דיר טריף
 | |
| שרידי דיר טריף וברקע בתי בית עריף | |
| טריטוריה |
 המנדט הבריטי |
|---|---|
| מחוז | מחוז לוד |
| נפה | נפת רמלה |
| שפה רשמית | ערבית |
| תאריך ייסוד | לפני המאה ה-17 |
| שטח | 8,756 דונם עות'מאני (1945) |
| סיבת נטישה | מבצע דני |
| תאריך נטישה | 10 ביולי 1948 |
| יישובים יורשים | בית עריף, שוהם |
| דת | מוסלמים |
| אוכלוסייה | |
| ‑ ביישוב לשעבר | 1,750[1] (1945) |
| קואורדינטות | 31°59′26″N 34°56′23″E / 31.99044444°N 34.93975°E |
| אזור זמן | UTC +2 |
דיר טריף (בערבית: دير طريف) היה כפר ערבי בגבול השפלה ולרגלי הרי יהודה, כעשרה קילומטרים מצפון-מזרח לרמלה וכשלושה קילומטרים ממזרח לשדה התעופה לוד. הכפר שכן צפונית-מערבית, סמוך לבית נבאלא.
דיר טריף נכבש במבצע דני, במהלך מלחמת העצמאות, בתחילת יולי 1948 ותושביו פונו.
היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
הכפר נבנה על תל שכיסה אתר רומי, בשם בֵּיתַ'ריף. שרידי בניינים קדומים ושברי חפצים עתיקים נמצאו במקום. במפקד האוכלוסין העות'מאני מ-1596 מנו תושביו 270 נפשות; תושבי הכפר היו מוסלמים, ועסקו בעיקר בחקלאות. רוב בתי הכפר היו בנויים מלבני בוץ וקש. בין הקרקעות שרכש בנק אפ"ק בראשית פעילותו בעשור הראשון של המאה ה-20 היו 4,000 דונם מאדמות הכפר.[2] ב-1920 הוקם בכפר בית ספר וב-1947 למדו בו 171 תלמידים.
במפקד האוכלוסין של המנדט הבריטי בשנת 1922 נמנו בכפר 836 תושבים ובמפקד של 1931 1246 תושבים ב-291 בתים.[3] בתקופת המנדט הבריטי השתייך הכפר לנפת רמלה והבנייה בו התרחבה במידה רבה, בעיקר בחלקו המזרחי. לפי סקר הכפרים 1945 בארץ ישראל שערכו רשויות המנדט ב-1945 נאמדה אוכלוסיית הכפר ב-1,750 תושבים. אזור הכפר נכלל בשטח שיועד למדינה הערבית, לפי החלטת החלוקה. בכפר התמקם הלגיון הערבי. לפי העיתון הערבי "פלסטין"[דרוש מקור] הפציצו לוחמים יהודים ב-14 באפריל 1948 את הכפר מהאוויר ובתקיפה נפצעו חמישה תושבים.
לאחר סיום ההפוגה הראשונה במלחמת העצמאות, החל צה"ל ב"מבצע דני" - מתקפה על הערים הערביות רמלה ולוד במטרה להרחיב את השטח בשליטת ישראל שבין תל אביב לירושלים על ידי כיתור רמלה ולוד וכיבוש הכפרים שמצפון וממזרח ללוד. הכפר נכבש לראשונה בידי חטיבת השריון וגדוד רגלים של חטיבת קרייתי ב-9 ביולי 1948, אולם הכוחות נאלצו לסגת מפאת התקפת נגד חזקה של הלגיון הערבי. לפי בני מוריס פונו התושבים ב-10 ביולי.[4] ב-11 ביולי עלה בידי הגדוד התשיעי של חטיבת השריון לכבוש עמדות סביב הכפר. באותו יום נכשל מאמץ לכבוש את הכפר מידי הרגימנט הראשון של הלגיון.[5] לבסוף נכבש הכפר בידי גדוד הקומנדו (גדוד 89) של משה דיין יחד עם בית נבאלא הסמוכה, לאחר קרב קשה, ב-13 ביולי.
ב-13 בספטמבר 1948 ביקש ראש הממשלה ושר הביטחון דוד בן-גוריון מוועדת השרים שהייתה אחראית לכפרים הערבים, רשות "להרוס חלקית" 14 כפרים באזור המרכז, ובהם דיר טריף. הוא אמר לשרים כי זוהי בקשה שקיבל בכתב ממפקד חזית המרכז, האלוף צבי איילון, שנימק זאת "מסיבת חוסר בכח אדם לתפיסת המרחב ולהתבצר בעומק".[6] ב-27 במאי 1949 יושבו בכפר הנטוש יהודים עולים חדשים.[7] מבני הכפר נהרסו מאוחר יותר, למעט מבנה בית הספר. בשנת 1949 הוקם במקום מושב בית עריף, שהוקם מחדש בשנת 1951.[8]
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ נתונים מסקר הכפרים (1945), שהוצגו מחדש בספר Hadawi, Village statistics 1945, Classification of Land and Area Ownership in Palestine, Beirut, 1970, ומהספר נסרקו לאתר PalestineRemembered.com.
- ^ בן ציון מיכאלי, החוות החקלאיות, ראשית ההתיישבות הלאומית בארץ-ישראל, הוצאת מילוא, 1977, עמ' 18–19
- ^ זאב וילנאי, "דיר טריף", אנציקלופדיה אריאל, עמ' 1697
- ^ בני מוריס, לידתה של בעיית הפליטים הפלסטינים 1947–1949, עמ' 590, סעיף 221.
- ^ בני מוריס, 1948, עמ' 320.
- ^ בני מוריס, לידתה של בעיית הפליטים הפלסטינים 1947–1949, עמ' 225.
- ^ בני מוריס, לידתה של בעיית הפליטים הפלסטינים 1947–1949, עמ' 263–264.
- ^ בני מוריס, לידתה של בעיית הפליטים הפלסטינים 1947–1949, עמ' 595, סעיף 94.
