The Framing of Decisions and the Psychology of Choice. Science 1981;211:453-458.
  6. ^ Daniel Kahneman, Paul Slovic, Amos Tversky, Judgment under uncertainty : heuristics and biases. Cambridge University Press, 1982.
  7. ^ Engber, Daniel (2016-12-21). "The Irony Effect". Slate (באנגלית אמריקאית). ISSN 1091-2339. נבדק ב-2017-09-13.
  8. ^ Morgan Levey, Daniel Kahneman on Why Our Judgment is Flawed — and What to Do About It, Freakonomics (באנגלית)
  9. ^ מקבלי התואר דוקטור כבוד מאוניברסיטת חיפה, אוניברסיטת חיפה
  10. ^ יצחק בן-חורין, וושינגטון, שי מאובמה: מדליית החירות לכהנמן ולאופרה, באתר ynet, 20 בנובמבר 2013
  11. ^ אתר למנויים בלבד אלי שאלתיאל, ענן של אפשרויות": החברות החמה שהובילה לגילויו של חתן הנובל כהנמן, באתר הארץ, 6 בספטמבר 2018