דמי מחלה
דמי מחלה הם תשלום שניתן לעובד עבור תקופה שבה נעדר מעבודתו ולא קיבל שכר רגיל, מפאת מחלה.
בחלק ממקומות העבודה ברחבי העולם משולמים דמי המחלה לעובדים כחלק מהזכויות הניתנות להם בחוזה העבודה במסגרת המדיניות של המעביד, ובחלק משולמים דמי המחלה בהתאם לחקיקה של המדינה בנושא, כחלק מזכויות העובדים המעוגנות בחוק. בכ-145 מדינות בעולם נהוג תשלום דמי מחלה לעובדים עבור תקופת מחלה כלשהי, כאשר ב-127 מדינות נהוג תשלום דמי מחלה עבור תקופה של שבוע או יותר, סך הכל, במשך שנת עבודה[1].
בארצות הברית[עריכת קוד מקור | עריכה]
בממלכה המאוחדת[עריכת קוד מקור | עריכה]
בסין העממית[עריכת קוד מקור | עריכה]
בצרפת[עריכת קוד מקור | עריכה]
בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – חוק דמי מחלה
בישראל מוסדרת הזכות לקבלת דמי מחלה בחוק דמי מחלה.[2] חוק זה שונה מהותית מיתר חוקי המגן בתחום דיני העבודה. חוקי המגן חלים על כל העובדים, וקובעים זכויות מינימליות, שלא ניתן לפגוע בהן או להתנות עליהן בחוזה אישי שבין המעביד לעובד. חוק דמי מחלה אינו חל על מי שנושא זה מוסדר לגביו במסגרת הסכם קיבוצי או הסדר קיבוצי (אך הוא חל על מי שנושא זה מוסדר לגביו בחוזה אישי). הזכות לקבלת דמי מחלה מוסדרת לגבי עובדים רבים במשק בהתאם להסכמים קיבוציים החלים עליהם, שלחלקם הוצאו צווי הרחבה שהרחיבו את תחולתם על כל העובדים בתחום מסוים במשק או אף בתחומים נוספים.
בהתאם לחוק, העובד זכאי ל-18 ימי מחלה בתשלום בשנה, בכפוף להמצאת אישור רפואי על מחלתו, כמפורט להלן. זכות זו ניתנת לצבירה עד 90 ימי מחלה.
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ Jody Heymann, Alison Earle, and Jeffrey Hayes, The Work, Family and Equity Index: How Does the United States Measure Up?, Institute for Health & Social Policy, 2007
- ^
חוק דמי מחלה, תשל"ו-1976 לחוק דמי מחלה, ספר החוקים הפתוח, באתר ויקיטקסט
הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו ייעוץ משפטי.