דמות אב

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
"בזרועותיו של אבא", מאת הצייר השוודי סברין נילסון

דמות אב הוא מושג בפסיכולוגיה המתייחס לרוב לאדם מבוגר, שנמצא לרוב בעמדת סמכות והשפעה מסוימת עבור הפרט, המעורר בו רגשות המתעוררים לרוב כלפי אביו של אדם.

במחקר משנת 2001 נמצא כי קיומה של דמות אב חיובית ותומכת עבור ילד, בין אם מדובר באב ביולוגי, אב חורג או מבוגר קרוב אחר, מקושרת עם התפתחות טובה יותר של הילד. במחקר זה קיבלו הילדים ציונים טובים יותר במבחנים שבדקו יכולות קוגניטיביות, מסוגלות עצמית ומקובלות חברתית יחסית לילדים שלא הייתה להם דמות אב. מתוך אלו שהייתה להם דמות אב, ילדים שתפסו אותו כתומך יותר הראו מסוגלות עצמית ומקובלות חברתית גבוהות יותר, וכן פחות תסמינים דיכאוניים[1].

על פי התאוריה הפסיכואנליטית של זיגמונד פרויד, זקוק כל ילד לדמות אב לשם התפתחות רגשית ומינית תקינה. לפי הרעיון של תסביך אדיפוס, שהוא מרכזי בתאוריה זו, לומד כל ילד בשלב האדיפלי להזדהות עם אביו, וכך מסגל לעצמו עם השנים תכונות גבריות. עם זאת, בעשורים האחרונים, האופן בו מפרשים פסיכואנליטיקאים את הרעיונות האלו מדגיש את חשיבותה של דמות אב כפונקציה מנטלית ורגשית ולא כדמות גברית פיזית הנוכחת בחייו של הילד, כלומר כל דמות שיכולה להוות "צלע שלישית" בדיאדה של אם-תינוק המהווה מעין בועה סגורה. הצלע השלישית מפריעה לבועה זו ומלמדת את הילד על קיומו של עולם חיצוני, מציאות, סמכות וחוקים, נושאים אלו חיוניים להתפתחותו הרגשית. לפיכך כל דמות פיזית בחייו של הילד יכולה להוות "דמות אב", בין אם בן זוג או בת זוג של האם, סב או סבתא, דוד או דודה, מורה, ואף האם עצמה יכולה לקיים בתוכה את שתי הפונקציות, האימהית והאבהית, החיוניות לילד[2].

דמות אב בהקשר להתפתחות הילד[עריכת קוד מקור | עריכה]

במחקר שנעשה בשנת 2018 נמצא קשר חיובי על השפעת אבות כחלק מהתפתחותם של ילדיהם, גם אם אינם גרים איתם באותו הבית. במחקר נמצא כי לאבות בעלי השכלה גבוהה יהיו ילדים עם ציונים גבוהים יותר, כך גם לאבות בעלי רגישות והכלה גדולים יותר יהיו ילדים חברותיים יותר[3]. יתר על כך, בהיעדר דמות אב נמצא כי יש פחות הצלחה בלימודים, תפקוד קוגניטיבי לקוי, תוקפנות ועבריינות. אבות משפיעים על ילדיהם גם בדרכים עקיפות כמו למשל, השקעת זמן וכסף וגם על ידי הקשר הקיים בינם לבין אם הילד. בנוסף, בריאות הנפש אצל האב, סכסוך בין ההורים ולחצים פוגעים בהתנהגות של האב כלפי ילדיו.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Lamb, Michael E., (2004), The role of the father in child development, John Wiley and Sons, p. 436
  2. ^ אורנה קזין, הסוד נשאר בצנצנת, 21 בדצמבר 2000, פורסם במקור בעיתון הארץ
  3. ^ Natasha J. Cabrera, Brenda L. Volling, Rachel Barr, Fathers Are Parents, Too! Widening the Lens on Parenting for Children's Development, Child Development Perspectives 12, 2018-09, עמ' 152–157 doi: 10.1111/cdep.12275


ערך זה הוא קצרמר בנושא פסיכולוגיה. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.