דלקת

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
דלקת
טיפול
קישורים ומאגרי מידע
MeSH D007249
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

דלקת היא תגובה מורכבת של מערכת החיסון לגירוי שהיא מזהה כמזיק, כגון פתוגנים (למשל, וירוסים, חיידקים או פטריות שחדרו לגוף), תאים פגועים, חומרים רעילים, או חשיפה לקרינה. מטרת התגובה הדלקתית היא להסיר את המקור לגירוי ואת התאים הפגועים, ולאפשר לאורגניזם להתחיל בתהליך ההחלמה. התגובה הדלקתית מערבת פעילות של תאי דם לבנים, כלי דם ואינטראקציות שונות ברמה המולקולרית.[1]

דלקת יכולה להיות תוצאה של זיהום. דוגמאות לדלקות שלא נוצרות עקב זיהום הן תגובה דלקתית לטרשת נפוצה, טראומה גופנית, איסכמיה, ומחלות אוטואימוניות.

דלקות יכולות להתבטא בתסמינים של אדמומיות והתחממות של האזור, כתוצאה מזרימת דם לאזור, נפיחות, כתוצאה מהצטברות נוזלים, כאב, כתוצאה משחרור של כימיקלים שמגרים את קצות העצבים, ואובדן תפקוד של האזור המודלק כתוצאה משילוב של התופעות האחרות. כאשר הדלקת היא באיברים הפנימיים, חלק מסימנים אלו עשויים לא להופיע.[2] על אף שהדלקת היא תגובה חיונית לשמירה על בריאות האורגניזם, היא יכולה במקרים מסוימים לצאת משליטה ולהפוך לדלקת כרונית (אנ') (נקראת גם "דלקת מערכתית"), שתורמת למחלות שונות.

דלקת שקדים

אטימולוגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מקור המושג דלקת במילה דליקה (בעירה, שרפה). הסיבה לכך היא החום הנוצר במקום הדלקת, ולעיתים אף בכל הגוף. גם בשפות אחרות קיים הקשר דומה: המילה האנגלית Inflammation, למשל, מקורה במילה Flame ("להבה"), או המילה "炎症" (נהגה באופן שונה בשפות שונות), שפרושה המילולי הוא "מחלת הלהבה". בלשון העממית מתייחסים לעיתים קרובות בטעות לכל אדמומיות שהיא (בעיקר בעיניים ובעור) כאל "דלקת", אף שבמקרים רבים אין מדובר בתגובה של מערכת החיסון, אלא בתוצאה של שפשוף או גירוי כלשהו.

התהליך הדלקתי[עריכת קוד מקור | עריכה]

התהליך הדלקתי מתרחש בכמה שלבים. להלן תיאור כללי של דלקת זיהומית:

  • תאי מערכת החיסון הראשונים שפוגשים את הגוף הזר משתייכים בדרך-כלל למערכת החיסון המולדת: נויטרופילים ומקרופאג'ים, בעיקר. הללו נמצאים בכמויות גדולות בעור וברקמות חיצוניות אחרות, שדרכן פולשים לעיתים קרובות פתוגנים לגוף.
  • תאי הדם הלבנים מנסים להילחם בפתוגן, בעיקר על ידי פגוציטוזה – בליעת הפתוגן והשמדתו. במקביל מפרישים תאי הדם הלבנים כימוקינים, אשר מושכים תאי דם לבנים אחרים, ובמיוחד לימפוציטים, אל מקום הזיהום.
  • מכלול תאי הדם הלבנים באזור הזיהום ממשיכים להילחם בפתוגן, ובמקביל מפרישים חומרים הגורמים להרחבת כלי הדם המגיעים לאזור הזיהום, זאת כדי לאפשר לכמות גדולה של תאי דם לבנים להגיע אל המקום, וכן כדי לספק חמצן לכמות הגדולה של התאים באזור. לעומת זאת, כלי הדם היוצאים מאזור הזיהום מתכווצים.
  • זרימת הדם המוגברת אל האזור גורמת לאדמומיות האופיינית לדלקת. התכווצות כלי הדם היוצאים מהאזור גורמת לעלייה בלחץ הנוזלים ולנפיחות. כתוצאה מכך מופעל לחץ על חיישני כאב (נוסיצפטורים) במקום הזיהום, דבר הגורם לתחושת כאב אופיינית.
  • חומרים אחרים המופרשים לעיתים מתאי הדם הלבנים זורמים אל המוח וגורמים לו להעלות את טמפרטורת הגוף.
  • במקרה של זיהום חיידקי נוצרת לרוב במקום הדלקת מוגלה, המורכבת מחיידקים, מתאי גוף מתים, מתאי דם לבנים ומחומרי פסולת שונים, כגון רעלנים שהחיידקים הפרישו, פיסות ממברנה של תאים שנהרסו וכן חומר בין-תאי, המשמש כדבק בין תאי הרקמה.

תחושת הכאב והעלייה בטמפרטורת הגוף הנגרמות בעת דלקת נועדו לגרום לחולה לנוח ולהימנע מפעילות גופנית נמרצת. כך יכול הגוף להשקיע את מרבית האנרגיה שלו בלחימה בזיהום (בזמן הדלקת נדרשת מערכת החיסון לייצר מיליוני תאי דם לבנים בקצב מהיר, דבר המצריך אנרגיה רבה). הכאב, במיוחד באזור הזיהום, מונע מהחולה להזיז את האזור, ותורם להחלמה מהירה יותר של הרקמות הפגועות.

סימני דלקת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • חום
  • נפיחות
  • כאב
  • אודם ואדמומיות
  • תפקוד לקוי של האיבר

סוגי דלקות[עריכת קוד מקור | עריכה]

יש להבחין בין שני סוגי דלקות: דלקת אקוטית ודלקת כרונית. דלקת אקוטית היא דלקת קצרת מועד עם הסימנים הקלסיים של דלקת שפעילותה מגינה על הגוף, ואילו דלקת כרונית היא מצב שבו הגוף לא יכול להתגבר על מחוללי הדלקת לגמרי, והיא ממשיכה להתקיים זמן רב על "אש נמוכה", וקיומה הופך להיות לנטל על הגוף.

להלן ההבדלים המרכזיים:
דלקת חריפה (Acute) דלקת כרונית (Chronic)
גורם משפיע בקטריה פתוגנית, רקמה פגועה דלקת אקוטית עקשנית עקב אי יכולת סילוק הפתוגן, זיהום נגיפי, גוף זר עקשן או תגובה אוטואימונית.
תאים ראשיים מעורבים ניוטרופילים – התאים העיקריים, באזופילים – גורמי התגובה הדלקתית, האאוזינופילים – פועלים במקרה של חדירת גוף זר גדול (כתולעת). מונוציטים ומאקרופאג'ים. פיברובלסטים, מונוציטים, מאקרופאג'ים, לימפוציטים ותאי פלסמה.
תיווך ראשוני זואמין, תרכובת אורגנית בת השפעה על קוטר כלי הדם. CRP – חלבון מגיב הגורם לעליית חום, הרגשה כללית רעה ואובדן תיאבון ציטוקין, חלבון המופרש על ידי קשרי הלימפה ופועל כמתווך בין תאי וכמווסת התגובה החיסונית. פקטורי גדילה. אנזימים הידרוליטים
תגובה מיידי מעוכב
משך זמן מספר ימים בין חודשים לשנים
תוצאות החלמה, מורסה (אבצס, מוגלה) או מעבר לדלקת כרונית. מופעלת מערכת לסיום הדלקת, התאים מפרישים נוגדי דלקת כמו ליפוקסינים. גיוס תאי דם לבנים פוסק. פיברוזיס (לייפת), נזק רקמתי או נמק.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Linlin Chen et al., "Inflammatory responses and inflammation-associated diseases in organs", Oncotarget 9(6): pp. 7204–7218, December 2017
  2. ^ Parakrama Chandrasoma, Clive R. Taylor, "Chapter 3: The Acute Inflammatory Response", in Concise Pathology, Third Edition

הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואינו מהווה ייעוץ רפואי.