דיקטטור

המונח "דיקטטור" מפנה לכאן. אם הכוונה למשמעות אחרת, ראו דיקטטור (פירושונים).

דיקטטור הוא מנהיג פוליטי בעל שליטה מוחלטת. כאשר דיקטטור שולט בחברה או באומה, המצב נקרא דיקטטורה. המילה דיקטטור נטבעה בימי הרומאים, שם הדיקטטור היה ממונה לשלטון על ידי הסנאט הרומי בעת משברים על מנת לפתורם.

בעידן המודרני, המונח "דיקטטור" משמש לרוב לתיאור מנהיג שהוא בעל בכוח אישי יוצא מן הכלל ואף עושה בו שימוש לרעה. דיקטטורות מאופיינות על ידי אחד או יותר מהבאים: ביטול בחירות ודיכוי זכויות אזרחיות, הכרזה על מצב חירום במדינה, דיכוי יריבים פוליטיים בכל האמצעים האפשריים (גם לא חוקיים כגון התנקשות או הרעלה). כמו כן דיקטטור משליט משטר חד-מפלגתי ולרוב פולחן אישיות סביב דמותו.

המונח דיקטטור מאוד דומה, אך לא זהה, להגדרה העתיקה של "עריץ". במקור, הן התואר עריץ והן התואר דיקטטור לא נשאו הקשרים שליליים. מגוון גדול של שליטים שכוננו משטרים שונים, כמו חונטות צבאיות, משטרים חד-מפלגתיים וממשלות אזרחיות בהן עמדו, תוארו כדיקטטורים. הדיקטטור יכול להחזיק בדעה ימנית קיצונית, שמאלית קיצונית או אף להיות א-פוליטי^[1].

בעידן המודרני[עריכת קוד מקור | עריכה]

עד לקראת סיומה של המאה ה-19, המונח דיקטטור שימש לתאר מנהיג חזק ולא נקשרו אליו רעיונות ודעות שליליות. למשל, בתום מסע האלף בשנת 1860, ג'וזפה גריבלדי איחד את ממלכות סיצליה והוגדר כ"דיקטטור" של איטליה. זמן קצר לאחר מכן, בשנת 1863, לאחר מרד ינואר בפולין, עלו לשלטון ארבעה "דיקטטורים" במדינה.

בימינו, למילה ולמונח דיקטטור מתלווים הקשרים שליליים, ביניהם אכזריות ודיכוי עם. נעשה שימוש במילה כדי לאתר אדם בעל כוח פוליטי שאינו מאפשר ליריביו לנצחו באופן הוגן, וכן למנהיגים בעלי מגלומניה. דיקטטורים במאה האחרונה ציוו על פולחן אישיות סביב דמותם, דוגמת הצבת פסלים רבים בדמותם ותמונותיהם בציבור או אזכור שמם בכל אירוע, וכן העניקו לעצמם תארים ודרגות כבוד. למשל אידי אמין, ביקש מכל נתיניו לתאר אותו במילים אלה "הוד מעלתו, נשיא לכל החיים, פילדמרשל אל חאג'י דוקטור אידי אמין דאדה, בעל אות השירות המצוין והצלב הצבאי, כובש האימפריה הבריטית באפריקה בכלל ובאוגנדה בפרט". בסרט "הדיקטטור הגדול", צ'ארלי צ'פלין ביקר באופן סאטירי את אדולף היטלר והן את מוסד הדיקטטורה.

כמו כן, למילה דיקטטור מתלווה כמעט תמיד הקשר צבאי. דיקטטורים רבים עמלו כדי להשתלט ולהשפיע על הצבא במדינתם וכן לבשו מדים צבאיים וענדו דרגות צבאיות. פרנסיסקו פרנקו היה בעל דרגת לוטננט גנרל בצבא הספרדי לפני שביצע הפיכה והשתלט על המדינה. מנואל נורייגה היה גנרל בצבא פנמה שלימים נהפך לדיקטטור שלה. יש גם דיקטטורים שמעולם לא שירתו שירות צבאי או היו חלק משורות הצבא באיזשהו אופן.

יש דיקטטורים שהתמחו בשילהוב ההמון, דוגמת מוסליני והיטלר. אחרים היו בעלי כישורים רטוריים יותר דוגמת סטלין ופרנקו. לרוב, עושי דבריו של הדיקטטור משתלטים על אמצעי התקשורת במדינה, עורכים תעמולות רבות לטובתו וכן משתיקים ומדכאים את המתנגדים והמבקרים של שלטונו^[2]^[3].

פגיעה בזכויות אדם[עריכת קוד מקור | עריכה]

תחת שלטונם הסובייטי של יוסיף סטלין וולדימיר לנין, מתנגדי ויריבי המשטר סבלו מ"טרור אדום", כלומר רדיפה מארגונים דוגמת הצ'קה, המשטרה החשאית, הוצאות להורג ללא משפט וכן ממשלוחים בלתי פוסקים לגולאגים. מרבית האסירים בגולאגים לא היו אסירים פוליטיים, אם כי אחוז ניכר מהם מחו נגד הקומוניזם או נגד ראשי המשטר. לפי הערכות, במחנות העבודה ברוסיה הקומוניסטית שנקראו גולאגים מצאו את מותם למעלה מ-1,050,000 איש. כמו כן, המשטר הסובייטי נתן אור ירוק לביצוע ניסויים רפואיים בבני אדם, שימוש בתרופות פסיכיאטריות ואשפוז פסיכיאטריים כפויים כדי להשתיק מתנגדים ו"בוגדים", אי מתן חופש דתי, או חופש להתאגד, לנאום או להתאסף.

פול פוט היה הדיקטטור של קמבודיה בשנת 1975. במהלך שלטונו שנמשך ארבע שנים כ-1.7 מיליון איש מצאו את מותם (מתוך אוכלוסייה של 7 מיליון איש). כתוצאה מכך, פוט מכונה "היטלר של קמבודיה" ו"הטירן רוצח העם".

בית הדין הפלילי הבינלאומי הוציא צו מעצר כנגד דיקטטור סודאן, עומר אל-בשיר, בגין פשעי מלחמה שערך משטרו בדארפור^[4]^[5].