דיקטטור נאור

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

דִּיקְטָטוֹר נָאוֹראנגלית: benevolent dictator) הוא כינוי לאדם שיש לו סמכויות של דיקטטור, אך הוא משתמש בהן לטובת הכלל ולא לטובתו האישית בלבד. זאת בניגוד לדיקטטור רגיל (לא נאור), המשתמש בסמכויותיו לטובתו האישית בלבד או לטובת מספר קטן של אנשים.

במדע המדינה יש אסכולות הרואות את אי השחיתות ואי הפלגנות של משטר דיקטטורי מוחלט כסוג של אוטופיה לניהול יעיל ביותר, בו הדעה היחידה בעלת הסמכות מונעת דיונים טרומיים ומאפשרת פעולה. עם זאת, האוקסימורון בביטוי "דיקטטור נאור" הוא שמניסיון היסטורי ניתן ללמוד שלעיתים דיקטטורים מעבירים את רוב זמנם בחיזוק וביסוס שלטונם, בניית תשתית להאדרת שמם ולהנצחתו, והענקת טובות הנאה למקורביהם, לאו דווקא לעם שאותו הם לכאורה אמורים לשרת.

בקוד פתוח המונח "דיקטטור נאור" מתאר מצב שבו אדם אחד קובע ומכתיב לאחרים כיצד ייראה המיזם. לדוגמה, חידו ואן רוסום, הוא "דיקטטור נאור לכל חייו" (אנ') של שפת פייתון. בדרך כלל סמכותו העיקרית של ה"דיקטטור" היא יכולת ההחלטה הסופית לגבי מה שיכנס לתוכנה. במקרה של תוכנה חופשית, לכל אדם אחר יש את האפשרות לקחת את הקוד הקיים ולהקים פרויקט מתחרה, לכן אותו "דיקטטור" יודע שסמכותו נובעת בעיקר מכך שיכולתו המקצועית הוכחה בעבר. לכן בפועל זו דוגמה למריטוקרטיה.

דוגמאות לדיקטטורים נאורים[עריכת קוד מקור | עריכה]

יוסיפ ברוז טיטו, דיקטטור הרפובליקה הסוציאלית של יוגוסלביה

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]